בבא קמא דף צג
סיום פרק שמיני
'החובל'
ותחילת פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא צב,ב)
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'כד הוינן זוטרי - לגברי (כשהיינו
קטנים היינו חשובים כגברי); השתא
דקשישנא –לדרדקי (עכשיו שהזקננו הננו שפלים כתינוקות)'?
אמר ליה: מעיקרא כתיב (שמות יג,כא) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם [ללכת יומם ולילה], ולבסוף כתיב
(בבא קמא צג,א)
(שמות כג,כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך [ולהביאך
אל המקום אשר הכנתי].
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בתר מרי ניכסי [בעל
נכסים] - ציבי משך [נמשכים
[גם] עצים]'?
אמר ליה: דכתיב
(בראשית יג,ה)
וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים.
אמר רב חנן:
המוסר דין על חבירו - הוא נענש תחילה, שנאמר: (בראשית
טז,ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי
עליך [אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט ה'
ביני וביניך], וכתיב [בראשית
כג,ב: ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען] ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה; והני מילי - דאית ליה דינא בארעא.
אמר רבי יצחק:
אוי לו לצועק יותר מן הנצעק.
תניא נמי הכי:
אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע ('וחרה אפי והרגתי אתכם'
(שמות כב) שנים במשמע), אלא שממהרין
לצועק יותר מן הנצעק (כדאשכחן בשרה).
ואמר רבי יצחק:
לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה - ונתקיים בזרעה,
שנאמר [בראשית כ,טז: ולשרה
אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך]
הנה הוא לך כסות עינים [לכל אשר אתך ואת כל ונכחת]; אמר לה: הואיל וכסית ממני, ולא גילית שהוא אישך, וגרמת
אלי הצער הזה - יהי רצון יהי רצון שיהא לך כסיות עינים; ונתקיים בזרעה, דכתיב (בראשית
כז,א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין
עיניו מראות [ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו
הנני].
אמר רבי אבהו:
לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני
יונה, והכשירן הכתוב לגבי מזבח.
האומר
"סמא את עיני" ["קטע את ידי!", "שבר את
רגלי!" - חייב; "על מנת לפטור" – חייב; "קרע את
כסותי!", "שבר את כדי!" – חייב; "על מנת לפטור" – פטור;
"עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור" חייב, בין בגופו בין בממונו]:
אמר ליה רב אסי
בר חמא לרבה: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר ליה: רישא - לפי שאין אדם מוחל על
ראשי אברים.
אמר ליה: וכי
אדם מוחל על צערו? דתניא: '"הַכֵּנִי",
"פְּצָעֵנִי" על מנת לפטור (על מנת שתהא פטור)" – פטור'?
אישתיק.
אמר: מידי שמיע
לך בהא?
אמר ליה: הכי
אמר רב ששת: משום פגם משפחה [לא
היה כאן ויתור, שהרי יש בפגיעה גם פגם משפחה, ואינו רשאי למחול].
איתמר: רבי
אושעיא אמר: משום פגם משפחה;
רבא אמר: משום
שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו (וברייתא לא תקשי, דעל צערו
(כאב מכה) מוחל אדם);
רבי יוחנן אמר:
יש 'הן' שהוא כ'לאו', ויש 'לאו' שהוא כ'הן' (אדם מוחל
על הכל; ומתניתין - לאו דאמר ליה נחבל לחובל "קטע את ידי על מנת שתהא
פטור" אלא "קטע את ידי" סתמא, ואמר ליה חובל "על מנת
לפטור?" כלומר: אמור לי אתה: על מנת שאהיה פטור?" ואמר ליה היאך
"הן"; וקא משמע לן מתניתין דיש 'הן' שהוא כ'לאו', וכגון דמתמה אתמוהי:
אי אתמה – פטור;
והאי דנקט חיובא לגבי מכה ופוצע, ופטורה לגבי ממונא -
אורחיה דמילתא נקט, דמחיל איניש אממוניה טפי מגופיה).
תניא נמי הכי:
'"הַכֵּנִי", "פְּצָעֵנִי" (ואמר ליה
זה:) "על מנת לפטור?" ואמר לו (נחבל) "הן" - הרי יש 'הן' שהוא כ'לאו' (אי
אתמה – חייב, ואי בניחותא אהדריה - פטור); "קרע את כסותי!"; "על מנת לפטור?"
ואמר לו "לאו" - הרי 'לאו' שהוא כ'הן' (וברייתא
דלעיל דקתני 'הכני ופצעני על מנת לפטור – פטור' - בדאמר נחבל כולה מילתא:
"הכני ופצעני על מנת לפטור" דהא ודאי דוקא אמר ליה).
שבר את כדי קרע
את כסותי - חייב:
ורמינהי: '[שמות
כב,ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים] לשמור [וגנב
מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים] - ולא לאבד, 'לשמור' - ולא לקרוע, 'לשמור' - ולא לחלק לעניים'(דהפקידו
אצלו לשמור - חייב בפשיעה; ולא כשהפקידו אצלו על מנת לאבד או על מנת לחלק לעניים,
דלא קרינא ביה 'לשמור': דכיון דאמר ליה "חלקהו" - תו לא דמפקיד נינהו,
ומאן קתבע? ועניים לא מצו תבעי, דלכל חד וחד מצי אמר "לאו לדידך יהיבנא אלא
לאחריני").
אמר רב הונא:
לא קשיא: הא דאתי לידיה (וקרע בידים – חייב, אי לא אמר ליה "על מנת
לפטור"; ואפילו אתא לידיה מעיקרא "על מנת לאבד"), הא דלא אתי לידיה.
אמר ליה רבה: 'לשמור' - דאתי לידיה משמע (דכתיב
"וכי יתן..." ואפילו הכי קממעט ליה);
אלא אמר רבה:
הא והא דאתא לידיה, ולא קשיא: הא [שחייב] - דאתא לידיה (מעיקרא) בתורת שמירה (והדר אמר
ליה "קרע" - חייב אי לא אמר ליה "על מנת לפטור"), הא [שפטור] - דאתא לידיה בתורת קריעה.
ההוא ארנקא
דצדקה דאתי לפומבדיתא; אפקדה רב יוסף (גבאי הוה) גבי ההוא גברא; פשע בה. אתו גנבי גנבוה. חייביה רב יוסף.
אמר ליה אביי: והתניא "לשמור - ולא לחלק לעניים"?
אמר ליה: עניי
דפומבדיתא מיקץ קיץ להו (ממון כך וכך לשַבָּת לכל אחד), ו'לשמור' הוא (הוה ליה ממון שיש לו
תובעין וקרינא ביה 'לשמור').
הדרן עלך 'החובל'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
בבא קמא פרק תשיעי 'הגוזל עצים'
(בבא קמא צג,ב)
משנה:
הגוזל עצים
ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים - משלם כשעת הגזלה (דמי עצים
וצמר, ואין חייב להחזיר לו כלים, דקני בשינוי);
גזל פרה מעוברת
וילדה, רחל טעונה וגזזה - משלם דמי פרה העומדת לילד, ודמי רחל העומדת ליגזז (והעודף
ששוה עכשיו הולד והגיזה יותר - שלו הוא, דקננהו בשינוי).
גזל פרה
ונתעברה אצלו וילדה, רחל ונטענה אצלו וגזזה - משלם כשעת הגזלה.
זה הכלל: כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה.
גמרא:
אמרי: 'עצים
ועשאן כלים' – אִין; שיפן – לא? 'צמר ועשאן בגדים' – אִין, ליבנן –
לא!? ורמינהי: 'גזל עצים ושיפן, אבנים וסיתתן ('שפוי'
שייך בעצים, ו'סתיתה' – באבנים, ושניהן לשון תיקון: שמתקנן ומחליקן), צמר וליבנן, פשתן ונקהו (מן
הנעורת) - משלם כשעת הגזלה.'!? (ומתניתין - אמאי נקט כלים ובגדים?
הא אינו חוקקם עד שישפם תחלה! וכן צמר - מלבנו תחילה, ואחרי כן טווהו, ומשעת שפוי
וליבון קנה מיד, ולמה לי כולי האי?)
אמר אביי: תנא
דידן קתני שינוי דרבנן, [דהדרא, וכל שכן שינוי דאורייתא – רש"י
אינו גורס מילים אלה]: 'עצים
ועשאן כלים' - בעצים משופין; ומאי נינהו? נסרים, דשינוי דהדר לברייתא הוא (כלומר:
להכי נקט 'כלים': לאשמועינן דהני 'עצים' דקתני - בנסרים משופים עסקינן, ועשאן
תיבות וקתדראות, דהוי שינוי קל שחוזר לברייתו), דאי בעי - משליף להו (ומנתק
הנסרים זו מזו, והרי הן נסרים כבתחילה, ואפילו הכי קני; וכל שכן עצים ושיפן, דהוי
שינוי גמור, ומדאורייתא קני, כדאמר ב'מרובה' (לעיל דף
סו,א) 'שינוי קונה: כתיבא ותנינא... 'והשיב
את הגזלה' - מה תלמוד לומר 'אשר גזל'?
אם כעין שגזל – יחזיר, ואם לאו - דמי בעלמא בעי לשלומי'); 'צמר ועשאן בגדים' (להכי לא
נקט 'ליבנו', דלא מבעיא צמר וליבנו - דשינוי שאין חוזר הוא) - (אלא אפילו) בצמר טווי (גזל צמר טווי וארגו), דשינוי דהדר לברייתא הוא, דאי בעי סתר ליה (והוי
חוטין כמעיקרא) - (אפילו
הכי קני,) וכל שכן שינוי דאורייתא;
ותנא ברא שינוי דאורייתא קתני, ושינוי דרבנן לא קתני.
רב אשי אמר:
תנא דידן - נמי שינוי דאורייתא (דלא הדר) קתני (דקני; אבל שינוי דרבנן - לא קני;
ודקשיא לך משיפוי וליבון הוא דקנה, וכלים ובגדים למה לי? - הכי נמי קאמר): 'עצים ועשאן כלים' – בוכאני (לכתוש), דהיינו 'שיפן' (וליכא
חקיקה); 'צמר ועשאן בגדים' -
נמטי (פלטי"ר בלע"ז, דאין מלבנים אותו הצמר; אבל היכא
דלבנן - קנייה), דהיינו שינוי דלא
הדר (נמטי- אין הצמר חוזר עוד לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני
עצמה).
וליבון - מי הוי שינוי? ורמינהי [חולין
פ"יא מ"ג, קלה,א]: 'לא הספיק ליתנו (לראשית
הגז) לו (לכהן) עד שצבעו – פטור (דקנייה
בשינוי; ודמים נמי לא משלם, דלאו גזל גמור הוא, דלא מטא לידיה [של כהן כלשהו, וממון
שאין לו תובעים הוא]);
לִבְּנוֹ ולא צבעו – חייב.'?
אמר אביי: לא קשיא: הא רבי שמעון הא רבנן, דתניא: 'גזזו
טוואו וארגו - אין מצטרף (דתנן בשחיטת חולין [פ"יא
מ"ב]: 'חמש רחלות גוזזות - כל אחת מנה ופרס - חייבות בראשית
הגז; וראשית הגז מהו? הגוזז רחל, לאחר שגזזה - נותן מן הגיזה לכהן לפי מה
שירצה, ובלבד שתהא נתינה חשובה. וקתני: דאם גזז אחת וצבעה, וכן שניה, וכן שלישית -
אין מצטרפות למנה ופרס להתחייב, דקננהו בשינוי); לִבְּנוֹ - רבי שמעון אומר: אין מצטרף, וחכמים אומרים:
מצטרף'.
רבא אמר: הא והא רבי שמעון, ולא קשיא: הא דנפציה נפוצי (ביד;
ירפי"ר בלע"ז; ולא הוי שינוי כולי האי), הא דסרקיה סרוקי (במסרק).
רבי חייא בר
אבין אמר: הא דחווריה חוורי [במים
ואמצעי ניקוי להוציא הלכלוך, ללא אצמעי הלבנה] הא דכבריה כברויי (בגפרית,
להתלבן יפה).
השתא: יש לומר
צבע לרבי שמעון לא הוי שינוי, ליבון הוי שינוי? דתניא: 'גזז ראשון ראשון וצבעו (לבד), (או שגזז) ראשון ראשון וטוואו, ראשון ראשון וארגו (וכל
שעה כשהוא גוזז - היה משנהו) -
אין מצטרף; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: צבעו – מצטרף'.
אמר אביי: לא
קשיא: הא רבנן אליבא דרבי שמעון, הא רבי שמעון בן יהודה אליבא דרבי שמעון.
רבא אמר: לעולם
לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן יהודה, ושאני צבע: הואיל ויכול להעבירו על ידי
צפון (שיו"ן; אבל ליבון לא הדר לברייתו); וכי קתני התם 'לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו - פטור',
ואוקימנא כדברי הכל - בקלא אילן (דומה לתכלת), דלא עבר.
אמר אביי: רבי
שמעון בן יהודה, ובית שמאי, ורבי אליעזר בן יעקב, ורבי שמעון בן אלעזר, ורבי
ישמעאל - כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד (אין זז
מרשות בעלים הראשונים ואפילו נשתנה).
רבי שמעון
בן יהודה - הא דאמרן.
בית שמאי מאי היא?
דתניא: 'נתן לה חטין באתננה ועשאן סולת, זיתים ועשאן שמן, ענבים ועשאן יין:' תני חדא: 'אסור (למזבח)' ותניא אידך: 'מותר', ואמר רב יוסף: תני גוריון
(בבא קמא צד,א)
דמאספורק (שם
מקום): 'בית שמאי אוסרין, ובית
הלל מתירין'.
מאי טעמיה דבית
שמאי?
אמר קרא [דברים
כג,יט: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר
כי תועבת ה' אלקיך] גם שניהם - לרבות שינוייהם;
ובית הלל?
אמר קרא: 'שניהם' - ולא שינוייהם.
ובית שמאי - הא
כתיב 'הם'?
ההוא מיבעי
ליה: 'הם' - ולא ולדותיהם;
ובית הלל?
תרתי שמעת
מינה: 'הם' ולא שינוייהם, 'הם'
ולא ולדותיהם.
ובית הלל - נמי
הכתיב 'גם'?
'גם' לבית הלל קשיא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.