בבא קמא דף קז
המשך פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא קו,ב)
ואמר רבי חייא
בר אבא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה
במקצת; מאי טעמא? - דאמר קרא [שמות כב,ח: על
כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר] כי הוא זה [עד
האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו] (היינו הודה במקצת; ובפרשת טוען
טענת גנב כתיב);
ופליגא דרבי חייא בר יוסף, דאמר רבי חייא בר יוסף:
(בבא קמא קז,א)
עירוב פרשיות
כתוב כאן (פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו, שאינו מקומו:), וכי כתיב 'כי הוא זה' - אמלְוֶה הוא דכתיב (דהאי 'כי הוא
זה' – ב'אם כסף תלוה'
הוה ליה למכתביה, דהתם קאי; דאילו בהך פרשתא דפקדון - בלא הודאה במקצת מחייב).
ומאי שנא מלוה (דעקרינן
לקרא מדוכתיה ומוקמינן ליה עלה)?
כדרבה, דאמר
רבה: מפני מה אמרה תורה 'מודה במקצת הטענה ישבע'? - חזקה אין אדם מעיז פניו בפני
בעל חובו (אין אדם מעיז פניו בפני זה שעושה לו טובה); והאי - בכולי בעי דנכפריה, והאי דלא כפריה -
משום דאין אדם מעיז פניו, ובכולי בעי דלודי ליה (הלכך היכא דכפר הכל - פטור משבועה, דאי
לאו קושטא בהדיה - לא הוה מצי למכפר ביה); והאי דכפר ליה במקצת (והיכא דמודה מקצת) – סבר: "אי מודינא ליה בכוליה תבע לי
בכוליה; אישתמיט לי מיהא השתא אדהוו לי זוזי ופרענא"; הלכך רמא רחמנא שבועה
עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה; וגבי מלוה הוא דאיכא למימר הכי, אבל גבי פקדון (דאין
כאן טובה) - מעיז ומעיז (הלכך
אפילו כפר בכוליה - רמיא רחמנא שבועה עליה).
תני רמי בר חמא
[בבא מציעא ה,א]: 'ארבעה שומרין
(בבא קמא קז,ב)
צריכין
כפירה במקצת והודאה במקצת (קודם שיתחייבו שבועה, ואם נשבעו
בלא כפירה והודאה - אין שבועתו של שומר חנם כלום, ולא מחייבתו כפל; ודרמי בר חמא
פליג אדרבי חייא בר יוסף), ואלו
הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.'
אמר רבא: מאי
טעמא דרמי בר חמא? שומר חנם - בהדיא כתיב ביה: [שמות
כב,ח: על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל
אבדה אשר יאמר] כי הוא זה [עד
האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו]; (פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם
ושניה [שמות כב,ט-יב] בשומר שכר) שומר
שכר - יליף נתינה נתינה משומר חנם; שואל – 'וכי ישאל': וי"ו מוסיף על ענין ראשון; שוכר - (פלוגתא
דרבי מאיר ורבי יהודה לעיל (דף נז,ב):) אי למאן דאמר: 'כשומר שכר' - היינו שומר שכר; אי
למאן דאמר 'כשומר חנם' היינו 'שומר חנם';
ואמר רבי חייא
בר יוסף: הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב (כפל) עד שישלח בו יד (קודם שבועה, כגון שעשה בה
מלאכה); מאי טעמא? – [שמות
כב,ז: אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת
רעהו; מכלל דאי שלח בה יד – מיחייב,
למימרא (דהאי דכתיב בתריה 'אשר ירשיעון אלהים וגו') - דבשלח בה יד עסקינן (דנמצא
רשע בכך שנשבע לשקר, שהרי שלח בה יד).
אמר להו רבי
חייא בר אבא: הכי אמר רבי יוחנן: בעומדת על אבוסה (שלא שלח
בה יד) שנו (דחייב
כפל).
אמר ליה רבי
זירא לרבי חייא בר אבא: דוקא בעומדת על אבוסה קאמר, אבל שלח בה יד (קודם
שבועה) – קנה (קנאה
בתורת גזילה, ושומר חנם אינו נעשה גנב אלא בטענת גנב, וזה - קודם שטען טענת גנב
קנאה, וקמה ליה ברשותיה, שאם מתה – ישלמנה, ואשתכח דכי כפר - דידיה קא כפר), ושבועה לא מהניא ביה כלום? או דלמא אפילו עומדת
על אבוסה קאמר (וכל שכן כי שלח בה יד, דבהכי קאי קרא, כדאמר רבי חייא
בר יוסף)?
אמר ליה: זו -
לא שמעתי; כיוצא בה שמעתי: דאמר רבי אסי אמר רב יוחנן: הטוען טענת אבד, ונשבע (לא
גרסינן 'והודה'), וחזר וטען טענת
גנב ונשבע, ובאו עדים – פטור (מן הכפל); מאי טעמא? לאו משום דקנה בשבועה ראשונה (להתחייב
באונסין, כדרב ששת, דאמר לעיל: הכופר בפקדון - נעשה עליו גזלן, אפילו בלא שבועה,
והיכא דאשתבע - כל שכן, דכולי עלמא מודו; אלמא כיון דקמה ליה ברשותיה, כי כפר -
דידיה קא כפר, ולא מיחייב ליה כפל! והוא הדין לשולח בה יד: כיון דפשיטא לן בפרק
'המפקיד' (ב"מ מא:) דקמה ליה ברשותיה - תו לא מיחייב עליה כפל)?
אמר ליה: לא (התם
לאו משום דקמה ליה ברשותיה הוא)! (אלא) הואיל ויצא (שומר זה) ידי בעלים בשבועה ראשונה (שמבית
דין ראשון נסתלק מידם, ושבועה אחרונה זו - לאו שבועת הדיינים הוא לחייבו כפל,
דכיון דנשבע בתחילה - שוב לא היה מחויב שבועה לבעלים).
איתמר נמי: אמר
רבי אבין אמר רבי אילעא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת אבידה בפקדון, ונשבע, וחזר וטען
טענת גניבה, ונשבע, ובאו עדים – פטור, הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה.
אמר רב ששת:
'הטוען טענת גנב בפקדון, כיון ששלח בו יד (קודם שבועה) – פטור' - מאי טעמא? הכי קאמר רחמנא [שמות
כב,ז: אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו [במלאכת
רעהו] (וקיימא
לן ב'המפקיד' (שם) דהאי 'ונקרב' -
לשבועה הוא, וכתיב בתריה 'ישלם שנים' אם נמצא
רשע); הא שלח ידו – פטור (מכל
הדין הזה).
אמר ליה רב
נחמן: והלא שלש שבועות משביעין אותו (את שומר חנם האומר
"נגנבה"): "שבועה
שלא פשעתי בה (בשמירתו כשנגנבה, דאי פשע בה – חייב, דכתיב 'על כל
דבר פשע')", "שבועה שלא
שלחתי בה יד (ליהנות בה קודם לכן, דאם שלח בה יד - קמה ליה
ברשותיה, דנעשה גזלן עליה, ומיחייב באונסין, וכל שכן בגניבה ואבידה)", "שבועה שאינה ברשותי"; מאי לאו
'שבועה שלא שלחתי בה יד' דומיא ד'שבועה שאינה ברשותי': מה 'שבועה שאינה ברשותי' -
כי מיגליא מילתא דאיתיה ברשותיה (והוא גנב עליה) – חייב (מחייב כפל דהיינו טוען
טענת גנב), אף 'שבועה שלא שלחתי בה
יד' - כי מיגליא מילתא דשלח בה יד – חייב (כי משתכח שקרן נמי - חייב
כפל, משום שבועה שאין ברשותו)!
אמר ליה: לא!
שבועה 'שלא שלחתי בה יד' דומיא ד'שלא פשעתי בה': מה שבועה שלא פשעתי בה, כי מיגליא
מילתא דפשע בה (ונגנבה) - פטור מכפל (דהא אינו גנב עליה), אף שבועה שלא שלחתי בה יד, כי מיגליא מילתא דשלח בה יד
- פטור מכפל (אפילו עדיין היא אצלו).
בעי רמי בר חמא
(דקיימא לן בפרק 'מרובה' (לעיל דף
סה,ב) ממון שאין משתלם בראש דאיכא כפל בהדיה - אין מוסיף חומש,
ולעיל (דף קו,א) נמי תנינן לה 'אם משבאו עדים
הודה - משלם תשלומי כפל ואשם' אבל חומש לא): (מאן פטר ליה מחומשא:) ממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש? או
דלמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש?
היכי דמי (כלומר למאי נפקא מינה)? כגון שטען טענת גנב, ונשבע, וחזר וטען טענת אבד ונשבע,
(בבא קמא קח,א)
ובאו עדים
אקמייתא (דכשנשבע היתה אצלו, לחייב כפל), והודה (והדר הודה איהו) אבתרייתא – מאי (מיחייב
חומש אהך שבועה בתרייתא או לא)?:
ממון המחייבתו כפל פוטרו מן החומש - והא איחייב ליה עילויה כפילא (עליה
דהאי ממון)? או דלמא שבועה המחייבתו
כפל פוטרתו מן החומש (כגון אי הוה מודה השתא אקמייתא, אחר העדאת עדים - הוה
מיפטר מחומש), והא שבועה בתרייתא,
הואיל דלא קא מחייבא ליה כפילא - תחייביה חומשא (אבל
השתא: דאבתרייתא אודי, והך שבועה לא חייבתיה כפילא - תחייביה חומשא)? (והכא ליכא למימר 'יצא ידי בעלים
בשבועה ראשונה', דכי אמרינן ליה - היכא דאתו סהדי אשבועה שניה, דאמרינן: אשבועת
חנם לא מחייבי כפילא, אבל היכא דאודי עלה - קיימא לן לעיל (דף קו,א)
'השביע עליו חמשה פעמים כו' - דלענין חומש ואשם, לא שני ליה בין שבועת עצמו
לשבועת דיינין, ובלבד שיכפור ממון!)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.