אגוז המלך – Juglans regia
בערבית – ג'וז
באנגלית – Walnut
תיאור הצמח: אגוז המלך הוא עץ פרי נשיר שגובהו 15-
הפרי בית גלעין, העטוף עטיפה עבה ובתוכו זרע חרוש קמטים שמראהו כמוח האדם. הבשלת הפירות חלה בסוף עונת הקיץ.
מקורות ופולקלור: האגוז טופח במזרח-הקרוב ומשם חדר לארץ-ישראל. השם העברי אגוז דומה לשמו ברוב השפות השמיות. הוא נזכר לראשונה בשיר השירים: "אל גנת אגוז ירדתי" (ו', י"א).
לפי המסורת העברית, היוונית והרומית, היה האגוז לסמל הפוריות ולסמל הקשר בין בני הזוג, ומתוך כך נבע המנהג להטיל אגוזים בבני הזוג בשעת החתונה: "ממשיכין יין בצנורות לפני החתן וכלה וזורקים לפניהם קליות ואגוזים" (בבלי, ברכות נ' ע"ב).
טובי הרופא (1729-1652), שהיה רופאו של השולטן התורכי אחמאד השלישי – מרבה בשבחו של האגוז ואומר עליו: "מיץ מקליפת האגוזים החיצונית טוב לרחיצת הפה והגרון… ושמנו טוב לכל נגע וצרעת, שאת וספחת." אסף הרופא מציין את מעלותיו של שמן האגוז: "מעביר כאב החלצים ומרבע הזרע ויועיל לכליות ויפוצץ הבן וישמין הנרזים." הרמב"ם מציין שהאגוז הוא מאכל קשה לעיכול ויפה לאוכלו לפני הארוחה
רפואה עממית: יהודי מרוקו מלבינים את השיניים בקליפתו הירוקה של הפרי. יהודי תימן מערבבים קליפות אגוז וקליפות רימונים ומשתמשים בהן לטיפול בשלשולים בתערובת עם חינה (כפר) הם משמשים לצביעת שערות ולחיזור שורשי השער. יהודי פרס אוכלים אתה פרי לניקוי מערכת העיכול ומטפטפים את מוהל העלים לאוזן כדי לחדד את השמיעה.
יהודי עיראק אוכלים אגוזים טחונים מעורבבים בדבש לטיפול בעצירות שבדרכי השתן. ברפואה הטבעונית מקובל להשתמש בעלים כתרופה לאקזמה ולסילוק תולעי מעיים, לטיפול במחלות עור ודלקת עיניים.
אופן השימוש: סוחטים את מוהל הקליפה הירוקה ומשתמשים בו כתרופה לטיפול בפטרת שבאצבעות הרגליים והידיים.
חיכוך קליפת הגזע בשיניים, מנקה ומלבין אותן.
לדלקת עיניים, מוהלים 5 טיפול שנסחטו ממוהל קליפת הפרי בחצי כוס מים המים, טובלים רטיות במשרה ומניחים על שמורות העיניים.