Return of the Brecker Brothers

מה שמאפיין את האחים ברקר בכלל ואת האלבום הזה בפרט:

1. השקעה רבה בעיבודים, לכל כלי, (החל מכלי הנשיפה המנגנים את הנושא ועד לפריטה ספציפית בגיטרה) יש תפקיד מוגדר. זה לא סתם ג'ם סשן שבו מסתמכים על היכולת של כל נגן להשתלב. שימוש בדי הרבה אלקטרוניקה.

2. קטעים קליטים עם מבנה מקורי אבל פשוט בד"כ.

3. נגינה וירטואוזית של שני האחים. אילתורי ג'ז מאוד לא טריויאליים.

האלבום שייך לתחום הפיוז'ן, אבל יכול להיות מהנה גם לאוהבי ג'ז מסורתי בגלל, שהאחים הם במהותם נגני בופ. החסרון הבולט הוא, שהאילתורים, של רנדי בחצוצרה ומייקל בסקסופון טנור, לאורך כל האלבום, קצרים מדי. מי שרוצה את האחים כאשר הם באמת ממצים את יכולותיהם, יצטרך לחפש את זה באלבומי הסולו או ההופעות החיות שלהם. רוב הקטעים מדליקים ומושקעים במיטב המסורת של הלהקה המצויינת הזאת אבל מספר קטעים נשמעים כאילו שהיעוד שלהם למלא מקום בדיסק (ביחוד השיר That's all there is to it).

Song for Barry - בפתיחה מייקל מנגן ב EWI (כלי נשיפה אלקטרוני) שיצור הרגשה של סקציה של כלי נשיפה. זה למעשה שיר פופ קצבי עם פזמון מאוד יפה וקליט. השיא של הקטע הוא דווקא בסולו מלודי של מייק סטרן (גיטרה חשמלית).

King of the lobby - קטע פש㪑ט מבחינה הרמונית ואחד הרגעים היותר טובים של מייקל ברקר באלבום, ביחוד בסיום כאשר הוא שותל פרזות קצרות בין קטעי מנגינה שחוזרים על עצמם.

Big Idea - קטע פנקי שיכול לשמש אוצר בלום לסימפולים של ראפ ודנס. רוב האילתורים מתרחשים על פני אקורד סטטי (כמו בג'ז מודלי).

Above and below - לטעמי הקטע הטוב באלבום. מבנה מעניין וסולואים מצויינים. כל סולו נפתח בפרזה שחוזרת על עצמה (אוסטינטו) ועליה נגינה של כלי נשיפה. לאחר מכן מתחיל החלק השני של האילתור על תבנית אקורדים מקורית. רנדי ממש מצליח להצית את האש בקטע עם צליל חצוצרה סינטטי.

That's all there is to it - השיר ה㪓לש ביותר בדיסק. רנדי שר שיר פופ לא מעניין וארוך מדי.

Wakaria - קטע קופצני ומלא הומור.הפלייה לטובתו של מייקל, שמקבל שני מקומות לסולו (קודם בסקסופון סופרן ואחרי זה בטנור).

On the backside - קטע שיכול להיחשב קלסי מבחינת התאמתו לסגנון של האחים ברקר. האילתור בנוי מהחלפת רעיונות בין הסקסופון, החצוצרה והקלידים. רנדי בצליל ובנגינה המאופקת מזכיר טיפה את מיילס דייויס.

Sozinho - בלדה יפיהפיה. רנדי מככב עם סולו נהדר בפלוגלהורן. המוסיקה יכולה לספק חובבי ג'ז סטנדרטי וסתם מישהו, שרוצה למשמוע מוסיקה רומנטית ורגועה. מייקל מצליח בסולו שלו להוציא את האנרגיה הכמוסה מתוך השלווה.

Spherical - קטע קלסי של האחים עם פזמון פופ קליל וקליט. רנדי מצליח לבטא את עצמו היטב עם סולו די ארוך שמתפתח באופן הגיוני. מייקל מעיר את הקטע לחיים עם אילתור על הפזמון בסוף הקטע.

Good gracious - קטע shufle עם נושא שנשמע מאוד חגיגי וסולו של מייק סטרן.

Roppongi - בהתחלה קצת מזכיר את מיילס דייביס בשנות ה80. קטע עם "עודפי שומן" מסביב לכמה פרזות שהאחים מחליפים ביניהם לאורך כדקה.

עמוד הבית/ אלבומים/ כללי/ ביג בנדים