לוף ארצישראלי – Arum palaestinum

בערבית – לוף

באנגלית – Palestine arum

תיאור הצמח: עשב רב-שנתי ממשפחת הלופיים, בעל פקעת עגולה ופחוסה. הוא נפוץ בעיקר בהרי יהודה ולמרגלותיהם, בגליל ובגולן. העלים ארוכי פטוטרת, הטרף גדול, דמוי חץ רחב. עם בוא האביב עולה מתוך הקרקע ציר תפרחת מעובה, המכונה שזרה, כשהוא עטוף בתוך עלה מעטפת גדול המכונה מתחל. צדו הפנימי של המתחל קטיפתי, ארגמני. הפריחה בחודשים מארס-אפריל. הפרי הוא ענבה המופצת על-ידי ציפורים. מועד האיסוף: ינואר-מאי.

מקורות ופולקלור: העיסוק בלוף – הן כצמח גידול והן כצמח מאכל – היה בימי בית שני כה רב, עד שאבותינו עסקו בהשבחתו והרבו אותו בכל הצורות האפשריות: "היתה שדהו זרועה קרבס או לוף" (תוספתא, שבת ח', ט'). לוף-הבר כונה בשם "לוף שוטה": "כל שהוא מאכל אדם… ואיזה? זה עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה" (שביעית פ"ז, מ"א). השם המשנאי "לוף" נשתמר עד עצם היום הזה בפני ערביי ארץ-ישראל.

רפואה עממית: הפלאחים ובני עדות ישראל שעלו ארצה מארצות ערב, משתמשים בלוף הגדל-בר, והם מתקינים מעליו ומפקעותיו מאכלים רבים. כמו כן הוא משמש ברפואה העממית שלהם כתרופה לשיעול המלווה בליחה, לטחורים, לתולעים בבטן, לעצירות בדרכי השתן ולפצעונים בעור.

אופן השימוש: מוצאים פקעות לוף מהאדמה, מנקים את הפקעות במברשת קשה או באריג עבה. שלוקים אותן במים רותחים במשך 10 דקות, מוציאים מן המים ומועכים. מוסיפים לעיסה שמן-זית, קמח, מלח ודבש, לשים הכל ויוצרים כדורים. את הכדורים אופים בתנור במשך חצי שעה. אכילת המעדן מועילה לחולי טחורים, לסובלים מתולעים בבטן ומשיעול המלווה בליחה.לעצירות בדרכי השתן: מבשלים 100 גר' עלים בליטר מים במשך שעה, בתום הבישול שופכים את המים, ממלאים אתה סיר במים חדשים ומבשלים שוב את העלים כשעה. הפעם אוספים את המים לתוך כלי ושותים אותם כתרופה לעצירות בדרכי השתן.משחה לפצעוני עור: מייבשים עלי לוף, כותשים אותם לאבקה ומערבבים עם שמן-זית. המשחה המתקבל הוכחה כיעילה לטיפול בפצעוני עור.