דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(הוריות ז,ב)
מאי טעמא דרבי?
אמר קרא (בפרשת 'שלח לך'):
(במדבר טו,כח) וכפר הכהן על
הנפש השוגגת בחטאה בשגגה [לפני
ה' לכפר עליו ונסלח לו]: 'הנפש' - זה משיח; 'השוגגת' זה נשיא; 'בחטאה בשגגה': רבי סבר: ('חטאה בשגגה'
הכי משמע:) חטא זה בשגגה יהא (כלומר:
בשגגת מעשה לחודיה, ואפילו משיח), ורבנן סברי: מי
שחטאתו בשגגה (דהכי משמע 'וכפר הכהן על הנפש השוגגת':
דיביא שעירה בשגגת מעשה מי שחטאו בשגגה בשאר מצות),
יצא משיח שאין חטאתו בשגגה (בשאר מצות, כלומר: בשגגת מעשה)
אלא בהעלם דבר (אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה: דעל שגגת מעשה לחודיה -
פטור לגמרי).
'ושוין שבשעירה' - כיחיד.
מנלן?
דאמר קרא: (במדבר טו,כז) ואם נפש אחת [תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת]: אחד יחיד, ואחד
נשיא, ואחד משיח - כולם בכלל 'נפש אחת' הן.
(הוריות ח,א)
'ושוין שאין (משיח) מביא אשם תלוי'
מנלן?
דכתיב (באשם תלוי): (ויקרא ה,יח) [והביא
איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן] וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג [והוא לא ידע ונסלח לו]: (ולרבי היכי מצי אמר 'יצא משיח'
והא לרבי - חטאו בעבודת כוכבים בשגגה הוא, דהא תניא לעיל 'משיח בעבודת כוכבים: רבי
אומר בשגגת מעשה'? אלא רבי סבר דהכי מתרץ קרא לטעמיה:)
רבי סבר מי שכל חטאו בשגגה, יצא זה (משיח), שאין [כל] חטאו
בשגגה (דבעבודת כוכבים בלבד - הוא דחטאו בשגגה) אלא בהעלם דבר (אבל בשאר מצות אין חטאו בשגגה
בלבד, אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה).
מידי 'כל' כתיב?
אין! דאם כן - נכתוב 'על שגגתו' למה לי 'אשר שגג'? - הא קא
משמע לן: דעד דאיכא כל חטאו בשגגה, יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה אלא בעבודת
כוכבים, ולא בשאר מצות [שאינו חייב] אלא בהעלם דבר עם
שגגת מעשה.
ורבנן (סברי:) מי שחטאו בשגגה, יצא
משיח שאין חטאו בשגגה, לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות, אלא בהעלם דבר עם שגגת
מעשה (ולדברי הכל משיח אין מביא אשם תלוי, וכל שכן צבור
דאין חייבין אשם תלוי, דהעלם דבר כתיב בהו בהדיא).
משנה:
אין בית דין חייבין (קרבן [פר
העלם דבר]) עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו
חטאת (ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי – פטורין, דכתיב באשם
ודאי* 'ואם נפש אחת', וב"ד אין הם בכלל 'נפש אחת'; ועוד: דבאשמות אין
בהן דין העלם דבר, דחייבין אשם ודאי על המזיד כשוגג),
וכן המשיח (אין מביא פר אלא על העלם דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת,
אבל במקום אשם ודאי - חייב להביא אשם ודאי, לפי שהוא בכלל 'נפש אחת'; ולהכי
השוה לצבור: דאין מביא פר במקום אשם, אבל אשם יביא, כדתנן לקמן (ד' ט.): אשם ודאי
הנשיא המשיח והיחיד חייבין וב"ד פטורין);
ולא בעבודת כוכבים עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
*[לא באשם ודאי, אלא
בחטאת; אך להלן בדף ח,א הגמרא לומדת אשם מחטאת.]
גמרא:
מנלן?
דתניא: רבי אומר: נאמר כאן (ויקרא
ד,יד) [ונודעה החטאת אשר חטאו] עליה [והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל
מועד] ונאמר
להלן (ויקרא יח,יח) [ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה] עליה [בחייה]; מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת - אף כאן
דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
אשכחן צבור, משיח מנלן?
[ויקרא ד,ג: אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור.
נשיא (נמי לא יביא שעיר אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת,
כדתנן (שם): כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת - יחיד מביא כשבה
או שעירה, ונשיא מביא שעיר, ד)יליף 'מצות' 'מצות': כתיב גבי נשיא (ויקרא ד,כב) [אשר
נשיא יחטא] ועשה אחת מכל מצות ה' [אלקיו
אשר לא תעשינה בשגגה ואשם], וכתיב בצבור (ויקרא ד,יג) [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם
דבר מעיני הקהל] ועשו אחת מכל מצות [ה'
אשר לא תעשינה ואשמו]; מה צבור: דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת - אף נשיא: דבר שזדונו כרת ושגגתו
חטאת;
יחיד (נמי אינו מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת, דתנן: כל
מצות שבתורה וכו') - אמר קרא (ברשת
ויקרא) (ויקרא ד,כז) ואם נפש [אחת תחטא בשגגה
מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] וילמד תחתון מעליון (יחיד
מנשיא).
ולא בעבודת כוכבים עד שיורו [על דבר
שזדונו כרת ושגגתו חטאת]:
בעבודת כוכבים מנלן?
דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה (דהכא כתיב 'וכי תשגו ולא תעשו' [במדבר
טו,כב] ולא כתיב הכא כרת) - יכול יהו חייבין אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו
חטאת (כגון מגפף ומנשק ומרבץ, כדאמרינן במסכת סנהדרין בפרק
'ארבע מיתות' (דף ס:) בלא תעשה, ואינו בכרת)?
- נאמר כאן [במדבר טו,כד] [והיה אם] מעיני [העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה
לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת], ונאמר להלן [ויקרא ד,יג] [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר] מעיני [הקהל ועשו אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה ואשמו]: מה להלן דבר שזדונו
כרת ושגגתו חטאת - אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
אשכחן צבור; יחיד, נשיא, משיח [בעבודת
כוכבים]
- מנלן?
אמר קרא (במדבר טו,כז) ואם נפש אחת [תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת] אחד יחיד ואחד נשיא
ואחד משיח - כולן בכלל 'נפש אחת' הן, וילמד תחתון מן העליון (יחיד,
נשיא ומשיח - מצבור).
הניחא למאן דמפיק לה ל'עליה' לגזירה שוה, כדאמרן; אלא לרבנן דמפקי לה ל'עליה' לעריות וצרות (כדאמרינן
בפרק קמא דיבמות (דף ג:) 'ואשה
אל אחותה [לא תקח לצרר לגלות ערותה] עליה [בחייה] [ויקרא
יח,יח] - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'יבמה יבא עליה
וגו' [דברים כה,ה]), דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת מנא להו?
נפקא להו מדמתני ליה רבי יהושע בן לוי לבריה: (במדבר טו,כט) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר
בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה [פסוק
ל] והנפש אשר תעשה
ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא
מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה] (בעבודת כוכבים משתעי קרא, דתניא בסיפרי : רבי שמעון
אומר: בעבודת כוכבים הכתוב מדבר, שנאמר [במדבר
טו,לא]: 'כי דבר ה' בזה'
- שבזה על דיבור ראשון שנאמר בו 'אנכי
ה' אלהיך' ו'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' [שמות
כ,ב-ג]); הוקשה כל התורה כולה לעבודת
כוכבים: מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת (דהכא
כתיב 'הכרת תכרת' [במדבר
טו,לא]) - אף כאן שחייבין על זדונו
כרת ועל שגגתו חטאת.
אשכחן יחיד נשיא ומשיח, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות (דכתיב [ןחקרא ד,כז]
'ואם נפש [אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת מכל מצות
ה' אשר לא תעשינה ואשם]' וכתיב 'תורה אחת יהיה לכם והנפש אשר תעשה ביד רמה' [במדבר
טו,כט-ל] דיחיד ונשיא ומשיח בכלל 'ואם נפש אחת'); צבור מנלן?
יליף עליון מתחתון (דכתיב בפרשה למעלה [במדבר טו,כב] 'וכי תשגו',
דהיינו צבור, וילמד מתחתון: מ'ואם
נפש': מה להלן דבר שחייבין על זדונו
כרת ועל שגגתו חטאת, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות, דגבי יחיד הוקשה כל התורה
כולה לעבודת כוכבים - אף צבור אין חייבין אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו
חטאת, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות).
ורבי - הא דרבי יהושע בן לוי, מאי עביד ליה?
מפיק ליה לכדתניא: לפי שמצינו שחלק הכתוב בין רבים (במזיד: אנשי עיר הנדחת) ליחידים: רבים בסייף וממונן אבד; יחידים בסקילה
וממונן פלט, יכול נחלוק בקרבנותיהם (דכי היכי דחלוק צבור מיחידים: דקרבן צבור בעבודת
כוכבים לא דמי לשום קרבן יחיד - הכי נמי נחלוק בקרבנותיהם, דלהוי חלוק, דמרובין
שעשו שוגגין דעיר הנדחת, דלא להוי דמי לעולם לשום קרבן, לא לצבור ולא ליחיד)? תלמוד לומר: [במדבר טו,כט] [האזרח בבני ישראל ולגר הגר
בתוכם] תורה אחת יהיה [לכם לעשה בשגגה] (דעיר
הנדחת דשוגג - כיחידים דמו, ומייתי כל חד וחד שעירה כיחיד).
מתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא: טעמא - דלא חלק הכתוב, הא חלק הוה אמינא
נחלוק? מאי נייתי (אנשי עיר הנדחת רבים דבסייף)?
נייתי פר? - צבור בשאר מצות הוא דמייתו (ולא הוי חלוק, וכל שכן דבעינן חלוק בין אנשי עיר
הנדחת לצבור, דהא אין צבור נעשין עיר הנדחת כלל)!
נייתי פר לעולה ושעיר לחטאת? - צבור בעבודת כוכבים הוא דמייתו! נייתי שעיר? - נשיא
בשאר מצות הוא דמייתי! נייתי שעירה? - יחיד נמי היינו קרבנו (ולא הוי חלוק)! איצטריך ('תורה אחת' [במדבר טו,כט]); סלקא דעתא אמינא: צבור
מייתי פר לעולה ושעיר לחטאת, הני [אנשי
עיר הנדחת] נייתי איפכא: פר לחטאת ושעיר לעולה; אי נמי [משמעות 'תורה
אחת' לשיטת רבנן, דמפקי לה
ל'עליה' לעריות וצרות] צריך (לחלוק בקרבן) ואין לו תקנה (לעיר
הנדחת בשוגג, דאי אפשר לחלוק) - קא משמע לן ('תורה אחת'
דמייתי כל חד שעירה כיחיד).
דכולי עלמא מיהת כי כתיבי הני קראי - בעבודת כוכבים הוא דכתיבי; מאי משמע?
אמר רבא, ואי תימא רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי: אמר קרא (במדבר טו,כב) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה [אשר דבר ה' אל משה; [פסוק כג] את כל אשר צוה ה' אליכם
ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדרתיכם] - איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות? - הוי אומר
זו עבודת כוכבים (שכל המודה בה - ככופר בכל התורה כולה).
דבי רבי תנא: אמר קרא (במדבר
טו,כב) [וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה] אשר דבר ה' אל משה, וכתיב (במדבר טו,כג) אשר צוה ה' אליכם ביד משה [מן היום אשר צוה ה' והלאה לדרתיכם] (דמשמע:
שצוה ע"י משה, וכתיב 'אשר
דבר ה'' דמשמע שהיא בדיבורו של
הקב"ה! כלומר ששמעו ישראל מפיו כשדבר עם משה);
איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה? הוי אומר זו עבודת
כוכבים, דתנא רבי ישמעאל: (שמות
כ,ב) אנכי [ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים] ו'לא יהיה לך [אלהים אחרים על פני]' - מפי הגבורה שמענום (דהיינו
ששמעו בדבורו של הקב"ה, וצוה ע"י משה; בכמה פרשיות שבתורה כגון 'לא תשתחוה לאל אחר' [שמות לד,יד] - דלא שמענו אלא מפי משה);
דבי רבי ישמעאל תנא:
(הוריות ח,ב)
(במדבר טו,כג) [את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה] למן היום
אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם (הכי משמע: 'את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה'
- דזו עבודת כוכבים; ומנין שזו עבודת כוכבים? מדכתיב בהדיא: 'למן
היום אשר צוה ה' והלאה' - שאר מצות והלאה,
כלומר: מכאן ואילך לדורותיכם); איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה (דכתיב
בתחילת עשרת הדברות 'אנכי' ו'לא יהיה
לך' [שמות כ,ב-ג] - דהיינו עבודת כוכבים)? הוי אומר זו עבודת כוכבים.
והא אמר מר 'עשר מצות נצטוו ישראל במרה' (דהיינו קודם מתן תורה; אלמא עבודת
כוכבים לא נאמרה תחלה)?
אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא (כדברי רבי יהושע בן לוי או כדברי רבי).
משנה:
אין (ב"ד) חייבין (קרבן) על עשה ועל לא תעשה שבמקדש (דהיינו טומאת מקדש וקדשיו; עשה
שבמקדש: 'וישלחו מן המחנה כל צרוע' [במדבר
ה,ב]; לא תעשה: 'ולא יטמאו את מחניהם' [במדבר
ה,ג]: שאע"פ שהוא דבר שזדונו כרת
ושגגתו חטאת, הואיל ואין שגגתו חטאת קבועה אלא קרבן חטאת עולה ויורד - הלכך פטור
לגמרי, כדמפרש בגמרא; והאי דקתני 'אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש' -
לא קא מיירי בכהן משיח כלל, משום דהוי פלוגתא דרבי שמעון ורבי עקיבא: רבי עקיבא לא
פטר ליה מִפָּר על טומאת מקדש וקדשיו, ורבי שמעון פטר ליה לגמרי, כדמפרש בגמרא
בסוף פירקין); ואין מביאין (יחידין) אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש (דאין
אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה, כדמפרש בגמרא; אבל בב"ד - לא איצטריך
למיתנא 'אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש' שהרי אין ב"ד
מביאין אשם תלוי אפילו במקום ספק חטאת קבועה, כדאמרינן בריש פירקין: 'משוח בפר
ואין מביא אשם תלוי' דכתיב באשם תלוי 'וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג'
[ויקרא ה,יח]: מי שחטאתו ושגגתו שוה, יצא משיח'; ומנלן
דאין חטאתו ושגגתו שוה? דכתיב 'לאשמת
העם' [ויקרא ד,ג]: הרי משיח כצבור: דצבור
צריכין העלם דבר עם שגגת מעשה, לפיכך אינו באשם תלוי; הלכך: כי איצטריך - אין מביא
אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש כגון ביחיד דעלמא);
אבל חייבין (ב"ד) על עשה ועל לא תעשה
שבנדה (דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה), ומביאים (יחידים) אשם תלוי על עשה ועל
לא תעשה שבנדה (משום דהוי ספק חטאת קבועה);
איזו היא 'מצות עשה שבנדה'?
פרוש מן הנדה (בסמוך לוסתה, כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש, דכתיב 'והזרתם את בני ישראל' [ויקרא
טו,לא], כדמפרש בגמרא במסכת שבועות בפרק
'ידיעות הטומאה' (דף יח:));
ומצות לא תעשה?
אל תבא על הנדה (דכתיב (ויקרא
יח,יט) 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב').
גמרא:
מנא הני מילי דצבור לא מחייבי קרבן בעלמא (דצבור לא מחייבי שום קרבן בעולם
אלא במקום חטאת קבועה) ויחיד אשם תלוי נמי לא (אין
חייבין אלא על ספק חטאת קבועה)?
אמר רב יצחק בר אבדימי: נאמר (בחטאת קבועה דיחיד)
(בפרשת ויקרא [ד,כז]) [ואם
נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה] ואשם (וכתיב
'והביא את קרבנו' [ןיקרא
ד,כח] דמביא כשבה או שעירה, דאינו
בעולה ויורד) בחטאת, ובאשם תלוי ואשם [ויקרא ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה
ולא ידע ואשם ונשא עונו], ונאמר 'ואשמו' בצבור [ויקרא
ד,יג: ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם
דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו]; מה 'ואשם' ביחיד בחטאת קבועה (האמור בפרשת ויקרא בחטאת יחיד הוי
חטאת קבועה) - אף 'ואשמו' (האמור) בצבור בחטאת קבועה (אין מביאין שום קרבן אלא במקום
חטאת קבועה; דאילו עשאו יחיד - הוי בעולה ויורד, ונאמר 'ואשם' באשם
תלוי, דכתיב באשם תלוי 'ואם נפש כי תחטא ועשתה
אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם [ונשא עונו]
[ויקרא ה,יז]'); ומה צבור בחטאת
קבועה (כלומר: מה 'ואשמו' האמור בצבור חטאתו
בקבועה דגמרי מואשם דחטאת יחיד) - אף אשם תלוי נמי (אף 'ואשם' האמור
באשם תלוי): אין בא אלא על ספק חטאת
קבועה (לאפוקי עשה ולא תעשה שבמקדש: דאין אשם תלוי בא עליו,
משום דהוי חטאת עולה ויורד ולא הוי חטאת קבועה; ותרתי מפקינן מדרבי יצחק בר
אבדימי: חדא -דצבור בחטאת קבועה: דאין ב"ד חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש;
ואידך - דאין אשם תלוי בא עליו אלא על ספק חטאת קבועה: דאשם תלוי - אפילו דיחיד -
אינו בא על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, שהרי אינו ספק חטאת קבועה).
אמרי: אי הכי - קרבן עולה ויורד נמי! הא כתיב (ויקרא ה,ה) והיה כי יאשם לאחת מאלה [והתודה
אשר חטא עליה] (דכתיב [ויקרא
ה,א] '[ו]נפש
כי תחטא בשגגה ושמעה קול אלה'
דהיינו שמיעת הקול, [וכתיב [ויקרא
ה,ב] 'או נפש אשר תגע וגו' דהיינו טומאת מקדש וקדשיו, וכתיב] [ויקרא ה,ד]
'או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' - דהיינו בטוי שפתים דכולהו בקרבן עולה ויורד,
וכתיב [ויקרא ה,ה] 'והיה
כי יאשם לאחת מאלה' - מה 'כי יאשם'
בעולה ויורד - אף 'ואשם' דכתיב באשם תלוי תהוי במקום עולה ויורד: דלהוי אשם
תלוי בא, ואפילו על ספק חטאת שאינה קבועה)!?
דנין '[ו]אשם' מן ' [ו]אשמו' ואין דנין '[ו]אשם' מן 'יאשם'.
ומאי נפקא מינה? והא תני דבי רבי ישמעאל [ספרי
מצורע פרשה ז מ"ז]: (ויקרא יד,לט) 'ושב הכהן [ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] (ויקרא יד,מד) ובא הכהן [וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה זו
היא ביאה' (דהא דכתיב 'ושב הכהן' - לא תימא ושב הכהן מבית
המנוגע לביתו, אלא הכי הוא: ושב הכהן מביתו לבית המנוגע, דהאי שיבה זו היא ביאה לבית
המנוגע)!? ועוד - נילף מן 'ואשם' מטומאת מקדש
וקדשיו, דכתיב (ויקרא ה,ב) [או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או
בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו] והוא טמא ואשם (דהיינו
טומאת מקדש וקדשיו - דהוא בקרבן עולה ויורד, דחטאת שאינה קבועה הוא)!?
אמר רב פפא: דנין 'ואשם' ו'מצות ה'' (דכתיב באשם תלוי 'ואשם' ו'מצות ה'' [ויקרא ה,יז]
לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו, דלא כתב ואשם ומצות ה')
מן 'ואשם' ו'מצות ה''.
אמר ליה רב שימי בר אשי לרב פפא: ונילף 'ואשם' ונשיאת עון מן 'ואשם' ונשיאת עון (דכתיב
באשם תלוי 'ולא ידע ואשם ונשא עונו' [ויקרא
ה,יז], וכתיב בעולה ויורד [ויקרא ה,א]
'אם לא יגיד ונשא עונו' [ויקרא
ה,ד] 'והוא ידע ואשם לאחת מאלה'; באשם תלוי כתיב 'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה', ובפר [וב]העלם דבר של צבור כתיב [ויקרא ד,יג]
'אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו', הלכך אמרינן: מה צבור חטאת בקבועה - אף אשם תלוי
אינו בא אלא על ספק חטאת קבועה)?
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: דנין 'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה' מ'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא
תעשינה'
ואל יוכיח שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, שלא נאמר בהם 'ואשם' ו'מצות
ה' אשר לא תעשינה'.
משנה:
אין חייבין על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו (דכל
הני הויין בקרבן עולה ויורד, כדאמרינן לעיל: דצבור אין מביאין חטאת אלא בקבועה), והנשיא כיוצא בהם (דאינו בקרבן עולה ויורד) - דברי רבי יוסי הגלילי (טעמא דרבי יוסי הגלילי מפרש בגמרא);
רבי עקיבא אומר: הנשיא חייב בכולן (בקרבן עולה ויורד),
חוץ משמיעת הקול (שאין שמיעת קול חל עליו):
שהמלך לא דן ולא דנין אותו [לא מעיד ולא מעידין אותו] (כדתנן במסכת סנהדרין בפרק כהן
גדול (דף יח.); ורבי עקיבא – במשיח לא פירש במתניתין ופירש בברייתא,
כדאמרינן בברייתא: תניא: רבי עקיבא אומר: משוח פטור מכולן מקרבן עולה ויורד, ומביא
על כולן פר, כדאמרינן בסוף פירקין; דרבי עקיבא לא פטר ליה מפר) (ובדין הוא דלא איבעי למיתנא: דהא תנא לעיל 'אין
חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש' ואמרינן: משום דבעי' צבור בחטאת קבועה,
וטומאת מקדש וקדשיו הוי בעולה ויורד, והוא הדין על שמיעת קול ועל בטוי שפתים, דלא
הוי חטאת קבועה, דבית דין פטור; והאי דקתני הכא 'אין ב"ד חייבין על שמיעת
קול כו' - משום דבעי אפלוגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא).
גמרא:
אמר עולא: מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? - אמר קרא: [ויקרא ה,ה] והיה כי יאשם לאחת מאלה [והתודה
אשר חטא עליה] (דאשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו קאי, וקסבר
רבי יוסי הגלילי: כי יאשם לאחת - הכי משמע:) - כל שמתחייב באחת -
מתחייב בכולן (כל שיש באחת, כלומר: כל שמצווה בכל אחת ואחת - מתחייב
קרבן בכולן), ושאין מתחייב באחת - אין
מתחייב בכולן (ונשיא, הואיל ואינו מתחייב באחת מהן, דהיינו
בשמיעת קול - אין מתחייב בכולן: דפטור מכולן).
ואימא ('כי
יאשם לאחת' הכי משמע:)
מתחייב באחת מהן ואע"פ שאין מתחייב בכולן (כי אפשר שיהא מתחייב אפילו באחת
מהן, אע"פ שאין מתחייב בכולן הוי חייב? ונשיא נמי: אע"פ שאינו חייב
בשמיעת קול - יהא חייב בבטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו)?
אלא טעמא דרבי יוסי הגלילי מהכא, דתניא: 'היה רבי ירמיה אומר: נאמר (בשמיעת
קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו)
(הוריות ט,א)
(ויקרא ה,ו) [ואם] לא תגיע ידו [די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים או שני בני יונה לה' אחד לחטאת ואחד
לעלה] ונאמר
(ויקרא ה,יא) [ואם] לא תשיג ידו [לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת
לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת הוא] (דמשמע :):
מי שבא לידי עניות ועשירות (דפעמים עני ופעמים עשיר - הוא דישנו בקרבן עולה ויורד), יצא נשיא ומשיח שאין באין לידי עניות (דלעולם
עשירים הם); נשיא - דכתיב (ויקרא ד,כב) [אשר
נשיא יחטא] ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו [אשר
לא תעשינה בשגגה ואשם] - מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו (שאין על גביו שום אדון אלא ה', דהיינו מלך, ומלך
לעולם עשיר הוא); משיח (וכהן גדול)
- דכתיב (ויקרא כא,י) והכהן הגדול
מאחיו [אשר יוצק על ראשו שמן המשחה
ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם] - שהוא גדול מאחיו בנוי, בכח,
בחכמה, ובעושר (בעינן שיהא גדול מאחיו בעושר, דליהוי לעולם עשיר).
אחרים אומרים: מנין שאם אין לו - גדלהו משל אחיו? תלמוד לומר: והכהן הגדול
מאחיו אשר יוצק על ראשו - גדלהו מאחיו.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.