דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף ג
(ברכות ב,ב)
אמר מר: 'אמר ליה רבי יהודה: והלא כהנים מבעוד יום הם
טובלים'; שפיר קאמר ליה רבי יהודה לרבי מאיר?
ורבי מאיר הכי קאמר ליה: מי סברת דאנא אבין השמשות דידך
קא אמינא אנא? אבין השמשות דרבי יוסי קא אמינא, דאמר רבי יוסי: בין השמשות כהרף
עין: זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו'. (בין
השמשות דרבי יהודה מהלך חצי מיל לפני צאת הכוכבים, ודרבי יוסי כהרף עין לפני צאת
הכוכבים, ורבי מאיר כרבי יוסי סבירא ליה, וכי טביל מקמי הכי – 'סמוך לחשכה' הוא,
וזמן שכיבה קרינן ביה.)
(ברכות ג,א)
קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר (לעיל
אמר 'משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות' והוא שעור מאוחר משל
כהן, והכא אמר 'משעת טבילה', שהיא קודם בין השמשות)?
תרי תנאי אליבא דרבי מאיר;
קשיא דרבי אליעזר (דברייתא) אדרבי
אליעזר (דמתניתין)?
תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר;
ואיבעית אימא: רישא (דמתניתין) -
לאו רבי אליעזר היא (והא דקתני 'דברי רבי אליעזר'
- אסוף הזמן קאי דקאמר, 'עד סוף האשמוררה הראשונה', ופליגי רבנן עליה ואמרי
'עד חצות', דרבי אליעזר דריש 'בשכבך' = זמן התחלת שכיבה שבני אדם הולכים לשכב, זה קודם וזה מאוחר, ורבנן דרשי
כל זמן שכיבה, דהיינו כל הלילה, אלא שעשו סייג לדבר ואמרו עד חצות, ורבן גמליאל
לית ליה ההוא סייג).
עד סוף האשמורה:
מאי קסבר רבי אליעזר (הוה
ליה לומר זמן הניכר)?: אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה (דפליגי
תנאי לקמן בהא מלתא: איכא מאן דאמר שלש משמרות הוי הלילה במשמרות עבודת המלאכים,
ושיר שלהם נחלק לשלש חלקים: ראשונה לכת אחת, שניה לכת אחרת, שלישית לכת שלישית,
ואיכא מאן דאמר ארבע משמרות הוי הלילה) - לימא 'עד ארבע שעות', ואי קסבר
ארבע משמרות הוי הלילה - לימא 'עד שלש שעות'?
לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה, והא קא משמע לן: דאיכא
משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא (כשנתן לך סימן זמן הקריאה בסוף
האשמורה ולא פירש לך סימן מפורש - למדך שיש היכר לכל אדם בדבר, כי היכי דאיכא
ברקיע),
דתניא: 'רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה
ושואג כארי, שנאמר (ירמיהו כה,ל) [ואתה תנבא אליהם את כל
הדברים האלה ואמרת אליהם] ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן
קולו שאוג ישאג על נוהו [הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ] ('ישאג' 'שאוג' 'ישאג' - הרי שלש),
וסימן לדבר משמרה ראשונה - חמור נוער, שניה - כלבים צועקים, שלישית - תינוק יונק
משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה (כבר הגיע קרוב ליום ובני אדם
מתעוררים משינתן והשוכבים יחד מספרים זה עם זה); מאי קא
חשיב רבי אליעזר (סימנים הללו שנתן למשמרות הארץ
היכן נתנו: בתחלת האשמורות או בסופן)?: אי תחלת משמרות קא חשיב, תחלת
משמרה ראשונה סימנא למה לי? אורתא הוא (צאת הכוכבים)!? אי סוף
משמרות קא חשיב, סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא? יממא הוא!? אלא חשיב סוף משמרה
ראשונה ותחלת משמרה אחרונה, ואמצעית דאמצעיתא.
ואיבעית אימא: כולהו סוף משמרות קא חשיב, וכי תימא
'אחרונה לא צריך, למאי נפקא מינה? - למיקרי קרית שמע למאן דגני בבית אפל ולא ידע
זמן קרית שמע אימת: כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו - ליקום וליקרי.
אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב: שלש משמרות הוי הלילה,
ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר "אוי לבנים שבעונותיהם
החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם"!
תניא: 'אמר רבי
יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל; בא
אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (ושמר = והמתין כמו 'לא יאמר אדם
לחבירו שמור לי בצד עבודת גלולים פלוני' (סנהדרין דף סג:) ובב"ק בפרק 'החובל'
(דף צ:) 'שמרה עומדת על פתח חצרה', וכן ואביו שמר את הדבר (בראשית לז,יא); שומר אמונים (ישעיהו כו,ב)) עד שסיימתי תפלתי; לאחר שסיימתי
תפלתי - אמר לי: שלום עליך רבי! ואמרתי לו: שלום עליך רבי ומורי! ואמר לי: בני,
מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל! ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך! ואמרתי
לו: מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה (הביננו; ולקמן מפרש לה בפרק 'תפלת השחר' (דף כט.)).
באותה שעה
למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי 1.
שאין נכנסין לחורבה ולמדתי 2.
שמתפללין בדרך, ולמדתי 3. שהמתפלל
בדרך מתפלל תפלה קצרה;
ואמר לי:
בני! מה קול שמעת בחורבה זו?
ואמרתי לו:
שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי
ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות!" ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו
בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל
נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" -
הקב"ה מנענע ראשו ואומר "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך (אשרי כל זמן שהיה קלוס זה בתוך בית המקדש); מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן
אביהם"!
תנו רבנן: 'מפני
שלשה דברים אין נכנסין לחורבה: מפני חשד (שלא
יאמרו זונה מוכנת לו שם), מפני
המפולת (שחומת החורבה רעועה ומסוכן הוא פן תפול החומה עליו) ומפני המזיקין'.
'מפני חשד'? ותיפוק ליה משום מפולת? (כלומר: למה לנו שלשה טעמים לדבר אחד - הרי די באחת מהן - אם לא בא ללמדך
שיש שעות שאין הטעם הזה, וצריך להניח בשביל זה)
(ברכות ג,ב)
בחדתי (שנפלה מחדש: שהחומה שלה נפלה
ועודנה בחזקתה).
ותיפוק ליה משום מזיקין?
בתרי.
אי בתרי, חשד נמי ליכא (דתנן
(במסכת קידושין דף פ:) 'אבל אשה מתיחדת עם שני
אנשים')?
בתרי ופריצי (דאמרינן התם 'לא שנו אלא בכשרים').
'מפני המפולת'? ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין?
בתרי וכשרי.
'מפני המזיקין'? ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת?
בחורבה חדתי ובתרי וכשרי;
אי בתרי - מזיקין נמי ליכא?
במקומן (במקום שהם מצויין תדיר) חיישינן
(אפילו בתרי);
ואיבעית אימא: לעולם בחד ובחורבה חדתי דקאי בדברא (בשדה), דהתם משום חשד ליכא, דהא אשה בדברא לא שכיחא, ומשום מזיקין
איכא.
תנו רבנן: 'ארבע משמרות הוי הלילה - דברי רבי; רבי נתן
אומר: שלש'.
מאי טעמא דרבי נתן?
דכתיב (שופטים ז,יט)
ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה [אך הקם הקימו את
השמרים ויתקעו בשופרות ונפוץ הכדים אשר בידם]; תנא: 'אין
'תיכונה' אלא שיש לפניה ולאחריה'!
ורבי?
מאי 'תיכונה'? - אחת מן
התיכונה שבתיכונות.
ורבי נתן?
מי כתיב 'תיכונה שבתיכונות'? 'תיכונה'
כתיב!
מאי טעמא דרבי?
אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי: כתוב
אחד אומר (תהלים קיט,סב) חצות לילה אקום להודות לך על
משפטי צדקך, וכתוב אחד אומר (תהלים קיט,קמח)
קדמו עיני אשמורות [לשיח באמרתך] (אלמא:
חצות לילה שהיה דוד עומד - שתי משמרות יש בהם) הא כיצד? -
ארבע משמרות הוי הלילה.
ורבי נתן סבר לה כרבי יהושע, דתנן [להלן ט,ב]: 'רבי
יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות': שית דליליא (חצות לילה הוי שש שעות) ותרתי דיממא (ששאר
מלכים ישנים) - הוו להו שתי משמרות (של שמונה שעות); (ורבי נתן אמר לך: האי קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד- קדמו לשאר
מלכים קאמר, שדרכן לעמוד בשלש שעות ביום, בתחלת שעה שלישית.)
רב אשי אמר: משמרה ופלגא נמי 'משמרות' קרו להו.
ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי: אין
אומרין בפני המת אלא דבריו של מת.
אמר רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא בדברי תורה (דבר הלכה אסור לספר לפניו: שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם, והוה ליה לועג לרש חרף עושהו (משלי יז,ה)), אבל מילי
דעלמא (שאין גנאי למחריש בהן) לית לן בה;
ואיכא דאמרי אמר רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא [אפילו]
בדברי תורה, וכל שכן מילי דעלמא.
ודוד, בפלגא דליליא הוה קאי? מאורתא (מתחלת הלילה) הוה קאי, דכתיב (תהלים קיט,קמז)
קדמתי בנשף ואשועה [לדברך יחלתי].
וממאי דהאי 'נשף' אורתא הוא?
דכתיב (משלי ז,ט) בנשף
בערב יום באישון לילה ואפילה (בנשף בערב יום: בהעריב היום קרוי 'נשף')
אמר רב אושעיא אמר רבי אחא: הכי קאמר (קרא דחצות לילה): מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה (שקודם לכן הייתי עומד).
רבי זירא אמר: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס (עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור
תמיד),
מכאן ואילך היה מתגבר כארי.
רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן
ואילך בשירות ותשבחות (והכי מפרש בההוא קרא להודות לך וגו').
ו'נשף' - אורתא הוא?: הא 'נשף' צפרא הוא, דכתיב (שמואל
א ל,יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם [ולא נמלט מהם איש כי אם
ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינסו] (למחרתם = ליום מחרת של חנייתם שם),
מאי, לאו מצפרא ועד ליליא?
לא! מאורתא ועד אורתא.
אי הכי - לכתוב 'מהנשף ועד הנשף' או 'מהערב ועד הערב'?!
אלא אמר רבא (גירסת רש"י: רב אשי):
תרי נשפי הוו: נשף ליליא ואתי יממא, נשף יממא ואתי ליליא ('נשף
יממא' = קפץ ועלה, כמו 'לנשוף מדוכתיה' (מגילה דף ג.) וכמו 'האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה – טרפה' (חולין דף
מב:)).
ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה
ידע, דכתיב (שמות יא,ד) [ויאמר משה כה אמר ה']
כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים; מאי 'כחצות'?:
אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא 'כחצות' - מי איכא
ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה <למחר> בַּחצות
<כי השתא>' ואתא איהו ואמר 'כחצות' (לפי שלא היה יודע לכוין השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע),
אלמא מספקא ליה, ודוד הוה ידע?
דוד - סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רב שמעון
חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד (ונקביו לצד צפון),
וכיון שהגיע חצות לילה - בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו (דאמר מר (בבבא בתרא דף כה.)
'ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום: שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית מהלוך
החמה, ושש אחרונות רוח דרומית, ובתחלת הלילה רוח מערבית, ובחצות הלילה - רוח
צפונית);
מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר; כיון שעלה עמוד השחר - נכנסו חכמי
ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין פרנסה!
אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה!
אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא
מחוליתו (העוקר חוליא מבור כרוי, וחוזר ומשליכו לתוכו - אין מתמלא בכך; אף כאן: אם
אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר - אין אנו יכולין לפרנסם משל עצמנו)!
אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד!
מיד יועצים באחיתופל (איזה
הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית, וטכסיסי מארב מלחמה), ונמלכין
בסנהדרין (נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם),
ושואלין באורים ותומים (אם יצליחו).
אמר רב יוסף: מאי קרא? - דכתיב (דברי
הימים א כז,לד) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך
יואב; אחיתופל - זה יועץ, וכן הוא אומר (שמואל ב
טז,כג) ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל <איש>
בדבר האלהים [כן כל עצת אחיתפל גם לדוד גם לאבשלם];
(ברכות ד,א)
בניהו בן יהוידע - זה סנהדרין (שהיה
אב בית דין), ואביתר - אלו אורים ותומים (שכל
ימי דוד היה נשאל באביתר עד מלחמת אבשלום ששאל אביתר ולא עלתה לו, ושאל צדוק ועלתה
לו, כדאמרינן בסדר עולם, ונסתלק אז מן הכהונה [הגדולה]), וכן הוא
אומר: (שמואל ב כ,כג) [ויואב אל כל הצבא ישראל]
ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי (ראשון
וקודם להם: שבתחילה נוטלים רשות, ואחר כך שואלים אם יצליחו);
ולמה נקרא
שמם 'כרתי' ו'פלתי'?
'כרתי' -
שכורתים דבריהם (שאומרים דברים קצובים וגמורים; שלא
יפחתו ולא יוסיפו);
'פלתי' -
שמופלאים בדבריהם.
ואחר כך 'שר צבא למלך יואב' (להוליך אנשי המלחמה).
אמר רב יצחק בר אדא - ואמרי לה אמר רב יצחק בריה דרב אידי:
מאי קרא(דכנור היה תלוי למעלה ממטתו ומעוררו)?
(תהלים נז,ט)
עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (עורה
כבודי: אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים; אעירה
שחר שאר מלכים השחר מעוררן, ואני מעורר את השחר).
רבי זירא אמר: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע;
וכיון דדוד הוה ידע כנור למה ליה? לאתעורי משנתיה; וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה
למימר 'כחצות'?
משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה (אם
אני יודע לכוין השעה - הם אינם יודעים לכוין השעה, וקודם שיגיע חצות יהו סבורים
שהגיע ועדיין לא באה המכה) ויאמרו "משה בדאי הוא" (הלכך
טוב לאחוז לשון 'איני יודע'), דאמר מר (במסכת דרך
ארץ זוטא, פ"ג מ"ב; מסכת כלה רבתי פ"ה מ"א): 'למד
לשונך לומר "איני יודע", שמא תתבדה ותאחז (תהא נאחז ונכשל בדבריך).'
רב אשי אמר: בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר הוה קאי (ליל שעבר שלשה עשר ולמחרת יגיע ארבעה עשר), והכי קאמר
משה לישראל: אמר הקב"ה למחר כחצות הלילה כי האידנא אני יוצא בתוך
מצרים.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol