דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(הוריות ו,ב)
מזיד ועשה שוגג כו':
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחטאות
פרק ב משנה א] (ויקרא ד,ג) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור, שיכול
(לגמור מדין קל וחומר שמשיח כצבור, ולא צריך למכתב 'לאשמת העם'
אף על גב דאילו לא נאמר 'לאשמת
העם' - הייתי למד מן הדין): והלא דין הוא:
(הוריות ז,א)
צבור מוצא מכלל יחיד (דיחיד מביא כשבה או שעירה, וצבור מביא פר) ומשיח מוצא מכלל יחיד [כהן משיח מביא פר]: מה צבור אין חייבין אלא על העלם
דבר עם שגגת מעשה - אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה!
או כלך לדרך זו: נשיא מוצא מכלל יחיד (דבכלל 'אם נפש אחת'
[ויקרא ד,כז] הוא, ומוצא מכללו, דיחיד מביא כשבה או שעירה, ונשיא מביא
שעיר) ומשיח מוצא מכלל יחיד: מה נשיא
מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר - אף משיח מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר?
נראה למי דומה: צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי (ואין מביאין אשם תלוי כלל, כדאמר לקמן:
דכתיב ביה באשם תלוי [יקרא ה,יז] 'ואם
נפש כי תחטא וגו' ולא ידע ואשם,
וכתיב [פסוק יח] 'וכפר
עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע':
מי שחטאתו ושגגתו שוה חייב בשגגת מעשה בלא העלם דבר, יצא כהן משיח שחטא בהעלם דבר,
וכל שכן צבור דיצא מאשם תלוי, משום ד'העלם
דבר' בהדיא כתיב בהו, ואין חטאתו
ושגגתו שוה, דבעינן העלם דבר עם שגגת מעשה; ועוד: דצבור אינו בכלל 'נפש'), ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי; מה צבור אינו חייב
אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת
מעשה?
או כלך לדרך זו: נשיא מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא
שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי (נשיא ומשיח מביאין שעירה בעבודת כוכבים, דכתיב בפרשת
'שלח לך אנשים' בעבודת כוכבים [במדבר
טו,כז] 'ואם נפש' דאחד
יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע; ומביא אשם ודאי - בין נשיא ובין משיח, דכתיב באשם
גזילות ובאשם מעילות 'נפש' [ויקרא
ה, כא – אשם גזילות; אשם מעילות בפסוק טו],
ומשיח ונשיא בכלל 'נפש [אחת]' הן, וצבור אין מביאין אשם ודאי, דאינן
בכלל 'נפש אחת' [ויקרא
ה,יז]; והא דתנן 'אין חייבין אלא על
דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת' וכן המשיח הכי משמע: דב"ד - הוא דאינן חייבין
כלל עד שיורו בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת: שאם הורו בשחייבין על זדונו
כרת ושגגתו אשם פטורין לגמרי, ועוד: דבאשמות אין בהם דין שוגג, דעל זדון הוא מביא
אשם, וכן המשיח אין מביא פר אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אבל
במקום אשם ודאי - חייב אשם, לפי שהוא בכלל 'נפש אחת', דלהכי הושוה לצבור:
דאין מביאין פר במקום אשם); מה נשיא מביא בשגגת
מעשה - אף משיח מביא בשגגת מעשה? תלמוד לומר: [ויקרא ד,ג] [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] הרי הוא משיח כצבור: מה צבור אינו מביא אלא על העלם
דבר עם שגגת מעשה - אף משיח אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה';
אימא 'מה צבור הורה ועשו אחריו בהוראתו חייבין - אף משיח כשהורה ועשו אחריו
בהוראתו יהא חייב'? תלמוד לומר [שם]: 'והקריב על חטאתו
אשר חטא':
על מה שחטא הוא מביא, ואין מביא על מה שחטאו אחרים.
אמר מר: 'משיח בפר ואין מביא אשם תלוי' - מנא ליה דאין מביא אשם תלוי?
דכתיב (באשם תלוי): (ויקרא ה,יח) [והביא
איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן] וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג [והוא לא ידע ונסלח לו]: מי שחטאתו ושגגתו שוה (דאינו חייב
עד דהוי הכל בשגגת מעשה, דהיינו יחיד); יצא משיח שאין שגגתו
וחטאתו שוה (דאינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה) דכתיב [ויקרא
ד,ג] [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת]: הרי הוא משיח כצבור!
'לאשמת העם' עד כאן לא קאמר ליה (כלומר: מ'לאשמת העם' קאמר דנפקא ליה דאין חטאתו
ושגגתו שוה, דמשיח כצבור; והא אכתי לא קמה ליה היקש ד'לאשמת העם':
דעדיין לא הועמד לאשמת העם במקומו: דהא קאמר 'אף על גב דאילו לא נאמר 'לאשמת העם'
- יכולני ללמוד מן הדין דמשיח צריך העלם דבר עם שגגת מעשה כצבור, וקאמר 'נראה למי
דומה: צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי, ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי': בענין זה
הוא דומה משיח לצבור אף על גב דאילו לא נאמר 'לאשמת העם', והכא קאמר דמ'לאשמת העם'
נפקא ליה דמשיח אין חטאתו ושגגתו שוה: דאין מביאין אשם תלוי, והלא בלא 'אשמת העם'
הוא דן ולמד)!
אלא 'אשם' - כדי נסבה (אלא עיקר הדין שהוא דן - כך הוא: צבור בפר, משיח בפר:
מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם
דבר ושגגת מעשה).
משנה:
הורה (כהן משיח) בפני עצמו (כגון דמורו
בתרי איסורי: בית דין בחלב והוא בעבודת כוכבים)
ועשה בפני עצמו - מתכפר לו בפני עצמו (דמביא פר בפני עצמו, דאי הורה הוא בפני עצמו ולא הורו
בית דין כלל - לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר, דמקרא מלא הוא! אלא כי איצטריך למיתני
- כגון שהורו בשני איסורים);
הורה עם הצבור (בית דין, כגון דהורו בחדא איסור: הוא בחלב והן בחלב) ועשה עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור (שהוא מתכפר
בשל בית דין);
(ומפני מה מתכפר בשל בית דין עם הצבור כי הורה עם הצבור?
- לפי שבדברים הרבה שוה משיח לבית דין:) שאין ב"ד
חייבין (קרבן) עד שיורו לבטל מקצת ולקיים
מקצת, וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים (אין חייבין קרבן)
- עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת (והואיל והושוה משיח לבית דין - הלכך כי הורה עם הצבור
ועשה עם הצבור - מתכפר עם הצבור; והא דקתני 'שאין ב"ד חייבין' ולא קתני 'שאין
צבור חייבין' - סתמא כרבי מאיר, דאמר לעיל בפרק קמא: 'ב"ד מביאין על ידיהן
פר, והן פטורין').
גמרא:
מנהני מילי?
דתנו רבנן: 'הורה עם הצבור ועשה עם הצבור, יכול יביא פר לעצמו? - ודין הוא:
נשיא מוצא מכלל יחיד ומשיח מוצא מכלל יחיד; מה נשיא חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו,
חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור (משום דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שעירה; והואיל וחטאתו
בשגגת מעשה - הוא כיחיד דעלמא, הלכך: כי חטא על פי בית דין עם הצבור - דהוי 'העלם דבר
עם שגגת מעשה' - מתכפר עם הצבור; ועוד שכן מתכפר לו עם הצבור ביוה"כ; לפיכך
מתכפר לו עם הצבור) - אף משיח: חטא בפני עצמו (הורה בפני
עצמו) - מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור
מתכפר לו עם הצבור;
לא! אם אמרת בנשיא, שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים, תאמר במשיח שאין מתכפר
לו עם הצבור ביום הכפורים? הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים - יכול יביא
פר לעצמו? תלמוד לומר (דכתיב בכהן משיח):
(ויקרא ד,ג) [אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב] על חטאתו אשר
חטא [פר בן בקר תמים לה'] (דמשמע:
דכי חטא בפני עצמו - הוא דיביא בפני עצמו, הא אם חטא עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור); הא כיצד: חטא בפני עצמו - מביא בפני עצמו; חטא עם הצבור
- מתכפר לו עם הצבור.'
היכי דמי (דכי הורה משיח בפני עצמו: דמורו בתרי איסורי - דמתכפר
בפני עצמו)? אילימא דהוא מופלא (דהוא מופלא
ב"ד) והם אינן מופלאין - פשיטא דמתכפר
לו בפני עצמו: הוראה דלהון ולא כלום, ובעי אתויי כשבה או שעירה כל חד וחד (מצבור) (דהא
תנן לעיל בפרק קמא (דף ד':) 'או שלא היה שם מופלא של בית דין': דלא הויא
הוראה: שאע"פ שאינו מסנהדרין, שאילו היה מסנהדרין - אפילו [אם] קטן שבכולם לא
היה שם - לא הויא 'הוראה', כדאמרינן: 'מאי כל עדת? - דאי איתא לכולה
סנהדרין הויא הוראה, ואי לא - לא הויא הוראה, וכשגגת מעשה לחודיה דמי: דמייתי כל
חד וחד כשבה או שעירה - הכא נמי: כי הוי הוא מופלא והן אינן מופלאין, כי הורה בפני
עצמו, הואיל והוא לא היה שם עמהן - פשיטא דמתכפר בפני עצמו, דהוראה דידהו - לאו
כלום היא); ואי דאינון מופלאין והוא
לאו מופלא - (כי הורה בפני עצמו)
אמאי מתכפר לו בפני עצמו? הא הוראה דידיה ולא כלום היא (דכיון דאינו מופלא - לא ידע מאי קא
מורה, ולא הוה 'הוראה מעליא', וכשגגת מעשה לחודיה דמי, ואשכחן משיח בשגגת מעשה גרידתא
- פטור לגמרי, כדאמרינן בסוף פירקא: שאין חטאתו שוה ליחידים)?
(הוריות ז,ב)
אמר רב פפא: כגון שהיו מופלין שניהן (בשוין: דהוא מופלא והן מופלאים; הלכך
איצטריך למיתני דכי חטא בפני עצמו - אף על גב דהוראה דידהו הוי הוראה מעליא - אפילו
הכי מתכפר בפני עצמו, משום דקא מורו בשני איסורי; חטא עם הצבור - אף על גב דהוא
מופלא: דהוראה דידיה הוי הוראה מעליא - אפילו הכי מתכפר עם הצבור, משום דקא מורו
בחדא איסורא).
סבר אביי למימר: 'חטא בפני עצמו ועשה בפני עצמו' היכי דמי? דיתבי בשני מקומות
(משיח במקום אחד וב"ד במקום אחר), וקא מורו בתרי איסורי.
אמר ליה רבא: אטו שני מקומות גורמין? אלא אפילו יתבי בחד מקום, וכיון דקא מורו
בתרי איסורי – 'חטא בפני עצמו' הוא.
פשיטא הוא בחלב והן בעבודת כוכבים - חטא בפני עצמו הוא: דהא חלוקין בטעמייהו
(בפסוקים: דחלב ועבודת כוכבים - מתרי קראי נפקי) וחלוקין בקרבנות: דהוא בפר והן בפר ושעיר; דהא קא
מייתו הני שעיר (דב"ד מייתי שעיר אעבודת כוכבים) והוא לא מייתי (שעיר),
וכל שכן הוא בעבודת כוכבים והן בחלב, דחלוקין בקרבנותיהן [לגמרי]: דהוא שעירה (לחודיה,
דכתיב בעבודת כוכבים בפרשת 'שלח לך אנשים': 'ואם נפש': דאחד
יחיד ואחד נשיא במשמע) ואינהו פר! אלא הוא בחלב
המכסה את הקרב (דהוי 'דבר שאין הצדוקים מודין', דהא לא מפרש קרא מאי ניהו:
דאפילו אמוראי פליגי בשחיטת חולין ב'אלו טריפות' (דף נ:) מאי ניהו כרס הפנימי; וכל
שכן חלב שעל גבי הדקים שאין הצדוקים מודין, דהא לא כתיב בהדיא! אי נמי דהורו בחלב שעל
הקרב בין בכזית לפחות מכזית: דכזית לא כתיב בהדיא, והוי 'דבר שאין הצדוקין מודין') והן בחלב שעל הדקין – מהו? מי אמרינן 'אף על גב
דקרבנן שוה (דהן בפר והוא בפר),
כיון דמִתְרֵי קראי קאתו (כדאמרינן לעיל בפרק קמא (דף ג.)[??] 'ואת החלב': וי"ו
יתירא להביא חלב שעל גבי הדקין) - הא פליגין
בטעמייהו (הא חלוקים בפסוקים, ומתכפר בפני עצמו)? או דלמא שם 'חלב' אחד הוא (והורה עם הצבור הוא ומתכפר עם הצבור)? אם תמצא לומר 'שם חלב אחד הוא', הוא בחלב והן בדם (כגון
בדם המובלע באיברים, או בין כזית לפחות מכזית, והוי 'דבר שאין הצדוקין מודין') – מהו? מי אמרינן בטעמייהו הא פליגין, או דלמא כיון
דשוין בקרבן, בתר קרבן אזלינן (דכיון דשוין בקרבן 'הורה עם הצבור' הוא, ומתכפר עם
הצבור)?
תיקו.
שאין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכו':
מנלן דעד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת?
כדאמרינן באידך פירקין [פ"א
משנה ג]:
(ויקרא ד,יג) [ואם כל עדת ישראל ישגו] ונעלם דבר [מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה ואשמו] – 'דבר', ולא כל הגוף.
[שאין ב"ד חייבין (קרבן) עד שיורו
לבטל מקצת ולקיים מקצת] וכן המשיח:
מנלן?
דכתיב: (ויקרא ד,ג) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור.
ולא בעבודת כוכבים [עד שיורו
לבטל מקצת ולקיים מקצת]:
מנלן?
דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים (מכלל פר העלם דבר של צבור)
לדון בעצמה (בהבאת פר ושעיר),
יכול יהו חייבין על עקירת מצוה כולה?
נאמר כאן (בעבודת כוכבים) [במדבר טו,כד] [והיה
אם] מעיני
העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן
בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת], ונאמר להלן [ויקרא ד,יג] [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר] מעיני [הקהל ועשו אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה ואשמו] : מה להלן בב"ד (דכתיב 'ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו' [ויקרא
ד,יג], ואמרינן לעיל בפרק קמא (דף ה.): הוראה
תלויה בבית דין, דכתיב 'ונעלם
דבר מעיני הקהל' - דהיינו בית דין – ומעשה
תלוי בקהל, דכתיב הקהל ועשו; ובעבודת כוכבים לא כתיב בית דין, דכתיב 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה' [במדבר
טו,כד], ואי סלקא דעתא 'בית דין' - והא אין
מעשה תלוי בבית דין אלא בקהל, דהכא כתיב 'מעיני העדה נעשתה',
דהיינו מעשה; אלא: מה להלן בית דין דכתיב בפרשת ויקרא)
- אף כאן נמי בבית דין, ומה להלן 'דבר', ולא כל הגוף' - אף כאן [בעבודה זרה] נמי: 'דבר', ולא כל הגוף.
משנה:
אין (בית דין) חייבין (קרבן) אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה (וצבור
- הוא דכי עבדי בשגגת מעשה לחודיה מייתו כל חד וחד כשבה או שעירה, דדיניהם כיחידים:
דכיון דלא עשו על פי בית דין - מחלקי כולהו מהדדי, והוו יחידים, ויחידים חייבין
בשגגת מעשה); וכן המשיח (אבל משיח
בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום, כדאמר לקמן בפרק בתרא (דף יא.) 'מעם הארץ' [ןיקרא
ד,כז] – פרט למשיח, דאינו מביא בשגגת מעשה כלל, והיינו דקאמר יצא משיח
שאין חטאתו בשגגה, דהיינו בשגגת מעשה);
ולא בעבודת כוכבים: אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.
גמרא:
מנלן?
דתנו רבנן: [ויקרא ד,יג] [ואם כל
עדת ישראל] ישגו [ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו
אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה ואשמו] - יכול יהו חייבין על שגגת מעשה [בלי הוראת ב"ד]? - תלמוד לומר: 'ישגו ונעלם
דבר': אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.
וכן המשיח:
מנלן?
דכתיב: (ויקרא ד,ג) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור.
ולא בעבודת כוכבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה:
מנלן?
דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה; יכול יהו חייבין על שגגת המעשה?
- [במדבר טו,כד] [והיה אם] מעיני העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח
לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת], ונאמר להלן [ויקרא ד,יג] [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר] מעיני [הקהל ועשו אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה ואשמו]; מה להלן אין חייבין
אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף כאן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה' ואילו
משיח בעבודת כוכבים לא קתני (דקתני ולא בעבודת כוכבים אין חייבים אלא על העלם דבר
עם שגגת מעשה ולא קתני 'וכן המשיח'; ומדלא קתני 'וכן המשיח' - מכלל דמשיח בעבודת
כוכבים חייב בשגגת מעשה לחודיה).
מתניתין מני?
רבי היא, דתניא: 'משיח בעבודת כוכבים: רבי אומר בשגגת מעשה (לחודיה), וחכמים אומרים: בהעלם דבר (כלומר: עם שגגת מעשה, כשאר מצות); ושוין שבשעירה, ושוין שאין מביא אשם תלוי.'
ותסברא? 'בזדונו כרת ובשגגתו חטאת' (דעבודת כוכבים, דקתני 'ולא בעבודת כוכבים, אלא על דבר
שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת') מי קתני ('וכן
המשיח'? והא קיימא לן דמשיח נמי בעבודת כוכבים אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת
ועל שגגתו חטאת, כדאמרינן לקמן: 'נאמר כאן עליה כו' לאשמת העם הרי משיח
כצבור' ואפילו הכי לא קתני במתניתין 'וכן המשיח')?
אלא תני הא (בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת כשאר מצות, וכן
המשיח), הוא הדין להא (והוא הדין
בעבודת כוכבים: דמשיח כצבור: דאינו חייב בעבודת כוכבים אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו
חטאת) - הכא נמי: תנא הא (דאין חייבין
בשאר מצות אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח),
והוא הדין להא (והוא הדין לעבודת כוכבים דמשיח כצבור: כי היכי דאין
ב"ד חייבין על עבודת כוכבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, ודלא כרבי).
מאי טעמא דרבי?
אמר קרא (בפרשת 'שלח לך'):
(במדבר טו,כח) וכפר הכהן על הנפש
השוגגת בחטאה בשגגה [לפני ה' לכפר עליו
ונסלח לו]:
'הנפש' - זה משיח; 'השוגגת' זה נשיא; 'בחטאה בשגגה': רבי סבר: ('חטאה בשגגה'
הכי משמע:) חטא זה בשגגה יהא (כלומר:
בשגגת מעשה לחודיה, ואפילו משיח), ורבנן סברי: מי שחטאתו
בשגגה (דהכי משמע 'וכפר הכהן על הנפש השוגגת': דיביא
שעירה בשגגת מעשה מי שחטאו בשגגה בשאר מצות), יצא משיח שאין
חטאתו בשגגה (בשאר מצות, כלומר: בשגגת מעשה)
אלא בהעלם דבר (אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה: דעל שגגת מעשה לחודיה -
פטור לגמרי).
'ושוין שבשעירה' - כיחיד.
מנלן?
דאמר קרא: (במדבר טו,כז) ואם נפש אחת [תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת]: אחד יחיד, ואחד נשיא,
ואחד משיח - כולם בכלל 'נפש אחת' הן.
(הוריות ח,א)
'ושוין שאין (משיח) מביא אשם תלוי'
מנלן?
דכתיב (באשם תלוי): (ויקרא ה,יח) [והביא
איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן] וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג [והוא לא ידע ונסלח לו: (ולרבי היכי מצי אמר 'יצא משיח' והא
לרבי - חטאו בעבודת כוכבים בשגגה הוא, דהא תניא לעיל 'משיח בעבודת כוכבים: רבי אומר
בשגגת מעשה'? אלא רבי סבר דהכי מתרץ קרא לטעמיה:)
רבי סבר מי שכל חטאו בשגגה, יצא זה (משיח), שאין [כל] חטאו בשגגה
(דבעבודת כוכבים בלבד - הוא דחטאו בשגגה) אלא בהעלם דבר (אבל בשאר מצות אין חטאו בשגגה בלבד,אלא
בהעלם דבר עם שגגת מעשה).
מידי 'כל' כתיב?
אין! דאם כן - נכתוב 'על שגגתו' למה לי 'אשר שגג'? - הא קא משמע
לן: דעד דאיכא כל חטאו בשגגה <יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה אלא בעבודת כוכבים,
ולא בשאר מצות אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה.>
ורבנן (סברי:) מי שחטאו בשגגה, יצא
משיח שאין חטאו בשגגה, לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות, אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה
(ולדברי הכל משיח אין מביא אשם תלוי, וכל שכן צבור דאין
חייבין אשם תלוי, דהעלם דבר כתיב בהו בהדיא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.