Adiantum capillus-veneris L.
שערות שולמית . . . . . . . . . . . . . . כוסברת אל ביר/שערת אל ע'ולה
בפולקלור הערבי-מקום משכנם של שדים ורוחות
לטיפול:
תיאור הצמח: שרך רב-שנתי ממשפחת שערות-שולמית. הוא נפוץ בארץ במקומות לחים ומוצלים, במעיינות נקבה, במצוקים, במערות ובסדקי סלעים. לצמח קנה-שורש זוחל, מכוסה קשקשים, וממנו יוצאים עלים מנוצים ומחולקים 3 פעמים. ציר העלה חום-שחור, ועליו יושבים עלעלים דמויי מניפה. המנבגים יושבים בצברים בצד התחתון, קרוב לקצות העלעלים. מועד האיסוף: כל ימות השנה.
מקורות ופולקלור: יש המזהים את הצמח יועזר, המופיע במשנה, עם שערות-שולמית: "אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוב רועה" (שבת י"ד, ג'). עלי הצמח נאכלים על-ידי הפלאחים הערביים, אך רבים נמנעים מאכילתו, על שום שבית- גידולו הוא גם בית גידולם של שדים ורוחות. משום כך הוא מכונה בשמות כמו: "שערותיה של המכשפה" או "כוסברת השאול".
דבר הרמב"ם: "כזברת אל ביר, הוא "שער השד" (שערות המידוזה), "שערות הכסיל", או "מקאיר". הוא שקוראים "אל שאניקה" ושמו בספרדית הוא "ארגקיל" וגם "קרשקילה". שמו היוני (צ"ל הפרסי) הוא "ברשיוושאן".
"כמו כן לקיחת המשקים המורכבים מסמים קלים ומובטחים, כמו ריקלציאה (שוש) ואירבה דבוץ (שערות שולמית),... כל אלו הרפואות קלות. כאשר ימצאו מקומם, יועילו ויבריאו החולה החלוש, וכן ירפאו את החזק על אורך הזמן".
"אמר משה, הרפואות המדקדקות המנגבות, מכללם הוא החומץ והוא קר. וכזברת הבאר (שערות שולמית), היא רפואה שוה בין חום וקור".
רפואה עממית: הפלאחים מרבים להשתמש בו לטיפול בחולים הסובלים מאבנים בכליות, משיעול, מצהבת, מליחה המצטברת בדרכי הנשימה ומכיב קיבה (אולקוס).
אופן השימוש: מבשלים חופן עלים בליטר מים במשך חצי שעה, מסננים את המרתח, ושותים ממנו 4-3 כוסות ביום, תרופה זו הוכחה כיעילה נגד אבנים בכליות ומחלות דרכי השתן.
משרת עלים ושורשים: מועכים חופן עלים ושורשים של הצמח ומשרים אותם בכוס מים. משך ההשריה - שבוע ימים. יש לשתות 5-4 כפות מהמשרה ביום. תרופה זו יעילה לטיפול בשיעול, בצהבת, בליחה המצטברת בדרכי הנשימה ובכיב קיבה.
כיב קיבה: לועסים חופן של עלים, מבלי לבלוע אותם. יש לבלוע את מוהל העלים, ואת החומר הקשה - לירוק. טיפול זה יתבצע בין הארוחות.