אספסת תרבותית – Medicag sativa
בערבית – פצפצה זראעייה
באנגלית – Alfalfa
תיאור הצמח: האספסת התרבותית היא צמח רב-שנתי שגובהו 70-
מקורות ופולקלור: האספסת היתה ידועה בבבל עוד במאה ה8- לפסה"נ. ביוון וברומא גידלו אותה כצמח מספוא. מניחים כי מוצא האספסת מהאזור הצפון-מערבי של איראן. היא גודלה לראשונה בפרס, וחילות פרשים שהזינו בה את סוסיהם החדירו אותה לארצות הים-התיכון. כיום היא מקובלת מאוד ברוב הארצות כצמח מרעה. במקורותינו היא מופיעה תחת השם איספסתא כמאכל בהמה ורש"י מפרש איספסתא: מין זרע לעשב בהמות… ובתוך ' ליום גוזזין אותו ג' פעמים (שבת ע"ג).
רפואה עממית: יהודי פרס ועיראק נהגו להכין מרתך שהיה מבוסס על לענת המדבר, פרחי רימון, חלב תאנים וחומץ בן יין, לטיפול בתולעים שבדרכי העיכול. את המרתח היו שותים במשך ארבעה ימים ומיד לאחריו שתו חלב עז שאכלה צמחי אספסת בלבד. יהודי פרס נהגו להאכיל את היולדת בדייסת זרעים מבושלים בחלב, סגולה ליצירת חלב אצל האם המינקת.
ברפואה הטבעונית: זרעים ונבטים של אספסת מכילים מינרלים רבי-ערך, כמו סידן, ברזל, זרחן, אשלגן, מגנזיום ורבים אחרים. הם גם מכילים את כל מגוון הוויטמינים מ-A, B, C ו-E ועד ויטמין K המסייע לקרישת הדם.
אכילת הזרעים והנבטים מועילה במצבים של הפרעות בתפקוד הכבד, אנמיה, הפרעות בתפקוד הכליות, עייפות והפרעות בתפקוד בלוטת התריס.
אופן השימוש: מנביטים זרעי אספסת וחושפים אותם לאור בלתי ישיר יומיים לפני השימוש. הנבטים הופכים להיות ירוקים. סוחטים את הנבטים במסחטת מיץ.
מכל