פואה מצויה – Rubia tenuifolia

בערבית – פוה

באנגלית – eared madder

תיאור הצמח: צמח מטפס ממשפחת הפואתיים, גדל בחורשים וביערות, בכרמל, בגליל, בגולן ובחרמון. ענפיו הבוגרים מעוצים בבסיסם, וענפיו הצעירים מכוסים זיפים קשים, המופנים כלפי מטה ומסייעים לצמח להיאחז בענפי עצים. עליו ערוכים בדורים בני 6 עלים, הם גלדניים, משוננים בשפתם ומסתיימים בחוד קצר. גם הם מכוסים זיפים קשים המסייעים להם לטפס על ענפי עצים. הפריחה בחודשים מארס-מאי. הפרחים ערוכים בתפרחות קצרות היוצאות מחיקי העלים, וצבעם ירוק-צהבהב. הפרי הוא ענבה כדורית קטנה, לעת הבשלתה הופך צבעה להיות שחור. מועד האיסוף: כל ימות השנה.

מקורות ופולקלור: אבותינו הפיקו משורשי הצמח את הצבע האדום, וביטוי לכך אנו מוצאים בתנ"ך – בשמותיהם של אנשים אשר כונו בשמו של הצמח: "ולבני יששכר תולע ופואה" (דברי הימים א': ז', א'). גם בתקופת המשנה הוא היה ידוע כאחד הצמחים החשובים, שבהם צבעו בדים ובגדים: "איסטיס ופואה כדי לבצע בהם בגד קטן" (שבת ט', ה').

עצמותיהם של האיסיים שנתגלו במערות קומראן היו צבועות באדום, עובדה שהפתיעה מאוד את הארכיאולוגים, שניסו במאמצים רבים לגלות את פשר התופעה המוזרה. מסתבר, שהאיסיים אכלו את שורשי פואת-הצבעים, אשר גדלה בעבר באזור, כדי לחזק את עצמותיהם. ובאמת בבדיקת התרכובת הכימית של הצמח נתגלה, כי הוא מכיל 40% סידן, ו2- גר' של שורשי פואה יכולים לספק לגופנו את תצרוכת הסידן היומית.רפואה עממית: מסתבר היום, שגם ערביי ארץ-ישראל משתמשים בשורשי הפואה המצויה, שהיא אחותה של פואת-הצבעים, כתרופה בדוקה לחיזוק עצמותיהם של ילדים ותינוקות, להמסת אבנים בכליות ולמחלות עור קשות.אופן השימוש: מבשלים 10 גר' שורשים בליטר מים במשך חצי שעה, משהים את השורשים כ6- שעות ומסננים את המרתח. גם השורשים המבושלים וגם המרתח יעילים מאוד לריפוי ילדים ותינוקות הסובלים מרככת. הכמות: כוס אחת ביום.למחלות עור: מבשלים 100 גר' שורשים של פואה מצויה בליטר מים במשך שעה, מסננים ושופכים את המרתח לאמבט מים חמים. יש לשהות באמבט כחצי שעה.לאבנים בכליות: יש לשתות חצי כוס ביום מהמרתח הקודם.