בצל הגנה – Allium cepa

בערבית – בצ'ל

באנגלית – Onion

 

תיאור הצמח: בצל הגינה הוא צמח דו-שנתי או רב-שנתי. עליו גליליים – נבובים ומכוסים בשכבת דונג. עמוד הפריחה מופיע לרוב רק בשנת הגידול השנייה. הוא חסר עלים, חלול ונפוח בחלקו התחתון ומגיע לגובה 120-60 ס"מ. הפרחים ערוכים בתפרחת כדורית עשירה, דמוית-סוכן פשוט, והיא עטופה 3-2 חפים. עם התחלת הפריחה הם נפתחים, מופשלים לאחור ומתייבשים. צבע הפרחים לבן-ירקרק כשבמרכזם עובר פס ירוק.

הבצל הוא גבעול ועלים תת-קרקעיים של הצמח. הוא משמש כמאגר מזון לפיתוח גבעול הפריחה.

מקורות ופולקלור: הבצל נמנה עם הצמחים התרבותיים העתיקים ביותר. מוצאו ממערב אסיה. עדויות היסטוריות רבות מעידות על חשיבותו הקדומה כמזון ועל השימוש בו, בפולחן, ברפואה ובחניטה.

בארץ ידוע הבצל עוד מימי התנ"ך. הוא נמנה על חמשת הירקות שאכלו בני-ישראל במצרים, ואליהם התגעגעו במדבר הצחיח: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (במדבר י"א, ה').

בספרות חז"ל יש מידע רב על דרך גידולו של הבצל ועל השימוש בו למאכל ולרפואה. הרמב"ם מציין שתחבושת בצל מעורב בדבש טובה לנשיכת הכלבים הביתיים ולנשיכת האדם.

רפואה עממית: יהודי תימן משתמשים במיץ שנסחט מהבצל, כתרופה לדלקות עיניים ואוזניים. בצל מבושל משמש לרטיות נגד טחורים ולריפוי פצעים. יהודי בבל השתמשו בגלדי בצל כדי לעצור דימומים מהאף. יהודי מרוקו משתמשים בגלדי בצל כתחבושת לטיפול בפצעים ובחבורות וכן כתרופה בדוקה לטיפול בכאבי ראש. בדרך של חבישת גלדי בצל סביב המצח.

אופן השימוש: לדלקות אוזניים: מערבבים מיץ שנסחט מגלדי בצל בשמן זית – ומטפטפים טיפה מהתערובת לאוזן.

לחבורות ופצעים: כותשים גלדי בצל ומניחים אותם כרטייה על פצעים וחבורות.

לטיפול בכאבי ראש: מניחים גלדי בצל על תחבושת וחובשים בה את המצח והראש.