הל / קרדמון – Elettaria cardamomum

בערבית – הל

באנגלית – Cardamon

תיאור הצמח: הל הוא צמח עשבוני רב-שנתי שגובהו 3-1.5 מטרים, בעל קנה-שורש אופקי, גבעוליו גבוהים עטופים נדן, ועליו דמויי אזמל מוארך. מבסיס הגבעולים עולים עמודי תפרחת, הנושאים פרחים קטנים שצבעם לבן או ירוק בהיר ושפתם מעוטרת בקווים כחולים, צהובים או ארגמניים. הפרי הלקט דמוי-ביצה, בעל דפנות דקות הוא מכיל 20-15 זרעים קטנים – מזוותים שצבעם חום-שחור והם ריחניים מאוד.

מקורות ופולקלור: כבר בימים קדומים היה ההל תבלין "עובר לסוחר". בספרי רפואה הודים עתיקים, מציינים שההל יפה לריפוי מחלות דרכי השתן ולהורדה במשקל.

במאה הראשונה לספירה ייבאה רומא כמויות אדירות של הל מהודו, שם הוא גדל בר. באותה תקופה המליץ אפיקיוס על ההל כתרופה המסייעת לעיכול למי שהפריזו באכילה. בארצות ערב, ובעיקר בערב-הסעודית, הל מקובל כתבלין פופולרי ביותר. כיבוד האורחים בקפה שבישלו בו הל מעיד על יחס מיוחד של המארח כלפי האורח.

אסף הרופא מרבה בשבחו של ההל ואומר עליו: "הוא מחזיק הבטון, אם יטיח על המצח, ירככהו, ואם ייחבש על השחין הקשה ירככהו ויועיל לחולי העיניים ולחולי המעיים."

רפואה עממית: יהודי תימן משתמשים בהל כתבלין לקפה, כמרכיב חשוב בתבלין לבשר ולמרק, המכונה בערבית חוואיג' וכן כצמח מרפא חשוב לטיפול בחוסר-תיאבון, להסדרת פעולת המעיים, למניעת בחילה והקאות ונגד אבנים בכליות. זרעי הל משמשים תרופה לטיפול בשיעול, בהפרשות ליחה ולריפוי שחפת. יהודי בבל ממליצים לאדם הסובל מאבנים בכליות, להרבות בתיבול מאכליו בהל. לטענתם ההל יעיל לטיפול בגיהוק, בגזים המצטברים בחלל הבטן, לעצירת דימום מהרחם ולחיזוק כח הגברא.

אופן השימוש: מבשלים 7 הלקטי פירות בליטר מים כ5- דקות. מסננים ושותים. יפה לטיפול באבנים בכליות, בחוסר תיאבון, במחלות המעיים, בגזים, בגיהוק ובהקאות.

מרתיחים חצי כפית זנגביל מעורב ב2- הלקטי פירות הל במים (בכמות המקבילה לכוס) כ3- דקות, ממתיקים בדבש, משהים כ3- דקות ושותים כתרופה לטיפול בשיעול ובהפרשות ליחה.