דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(הוריות י,ב)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר
שיחה נאה? – מהכא: דאילו בכירה, דקרייה מואב (משמע מאבי)
- אמר ליה רחמנא למשה: (דברים ב,ט) [ויאמר ה' אלי] אל תצר את מואב ואל
תתגר בם מלחמה [כי לא אתן לך מארצו
ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה]; מלחמה -
(הוריות יא,א)
הוא דלא, הא צעורי צערינהו; ואילו צעירה דקרייה 'בן עמי' (בלשון
נקיה הוא, דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה) - אמר ליה: (דברים ב,יט) [וקרבת
מול בני עמון] אל תצורם ואל תתגר בם [כי
לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה] –כלל, אפילו צעורי לא (ומדלא
כתיבא בהו 'מלחמה' - שמע מינה דאפילו צערא לא ליעבד להם; ולא עוד אפילו בכירה,
דקריתיה 'אב' - הכתוב פירסמה, דכתיב (בראשית
יט,) ותשכב את אביה [בראשית
יט,לג], ובצעירה כתיב ותשכב עמו [בראשית
יט,לג]).
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה;
שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה - זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות (בישראל:
עובד, ישי, דוד, שלמה; ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה, דהוה ליה
מנעמה העמונית).
תנו רבנן: (ויקרא ד,כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת
ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם]; מעם הארץ - (ולא כל עם ההארץ)
פרט למשיח (דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד); מעם הארץ - פרט לנשיא.
(למה לי מעם
הארץ למעוטי הני?) והלא כבר יצאו: משיח לידון בפר, נשיא לידון בשעיר (והלא
כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר, ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר)!?
שיכול (כלומר: אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי
אומר): משיח על העלם דבר עם שגגת
מעשה מביא פר; [אולי] על שגגת מעשה לחודיה
מביא כשבה ושעירה (כהדיוט)? - תלמוד לומר: מעם הארץ - פרט למשיח (דאינו
מביא בשגגת מעשה לחודה כלל; והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (דף ז:) 'יצא משיח שאין חטאו
בשגגה' - דהיינו בשגגת מעשה), מעם הארץ -פרט לנשיא.
תינח משיח, אלא נשיא - (הא) בשגגת מעשה הוא
דמייתי (ומאי קא ממעט דקאמר 'מעם הארץ פרט
לנשיא')?
אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל כזית חלב כשהוא
הדיוט ונתמנה, ואחר כך נודע לו: סלקא דעתך אמינא (הואיל וחטא כשהוא הדיוט) נייתי כשבה או שעירה (כהדיוט)
- קא משמע לן (מעם הארץ פרט
לנשיא: דאינו מביא כשבה או שעירה).
הניחא לרבי שמעון, דאזל בתר ידיעה; אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה (ומייתי
ודאי כשבה או שעירה, כדתנן 'חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו
כהדיוטות') - מאי איכא למימר (דממאי
קא ממעט לנשיא, דקתני 'פרט לנשיא')?
אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל חצי כזית חלב
כשהוא הדיוט ונתמנה, והשלימו, ואחר כך נודע לו: סלקא דעתך אמינא נצטרף (חצי
זית בתרא לחצי זית קמא) ונייתי כשבה או שעירה - קא
משמע לן ('מעם
הארץ - פרט לנשיא' - דכהאי גוונא לא
מייתי כשבה או שעירה, וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר; דהא לא מצטרפי כלל;
והוא הדין דמצי למימר 'סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר'; אלא משום דקרא קא
מישתעי בכשבה או שעירה).
בעא מיניה רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק? היכי דמי? - כגון שאכל חצי
כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה, ועבר (מנשיאותו) והשלימו; התם הוא
דלא מצטרף, דאכליה פלגא כשהוא הדיוט (דקא סבור דשומן הוא)
ופלגא כשהוא נשיא, אבל הכא - דאידי ואידי כשהוא הדיוט אכליה – מצטרף? או דלמא לא
שנא? מאי?
תפשוט ליה מהא דאמר עולא אמר רבי יוחנן: 'אכל חלב, והפריש קרבן, והמיר,
וחזר בו: הואיל ונדחה ידחה'.
הכי? השתא: מומר לאו בר אתויי קרבן הוא, האי בר אתויי קרבן הוא!
בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה, ונודע לו על
ספקו (שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל) – מהו (מי מייתי אשם תלוי או לא)?
אליבא דרבנן, דאזלי בתר חטאה - לא תבעי לך, דמייתי אשם תלוי; אלא כי תבעי
לך - אליבא דרבי שמעון: מדאשתני לודאי אשתני לספק (דקאמר רבי שמעון דקודם לכן היו
שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל, ובההיא ליכא אשם תלוי, אם נודע להם משנתמנו –
פטורים, לפי שנשתנה גופם: דהשתא נתמנו! ומדאישתנו לקרבן ודאי - אישתנו נמי לקרבן
ספק, ופטור, ואין מביאין אשם תלוי)? או דלמא (היינו
טעמא דרבי שמעון): כי אשתני לודאי: דאשתני
קרבן דידיה (דפטר משום דאישתני קרבן דידיה: דכשהוא הדיוט מביא
כשבה או שעירה, והשתא - כי נתמנה - משיח מביא פר, ונשיא מביא שעיר), אבל הכא (כי נודע לו על ספק: דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל) - דלא אשתני קרבן דידיה (דעל ספק חטאת קבוע, בין כשהוא
הדיוט ובין כשהוא נשיא - מביא אשם תלוי) - אימא לייתי אשם
תלוי (מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי)?
תיקו.
תנו רבנן: (ויקרא ד,כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת
ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] מעם הארץ (מֵעם הארץ מביא קרבן, ולא כל עם הארץ) - פרט למומר (שאין מקבלין מידו);
רבי שמעון בר יוסי אומר משום רבי שמעון: (ויקרא ד,כב) [אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל
מצות ה' אלקיו] אשר לא תעשינה בשגגה ואשם: השב בידיעתו מביא
קרבן על שגגתו; לא שב בידיעתו - אינו מביא קרבן על שגגתו.
מאי בינייהו?
אמר רב המנונא: מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו: מר סבר:
כיון דמומר לאכול חלב - לדם נמי מומר הוי; ומר סבר: לדם מיהא שב בידיעתו הוא.
והא רבא אמר דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם?
אלא הכא באוכל נבלה לתאבון (דכי אין לו בשר דהיתרא - אוכל חלב ונבלה) ונתחלף לו בשומן ואכלו (דסבור דשומן הוא) קמיפלגי (ולכשנודע לו דחלב הוא - רוצה להקריב קרבן): מר (תנא קמא) סבר: כיון דלתאבון
אכיל במזיד - מומר הוא (ואין מקבלין מידו),
ומר (ורבי שמעון בר יוסי)
סבר: כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל
דאיסורא - לאו מומר הוא (כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא - 'שב
מידיעתו' קרינא ביה, ולא מומר הוא, ומקבלין מידו).
תנו רבנן: 'אכל חלב (שחוטה) - זהו 'מומר';
ואיזהו 'מומר'? - אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים ושתה יין נסך (הואיל
והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם - ודאי להכעיס הוא עושה, וסתמו רע הוא).
רבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים.
אמר מר: אכל חלב - זהו
'מומר'; (והדר תני) ואיזהו 'מומר'? -
אכל נבילות כו' - מאי קאמר?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכי קאמר: אכל חלב לתאבון - הרי זה מומר; להכעיס (דאית ליה היתרא ואכיל איסורא) - הרי זה צדוקי (ושחיטתו לעבודת כוכבים); ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי? הוי אומר אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך;
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים (הרי זה מומר).'
מאי בינייהו (בין תנא קמא לרבי יוסי בר רבי יהודה? כיון דאמר תנא
קמא 'אכל חלב הרי זה מומר' מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים? אידי ואידי
דאורייתא אסור)?
איכא בינייהו כלאים דרבנן: מר סבר מדאורייתא הוי מומר (תנא
קמא סבר כלאים דאורייתא - דומיא דחלב - הוי מומר, דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט
של פשתים יחד על פני כולו), דרבנן לא הוי מומר,
ומר (ורבי יוסי) סבר: כלאים - כיון
דמפרסם אסוריה - אפילו בדרבנן הוי מומר (אף הלובש נמי כלאים דרבנן - הוי מומר; דהיינו: או שוע
או טווי או נוז; דהכי מפרשי רבנן 'שעטנז': שוע טווי ונוז, כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:),
ורבנן גזור בחד מנייהו; 'שוע': שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד; 'טווי': שנטוה כאחת, ותכף
בו שתי תכיפות; 'נוז': שארוג אפילו חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן
בבגד צמר - דכולהו אסור מדרבנן).
פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר: (האוכל חלב ונבילה)
לתאבון מומר, להכעיס (דאית ליה היתרא ואפילו הכי אכיל איסורא) צדוקי, וחד אמר להכעיס נמי מומר, אלא איזהו צדוקי? -
כל העובד עבודת כוכבים.
מיתיבי: 'אכל פרעוש אחד או יתוש אחד - הרי זה מומר' - והא הכא (ודאי) דלהכעיס הוא (דלאו מידי דבר מיכל הוא),
וקא קרי ליה 'מומר' (ואינו צדוקי, וקשיא למאן דאמר 'להכעיס - צדוקי הוא')?
(לעולם אימא לך להכעיס – 'צדוקי' הוא, והכא - היינו
טעמא דהוי 'מומר' ולא הוי 'צדוקי':) התם - דאמר "אטעום
טעם דאיסורא" (משום דקאמר "בעינא למיטעם טעמא דאיסורא":
שתאב לטעום דבר אסור, ולא להכעיס קא עביד).
ואיזהו נשיא? - זה מלך [שנאמר (ויקרא ד,כב) אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו [אשר לא
תעשינה בשגגה ואשם]: שאין על גביו אלא ה' אלהיו]:
תנו רבנן: 'נשיא' - יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? - תלמוד לומר: (ויקרא ד,כב) מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר (דברים יז,יט) [והיתה
עמו וקרא בו כל ימי חייו] למען ילמד ליראה את ה' אלהיו [לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם]:
(הוריות יא,ב)
מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו (דבמלך קא משתעי קרא, דכתיב 'שום תשים עליך מלך' (דברים
יז,טו)) - אף נשיא שאין על גביו אלא
ה' אלהיו.
בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני - מהו בשעיר (כלומר: נשיאות דידי - מי הוי
נשיאות מעליא: דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר? או לא)?
אמר ליה: הרי צרתך בבבל (ראש גולה שבבבל, דהוי על גבך, ואנן בעינן 'שאין על
גביו אלא ה' אלהיו').
איתיביה: 'מלכי ישראל ומלכי בית דוד: אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים
לעצמם'!?
אמר ליה: התם לא כייפי אהדדי, הכא אנן כייפינן להו לדידהו.
רב ספרא מתני הכי: בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר?
אמר ליה: התם 'שבט' (דהיינו מקל, כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי
כג,יג)), הכא 'מחוקק' (חכם), ותניא (בראשית
מט,י) [לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה
ולו יקהת עמים] לא יסור שבט מיהודה - זה ראש גולה שבבבל, שרודה את ישראל במקל; ומחוקק מבין
רגליו -
אלו בני בניו של הלל, שמלמדים תורה לישראל ברבים.
משנה:
ואיזהו 'המשיח' (שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה)? - המשוח בשמן המשחה, לא המרובה בבגדים (שבבית
שני, שלא היה להם שמן המשחה).
אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות (שמרובה
בגדים אינו מביא פר העלם דבר, לא משלו ולא משל צבור; אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד);
ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה (ואין
בין כהן המשמש - והיינו ראשון שחזר לעבודתו, ולאחר שחזר - הוי פר של יוה"כ
שלו ועשירית האיפה שלו);
זה וזה (בין כהן המשמש, דהיינו ראשון שחזר לעבודתו, ובין כהן
שעבר, דהיינו שֵׁנִי שמינו תחתיו, דלאחר שחזר הראשון - מעבירין השני) שוים בעבודת יום הכפורים (דמקרבי קרבנות היום ביוה"כ
איזה שירצה), ומצווים על הבתולה, ואסורים
על האלמנה, ואינם מטמאים בקרוביהם, ולא פורעים ולא פורמים, ומחזירין הרוצח.
גמרא:
תנו רבנן: שמן המשחה שעשה משה במדבר (כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות
ל,לא)) - היו שולקים בו את העיקרים (אותם
שרשים של בשמים האמורים בפרשה, דכתיב [שמות
ל,כג] ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו') - דברי רבי יהודה;
רבי יוסי אומר: והלא לסוך את העקרים אינו סופק (לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר
לוגין, כדמפרש לקמן, והעקרים היו מרובים, ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים, כל שכן
בשליקה)! אלא שורין את העקרים במים (ברישא,
שהיו מתמלאים מן המים, ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך),
ומציף עליו שמן (לאחר שהוציאם מן המים, כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים), וקולט את הריח, וקפחו (ומוציא השמן לאלתר; 'וקפחו' - כמו
'קפחתי את הרועה' (יומא דף פג:));
אמר לו רבי יהודה: וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא תחלתו שנים עשר לוגין,
וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעתיד
לבוא, שנאמר (שמות ל,לא) [ואל בני ישראל תדבר לאמר] שמן משחת קדש יהיה זה
לי לדורותיכם.
תניא אידך: (ויקרא ח,י) ויקח משה את שמן
המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו [ויקדש
אתם];
רבי יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר - כמה נסים נעשו בו: מתחלה ועד סוף,
תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוגין; ראה כמה יורה בולעת, וכמה עקרים בולעים, וכמה
האור שורף - ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו
כהנים גדולים ומלכים;
ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה (ואי לא משוח בשמן לא הוי כהן גדול), ואין מושחים מלך בן מלך; ואם תאמר: מפני מה משחו את
שלמה? - מפני מחלוקתו של אדוניה (דהיכא דאיכא מחלוקת - בעי משיחה);
ואת יואש - מפני עתליה; ואת יהואחז - מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים;
ואותו שמן קיים לעתיד לבוא,
שנאמר: (שמות ל,לא) [ואל בני ישראל תדבר לאמר] שמן משחת קדש יהיה זה
לי לדורותיכם: 'זה' בגימטריא שנים עשר לוגין הוו'.
אמר מר 'ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה' – מנלן?
דכתיב (ויקרא ו,טו) והכהן המשיח
תחתיו מבניו [יעשה אתה חק עולם לה'
כליל תקטר]; נימא קרא 'והכהן מתחתיו מבניו', מאי 'המשיח' - קא משמע לן
דמבניו דכהן גדול, אי הוי משיח - הוי כהן גדול, ואי לא - לא הוי כהן גדול.
אמר מר 'ואין מושחין מלך בן מלך' – מנלן?
אמר רב אחא בר יעקב: דכתיב (דברים
יז,כ) [לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין
ושמאול] למען יאריך ימים על ממלכתו [הוא
ובניו בקרב ישראל] (משמע: ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו) - ירושה היא לכם;
ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה? ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה (אפילו
בלא משיחה)?
אמר רב פפא: אמר קרא: הוא ובניו בקרב ישראל: (ירושה היא)
בזמן ששלום בישראל - קרינא ביה הוא ובניו, ואפילו בלא משיחה.
תנא: אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם.
ותיפוק ליה משום דראשון הוא (ממשפחתו, דאינו מלך בן מלך)?
חסורי מחסרא והכי קתני: 'מלכי בית דוד משוחין, מלכי ישראל אין משוחין; מנלן?
אמר רבא: אמר קרא: (שמואל א טז,יב) [וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי
ויאמר ה'] קום משחהו כי זה הוא - זה (דמלכות בית דוד)
טעון משיחה, ואין אחר (שאינו ממלכי בית דוד)
טעון משיחה.
אמר מר 'אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם' - ומשום
מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעול בשמן (דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו)?
כדאמר רב פפא: באפרסמא דכיא (דלא הוי משמן המשחה)
- הכי נמי באפרסמא דכיא..
'ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים' - ומי קשיש
מיניה? והכתיב (דברי הימים א ג,טו) ובני יאשיהו
הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלוּם, ואמר רבי יוחנן: הוא שלום
הוא צדקיהו הוא יוחנן הוא יהואחז'!?
לעולם יהויקים קשיש, ומאי 'בכור' (דקרי ליה הבכור יוחנן) - בכור למלכות (שמלך
ראשון).
ומי מלכי זוטרי מקמי קשישי? והא כתיב (דברי הימים ב כא,ג) [ויתן
להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה] ואת הממלכה נתן
ליהורם כי הוא הבכור!?
יהורם - ממלא מקום אבותיו הוה (דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה, ואחר כך
החמיץ), יהויקים לאו ממלא מקום
אבותיו הוה.
אמר מר 'הוא שלום הוא צדקיהו הוא יוחנן הוא יהואחז' - והא חד חד קא
חשיב, דכתיב (דברי הימים א ג,טו) 'השלישי' 'הרביעי'?
מאי 'שלישי'? - שלישי לבנים, ומאי 'רביעי'? - רביעי למלכות: דמעיקרא מלך
יהואחז, ולבסוף יהויקים, ולבסוף יכניה, ולבסוף צדקיהו.
תנו רבנן: הוא שלום הוא צדקיהו; ולמה נקרא שמו 'שלוּם'? - שהיה משולם
במעשיו (דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים).
איכא דאמרי: 'שלוּם' - ששלמה מלכות בית דוד בימיו; ומה שמו? - מתניה שמו,
שנאמר (מלכים ב כד,יז) וימלך מלך בבל
את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו; אמר ליה (נבוכד נצר):
יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, שנאמר (מלכים
ב כד,י)
[ולתשובת השנה שלח המלך
נבוכדנאצר] ויבאהו בבלה [עם כלי חמדת בית ה'
וימלך את צדקיהו אחיו על יהודה וירושלם], וכתיב (דברי
הימים ב לו,יג) וגם במלך נבוכד נצר מרד אשר השביעו באלהים [ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל ה' אלקי ישראל].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.