מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף קיא

 

סיום פרק תשיעי 'הגוזל עצים'

ותחילת פרק עשירי 'הגוזך ומאכיל'

 

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא קי,ב)

נתן את הכסף לאנשי משמר [ומת - אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנאמר [במדבר ה,י: ואיש את קדשיו לו יהיו] ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה]:

אמר אביי: שמע מינה: כסף מכפר מחצה, דאי לא מכפר - הוה אמינא מהדר ליורשין; מאי טעמא? - אדעתא דהכי (דלא תיהוי ליה כפרה) לא יהב ליה!

אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין (ולא תיזל למיתה) דאדעתא דהכי לא אפרשה!?

אמרי: חטאת שמתו בעליה - הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא.

אלא מעתה אשם שמתו בעליו ליפוק לחולין, דאדעתא דהכי לא אפרשיה!?

אשם נמי הלכתא גמירי לה: 'כל שבחטאת מתה - באשם רועה (עד שיומם וימכר ויפלו דמיו לקיץ המזבח, עולה: בשר לשם ועורה לכהנים; זה מדרש דרש יהוידע הכהן [בשקלים (דף ט,ב) ובתמורה דף כג,ב) [וכל זמן שהוא תם - אין יוצא לחולין לימכר; לפיכך ירעה)' (והוא מעצמו אין יכול להשתנות מאשם לעולה)!

אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה, דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה!?

התם - אנן סהדי

 

(בבא קמא קיא,א)

דמינח ניחא לה (להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה: שאם ימות תזקק לאחיו) בכל דהו, כריש לקיש, דאמר ריש לקיש 'טב למיתב טן דו (גוף שנים) מלמיתב ארמלו (כלומר: אשה בכל דהו ניחא לה).

 

נתן את הכסף ליהויריב [ואשם לידעיה - יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה: אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה, ואם לאו יחזור ויביא אשם אחר]:

תנו רבנן: 'נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה - יחזיר כסף אצל אשם, דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: יחזיר אשם אצל כסף.'

היכי דמי?: אילימא דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דידעיה - זה זכה בשלו וזה זכה בשלו (ונהי נמי לרבנן דקנסו ליהויריב דקבול אשם מקמי כסף, אלא לרבי יהודה מאי טעמא דקניס לידעיה)!?

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? - דיהיב אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דיהויריב: רבי יהודה סבר: כיון דלאו משמרת דידעיה היא - לידעיה קנסינן ליה, הלכך יחזיר כסף אצל אשם; ורבנן סברי: שלא כדין הוא עבוד בני יהויריב, דקיבלו אשם מקמי כסף, הלכך לדידהו קנסינן להו, ויחזור אשם אצל כסף.

 

תניא: 'אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם - יחזור ויביא אשם אחר, ויקריבוהו בני ידעיה, וזכו הללו במה שבידן' (ואף על גב דקניס ליה לידעיה - הני מילי היכא דאשם ראשון קיים, דיכולין בני יהויריב להקריבו בעוד משמרתן קיימת, ובהכשר; אבל אם קדמו והקריבוהו בפסול: דאשם הבא קודם הקרן - פסול הוא, כדמפורש לקמן - ינתן אשם השני לידעיה).

 

אמרי: למאי חזי (דקתני 'זכו')? אשם פסול הוא!?

אמר רבא: לעורו.

 

תניא: 'אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם קיים אשם - יחזיר אשם אצל כסף';

והא רבי יהודה 'יחזיר כסף אצל אשם' אית ליה?

הכא במאי עסקינן? - כגון דנפק משמרתו דיהויריב ולא תבעו, והא קא משמע לן: דאחולי אחילו גבייהו.

תניא אידך: 'אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם קיים אשם - יחזור כסף אצל אשם'

פשיטא! הכי אית ליה!

הכא במאי עסקינן? - כגון דנפיק משמרתם דהני ודהני ולא תבעו (ולא תבעו בני יהויריב את הכסף במשמרתם ולא בני ידעיה את האשם במשמרתם); מהו דתימא אחולי גבי הדדי (ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא טעמא דרבי יהודה בדתבעו בני יהויריב שיחזור בעוד משמרתן קיימת, אבל היכא דלא תבעו - מחלו לבני ידעיה)? קא משמע לן דאמרינן: כיון דלא תבעי (דכיון דבני ידעיה נמי לא תבעו לאשם במשמרתן) - להדרו ברישא (יחזור כסף אצל אשם ויקריבוהו בני יהויריב כשיחזיר שבת משמרתם).

 

שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו [יצא; אשמו עד שלא יביא גזלו - לא יצא]:

מנהני מילי?

אמר רבא: דאמר קרא [במדבר ה,ח: ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו] האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו [עליו] (כלומר: לא קרב האיל עדיין); מכלל דכסף ברישא!

אמר ההוא מרבנן לרבא: אלא מעתה (במדבר כח,כג) מלבד עולת הבקר [אשר לעלת התמיד תעשו את אלה] - הכי נמי מכלל דמוספין ברישא, והתניא: 'מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר [ויקרא ו,ה: והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר] וערך עליה העולה [והקטיר עליה חלבי השלמים], ואמר רבא 'העולה עולה ראשונה'!?

אמר ליה: אנא - מ'אשר יכפר בו' (דכתיב בלשון עתיד) נפקא ליה (מדלא כתיב 'אשר כיפר'), (ומשמע:) ועדיין לא כיפר (דכשהשיב לכהן את האשם - דהיינו קרן - הכסף עדיין לא כיפר).

 

נתן לו את הקרן [ולא נתן את החומש - אין החומש מעכב]:

תנו רבנן (גבי נהנה מן ההקדש קאמר) [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה יא ה"ט]: 'מנין שאם הביא מעילתו (קרן דהקדש שמעל בו) ולא הביא אשמו, אשמו ולא הביא מעילתו - שלא יצא?

תלמוד לומר [ויקרא ה,טז: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו] באיל האשם ונסלח לו (משמע: אין סליחה אלא בשניהם; 'איל' – כמשמעו; 'האשם' - קרן כדיליף לקמיה הקד�ש מהדיוט: מה 'האשם' דכתיב בגזל הגר - קרן הוא, כדאמר לעיל (דף קי,א) - אף 'אשם' דכתיב בהקדש - קרן הוא);

ומנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא?

תלמוד לומר 'באיל האשם' - האשם בכבר ('באיל האשם' משמע באיל שהוא בא חובה לאשם שהוא קרן; אלמא קרן ברישא מייתי);

יכול כשם שאיל ואשם מעכבים - כך חומש מעכב?

תלמוד לומר: 'באיל האשם ונסלח לו': איל ואשם מעכבים בהקדש, ואין חומש מעכב'.

וילמד הקדש מהדיוט והדיוט מהקדש: הקדש מהדיוט: מה 'אשם' דהתם – קרן, אף 'אשם' דהכא - קרן; והדיוט מהקדש: מה הקדש: אין חומש מעכב (את הכפרה) - אף הדיוט נמי אין חומש מעכב!

 

הדרן עלך 'הגוזל עצים'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

בבא קמא פרק עשירי 'הגוזל ומאכיל'

 

(בבא קמא קיא,ב)

משנה:

הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם (או שהניח לפניהם: הגזילה קיימת) - פטורין מלשלם (בגמרא מפרש טעמא), ואם היה דבר שיש בו אחריות - חייבין לשלם. (בגמרא מפרשי לה, מר הכי ומר הכי.)

 

גמרא:

אמר רב חסדא: גזל ולא נתייאשו הבעלים, ובא אחר ואכלו ממנו[1]: רצה מזה גובה רצה מזה גובה; מאי טעמא? כל כמה דלא נתייאשו הבעלים - ברשותיה דמריה קאי (וזה שאכלו נעשה כגוזלו מבעליו).

תנן: 'הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם - פטורין מלשלם' -תיובתא דרב חסדא!?

אמר לך רב חסדא: כי תניא ההיא - לאחר יאוש.

 

אם הניח לפניהם - פטורין מלשלם:

אמר רמי בר חמא: זאת (דקתני 'והניח לפניהם פטורין') אומרת: רשות יורש כרשות לוקח דמי (והויא לה כרשות אחרת; וכיון דאוקימנא למתניתין לאחר יאוש - קני להו יתמי ביאוש ושינוי רשות; דאי ביאוש כדי - לא קני; מדלא קתני פטורא באבוהון)!

רבא אמר: רשות יורש - לאו כרשות לוקח דמי, והכא במאי עסקינן? - כשאכלום (לאחר מיתת אביהן, ונגזל אין יכול לתובען, שהרי לא גזלוהו).

הא מדקתני סיפא 'אם היה דבר שיש בו אחריות (כגון דבר הניכר לרבים, ונראה כל שעה, כעין קרקע או כגון טלית וכסות) חייבין לשלם (חייבים להחזירה מפני כבוד אביהן, שהבריות אומרות "זו טלית שגזל פלוני")' - מכלל דרישא בגזילה קיימת עסקינן (ואפילו הכי היכא דלאו משום כבוד פטר להו ברישא במתניתין)!?

אמר לך רבא: הכי קאמר: אם הניח להם אביהם אחריות נכסים (קרקעות משלו) - (אפילו אכלו את הגזילה) חייבין לשלם (דאשתעביד נכסים דאבוהון מחיים).

והא מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: 'לא "דבר שיש בו אחריות" ממש (לא שגזל קרקע והניחה לפניהן), אלא אפילו פרה וחורש בה, חמור ומחמר אחריו (והכל מעידין שהיה דנגזל חייבין אלמא בגזילה קיימת עסקינן) - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן'?

אלא אמר רבא: כי שכיבנא - רבי אושעיא נפיק לוותי (יֵצֵא לקראתי), דתריצנא מתניתין כוותיה (באחריות ממש, ובשאין גזילה קיימת, וחסורי מיחסרא, ולא מוקי לה בדבר המסויים ובגזילה קיימת כרבי [דכיון דאשכחן הכי מתריצנא לה מתניתין כברייתא, ולא חיישינן למאי דמתני רבי לרבי שמעון בריה, דברייתא קיימא כוותיה]); דתני רבי אושעיא: 'הגוזל ומאכיל את בניו - פטורין מלשלם; הניח לפניהם גזילה קיימת (שלא אכלוה אחרי מותו, ותבען הנגזל) – חייבין (דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי, ויאוש כדי לא קני); אין הגזילה קיימת (שאכלוה אחרי מותו) – פטורין (דאינהו לא גזול מידי); הניח להם אביהם אחריות נכסים (קרקע משלו) - חייבין לשלם (דאשתעבוד נכסיה)'.

 

אמר מר: 'אין הגזילה קיימת – פטורין'; נימא תיהוי תיובתא דרב חסדא (דאמר לעיל 'רצה מזה גובה')!?

אמר לך רב חסדא: כי תניא ההיא - לאחר יאוש (ואכלוה).

 

אמר מר: 'גזילה קיימת חייבין לשלם'; נימא תיהוי תיובתא דרמי בר חמא (כיון דלאחר יאוש אוקימתה)?

אמר לך רמי בר חמא: כי תניא ההיא -

 

(בבא קמא קיב,א)

לפני יאוש (דשינוי רשות בלא יאוש - לא קני, וכי אין גזילה קיימת - שאכלוה אחרי מות אביהן – פטורין, דלית ליה דרב חסדא).

 

רב אדא בר אהבה מתני להא דרמי בר חמא אהא [תוספתא בבא מציעא סוף פ"ה]: 'הניח להן אביהן מעות של רבית, אף על פי שיודעין שהן של רבית - אין חייבין להחזיר'; אמר רמי בר חמא: זאת אומרת: רשות יורש כרשות לוקח דמי.

רבא אמר: לעולם אימא לך: רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי, ושאני הכא, דאמר קרא (ויקרא כה,לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית [ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך] [כלומר:] אהדר ליה כי היכי דנחי בהדך; לדידיה קא מזהר ליה רחמנא, לבריה לא מזהר ליה רחמנא.

מאן דמתני לה (להא דרמי בר חמא [רשות יורש כרשות לוקח]) אברייתא - כל שכן אמתניתין (דליכא טעמא אחרינא למפטריה אלא האי כל כמה דלא מחסרת לה למתניתין - משמע דגזילה קיימת); מאן דמתני לה אמתניתין אבל אברייתא - רמי בר חמא כרבא מתני לה (אברייתא, משום טעמא דקרא מתני לה כרבא.

לישנא אחרינא: איפכא גרסינן [וכן הב"ח:]: מאן דמתני לה אמתניתין - כל שכן אברייתא: דמתניתין איכא לאוקמא בשאכלום; אבל ברייתא קתני 'שיודעין שהן של רבית' אלמא דקיימי בעין[2], וקתני 'פטורים': דרשות יורש כרשות לוקח; ומאן דמתני לה אברייתא, אבל אמתניתין - רמי בר חמא בשאכלום מתני לה כרבא וראשון שמעתיו ועיקר [הב"ח: וראשון שמעתי ואחרון עיקר]).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ;    מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

 

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

 

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.