בבא קמא דף
צו
המשך פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא צה,ב)
אמר ליה רבינא
לרב אשי: מי אמר שמואל 'בעל חוב ללוקח יהיב ליה שבח'? והאמר שמואל 'בעל חוב גובה
את השבח (ואינו מחזיר ללוקח כלום)'?
אמר ליה: לא
קשיא: כאן בשבח המגיע לכתפים (כגון תבואה שגדלה כל צרכה - נותנה
ללוקח, או דמיה), וכאן בשבח שאין
מגיע לכתפים
אמר ליה: והא
מעשים בכל יום, וקא מגבי שמואל אפילו שבח המגיע לכתפים?
אמר ליה: לא קשיא:
(בבא קמא צו,א)
הא דמסיק ביה
כשיעור ארעא ושבחא, הא דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא.
אמר ליה: הניחא
למאן דאמר 'אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה לבעל חוב' – שפיר; אלא
למאן דאמר 'אי אית ליה זוזי ללוקח - מצי מסלק ליה לבעל חוב' לימא ליה "אי הוו
לי זוזי הוה מסלקינא לך מכוליה ארעא, השתא הב לי גריוא דארעא שיעור שבחאי!"?
אמר ליה: הכא
במאי עסקינן? כגון דשויה ניהליה אפותיקי: דאמר ליה "לא יהא לך פרעון אלא מזה (ואי
נמי הוו ליה זוזי ללוקח - לא מצי מסלק ליה)".
אמר רבא: גזל
והשביח ומכר, וגזל והשביח והוריש - מה שהשביח מכר, מה שהשביח הוריש (ושקיל
לוקח מחצה או שליש או רביע, וכן יורש; אי נמי כוליה שבחא, כמתניתין, מפני תקנת
השבים, כדאמרן לעיל בשמעתא קמייתא).
בעי רבא: השביח
לוקח מהו?
בתר דבעיא -
הדר פשטה: מה מכר ראשון לשני? כל זכות שתבא לידו (וכי היכי
דגזלן: אי אשבח הוה שקיל מחצה או שליש או רביע - הכי נמי כי אשבח לוקח - שקיל מחצה
או שליש או רביע; ואליבא דרבי שמעון).
בעי רבא: השביח
עובד כוכבים מהו?
אמר ליה רב אחא
מדפתי לרבינא: תקנתא לעובד כוכבים ניקו ונעבוד?
אמר ליה: לא,
צריכא כגון דזבניה לישראל.
סוף סוף 'הבא
מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים'?
לא, צריכא כגון
דגזל ישראל, וזבנה ניהליה, והשביחה עובד כוכבים, והדר עובד כוכבים וזבנה לישראל –
מאי? מי אמרינן כיון דמעיקרא ישראל והדר ישראל - עבדי רבנן תקנתא? או דלמא כיון
דאיכא עובד כוכבים באמצע - לא עבדו ליה רבנן תקנתא?
תיקו.
אמר רב פפא:
האי מאן דגזל דיקלא מחבריה וקטליה (קצצו) - אף על גב דשדיא מארעא לארעא דידיה - לא קני (לשלומי
דמי, אלא יהיב ליה דיקלא גופיה);
- מאי טעמא? מעיקרא דיקלא מיקרי, והשתא נמי דיקלא מיקרי (דליכא
שנוי השם למקנייה);
דיקלא ועביד
גובי (בלע"ז טרינקיי"ש [גזע הדקל, לאחר קציצת נופו
ושורשיו]) - לא קני;
- השתא מיהת 'גובי דדיקלא' מיקרי;
גובי ועבדינהו
כשורי – קני;
כשורי רברבי
ועבדינהו כשורי זוטרי - לא קני;
עבדינהו
קצוצייתא (קרשים) – קני.
אמר רבא: האי
מאן דגזל לוליבא ועבדינהו הוצי (שנִתְקָן עלה עלה מן השדרה) – קני, דמעיקרא 'לוליבא' מיקרי, והשתא 'הוצי';
הוצי ועבדינהו
חופיא (אשקוב"א [מטאטא], שבו
מכבדים את הבית, וחולק כל הוצא לשנים) – קני: מעיקרא 'הוצי' והשתא 'חופיא' (דתו לא הדרא);
חופיא ועבדיה
שרשורא (חבל) - לא
קני; מאי טעמא? דהדר סתר ליה והוי חופיא.
בעי רב פפא:
נחלקה התיומת (כף תומר האמצעי העליון – 'תיומת' היא) - מהו?
תא שמע, דאמר רבי מתון אמר רבי יהושע בן לוי: 'ניטלה התיומת פסול'
(בבא קמא צו,ב)
מאי לאו הוא
הדין ל'נחלקה' (וכיון דלענין פסול מפסלא - לענין מקנה נמי שינוי הוא
וקני)?
לא, ניטלה
שאני, דהא חסר לה.
איכא דאמרי: תא
שמע: דאמר רבי מתון אמר רבי יהושע בן לוי: 'נחלקה התיומת - נעשה כמי שנטלה, ופסול'
- שמע מינה.
אמר רב פפא:
האי מאן דגזל עפרא מחבריה, ועבדיה לבינתא - לא קני; מאי טעמא? דהדר משוי ליה עפרא.
לבינתא ועבדיה
עפרא – קני;
מאי אמרת: דלמא הדר ועביד ליה לבינתא? האי - לבינתא
אחריתי הוא, ופנים חדשות באו לכאן (לא זו היא לבינה הראשונה, אלא זו
לבינה אחרת, שהוצרך תיקון וגיבול בפני עצמה, ומשונה היא מהראשונים, דאי אפשר לצמצם
או גדולה או קטנה).
ואמר רב פפא:
האי מאן דגזל נסכא (פלטא של כסף) מחבריה ועביד זוזי - לא קני;
מאי טעמא? הדר עביד להו נסכא (אם ירצה,
ושינוי החוזר לברייתו הוא;
והכא ליכא
למימר 'פנים חדשות', דאין אדם מקפיד על רבועה ותקונה, אלא שתהא חתיכה בעלמא);
זוזי ועבדינהו
נסכא – קני;
מאי אמרת: הדר עביד להו זוזי? - פנים חדשות באו לכאן.
שחימי (שחורין
כעין ישנים) ועבדינהו חדתי (שליבנה) - לא קני (שסופן
לחזור ליושנן);
חדתי ועבדינהו
שחימי – קני;
מאי אמרת: הדר עביד להו חדתי? - מידע ידיע שיחמייהו.
זה הכלל: כל
הגזלנין משלמין כשעת הגזלה:
<זה
הכלל> [כל] לאתויי מאי?
לאתויי הא דאמר
רבי אלעא: גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור - נעשה שינוי בידו, וקנאו, (לכך:
דאם) טבח ומכר - שלו הוא טובח, שלו
הוא מוכר (ואין משלם אלא כפל).
ההוא גברא דגזל
פדנא דתורי (תרגום של 'צמד בקר'; ו'פדן ארם' על שם ששני ארמים
היו: ארם נהריים וארם צובה) מחבריה;
אזל כרב בהו כרבא (חרישה),
זרע בהו זרעא, לסוף אהדרינהו למריה; אתא לקמיה דרב נחמן, אמר להו: זילו שומו שבחא
דאשבח.
אמר ליה רבא:
תורי אשבח, ארעא לא אשבח?
אמר: מי קאמינא
נשיימו כוליה? פלגא קאמינא.
אמר ליה: סוף
סוף גזילה הוא, וקא הדרה בעינא, דתנן: 'כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה'!?
אמר ליה: לא
אמינא לך: כי יתיבנא בדינא לא תימא לי מידי, דאמר הונא חברין עלאי: 'אנא ושבור
מלכא ([כנוי ל]שמואל [יש אומרים כי שמואל היה בידידות עם שבור מלכא הראשון,
מלך פרס]) - אחי
בדינא'! האי אינש - גזלנא עתיקא הוא, ובעינא דאיקנסיה.
משנה:
גזל בהמה
והזקינה, עבדים והזקינו - משלם כשעת הגזלה.
רבי מאיר אומר:
בעבדים - אומר לו "הרי שלך לפניך" (דכקרקע
דמי וברשותיה דמריה קיימי).
גזל מטבע ונסדק
(שינוי הניכר הוא, [וקנייה בשנוי]), פירות והרקיבו, יין והחמיץ ([נשתנה
ריחו וטעמו ולא מצי למימר ליה "הרי שלך לפניך"])- משלם כשעת הגזלה.
מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח,בהמה ונתעבדה בה עבירה (נרבעת או נעבדה - פסולה לקרבן, [כדתניא ב'שור שנגח ארבעה וחמשה' (לעיל דף מ:)]), או שנפסלה מעל גבי המזבח (במום שאין ניכר [נוסח אחר: במום אף על פי שניכר], כדוקין שבעין [גירסת רש"י: 'פטורין',] דכל בהמות לאו למזבח קיימי), או שהיתה יוצאה ליסקל - אומר לו "הרי שלך לפניך".
גמרא:
אמר רב פפא: לא
'הזקינה' = הזקינה ממש, אלא אפילו כחשה (דלא הוי שינוי כולי האי,
דלא אישתני כולי גופה).
והא אנן 'הזקינה'
תנן?
'כחשה' - כגון
הזקינה, דלא הדר בריא.
אמר ליה מר
קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: הכי קאמרי משמיה דרבי יוחנן: 'אפילו גנב טלה ונעשה
איל, עגל ונעשה שור - נעשה שינוי בידו, וקנאו: טבח ומכר - שלו הוא טובח, שלו הוא
מוכר'.
אמר ליה: לאו
אמינא לך לא תחליף גברי? ההוא משמיה דרבי אלעא איתמר.
רבי מאיר אומר
בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך.
אמר רב חנינא בר
אבדימי אמר רב: הלכה כרבי מאיר.
ורב שביק רבנן
ועביד כרבי מאיר?
אמרי: משום
דברייתא - איפכא תניא (רבי מאיר אומר: כשעת הגזלה; וחכמים אומרים: בעבדים -
אומר לו "הרי שלך לפניך"; וקאמר רב: הלכה כרבי מאיר דמתניתין
דהיינו רבנן דברייתא).
ורב שביק
מתניתין ועביד כברייתא?
רב מתניתין נמי
איפכא תני.
ומאי טעמיה דרב
דאפיך מתניתין מקמי דברייתא? אדרבה! ניפוך לברייתא מקמי מתניתין?!
אמרי: רב נמי
מתניתין איפכא אתניה ([למד מ]רבותיו).
ואי בעית אימא:
כי לא אפיך חדא מקמי חדא (מתניתין מקמי ברייתא) - (אבל) חדא מקמי תרתי אפיך (חדא משנה
מקמי תרתי ברייתא מפיך, והכא תרתי איכא: חדא הא דאמרן לעיל 'ברייתא איפכא תניא'
ואידך - הא), דתניא [דומה
לפ"ח מ"ט בבא מציעא]: 'המחליף
פרה בחמור וילדה, וכן המוכר שפחתו (עבד כנעני נקנה בכסף, ואף
על גב שאין לפנינו בשעת מתן מעות) וילדה (להכי נקט 'מחליף' גבי בהמה, ולא תנא 'מוכר' כדנקט בשפחה:
דבהמה אינה נקנית בכסף עד שימשוך, וכי משך - דבר הנראה לעינים הוא אם ילדה אם לאו,
ואין כאן ספק; אבל בחליפין מתוקמא, כגון שלא משך בעל החמור את הפרה, אלא בעל הפרה
משך את החמור, ונקנית הפרה אל בעל החמור במשיכת החמור בכל מקום שהיא, כדתנן
[קדושין (דף כח.)] 'כל הנעשה דמים באחר - כיון שזכה זה - נתחייב זה בחליפין' ולא
ידעינן השתא אי כבר ילדה פרה בשעת משיכת החמור, וברשות מוכר ילדה, או לאחר משיכת
החמור, וברשות לוקח [ילדה]): זה
אומר "ברשותי ילדה" והלה שותק - זכה בה (ברי ושמא
ברי עדיף); זה אומר "איני
יודע" וזה אומר "איני יודע" – יחלוקו; זה אומר "ברשותי"
וזה אומר "ברשותי" - ישבע המוכר שברשותו ילדה (דאיכא
הודאה במקצת, ואיכא שבועה דאורייתא דקטע לידיה: דאם קתבע ליה האי לוקח "שפחה
שלימה יש לי בידך עם וְלַדָהּ" וזה אומר "אִין, שפחה שלימה יש לך בידי,
אבל לא ולדה" דמודה ליה במקצת, ומשום 'הילך' לא מפטר, דהא קטע ידה ולאו הילך
הוא; והכי מוקי לה ב'השואל'),
לפי שכל הנשבעין שבתורה - נשבעין ולא משלמין (מי
שתובעים אותו - ישבע ויפטר, דכתיב (שמות כב,י) 'ולקח
בעליו ולא ישלם': מי שעליו לשלם - הוא נשבע, ולא נשבע התובע
ויטול) - דברי רבי מאיר; וחכמים
אומרים: אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות ([גירסת רש"י: 'אין
נשבעין',
ולא גרס 'לא על
העבדים ולא על הקרקעות'] וברשות מוכר תעמוד עד שיביא לוקח ראיה; אלמא לרבנן
עבדא כמקרקעי דמי) (אין
נשבעין על הקרקעות בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נו,א)).
האי - הלכה
כרבי מאיר? [שאלה
זו לא גרס רש"י אלא: אי הכי (דמתניתין נמי בעינן למיתנא
איפכא) -] הלכה כרבנן
מיבעי ליה!?
הכי קאמר: למאי
דאפכיתו ותניתו - הלכה כרבי מאיר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.