כפר-לבן – Lawsonia alba

בערבית – חינה

באנגלית – Henna plant

תיאור הצמח: הכופר הלבן הוא שיח או עץ שגובהו 4-2 מ'. עליו נגדיים פשוטים ותמימים. התפרחת – אשכול או מכבד מסועף. הפרחים יושבים בחיקי עלים וצבעם לבן. הפרי הלקט בעל זרעים רבים. מהעלים היבשים-כתושים מפיקים את סממן הצבע המכונה בערבית חינה וצבעו אדום-כתום. בארץ גדל הצמח באזור יריחו ובקיבוץ עין-גדי.

מקורות ופולקלור: מולדתו של הכופר הלבן היא הודו ואפריקה. השימוש בצמח רווח מימי-קדם ועד ימינו. ציפורני החנוטים במצרים נמצאו צבועות בחינה, ולפנים שימש צבע החינה גם לצביעה יציבה של בדים ועורות.

בארצות המזרח משמש הסממן – בעיקר לנשים – לצביעת שיער, כפות ידיים ורגליים וחלקי גוף אחרים.

בשיר השירים הרעיה ממשילה את דודה ל: "אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי" (א', י"ד) ובמשנה נמנה הכופר עם צמחי הבושם הגדלים בארץ: "הורד והכופר והקטף והלוטם" (שביעית פ"ז, מ"ו). ייחסו לכופר גם סגולות רפואיות. מהעלים המומסים בשמן הכינו שמן, הקרוי בסורית "משחא דכופרא" שצוין בתלמוד כתרופה נגד "צמיכתא" – מחלת דרכי השתן (גיטין ס"ט, ע"ב).

רפואה עממית: יהודי עיראק מורחים את החינה על פצעי לישמניה (Leishmaniasis), כתמי עור, גרב, גרדת וחיכוך בעור, חצבת ודימום בחניכיים. לטענתם, שתיית משרת חינה יפה למניעת הריון וזיבה. לברונכיט מערבבים חינה וקפה בחלבון ביצה. מניחים את התערובת על רטייה וחובשים בה את המצח.

יהודי מרוקו השתמשו בחינה לטיפול בפטריות שבין אצבעות הרגליים. וכשהיא מעורבת בחלמון ביצה ובקמח היא משמשת לקיבוע שברים. יהודי תוניס מרתיחים כפית אבקת חינה בליטר מים ושותים במשך שבעה ימים לטיפול במחזור נשי לא סדיר.

יהודי פרס מערבבים חינה בשמן זית ומורחים את העיסה על פצעים וכוויות.

תה עלים ירוקים או יבשים של חינה משמש את יהודי תימן לשטיפת הפה והחניכיים ולחיזוק השיניים.

אופן השימוש: כותשים קליפות רימונים יבשות לאבקה, מערבבים אותה באבקת החינה הירוקה. על התערובת יוצקים יין ולשים עד לקבלת עיסה סמיכה. בעיסה משתמשים לטיפול בפצעים, פצעונים וכוויות של עור הגוף. עיסה זו יפה גם לטיפול בכאבי פרקים – בדרך של מריחה.

מרתיחים כפית חינה במים (בכמות של כוס). במרתח המתקבל שוטפים את חלל הפה, לטיפול בפצעים ובדימום חניכיים.