.
ליברמן נורית,לאלכס
פעם באחת מן השיחות הקצת פילוסופיות שניהלנו שאלת אותי למה אני מציירת ?וגם שאלת אותי מה אני מוצאת בפיסול
לא קשה לי לענות על שאלה זו. הציור והפיסול בשבילי זו הוצאת האני שלי אל החוץ, זו שיחה שלי עם עצמי. המכחול שמרחף על הבד עושה את אשר עליו לעשות והציור מפסיק במקום מסוים אבל הוא לא נגמר. החומר מקבל את הצורה והפנים שחבויים בתוכי
אבל כדי לתת למכחול לעשות את שלו אני צריכה יד מכוונת וכדי להוציא את הפסל שחבוי בתוכי אני זקוקה לעזרה. את העזרה הזו מצאתי בך, אלכס. אתה יודע לגעת באותן נימים עדינות ולפרוט עליהן כדי שאני אוכל לראות את הצבע הנכואו את הפרופורציות הנכונות בפסל, גם אם הוא מופשט (תרתי משמע). גילית לי את הסוד כיצד לבטא דברים בצורה דו ממדית או תלת ממדית, (רק את המימד (הרביעי עוד לא גיליתי
אתה מבין את מחשבותיי גם אם אינני יודעת כיצד לפרטן, ואתה מכוון אותי בדרך הנכונה. אתה יודע לייעץ לי איך להביע את הרגש המיוחד שלי על הבד או בחומר. מילה אחת שלך, מגע קל ופתאום הכל מובן, הכל צץ ופורץ. צללים מתקצרים או מתארכים, צבעים מקבלים את האור שלהם, חמוקיים מתעגלים ופנים מקבלים הבעה. אתה מלמד אותי להביע בחומר רגשות של אהבה או כעסחמלה או עוצמה ובעיקר יופי. אתה לימדת אותי לראות את היופי בכל דבר, כי לדבריך היופי נמצא בכל רק צריך לדעת להביט. במילון כתוב כי מורה זה מישהו שמקנה ידע. אתה אלכס יותר מכך, כי בנוסף לידע הרב שאתה מקנה יש את הערך המוסף, זה אותו הדבר שגורם לי ללכת אחריך כדי ללמוד עוד. זה האומן שבך שמביא את כל תלמידך להעריך ולהוקיר אותך כל כך, ואני אחת מכך אלהנורית
