דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(הוריות ב,ב)
מכדי תרוייהו סתמי תנן, ממאי דקמייתא רבי יהודה ובתרייתא רבנן? אימא איפכא?
מאן שמעת ליה דדריש מיעוטי כי האי גוונא? - רבי יהודה היא, דתניא: 'רבי יהודה
אומר:
(הוריות ג,א)
(ויקרא ו,ב) [צו את אהרן ואת בניו לאמר] זאת תורת העולה היא [העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד
בו] -
הרי אלו שלשה מיעוטין' ('זאת' 'היא' 'העולה' - הרי אלו שלשה מיעוטי; חד פרט לנשחטה בלילה, וחד פרט
לנשפך דמה, וחד פרט ליציאת דמה חוץ לקלעים: שאם עלתה על גבי המזבח – תרד: דלא הויא
עולה חשובה; והכי נמי מפרש במסכת נדה בפרק 'יוצא דופן' (דף מ.)); (ואי קשיא: הא אמרינן בכל התורה
'אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות', והיכי אמרינן 'אלו ג' מיעוטין' דממעטינן אותם? בירושלמי
מפרש: הני מילי היכא דליכא אלא ב' מעוטין, אבל הכא, דאיכא ג' מיעוטין בזה אחר זה
בחד קרא - כולהו אתו למעט; וכן בל"ב מדות מצאתי.)
ואיבעית אימא: עדיין אני אומר
לא מצית מוקמת לה כרבי יהודה, דקתני: 'רוב קהל שחטאו - ב"ד מביאין על ידיהן פר', ואי רבי יהודה –
האמר: צבור הוא דמייתי, ב"ד לא, דתנן [לקמן ה,א]: 'רבי יהודה אומר: שבעה שבטים (דהוו רוב שבטים)
שחטאו מביאין שבעה פרים' (דקסבר רבי יהודה דשבט אחד איקרי 'קהל', והן מביאין, ולא
בית דין).
ורב נחמן אמר שמואל: זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: יחיד שעשה בהוראת
ב"ד – חייב.
מאי 'רבי מאיר' ומאי 'רבנן'?
דתניא: 'הורו ועשו: רבי מאיר פוטר, וחכמים מחייבין'; מאן 'עשו'? אילימא בית
דין - מאי טעמא דרבנן דמחייבי? והתניא: 'יכול הורו ב"ד ועשו ב"ד - יכול יהו
חייבין? תלמוד לומר: [ויקרא ד,יג] [ואם
כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני] הקהל ועשו [אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה ואשמו] - מעשה תלוי בקהל,
והוראה תלויה בבית דין (דכתיב [ויקרא
ד,יג] 'ונעלם דבר'
דהיינו שהורו לעבור 'מעיני הקהל' דהיינו ב"ד)'!
אלא: 'הורו ב"ד ועשו רוב קהל'? מאי טעמא דרבי מאיר
דפוטר?
אלא לאו 'הורו ב"ד ועשו מיעוט קהל', ובהא קמיפלגי: מר [רבי מאיר] סבר: יחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור, ומר [חכמים] סבר: יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב!
אמר רב פפא: דכולי עלמא יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור; אלא ב"ד
משלים לרוב צבור (דעשו עם מעט צבור, והשלימו לרוב צבור) קמיפלגי: מר [חכמים] סבר: ב"ד משלים לרוב צבור, ומר [רבי מאיר] סבר: אין ב"ד משלים לרוב צבור.
ואיבעית אימא: 'הורו ב"ד ועשו רובו של קהל' (ורבי
מאיר פוטר צבור, דהא קא מייתי בית דין, כדאמרינן לקמן: 'רבי מאיר אומר: שבעה שבטים
שחטאו - בית דין מביאין עליהם פר, והן פטורין'),
ומאן 'חכמים'? - רבי שמעון היא, דאמר: צבור מייתי וב"ד מייתי.
ואיבעית אימא: שבט שעשה בהוראת בית דינו, ומאן 'חכמים'? - רבי יהודה היא, דתניא:
'שבט שעשה בהוראת בית דינו - אותו השבט חייב (להביא פר)'
(דקסבר: שבט אחד אקרי 'קהל');
ואיבעית אימא: כגון שחטאו ששה, והן רובו של קהל, או שבעה אע"פ שאינן רובו
של קהל, ומתניתין מני? - רבי שמעון בן אלעזר היא, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר
משמו (של רבי מאיר): חטאו ששה, והן רובו
של קהל, או שבעה אע"פ שאינן רובו של קהל – חייבין' (והא מתניתא מפרש לקמן).
אמר רב אסי: ובהוראה (דקיימא לן כי הורו בית דין ועשו רוב קהל על פיהם, שמביאים
פר) - הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל
(דאותם שבחוצה לארץ אינן מן המנין, ולא אותן דמנחל מצרים
ולחוץ, דחוצה לארץ היא), שנאמר (מלכים א ח,סה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג
וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת
ימים ארבעה עשר יום. מכדי כתיב 'וכל ישראל עמו' – 'קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים' למה לי? שמע מינה הני
הוא דאיקרי 'קהל', אבל הנך - לא איקרי קהל.
פשיטא מרובין ונתמעטו (כגון שהורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם, דנתחייבו להביא
פר, ולא הספיקו להביא פר עד שנתמעטו: שמתו מקצתן)
- היינו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן (דתנן (פ"ג
מ"ג, לקמן י.) חטא כהן משוח ונשיא עד שלא
נתמנו - דהיו חייבים להביא כשבה או שעירה – ולא הספיקו להביא עד שנתמנו - הרי הן
כהדיוטות, ונחייבם להביא כשבה או שעירה כבתחלה - הכא נמי חייבין פר כבתחלה; רבי שמעון
אומר וכו' [אם נודע להם עד שלא נתמנו – חייבים, ומשנתמנו - פטורים] - הכא נמי: אם נודע להם עד שלא נתמעטו חייבין להביא
פר, אבל אם נודע להן משנתמעטו - פטורין); מועטין ונתרבו (כגון שהורו
בית דין ועשו מיעוט קהל על פיהם, דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור, ומתו מקצתן של
רוב קהל, ונתרבו אלו, ולאחר שנתרבו - נודע להם שחטאו)
– מאי (דהני 'מועטין ונתרבו' לא דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו,
דמועטין - כי חטאו בהוראה - לאו בני קרבן נינהו: דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור! אבל
כי חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו - נעשו בני קרבן, ומחייבי לאתויי כשבה או שעירה;
אבל 'מרובין ונתמעטו' דמי ממש ל'חטאו עד שלא נתמנו', דהא מרובין כי חטאו - בני
קרבן נינהו, ואמטול הכי קאמר במרובין ונתמעטו דהוי פלוגתא דרבי שמעון ורבנן, אבל
במועטין ונתרבו איבעיא לן אי דמי לפלוגתא דרבי שמעון ורבנן אי לא)? מי פליגי רבי שמעון ורבנן: רבי שמעון דאזיל בתר ידיעה (מי אמרינן: רבי שמעון, דבתר ידיעה
אזיל, דאמר: 'אם נודע להם עד שלא נתמנו – חייבין כבתחלה')
- (הכא נמי) מחייב (דכי אתיידע
להו - בחיובא אתיידע להו, דכי נתרבו אתיידע להו, ומביאין פר),
ורבנן דאזלי בתר חטאת (דאמרי 'הרי אלו כהדיוטות' הואיל וחטאו כי לא נתמנו) פטרי (- הכא נמי אזלי בתר חטאה, וכי חטאו - אכתי מועטין
היו, ופטורין, דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור)?
[או לא?] מאי?
ותיסברא? אימור דשמעת ליה לרבי שמעון דאזיל אף בתר ידיעה [היכי דהוי ידיעה וחטאה בחיוב] (דאמר 'אם נודע להם עד שלא
נתמנו - חייבין' היכא דהוי ידיעה וחטאה בחיוב),
ידיעה דלא חטאה מי שמעת ליה - דאם כן לייתי כי השתא (דלהוי כי חטאו משנתמנו: דלייתי
פר, ואמאי קתני 'משנתמנו פטורין')! אלא (מדקתני
'פטור') - (שמע מינה ד)רבי
שמעון - חטאה וידיעה בעי (בחיובא, ומועטין ונתרבו - לדברי הכל פטורין: דכי חטאו
- בפטור חטאו: דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור).
איבעיא להו: הורו ב"ד 'חלב מותר', ועשו מיעוט הקהל, וחזרו ב"ד בהן,
והורו ועשו מיעוט אחר: מהו? כיון דשתי ידיעות נינהו - לא מצטרף? או דלמא כיון דאידי
ואידי חלב הוא (או דלמא כיון ד'חלב' שם אחד הוא: דבין חלב המכסה את הקרב
ובין חלב המכסה את הדקין שם אחד הוא, ש'חלב' סתם איקרו)
– מצטרף!?
ואם תמצא לומר כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף, - מיעוט בחלב שעל גבי הקבה ומיעוט
בחלב שעל גבי דקין מהו?
הכא ודאי: כיון דבתרי קראי קאתי - לא מצטרף? או דלמא כיון דאידי ואידי
'חלב' הוא - מצטרף?
ואם תימצי לומר שם 'חלב' הוא, ומצטרף, - מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו? הכא ודאי
כיון דתרי איסורי נינהו [וכיון דאין איסורן שוה] (דחלב אינו שוה בכל: דחלב חיה מותר!) - לא מצטרף? או דלמא כיון דאיסורן שוה (כיון
דאילו צבור אכלי האי חלב והאי דם שלא בהוראה, בשגגת מעשה)
דקרבנן שוה (מייתו כל חד וחד: אי בעו כשבה מייתו אי בעו שעירה
מייתו, דמצי אשוויי קרבנם) – מצטרף (השתא
נמי, כי עשו בהוראה מצטרפי)?
ואם תימצי לומר כיון דקרבנן שוה מצטרף, - מיעוט בחלב ומיעוט (בתרא) בעבודת כוכבים (קרבנם שעירה ולא כשבה) מהו? הכא ודאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה? או דלמא
כיון דאידי ואידי כרת הוא – מצטרף?
תיקו.
איבעיא להו: הורו ב"ד שחלב מותר, ועשו מיעוט הקהל, ומת אותו בית דין, ועמד
ב"ד אחר, וחזרו והורו ועשו מיעוט אחר?
אליבא דמ"ד 'ב"ד מייתי' - לא תיבעי לך, דהא ליתנהו, אלא כי תיבעי
לך אליבא דמ"ד 'צבור מייתי' – מאי? צבור הא קאי (ולא בעינן 'ההוא בית דין דהורו להם
מעיקרא דתהוי להו ידיעה', כלומר: לא בעינן דתהוי להו ידיעה לב"ד קמא, ומצטרפי)?
(הוריות ג,ב)
או דלמא [ידיעה] דההוא ב"ד דהורו בעינן?
תיקו.
אמר רבי יונתן: מאה שישבו להורות - אין חייבין עד שיורו כולן, שנאמר (ויקרא ד,יג) ואם כל עדת ישראל ישגו [ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה
ואשמו]
- עד שישגו כולן [עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל (דהיינו: אותן שישבו להורות)];
אמר רב הונא בריה דרב הושעיא: הכי נמי מסתברא: דבכל התורה כולה קיימא לן רובו
ככולו, והכא כתיב 'כל העדה'; הואיל וכך - אפילו הן מאה.
[תנן:] 'הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו [או תלמיד וראוי להוראה] והלך ועשה
על פיהם, בין שעשו ועשה עמהן, ובין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה - הרי זה
חייב מפני שלא תלה בבית דין'; האי הוא דחייב, הא אחר פטור! ואמאי? הא לא
נגמרה הוראה!?
הכא במאי עסקינן? - כגון שהרכין ההוא 'אחד מהן' (או תלמיד)
בראשו (דנראה כהודה לדבריהם, ונגמרה הוראה).
תא שמע [דומה למשנה ד]: 'הורו ב"ד וידע
אחד מהן שטעו, ואמר להן: "טועין אתם!" ... הרי אלו פטורים'; טעמא דאמר
להן "טועין אתם" דפטורים, הא שתיק מישתק – חייבין, וגמר לה הוראה – ואמאי?
והא לא הורו כולן?
אמרי: הכי נמי כגון שהרכין בראשו.
מתיב רב משרשיא: סמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל, ועל דברי רבי אליעזר
ברבי צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין
לעמוד בה; ואמר רב אדא בר אבא: מאי קרא? - (מלאכי
ג,ט) במארה אתם נארים
ואותי אתם קובעים הגוי כולו (כגון שהגוי כולו, דיכולין לקבלה)
- והא הכא דכתיב '
תיובתא.
ואלא מאי 'כל עדת' דקאמר רחמנא?
הכי קאמר: אי איכא כולם (אי איתא לכולהו סנהדרין של שבעים וא') - הויא הוראה (אע"פ שלא הורו כל אותן שישבו
להורות), ואי לא - לא הויא הוראה.
אמר רבי יהושע: עשרה שיושבין בדין - קולר תלוי בצואר כולן.
פשיטא?
הא קא משמע לן: דאפילו תלמיד בפני רבו.
רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא - מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה, כי היכי דנימטיין
שיבא (אופתא) מכשורא [שכל אחד מאתנו ייפגע – אם טעינו – רק בשבב מהקורה].
רב אשי, כי הוו מייתי טרפתא לקמיה - מייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא, ומותיב קמיה;
אמר: כי היכא דנימטיין שיבא מכשורא.
משנה:
[משנה ב] הורו ב"ד (ועשו רוב
צבור על פיהם) וידעו שטעו, וחזרו בהן (מהוראתן) - בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן - והלך ועשה
על פיהן (לאחר שידעו שטעו, דזה אין מצטרף עם רוב הצבור, לפי שלאחר
שנודע להם עשה זה): רבי שמעון פוטר (לפי
שברשות ב"ד הוא עושה: שזה עדיין לא היה יודע שידעו שטעו וחזרו בהן, והוי
'תולה בבית דין', הלכך פטור), ורבי אלעזר אומר:
ספק (כלומר: ספק אי כתולה בב"ד אי כתולה בעצמו דמי, ומביאין
אשם תלוי).
איזהו 'ספק' (כלומר: אמאי הוא חייב אשם תלוי)?
ישב לו בתוך ביתו – חייב (אשם תלוי); הלך לו למדינת הים
– פטור.
אמר רבי עקיבא: מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה (דהוי ודאי
תולה בבית דין: שלא ידע חזרתן, הואיל והלך לו למדינת הים).
אמר לו בן עזאי: מאי שנא זה (שהלך למדינת הים מן היושב בביתו)
מן היושב בביתו?
(גירסת רש"י: אמר לו רבי עקיבא:) שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע (לפי שהיושב
בביתו אפשר שישמע שב"ד חזרו בהן, והוי קרוב לתולה בעצמו, ולפיכך חייב להביא
אשם תלוי), וזה (שהלך למדינת הים) לא היה לו אפשר שישמע (והוי תולה בבית דין ממש, הלכך פטור).
[משנה ג] הורו ב"ד לעקור
את כל הגוף, [כגון] אמרו: "אין נדה
בתורה", "אין שבת בתורה", "אין עבודת כוכבים בתורה" - הרי
אלו פטורין.
הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת - הרי אלו חייבין;
כיצד?
אמרו "יש נדה בתורה, אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור";
"יש שבת בתורה, אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור"; "יש עבודת
כוכבים בתורה, אבל המשתחוה פטור" - הרי אלו חייבין, שנאמר: (ויקרא ד,יג) [ואם
כל עדת ישראל ישגו] ונעלם דבר [מעיני הקהל ועשו אחת
מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה ואשמו] – 'דבר', ולא כל הגוף.
גמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: מאי טעמא דרבי שמעון? - הואיל וברשות ב"ד הוא עושה.
איכא דאמרי: אמר רב יהודה אמר רב: אומר היה רבי שמעון: כל הוראה שיצאה ברוב
צבור (אף על פי שבית דין חזרו בהן)
- יחיד העושה אותה פטור,, לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד (להודיע
שהעושה על פיהם - שוגג הוא, ולא מזיד הוא, וזה - על פי הוראה הוא עושה; לפיכך -
שוגג הוא, ויחיד שעשה בהוראת בית דין – פטור [פירוש
אחר:] לא ניתנה הוראה לפטור יחיד התולה בה, אלא להכיר לבין עושה בשגגת עצמו לעושה מזיד
וברשות בית דין, וזה הרי אומר לנו שלא ידע שחזרו, ומזיד עשה על פיהם, ולא על שגגת
עצמו, ויחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור).
מיתיבי: 'פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים (כגון שהורו ב"ד בעבודת כוכבים,
ועשו צבור על פיהם, וידעו [ב"ד] שטעו וחזרו בהם, וצריכין מעות כדי ליקח פר ושעירי עבודת
כוכבים של צבור): בתחלה גובין עליהן (שגזברין
גובין מכל אחד מישראל מעות לקנות מהם פר ושעירי עבודת כוכבים לצורך קרבן), דברי רבי שמעון; רבי יהודה אומר: מתרומת הלשכה הן באין'
– אמאי (ואמאי קאמר רבי שמעון דפטור - דברשות ב"ד הוא עושה)? כיון דגבי להו (הא כיון דאגבי להו מעות לצורך פר
העלם דבר של צבור) - הוי ליה 'הודע' (הוה
מתיידע ליה שהבית דין טעו וחזרו מהוראתן, ואמאי הוי 'תולה בבית דין')?
איבעית אימא: כגון שגבו סתם (שלא הודיעוהו לצורך מה הן גובין);
ואיבעית אימא: כגון דלא הוה ליה במתא (כי גבו להו, ולאחר גבייה הוא דעשה
על פיהם);
ואיבעית אימא: רב - כאידך תנא סבר, דתניא איפכא: 'בתחילה גובין להן - דברי רבי
יהודה; רבי שמעון אומר: מתרומת הלשכה הן באין' (דלא הוי מפרסמא; הלכך כי עשה על פיהם
- הוי תולה בבית דין; הלכך פטר רבי שמעון; ותנא דמתניתין - הכי סבירא ליה אליבא
דרבי שמעון: דמתרומת הלשכה הן באין).
תני 'רבי מאיר מחייב (דתולה בעצמו הוי),
ורבי שמעון פוטר (דתולה בב"ד הוי);
רבי אלעזר אומר: ספק (מביא אשם תלוי); משום סומכוס אמרו: תלוי'.
אמר רבי יוחנן: אשם תלוי איכא בינייהו (בין רבי אלעזר לסומכוס: לסומכוס אינו
מביא אשם תלוי, דהכי קאמר סומכוס: מעשה שלו תלוי הוא, וליכא למימר שמא תולה בעצמו
הוה, דלא הוי בר חיוב מעליא; דהיכא דהוי לפניו חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן,
ואכלו - בדין הוא דמביא אשם תלוי, משום דאיכא למימר: שמא חלב ממש אכל, דהוי בר
חיוב מעליא; אבל הכא - ליכא למימר 'שמא תולה בעצמו ממש הוא', שהרי על פי הוראה הוא
עושה; הלכך מעשה שלו - תלוי הוא: דצד חיוב שלו תלוי הוא: דלא הוי צד חיוב מעליא;
הלכך אינו מביא אשם תלוי).
אמר רבי זירא: משל דר"א למה הדבר דומה? - לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן (והרי סבור
ששומן הוא), ונודע לו (שספק הוא), שמביא אשם (שמביא אשם תלוי, משום דשמא חלב ממש אכל; הכי נמי איכא
למימר: שמא תולה בעצמו ממש הוא).
(הוריות ד,א)
ולא מבעיא למאן דאמר צבור מייתי (דכי הביאו כפרתן דמי),
דמפרסמא מלתא (ולא הוי האי יחיד 'תולה בבית דין'), אלא אפילו למ"ד (דכי הורו ב"ד ועשו קהל על פיהם) ב"ד מביאין (מביאין עליהם פר, והם פטורין), דלא מפרסמא מלתא (דאיכא למימר לא מפרסמא מילתא כל
כך, והאי יחיד – 'תולה בבית דין' הוא) - (אפילו
הכי - לאו 'תולה בבית דין' הוא:) (שהרי
היה בידו לישאל מפני מה ב"ד מביאין פר, ו)אי
הוה שאיל - הוו אמרין ליה (דטעו וחזרו; הלכך 'תולה בעצמו' קרינא ביה, ואית ביה
צד חיוב מעליא, הלכך מביא אשם תלוי).
אמר רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: משל דסומכוס למה הדבר
דומה? לאדם שהביא כפרתו בין השמשות, ספק מבעו"י (מבעוד יום)
נתכפר לו (והיא כפרה מעליא),
ספק משחשכה נתכפר לו (ולא הוי כפרה מעליא, ד'ביום צוותו'
כתיב [ויקרא ז,לח], דקיימא לן דפטור דאין צריך להביא קרבן אחר,
ואע"פ שהוא קרב אחר תמיד של בין הערבים - אין בו שום פסול, דהכי אמר בפרק
'תמיד נשחט' (פסחים ד' נט.): דאתי עשה דפסח ועשה דאכילת קדשים, ודחי עשה דהשלמה;
ואיכא נמי שינויי אחריני טובא; והא הכא (מפני) דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא:
דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו, שהרי בין השמשות כהרף עין, ואין אדם בעולם יכול
לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה, ופטור - הכי נמי ליכא למימר שמא ממש תולה
בעצמו, שהרי כבר הורו בית דין!), שאין מביא אשם
תלוי; ולא מבעיא למאן דאמר בית דין
מביאין (ולא צבור), דלא אפרסמא מלתא (והאי
יחיד 'תולה בבית דין' הוא, ופטור), אלא אפילו למ"ד
צבור מביאין, (ואיכא למימר) דמפרסמא מלתא (והאי
יחיד - לאו תולה בבית דין, ותולה בעצמו הוא), והוו אמרינן ליה
דהכא בספק כספק מבעוד יום ספק משחשכה, אי שאיל - לא אשכח אינש דמשייליה (ולא
סליק אדעתיה למישאל למה הביאו צבור פר; הלכך ליכא צד חיוב מעליא, דהא צד פטור שייך
ביה טפי: ד'תולה בבית דין' הוא; הלכך אינו מביא אשם תלוי).
אמר לו בן עזאי מאי שנא מן היושב [מן
היושב בביתו? (גירסת רש"י: אמר לו ר' עקיבא:) שהיושב
בביתו אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה לו אפשר שישמע]:
שפיר קאמר ליה ר"ע לבן עזאי!
אמר רבא: החזיק בדרך (לילך למדינת הים, ועדיין ישנו בעיר) איכא בינייהו: לבן עזאי חייב, דהא בביתיה איתיה;
לרבי עקיבא פטור, דהא החזיק בדרך (דכיון דטרוד הוא - לא היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן; הלכך
– 'תולה בבית דין' הוא, ופטור לגמרי).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.