דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(הוריות ד,ב)
משנה:
הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהן - מביאין (בית
דין, ולא צבור) פר; ובעבודת כוכבים - מביאין
פר ושעיר, דברי רבי מאיר (דבעבודת כוכבים בהוראה - פר ושעיר מייתי, דכתיב בפרשת
'שלח לך אנשים' [במדבר טו,כב]: 'וכי
תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה'
דהיינו בעבודת כוכבים, כדאמר לקמן בפרק 'הורה כהן משיח': 'איזו היא מצוה ששקולה
כנגד כל המצות? - הוי אומר זה עבודת כוכבים' וכתיב (במדבר טו,כד) 'ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה'
מנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטאת');
רבי יהודה אומר: י"ב שבטים מביאין י"ב פרים, ובעבודת כוכבים -
מביאין י"ב פרים ושנים עשר שעירים (דכל שבט ושבט אקרי 'קהל'; וקסבר: צבור מביאין פר, ולא
בית דין);
(הוריות ה,א)
[המשך המשנה]
רבי שמעון אומר: י"ג פרים, ובעבודת כוכבים - שלשה עשר פרים וי"ג
שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית דין (וטעמייהו דכולהו מפרש בגמרא).
הורו ב"ד ועשו שבעה שבטים או רובן (של כל שבט ושבט דשבעה שבטים) על פיהן (וכגון דהוי רובן של ישראל)
- מביאין פר ובעבודת כוכבים - מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר ([דס"ל]
בית דין מביאין פר, ולא צבור);
רבי יהודה אומר: שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים, ושאר שבטים שלא חטאו
מביאין על ידיהן פר: שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי חוטאין (גירסת רש"י: 'מביאין פר פר
על ידיהם', כלומר: פר לכל שבט ושבט; ואמר בגמרא דשבעה דקאמר רבי יהודה - לאו דוקא,
דהוא הדין לשבט אחד שחטא על [פי] הוראת בית דין הגדול: שהשאר שבטים שלא חטאו
מביאין על ידיהן פר פר; ואיידי דקאמר רבי מאיר שבעה, דאיהו בעי רובא ממש - קאמר
רבי יהודה נמי).
רבי שמעון אומר: שמונה פרים, ובעבודת כוכבים - שמונה פרים וח' שעירים, פר
ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית דין.
הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהן - אותו שבט הוא
חייב, ושאר כל השבטים פטורין - דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: אין חייבין אלא על
הוריות בית דין הגדול בלבד (אבל שבט אחד בהוראת בית דינו - כשגגת מעשה דמי,
ומביאין כל אחד כשבה או שעירה), שנאמר (ויקרא ד,יג) ואם כל עדת ישראל ישגו [ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא
תעשינה ואשמו] ('עדת
ישראל' היינו סנהדרין, כלומר: סנהדרין
של ישראל, דהיינו בית דין הגדול) - ולא עדת אותו שבט.
גמרא:
תנו רבנן: ידעו שהורו וטעו מה הורו (כלומר: הורו ב"ד שחלב מותר בבטול מקצת, ועשו קהל
על פיהן, ואכלו שוגגין חלב ודם, דהוי חד בשגגת מעשה בלבד, וחד בהוראה, ואחר
כך ידעו שהורו שלא כראוי, אלא שטעו במה
שהורו: דאינם יודעים אם על החלב הורו או על הדם),
יכול יהו חייבין (פר, דליהוי הוראה מעליא)?
תלמוד לומר: (ויקרא ד,יד) ונודעה החטאת [אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת
והביאו אתו לפני אהל מועד] (כלומר: דצריך שיודע החטאת: שיהיו יודעין על מה הורו:
אם על החלב או על הדם)- ולא שיודעו החוטאין (דלא
סגי בידיעה דחוטאין: דאף על גב דעשו בהוראה, דממה נפשך חד מנייהו בהוראה הוה, דהא
אכלי לתרווייהו: חלב ודם - אפילו הכי פטורין, דצריך שיברר להם אותו חטא שעשו
בהוראה); אשר חטאו - חטאו שני שבטים
מביאין שני פרים (והוא הדין דכי חטא שבט אחד: שמביא פר אחד; והא
קא משמע לן: דשני שבטים לא סגי להו בפר אחד), חטאו שלשה מביאין
שלשה; או אינו אומר אלא חטאו שני יחידים מביאין שני פרים, חטאו שלשה מביאין שלשה?
תלמוד לומר: 'הקהל': הקהל חייב, וכל קהל וקהל חייב (דשבט אחד איקרי 'קהל', כדמפרש טעמא לקמן); כיצד? - חטאו שני שבטים - מביאין שני פרים, חטאו
שבעה - מביאין שבעה; ושאר שבטים שלא חטאו - מביאין על ידיהן פר פר, שאפילו אלו שלא
חטאו מביאין על ידי החוטאין; לכך נאמר 'קהל': לחייב על כל קהל וקהל. דברי רבי
יהודה;
רבי שמעון אומר: שבעה שבטים
שחטאו - מביאין שבעה פרים, ובית דין מביאין על ידיהן פר, שנאמר למטה 'קהל' [ויקרא
ד,יד: ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו
הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו
אתו לפני אהל מועד], ונאמר למעלה 'קהל' [ויקרא ד,יג: ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה’
אשר לא תעשינה ואשמו]; מה 'קהל' האמור למעלה = בית דין עם הקהל (דתרוייהו כתיב למעלה: ב"ד עם קהל, דכתיב 'ונעלם דבר מעיני הקהל': דהאי 'מעיני' היינו בית דין!),
אף 'קהל' האמור למטה: בית
דין עם הקהל ('והקריבו
הקהל': בית דין עם הקהל; הכי דריש רבי
מאיר: מה קהל האמור למעלה: 'ונעלם דבר מעיני הקהל': בית דין ולא קהל, כלומר:
דהוראה תלויה היא בבית דין, ולא בקהל, דהא לא כתיב 'ונעלם מקהל' אלא 'מעיני הקהל',
דמשמע: מבית דין של קהל, ולא מקהל - אף קהל האמור למטה: 'והקריבו הקהל'
= בית דין ולא צבור);
רבי מאיר אומר: שבעה שבטים שחטאו - ב"ד מביאין על ידיהם פר, והן
פטורין: נאמר 'קהל' למטה ונאמר 'קהל' למעלה: מה 'קהל' האמור למעלה = ב"ד ולא צבור, אף 'קהל' האמור למטה =
ב"ד ולא צבור;
רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה שבטים והם רובו של קהל או שבעה
אע"פ שאינו רובו של קהל - מביאין פר.
אמר מר: 'ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין' - מאן תנא?
אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבא: דלא כרבי אליעזר, (דתנן במסכת כריתות בפרק 'ספק אכל
חלב' (כריתות פ"ד מ"ג; דף
יט.) 'חלב ונותר לפניו; ואכל את
אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל...: רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר') דתניא: אמר רבי אליעזר: מה נפשך: אם חלב אכל – חייב,
נותר אכל – חייב! (אמר לו רבי יהושע: הרי הוא אומר 'אשר חטא בה' - עד
שיודע לו במאי חטא'; הכא נמי סבירא ליה לרבי
אליעזר: מה נפשך: אם חלב אכלו בהוראה - מביאין פר, ואם דם אכלו בהוראה - מביאין
פר, וחייבין ממה נפשך)!
רב אשי אמר: אפילו תימא רבי אליעזר; שאני הכא דכתיב (ויקרא ד,יד) [ונודעה החטאת] אשר חטאו עליה [והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל
מועד] (דמשמע
שיודע להם החטא שחטאו עליו - על פי בית דין).
התם נמי, הכתיב (ויקרא ד,כג) [או הודע אליו חטאתו] אשר חטא בה [והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים] (דמשמע
עד שיודע לו במה חטא)!?
ההוא מיבעי ליה פרט למתעסק ('בה' - פרט למתעסק; ד'בה' משמע דמתכוין לעשות החטא, פרט
למתעסק: בשבת, כגון שנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר, דפטור; אבל מתעסק
בחלבים ובעריות - חייב שכבר נהנה, כדאמר בפרק ארבע מיתות (סנהדרין סב:)).
מאי טעמא דרבי יהודה?
קסבר: ארבעה 'קהל'י כתיבי: קהל הקהל קהל הקהל ('מעיני
הקהל' [ויקרא ד,יג], 'והקריבו
הקהל' [ויקרא ד,יד]: - דלימא קרא 'מעיני
קהל'; מאי 'הקהל'? – תרי; וליכתוב קרא והקריבו 'קהל'; מאי ' הקהל' –
תרי, והרי ארבעה; 'חטאת הקהל' [ויקרא
ד,כא] לא קא חשיב, דהא לא כתיב לא
בהוראה ולא בהקרבה); חד לחייב על כל קהל וקהל (על כל
שבט ושבט, דשבט אחד איקרי 'קהל', כדאמר לקמן),
וחד להוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל (כדאמר לעיל (דף ג.) 'הקהל ועשו'
[ויקרא ד,יג] : הוראה תלויה בב"ד ומעשה
תלוי בקהל), וחד לגרירה (וחד
למידה דשאר שבטין שלא חטאו נגררין אחר החוטאין ומביאין על ידיהם פר פר), וחד לשבט שעשה בהוראת בית דינו (כדתנן
בסיפא דמתניתין: 'הורו ב"ד של אחד מן השבטים כו');
ורבי שמעון?
תלתא 'קהל'י כתיבי: 'הקהל' 'קהל' 'הקהל'; 'מעיני הקהל' (לא דרשינן ביה תרתי, דהא לשמוש
הוא דאתא) - אורחיה דקרא הוא, כדאמרי
אינשי: 'מעיני דפלניא' (הכא נמי 'מעיני הקהל' משמע מעיני של קהל, וחד
הוא; אבל 'והקריבו הקהל' דרשינן ביה תרי, דלכתוב קרא 'והקריבו קהל'; מאי 'הקהל'? –
תרי! הא תלת); חד לחייב על כל קהל וקהל (דרבי
שמעון נמי סבירא ליה דשבט אחד איקרי 'קהל'), ותרי אחריני (אייתרי
ליה תרי לגזירה שוה): נאמר למטה '[ה]קהל' ונאמר למעלה '[ה]קהל': מה להלן ב"ד עם הקהל - אף כאן ב"ד עם
הקהל;
ורבי מאיר?
'קהל' 'הקהל' לא דריש, הלכך תרי קהלי כתיבי, מיבעי ליה ל'נאמר למטה קהל ונאמר
למעלה קהל, מה להלן ב"ד ולא צבור - אף כאן ב"ד ולא צבור';
ורבי שמעון בן אלעזר - מאי טעמיה?
כתיב (בהוראה דעבודת כוכבים בפרשת 'שלח לך אנשים') (במדבר
טו,כד) והיה אם מעיני
העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר
בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה’ ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת] אלמא (אפילו) מיעוטא (חטאו, מביאין פר ושעירה),
דכתיב 'מֵעיני' (משמע
מקצת עיני ולא כל עיני), וכתיב (במדבר טו,כו) [ונסלח
לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם] כי לכל העם בשגגה, למימרא דרובא – אִין (דרובו
ככולו), מיעוטא – לא; הא כיצד? עשו
ששה והן רובו של קהל, או שבעה אף על פי שאינן רובו של קהל – חייבין (ד'מעיני' -
אפילו מיעוט קהל, כגון ברוב שבטים; והאי דכתיב 'כי לכל' -
דבעינן רובא דקהל אפילו במיעוט שבטים).
(הוריות ה,ב)
ורבי שמעון ורבי מאיר (דדרשי תרי קהל לגזירה שוה, ולא אייתר חד להוראה תלויה
בבית דין, אם כן) ד'הוראה תלויה בבית דין ומעשה
תלוי בקהל' - מנא להו?
אמר אביי: דאמר קרא (במדבר
טו,כד) והיה אם מעיני
העדה נעשתה לשגגה [ועשו כל העדה פר בן בקר אחד
לעלה לריח ניחח לה’ ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת] (שתעשה לשגגה על ידי אחרים, דהיינו
על ידי הוראת בית דין, דהוראה תלויה בבית דין);
רבא אמר: (במדבר טו,כו) מ'לכל העם בשגגה' [ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל
העם בשגגה] (שיהו כולם תלויין בשגגת הקהל,
ובית דין: דהוראה תלויה בבית דין, ומעשה תלוי בקהל);
וצריכא:
דאי כתב רחמנא 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה', הוה אמינא אפילו מיעוטאה (אפילו
מיעוט חטאו - מביאין פר); להכי כתיב 'לכל העם בשגגה'; ואי כתב 'לכל העם בשגגה' - הוה אמינא עד
דעבדי בית דין בהדי רובא (ולא יהו מביאין פר עד שיעשו בית דין עם הצבור: דליבעי
לבית דין הוראה ועשיה); להכי כתיב 'והיה אם מעיני
העדה נעשתה לשגגה' (שתעשה שגגה על ידי אחרים: דהוראה בלבד תלויה בבית דין).
והא, כי כתיבי הני קראי - בעבודת כוכבים הוא דכתיבי?
ילפינן 'מעיני' 'מעיני' (כתיב הכא 'מעיני הקהל' [ויקרא ד,יג], וכתיב בעבודת כוכבים 'והיה אם מעיני העדה' (במדבר
טו,כד)) .
הורו ב"ד של אחד [מן
השבטים ועשה אותו השבט על פיהן - אותו שבט הוא חייב, ושאר כל השבטים פטורין
- דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: אין חייבין אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד]:
איבעיא להו: שבט אחד לרבי יהודה בהוראת בית דין הגדול - מי מייתו שאר שבטים
או לא?: מי אמרינן שבעה שבטים - הוא דמייתו שאר שבטים בהדייהו, משום דאיכא רובא,
אבל חד שבט (והוא הדין לשנים או שלשה שבטים)
- דליכא רובא – לא? או דלמא לא שנא?
תא שמע: 'מה הן מביאין? פר אחד; רבי שמעון אומר: שני פרים'; במאי עסקינן?
אילימא שחטאו שבעה - רבי שמעון תמניא בעי (פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין)!? אלא דחטא שבט אחד;
במאי? אי בהוראת בית דינו - רבי שמעון לית ליה (דהא לא מייתר ליה 'קהל' להוראת
בית דינו)! אלא לאו - בהוראת בית דין
הגדול? ותנא קמא מני? אי נימא רבי מאיר - הא רובא בעי!? אלא - לאו רבי יהודה <וכגון שחטא שבט
אחד> (וקתני 'מה הן מביאין? - פר
אחד' אלמא לא מייתו שאר שבטים בהדיה)!
אמרי: (אלא) הכא במאי עסקינן? -
כגון שחטאו ששה שבטים, והן רובן של קהל (דכיון דאיכא רוב, רובא כל דהו קאמר דמביאין פר [לכל קהל שחטא], ופר לב"ד),
ורבי שמעון בן אלעזר היא (ותנא קמא - רבי שמעון בן אלעזר הוא), דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה
והן רובו של קהל או שבעה אף על פי שאינן רובו של קהל - מביאין פר';
(ורבי שמעון, דאמר 'שני פרים' – קסבר: פר לכל
שבט ושבט, דשבט אחד איקרי 'קהל', כגון שחטאו שבעה שבטים והן רובן של קהל, דכי הויא
רובא בגברי ורובא בשבטים - הוא דמביא פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין, אבל
היכא דאיכא ששה והן רובא, או שבעה ואינן רובא, כיון דלאו רובא בגברי ורובא בשבטים
- כחד שבט דמו, ומביאין פר אחד ופר לבית דין).
תא שמע: 'רבי יהודה אומר: שבט שעשה בהוראת בית דינו - אותו השבט חייב, ושאר
כל השבטים פטורין; ובהוראת ב"ד הגדול - אפילו שאר שבטים חייבים'!
שמע מינה.
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני 'ועשה אותו השבט על פיהם, אותו
השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין'; למה לי למיתנא 'ושאר שבטים פטורים'
הא תנא 'אותו השבט חייב', וכיון דתנא 'אותו השבט חייב' - ממילא
ידענא שאר שבטים פטורין!? - אלא הא קמשמע לן: דבהוראת בית דינו - הוא דשאר שבטים
פטורים, אבל בהוראת ב"ד הגדול - אפילו שאר שבטים חייבין!
שמע מינה.
איבעיא להו: שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, לרבי שמעון, מי מייתי [השבט] (פר) או לא (מי אמרינן:
כי אמר רבי שמעון לחייב על כל קהל וקהל, דשבט אחד איקרי קהל - כגון שחטאו שבעה שבטים דהוו רובן, אבל היכא דליכא
רובא - כיחיד דמו, ופטורים: דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור? או דלמא: כיון דסבירא
ליה דשבט אחד איקרי 'קהל' - לא שנא שבט אחד ולא שנא שבעה, מביאין פר לכל שבט ושבט
ופר לב"ד)?
תא שמע: 'מה הן מביאין? - פר אחד; רבי שמעון אומר: שני פרים'; <במאי
עסקינן אילימא שחטאו שבעה>; 'שני פרים'? שמנה פרים בעי!? אלא דחטא שבט אחד;
ובמאי? אילימא בהוראת בית דינו - רבי שמעון לית ליה אלא בהוראת בית דין הגדול!
ותסברא? תנא קמא מני? אי רבי מאיר - הא רובא בעי; אי רבי יהודה - שאר שבטים
נמי מייתו!?
אלא הא מני? - רבי שמעון בן אלעזר היא, וכדתניא.
תא שמע [ממשנתנו]: 'וחכמים אומרים:
לעולם אינו חייב אלא על הוראת בית דין הגדול' מאן 'חכמים'? אילימא רבי מאיר -
רובא בעי!? אלא לאו רבי שמעון היא (וקתני 'שבט אחד חייב על הוראת בית דין הגדול'!)?
שמע מינה (אלמא כי אמר 'שבט אחד איקרי קהל', אפילו כי חטא שבט
אחד - כמרובין דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין, והכי סבירא ליה לרבי שמעון: דהיכא
דאיכא רובא בגברי ורובא בשבטים - מביאין פר לכל שבט, אבל היכא דחטאו ששה והן רובן,
או שבעה ואינן רובן - כשבט אחד דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין; מדקתני 'מה הן
מביאין וכו' ולא מתוקמא רישא אלא כרבי שמעון בן אלעזר כגון שחטאו ששה וכו',
וקאמר רבי שמעון 'שני פרים' פר להו ופר לבית דין).
ורבי יהודה ורבי שמעון - שבט אחד דאקרי 'קהל' מנא להו?
אמרי: דכתיב (דברי הימים ב כ,ה) ויעמד יהושפט בקהל
יהודה
(אלמא דשבט אחד איקרי 'קהל')
וירושלים
בבית ה' לפני החצר החדשה.
מאי 'חדשה'? - אמר רבי יוחנן: שחידשו דברים, ואמרו: טבול יום
אל יכנס במחנה לויה.
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ממאי? דלמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין (ודלמא
שאני שבט יהודה, דהוה עמיה בירושלים שבט בנימין, ושני שבטים - הוא דאקרי 'קהל',
אבל שבט אחד לא)?
אלא אמר רב אחא בר יעקב (מהכא): דכתיב (בראשית מח,ד) ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים [ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם] (והיכא
אמר ליה הכי? - דכתיב 'וירא אלהים אל יעקב עוד
בבואו מפדן ארם וגו' [בראשית לה,ט],
וכתיב [פסוק יא] 'ויאמר
לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו'); מאן אתיליד ליה
ההיא שעתא (כלומר: מאן הוה עתיד למילד ההיא שעתא)? – בנימין, שמע מינה הכי קאמר רחמנא: (השתא) מתיליד לך השתא קהל אחרינא.
אמר ליה רב שבא לרב כהנא: דלמא הכי קאמר ליה רחמנא: לכי מתיליד לך בנימין -
הוא דהוו י"ב שבטים, דמתקריית 'קהל'!?
אמר ליה: אלא שנים עשר שבטים איקרו 'קהל', אחד עשר שבטים לא איקרו 'קהל' (בתמיהה:
והא אמרת דשני שבטים איקרו קהל: יהודה ובנימין)?
(אלא ודאי הכי קאמר ליה: דהשתא מתיליד לך קהל אחרינא;
אלמא שבט בנימין לבדו איקרי קהל)!
תניא: 'רבי שמעון אומר: מה תלמוד לומר (במדבר ח,ח) [ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת
בלולה בשמן] ופר שני בן בקר תקח לחטאת; אם ללמד שהם שנים - והלא כבר נאמר (במדבר ח,יב) [והלוים
יסמכו את ידיהם על ראש הפרים] ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה' [לכפר על הלוים]; [אלא] יכול [תהא] נאכלת
חטאת ללוים? - תלמוד לומר 'ופר שני': שני לעולה: מה עולה לא נאכלת -
(הוריות ו,א)
אף חטאת לא נאכלת;
כיוצא בו אמר רבי יוסי: (עזרא
ח,לה) הבאים מהשבי [בני] הגולה הקריבו [עלות] לאלהי ישראל פרים שנים עשר [כל ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי
חטאת שנים עשר] הכל עולה [לה']; 'הכל עולה' סלקא
דעתך (והכתיב 'שעירי
עזים לחטאת')?
אפשר שחטאת עולה? אלא: הכל כְּעולה: מה עולה לא
נאכלת - אף חטאת (דהקריבו) לא נאכלת (לפי
שהיו שעירין של צבור הנשרפין, לפי שהכניסו דמן לפני ולפנים, כדכתיב 'וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש' [ויקרא
ו,כג], כדתנן (זבחים פ"ד מ"ד, דף מז.)
'פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין' - דהיינו שעירי עבודת כוכבים דצבור), דתניא: 'רבי יהודה אומר: על עבודת כוכבים הביאום';
ואמר רב יהודה אמר שמואל: על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו.
בשלמא לרבי יהודה, משכחת לה להני שנים עשר חטאות: כגון דחטאו שנים עשר
שבטים, דמייתו שנים עשר שעירים; אי נמי דחטאו שבעה שבטים, ושארא אינך בגרירה;
ולרבי שמעון נמי משכחת לה: כגון דחטאו אחד עשר שבטים, דמייתו אחד עשר
שעירים, ואידך דב"ד (ואחד שהביאו בית דין - הרי י"ב);
אלא לרבי מאיר, דאמר בית דין מביאין ולא צבור - שנים עשר היכי משכחת ליה?
כגון דחטאו והדר חטאו והדר חטאו עד תריסר זימני.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.