דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(הוריות יג,א)
פר כהן משוח ופר עדה [עומדים:
פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: (ויקרא ד,כא) [והוציא את הפר אל מחוץ למחנה] ושרף אותו כאשר שרף את
הפר הראשון [חטאת הקהל הוא] - מה תלמוד לומר 'הראשון' (פרשת
פר כהן משיח כתיבא ברישא, והדר כתיבא פר העלם דבר של צבור: ועשה לפר כאשר עשה לפר
החטאת, דהיינו לפר כהן משיח; למה ליה למיהדר וכתב כאשר שרף את הפר הראשון)?
- שיהא ראשון, קודם לפר העדה בכל מעשיו.
תנו רבנן: 'פר כהן משיח ופר העדה עומדים: פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל
מעשיו: הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת - דין הוא שיקדים המכפר למתכפר; וכן הוא אומר
(ויקרא טז,יז) [וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו] וכפר בעדו ובעד
ביתו ובעד כל קהל ישראל (וכפר בעדו
והדר ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל);
פר העלם דבר של צבור קודם לפר של עבודת כוכבים (פר דעבודת כוכבים הוי עולה);
מאי טעמא? האי חטאת והאי
עולה, ותניא (ויקרא ה,ח) [והביא אתם אל הכהן] והקריב את אשר לחטאת
ראשונה [ומלק את ראשו ממול ערפו ולא
יבדיל]
- מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא חטאת ראשונה - הרי כבר נאמר (ויקרא ה,י) ואת השני יעשה עולה כמשפט [וכפר
עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ונסלח לו]? אלא: זה בנה אב שיהו כל חטאות קודמות לעולות הבאים
עמהם, וקיימא לן דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה.
פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים;
אמאי? האי חטאת והאי עולה?
אמרי במערבא משמיה דרבא בר
מרי: חטאת עבודת כוכבים חסירא אל"ף (למימרא דעולה קדמה):
(במדבר טו,כד) [והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן
בקר אחד לעלה לריח ניחח ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת] 'לחטת' כתיב.
רבא אמר: 'כמשפט' כתיב ביה (בפר
דעבודת כוכבים; דבתר כתיבה אזלינן, ועולה - ברישא כתיבא).
שעיר עבודת כוכבים קודם לשעיר נשיא;
מאי טעמא? - האי צבור והאי
יחיד;
שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד;
מאי טעמא? - האי מלך והאי
הדיוט;
שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד (כגון שהיו שנים: זה הביא כשבה וזה הביא שעירה);
והא תניא 'כבשת יחיד קודמת
לשעירת יחיד'?
אמר אביי: תנאי היא; מר סבר:
שעירה עדיפא, שכן נתרבתה אצל עבודת כוכבים ביחיד, ומר סבר: כבשה עדיפא, שכן נתרבתה
באליה (דעז אינה טעונה אליה).
עומר קודם לכבש הבא עמו;
שתי הלחם קודמים לכבשים הבאים עמהם;
זה הכלל: דבר הבא בגין ליום (בגלל יום: כבש גלל עומר, וכבשים בגלל שתי הלחם) - קודם לדבר הבא בגין לחם.
משנה:
האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה;
והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי;
בזמן ששניהם עומדים בקלקלה (האיש למשכב זכור)
- האיש קודם לאשה.
גמרא:
תנו רבנן: היה הוא, ואביו, ורבו בשבי: הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו;
אמו קודמת לכולם (דאית לה זילותא טפי);
חכם קודם למלך:
ישראל חכם שמת - אין
לנו כיוצא בו; מלך ישראל שמת - כל ישראל ראוים למלכות;
[חכם קודם למלך ישראל: שאין כל ישראל ראוין לחכמה,
אבל מלך - כל ישראל ראוין למלכות]
מלך קודם לכהן גדול,
שנאמר (מלכים א א,לג) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם
[והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון] (מדאמר מלך לכהן
גדול: "קחו עמכם
מעבדי אדוניכם"
[וע"כ אנפשיה קאמר] - אלמא מלך עדיף)
כהן גדול קודם לנביא,
שנאמר (מלכים א א,לד) ומשח אותו שם
צדוק הכהן ונתן הנביא [למלך על
ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה]: הקדים צדוק לנתן; ואומר (זכריה ג,ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך [הישבים לפניך כי אנשי מופת המה כי הנני מביא את עבדי צמח]; יכול הדיוטות היו?
- תלמוד לומר: כי אנשי מופת המה, ואין מופת אלא נביא, שנאמר (דברים
יג,ב) [כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום] ונתן אליך אות
או מופת;
משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים;
מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת קריו;
משיח שעבר מחמת קריו קודם לעבר מחמת מומו;
עבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה;
משוח מלחמה קודם לסגן;
סגן קודם לאמרכל;
מאי 'אמרכל'?
אמר רב חסדא: אמר כולא (שממונה
על כולם ואין משיבין על דבריו).
אמרכל קודם לגזבר (הממונה על האוצרות שבמקדש);
גזבר קודם לראש משמר;
ראש משמר קודם לראש בית אב;
ראש בית אב קודם לכהן הדיוט.
איבעיא להו: לענין טומאה (ליטמא למת מצוה),
סגן ומשוח מלחמה - איזה מהם קודם?
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: תא שמע דתניא: 'סגן ומשוח מלחמה שהיו מהלכים
בדרך, ופגע בהם מת מצוה - מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן: שאם יארע בו פסול
בכהן גדול - נכנס הסגן ומשמש תחתיו'.
והתניא 'משוח מלחמה קודם לסגן'!?
אמר רבינא: כי תניא ההיא – להחיותו (הוא קודם לסגן, משום דצבור צריכים לו למשוח מלחמה
לצורך מלחמה טפי מסגן).
משנה:
כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד
משוחרר;
אימתי? בזמן שכולם שוים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ -
ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.
גמרא:
כהן קודם ללוי,
שנאמר (דברי הימים א כג,יג) בני עמרם אהרן ומשה וַיִּבָּדֵל אהרן להקדישו קדש קדשים [הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו
עד עולם]
(ויבדל אהרן - אלמא כהן עדיף מלוי).
לוי קודם לישראל
שנאמר (דברים י,ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי [לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה]
ישראל קודם לממזר
שזה מיוחס וזה אינו מיוחס
ממזר קודם לנתין
זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה
פסולה
נתין קודם לגר
זה גדל עמנו בקדושה וזה לא
גדל עמנו בקדושה
גר קודם לעבד משוחרר
זה היה בכלל ארור וזה לא היה
בכלל ארור (כנען - לא מצא נח קללה לכנען גדולה מזו שיהא עבד
לאחיו; מכאן שכל עבד - הרי הוא בכלל ארור).
אימתי בזמן שכולן שוין [אבל אם
היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ]:
מנא הני מילי?
אמר רבי אחא ברבי חנינא: דאמר קרא (משלי
י,טו) יקרה היא
מפנינים [וכל חפציך לא ישוו בה] - מכהן גדול שנכנס
לפני ולפנים.
תניא: רבי שמעון בר יוחאי אומר: בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר: שזה גדל עמנו
בקדושה, וזה לא גדל עמנו בקדושה; אלא זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור.
שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק: מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין
הכל רצין לישא משוחררת (שמתרצין לישא גיורת מלישא משוחררת)?
אמר להם: זו היתה בכלל ארור וזו לא היתה בכלל ארור.
דבר אחר: זו היתה בחזקת שמור וזו לא היתה בחזקת שמור (משוחררת לא היתה בחזקת שמור, דסתם
שפחה מופקרת; לשון אחר: גיורת בעיא לאיגיורי, ומשמרת עצמה, לפי שבדעתה להתגייר;
אבל שפחה - אין בידה לשחרר עצמה, ואינה משמרת עצמה).
שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מפני מה הכלב מכיר את קונו, וחתול אינו מכיר את
קונו?
אמר להם: ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח, האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה.
שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מפני מה הכל מושלים בעכברים (כלומר:
מפני מה נתנה מפלה יתירה לעכברים, שנרדפין תדיר תדיר)?
מפני שסורן רע (שיצר לבם רע הוא יותר מדאי; 'סורו' = שר שלהם, כדאמר (בבא מציעא דף נט:) בגר שסורו רע, דהיינו יצר הרע, ששר שלו רע הוא).
מאי היא (היכי הוי סורן רע)?
רבא אמר: אפילו גלימי (דלאו מאכל ולית בהו הנאה)
- (אפילו הכי) גייצי (נושכין).
(הוריות יג,ב)
רב פפא אמר: אפילו שופתא מרא גייצי (ביתד של מרא דעץ הוא גייץ)
תנו רבנן: חמשה דברים משכחים את הלימוד: האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל
חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו
זו על גבי זו; ויש אומרים אף המניח כליו (מלבושיו) תחת מראשותיו.
חמשה דברים משיבים את הלימוד: פת פחמין (פת האפוי בגחלים) - וכל שכן פחמין עצמן, והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח,
והרגיל בשמן זית, והרגיל ביין ובשמים, והשותה מים של שיורי עיסה (שנשתיירה
מלישה); ויש אומרים אף הטובל אצבעו
במלח ואוכל.
'הרגיל בשמן זית' - מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: כשם
שהזית משכח לימוד של שבעים שנה (שסדור בפיו כל שבעים שנה)
- כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה (מחזיר את הלמוד שנשתכח הימנו כבר שבעים שנה).
'והרגיל ביין ובשמים' - מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: חמרא וריחני
פקחין.
'והטובל אצבעו במלח' - אמר ריש לקיש: ובאחת;
כתנאי: רבי יהודה אומר: אחת ולא שתים; רבי יוסי אומר: שתים ולא שלש; וסימניך
(וסימנך לגרסא שלא תטעה: שאם לא תדע אם אחד אומר אחד
ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש, או שמא אחד אומר שתים ולא שלש ואחד אומר שלש ולא
ארבע): קמיצה (יהא
סימן קמיצה, כלומר: כּפוֹף הקמיצה, ונשתיירו מאותן אצבעות של יד העומדין לבד שתי
אצבעות זקופין כסדרן מכאן, דהיינו אצבע ואמה מכאן וזרת מכאן, דהיינו שתי אצבעות
מכאן ואצבע אחד מכאן; ובכך תהא זכור שאחד אומר אחת [ולא שתים], ואחד אומר שתים [ולא
שלש]; גודל [בוהן] - לא קא חשיב הכא עם שאר אצבעות, משום דלא קאי בסדר
אצבעות; 'האוכל פת' 'ופחמין עצמן' - כחדא
חשיב להו).
עשרה דברים קשים ללימוד (שהעושה אותן יהא קשה לשמוע):
העובר תחת האפסר [הגמל] (כל שכן תחת גמל עצמו; כחדא חשיב להו), וכל שכן תחת גמל [עצמו];
והעובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים,
והעובר מתחת ריח רע של נבילה (כלומר: ההולך ומריח ריח נבילה: דכל ההולך ומריח - הוי
עובר תחת אותו ריח, שהריח הולך ועולה), והעובר תחת הגשר
שלא עברו תחתיו מים ארבעים יום, והאוכל פת שלא בשל כל צרכו, והאוכל בשר מזוהמא
ליסטרון (אותו כף שבוחשין את הקדרה קרי להו הכי, על שם
שמעבירין הזוהמא לצדדין ['על
שני צדיו' [שמות ל,ד] תרגום 'על תרין סטרוהי']), והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות, והמסתכל בפני
המת; ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר.
תנו רבנן: כשהנשיא נכנס - כל העם עומדים (כל השורות כולן, אפילו הן מאה), ואין יושבים עד שאומר להם "שבו";
כשאב ב"ד נכנס - עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן (שתי
שורות בלבד), עד שישב במקומו;
כשחכם נכנס - אחד עומד ואחד יושב, עד שישב במקומו.
בני חכמים ותלמידי חכמים, בזמן שרבים צריכים להם - מפסיעין על ראשי העם; יצא
לצורך - יכנס וישב במקומו;
בני תלמיד חכמים שממונים אביהם פרנס על הצבור, בזמן שיש להם דעת לשמוע -
נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם; בזמן שאין להם דעת לשמוע - נכנסים
ויושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם.
רבי אלעזר בר רבי צדוק אומר: אף בבית המשתה עושים אותם (לבני
חכמים שממונים אביהם פרנס על הצבור) סניפין (שמושיבין
אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהם, דהויין סניפין לזקנים, כסניף זה שמצניפין לקורה
גדולה; סני"ף בלע"ז).
אמר מר: 'יצא לצורך נכנס ויושב במקומו'; אמר רב פפא: לא אמרו אלא
לקטנים (דאנוס הוא), אבל (יצא) לגדולים – לא (אינו נכנס ויושב במקומו, דפושע
הוא): הוה ליה למבדק נפשיה
מעיקרא, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם ילמד אדם עצמו להשכים ולהעריב כדי שלא יתרחק (דהיוצא
לפנות ביום - צריך שיתרחק מן הדרך כדי שלא יהו אחרים רואים אותו, כדאמרינן במסכת
ברכות).
אמר רבא: האידנא דחלשא עלמא - אפילו לגדולים נמי.
רבי אלעזר ב"ר [צדוק] אומר: אף בבית המשתה עושים אותם סניפים.
אמר רבא: (הא
דעושים סניפין מפני כבוד אביהם -) בחיי אביהם בפני
אביהם.
אמר רבי יוחנן: בימי רבן שמעון בן גמליאל נישנית משנה זו (הא
דתניא לעיל: כשהנשיא נכנס וכו'); רבן שמעון בן
גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב בית דין; כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם -
הוו קיימי כולי עלמא מקמיה; כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן - הוו קיימי כולי עלמא
מקמייהו; אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו?! - תקין
הא מתניתא.
ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם; למחר, כי אתו - חזו דלא קמו
מקמייהו כדרגילא מילתא; אמרי: מאי האי? אמרו להו: הכי תקין רבן שמעון בן גמליאל.
אמר ליה רבי מאיר לרבי נתן: אנא חכם ואת אב בית דין; נתקין מילתא כי לדידן (כלומר:
נעבד ליה כי היכי דעבד הוא לדידן; ואית
דגרסי 'נתקין מילתא כי ליתנן', כלומר: נתקין מילתא דלהוי לזכרון לעולם לדורות
אפילו כי אינן בעולם; ואית דאמרי נתקין
מילתא כי ליתני: לומר לו שילמדנו דבר שאינו יודע ללמוד, ויתבייש).
מאי נעביד ליה?
נימא ליה: גלי עוקצים (ידרוש לן מסכת עוקצין),
דלית ליה (שאין סדור לו), וכיון דלא גמר -
נימא ליה (תהלים קו,ב) מי ימלל גבורות
ה' ישמיע כל תהלתו: למי נאה למלל גבורות ה' - מי שיכול להשמיע כל תהלותיו; נעבריה - והוי אנא
אב בית דין ואת נשיא!
שמעינהו רבי יעקב בן קרשי, אמר: דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא! אזל,
יתיב אחורי עיליתיה דרבן שמעון בן גמליאל, פשט (פירש)
גרס ותנא (גרס ושנה), גרס ותנא;
אמר (רבן שמעון בן גמליאל):
מאי דקמא? דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי? יהב דעתיה וגרסה.
למחר אמרו ליה: ניתי מר וניתני בעוקצין!
פתח ואמר; בתר דאוקים (שסיים) - אמר להו: אי לא
גמירנא – כסיפיתנן!
פקיד ואפקינהו מבי מדרשא.
הוו כתבי קושייתא [בפתקא], ושדו התם (ושדו ליה לפיתקא בי מדרשא); (שאלות) דהוה מיפריק (מתרץ) – מיפריק, דלא הוו מיפריק (ומה שלא היה מתרץ) - כתבי פירוקי ושדו (כתבו אינהו הפירוקין ושדו בי
מדרשא).
אמר להו רבי יוסי: תורה מבחוץ ואנו מבפנים (או הם יכנסו לבהמ"ד או אנו
נצא אליהם ונשב עמהם)!?
אמר להן רבן [שמעון בן] גמליאל: ניעיילינהו, מיהו ניקנסינהו דלא נימרו
שמעתא משמייהו; אסיקו לרבי מאיר 'אחרים' ולרבי נתן 'יש אומרים'.
אחוו להו בחלמייהו: זילו פייסוהו לרבן שמעון בן גמליאל.
רבי נתן אזל, רבי מאיר לא אזל, אמר "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".
כי אזל רבי נתן - אמר ליה רבן שמעון בן גמליאל: נהי דאהני לך קמרא דאבוך ('קמרא'
= אבנט מוזהב, כדאמרינן במסכת שבת בפרק 'במה אשה' (דף נט:)) למהוי אב בית דין - שויניך
נמי נשיא (כלומר: דאהני לך חשיבותא דאביך דהוית אב בית דין, אבל
למהוי נשיא - מי אהני לך דקא בעית למהוי נשיא)?
מתני ליה רבי לרבן שמעון בריה: "אחרים אומרים: אילו היה תמורה
(הוריות יד,א)
לא היה קרב" (דתנן במסכת בכורות בפרק בתרא (דף ס.): 'קרא לתשיעי עשירי
ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי - שלשתן מקודשין; התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר
והאחד עשר קרב שלמים, ועושהו תמורה - דברי רבי מאיר; אמר לו רבי יהודה: וכי יש
תמורה עושה תמורה?' והא קיימא לן ד'אין תמורה עושה תמורה', כדתנן במסכת
תמורה בפרק קמא (משנה ה, דף ה:); [במדבר
יח,יז] אך בכור שור ... קדש
הן וכו' - הן קריבין ואין תמורתן
קריבין; ומעשר יליף 'עברה' 'עברה' מבכור: כתיב הכא כל אשר יעבור תחת השבט [ויקרא כז,לב] וכתיב התם בבכור [שמות יג,יב]
והעברת כל פטר רחם וגו').
אמר לו: מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים?
אמר ליה: בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך.
אמר ליה (קהלת ט,ו) גם אהבתם גם
שנאתם גם קנאתם כבר אבדה [וחלק
אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש]
אמר ליה: (תהלים ט,ז) האויב תמו חרבות
לנצח [וערים נתשת אבד זכרם המה] (דמשמע:
אף על פי שכבר מתו - חרבות לנצח, ואין יפה להזכירם)
אמר ליה: הני מלי היכא דאהנו מעשייהו, רבנן לא אהנו מעשייהו!?
הדר אתני ליה: "אמרו משום רבי מאיר: אילו היה תמורה לא היה קרב".
אמר רבא: אפילו רבי, דענוותנא הוא - (הכא לא נהוג ענותנותא יתירא) תנא "אמרו משום רבי מאיר", "אמר רבי
מאיר" לא אמר (דאמר 'משום רבי מאיר', ולא רצה לומר בהדיא 'אמר רבי
מאיר').
אמר רבי יוחנן: פליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן: חד אמר 'סיני' עדיף (מי
ששנה משנה וברייתא סדורין לו כנתינתן מהר סיני),
וחד אמר 'עוקר הרים' עדיף (דחריף ומפולפל בתורה, אף על פי שאין משנה וברייתא
סדורין לו כל כך).
רב יוסף סיני (רב יוסף - קרו ליה 'סיני' לפי שהיו משניות וברייתות
סדורות לו כנתינתן מהר סיני, אבל לא היה מפולפל כרבה),
רבה עוקר הרים.
שלחו לתמן: איזה מהם קודם?
שלחו להו: סיני עדיף, דאמר מר: הכל צריכין למרי חטיא (כלומר: רב יוסף הוא מרי חטיא:
שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני, דמשנה וברייתא - אבוהון
דהלכתא). ואפילו הכי לא קביל רב יוסף
עליה.
מלך רבה עשרין ותרתי שנין, והדר מלך רב יוסף; וכל שני דמלך רבה - רב יוסף
אפילו אומנא לביתיה לא חליף (אומנא לביתיה לא קרא, שלא רצה לנהוג שררה בעצמו כל
אותן השנים שמלך רבה, אפילו בהאי שררותא: שלא רצה להביא שום אומן בתוך ביתו, אלא
כשהוא רוצה להקיז דם - היה האומן על לביתיה דרבה, ושם היה מקיז; ואית דגרסי: שלא רצה לנהוג שררות בעצמו
כל אותן שנים שמלך רבה, כלומר: שלא היה לו פנאי להקיז עצמו, אלא היה עוסק כל שעה
בתורה לפני רבה).
אביי ורבא ורבי זירא ורבה בר מתנה הוו יתבי, והוו צריכי רישא; אמרי: כל
דאמר מלתא ולא מפריך - להוי רישא.
דכולהו איפריך, דאביי לא איפריך; חזייה רבה לאביי דגבה רישא (כלומר
ראה לו הרמת ראש), אמר ליה: נחמני, פתח ואימא (דמשמיא
פסקו ליה רבותא; אביי קרו ליה 'נחמני'; (ואיכא דאמרי דבלשון גנאי קרי ליה 'נחמני',
כלומר: עדיין אתה תלמידו של רב נחמן))!
איבעיא להו: רבי זירא ורבה בר רב מתנה: הי מנייהו עדיף:
רבי זירא חריף ומקשה (מתוך פלפול יתירא דהוה ליה - הוה מקשה ומתרץ), (אבל) ורבה בר רב מתנה
מתון ומסיק (לא הוה חריף כל כך, אלא מתוך שהוא שוהה ומעיין יפה
יפה - מסיק אליבא דהלכתא) – מאי? תיקו.
הדרן עלך כהן משיח
וסליקא לה מסכת הוריות
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.