בבא קמא דף
צב
המשך פרק שמיני
'החובל'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא צא,ב)
אמר רב דיקלא:
דטען קבא - אסור למקצציה.
מיתיבי: 'כמה
יהא בַּזַּית ולא יקצצו? - רובע (רובע הקב)'.
שאני זיתים,
דחשיבי.
אמר רבי חנינא:
לא שכיב [מת] שיבחת ברי [שם
הבן: שיבחת] אלא דקץ
תאינתא בלא זמנה.
אמר רבינא: ואם
היה מעולה בדמים (דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו) – מותר.
תניא נמי הכי:
'(דברים כ,כ)
רק עץ אשר תדע [כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על
העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה] ('רק עץ אשר תדע' - קרא
יתירא הוא, דהוה ליה למכתב 'רק אשר לא הוא מאכל') - זה אילן מאכל (והכי
קאמר: רק עץ אשר תדע; אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא – קחנו, ואפילו הוא של מאכל); 'כי לא עץ מאכל הוא' - זה אילן סרק; וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר - מה תלמוד
לומר 'כי לא עץ מאכל'? -להקדים סרק למאכל;
(בבא קמא צב,א)
יכול אפילו
מעולה בדמים (לקורה יותר מפירות, יהא סרק קודם לו)? - תלמוד לומר: 'רק' (מיעט הקדמה)'.
שמואל אייתי
ליה אריסיה תמרי; אכיל; טעים בהו טעמא דחמרא, אמר ליה: מאי האי?
אמר ליה: ביני
גופני קיימי.
אמר: מכחשי
בחמרא כולי האי! למחר אייתי לי מקורייהו (מקור שלהן ועיקרן; לישנא
אחרינא: הבא לי קור, שהוא רך לאכול, וגדל סביב שרשיו; כלומר: כלה עיקרם, מפני
שמפסיד ונאכל את הקור).
רב חסדא חזא תאלי [סוג דקל] בי גופני, אמר ליה לאריסיה: עקרינהו; גופני קני דקלי (מדמי היין יכולין אנו לקנות קרקעות), (ואילו) דקלי לא קני גופני (אין שבחן עולה אלא לדבר מועט).
משנה:
(סתמא היא, ולא רבי עקיבא קאמר לה:) אף על פי שהוא נותן לו - אין נמחל לו עד שיבקש
ממנו, שנאמר (בראשית כ,ז) ועתה השב אשת וגו' [כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה
ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך];
ומנין שאם לא
מחל לו - שהוא אכזרי? שנאמר (בראשית כ,יד) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את
אבימלך [ואת אשתו ואמהתיו וילדו].
האומר
"סמא את עיני!", "קטע את ידי!", "שבר את רגלי!" -
חייב; "על מנת לפטור" – חייב;
"קרע את
כסותי!", "שבר את כדי!" – חייב; "על מנת לפטור" (בגמרא
מפרש לה) – פטור;
"עשה כן
לאיש פלוני על מנת לפטור" חייב, בין בגופו בין בממונו.
גמרא:
תנו רבנן: 'כל
אלו שאמרו (סלע מנה ומאתים וארבע מאות) - דמי בושתו (דמי בושת הן), אבל צערו (שדואג על
בושתו אינו נמחל לו) - אפילו
הביא כל אילי נביות שבעולם - אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר [בראשית
כ,ז: ועתה] השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך [וחיה
ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך]';
- דאשת נביא
בעי אהדורי, אשת אחר לא בעי אהדורי?
אמר רבי שמואל
בר נחמני אמר רבי יונתן: השב אשת האיש מכל מקום; ודקא אמרת [בראשית
כ,ד: ואבימלך לא קרב אליה ויאמר ה'] הגוי גם צדיק תהרוג? [פסוק ה] הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה
אחי הוא [בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת] - נביא הוא, וכבר לימד: אכסנאי שבא לעיר: על עסקי אכילה ושתיה
שואלין אותו? או על עסקי אשתו שואלין אותו: "אשתך היא?" "אחותך היא"?
מכאן לבן נח שנהרג: שהיה לו ללמוד (דרך ארץ) ולא למד (מדקאמר ליה רחמנא 'נביא הוא',
דמשמע אין ממש בדבריך, וראוי אתה ליהרג).
'(בראשית
כ,יח) כי עצר עצר ה' [בעד
כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם]: אמר רבי אלעזר: שתי עצירות הללו – למה? אחת באיש: שכבת
זרע, שתים באשה: שכבת זרע (שבמעי אשה לא יכולה לפלוט) ולידה.'
במתניתא תנא: 'שתים
באיש: שכבת זרע וקטנים; שלשה באשה: שכבת זרע וקטנים ולידה.'
רבינא אמר: שלש
באיש: שכבת זרע וקטנים ופי טבעת (נקב הגדולים לפנות); ארבעה באשה: שכבת זרע ולידה וקטנים ופי טבעת.
(שם) 'בעד כל
רחם' אמרי דבי רבי ינאי: אפילו
תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה.
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'כל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו
דבר - הוא נענה תחילה'?
אמר ליה: דכתיב
(איוב מב,י)
וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו [ויסף ה' את כל אשר לאיוב
למשנה].
אמר ליה: את
אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: (בראשית
כ,יד) ויתפלל
אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו [וילדו], וכתיב (בראשית כא,א) וה' פקד את שרה כאשר אמר [ויעש
ה' לשרה כאשר דבר] - כאשר אמר אברהם
אל אבימלך (מדלא כתיב 'ויפקוד את שרה' וכתיב 'פקד' - משמע פקד כבר:
תחילה לאבימלך).
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בהדי הוצא לקי כרבא (קוץ
הגדל אצל הכרוב, כשבא לעקרו - פעמים שנעקר הכרוב עמו, ונמצא לוקה בשבילו; כלומר:
שכֵינֵי רשע לוקין עמו)'?
אמר ליה: דכתיב
(ירמיהו ב,כט)
למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם ה'
('כולכם פשעתם' - אף הנביא במשמע).
אמר ליה: את
אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: [שמות טז,כח: ויאמר
ה' אל משה] עד אנה מאנתם לשמור
מצותי ותורותי ('עד
אנה מאנתם' - ומשה ואהרן בכלל).
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: כתיב (בראשית מז,ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים [ויצגם לפני פרעה] - מאן נינהו 'חמשה'?
אמר ליה: הכי
אמר רבי יוחנן: אותן שהוכפלו בשמות (אותם שהוכפלו שמותם בברכת משה:
דן, זבולון, גד, ואשר, ונפתלי - הודיעך הכתוב שחלשים שבכולן היו, וצריכין חיזוק,
לפיכך כפל את שמם: לחזקם; ואותן הביא יוסף לפני פרעה כדי שלא יברור אותם להיות
ראשי גייסות ולהטריחם).
יהודה נמי
איכפולי מיכפל [דברים
לג,ז: וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו
תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה]!?
אמר ליה:
למילתיה הוא דאיכפל, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (דברים
לג,ו) יחי ראובן ואל ימות ויהי
מתיו מספר [וההמשך בפסוק ז:] וזאת ליהודה...'? - (כל השבטים יצאו עצמותיהם ממצרים
ונקברו בארץ ישראל שנאמר והעליתם את עצמותי מזה אתכם (שמות יג) משמע שאף
עצמותם העלו, ולא נכתב 'יוסף' אלא להודיעך שבחו של משה: שכל ישראל נתעסקו בביזה
והוא עסק במצוה) כל אותן ארבעים שנה
שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון (לא היה
שלדו קיימת ומחוברת, מפני נידוי דקאמר ליה ליעקב: 'אם לא
אביאנו אליך וחטאתי לך כל הימים' (בראשית
מג,ט) ואף על פי שנתקיים התנאי - נפקא לן במסכת מכות (דף
יא,ב) קללת חכם – אפילו על תנאי היא באה), עד שבא משה ובקש רחמים; אמר לפניו: רבונו של עולם! מי
גרם לראובן שיודה? יהודה! (מדרש אגדה הוא בתנחומא: מכיון
שהודה יהודה, ואמר "צדקה ממני" [בראשית
לח,כו] - עמד ראובן ואמר "אני בלבלתי יצועי אבי"); מיד [אמר
משה:] 'שמע ה' קול יהודה'; על איבריה לשפא (נכנס כל
עצם ונתחבר למקומו ששף משם: לשפא אשלוייה; שדונא בלע"ז; כמו 'שף מדוכתיה' (חולין
דף מב,ב)), לא הוו קא
מסקי למתיבתא דרקיעא - [אמר
משה:] 'ואל עמו תביאנו'; לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן, ולמשקל ומיטרח בהדי רבנן –
[אמר משה:] 'ידיו
רב לו'; לא הוה סליק ליה שמעתתא
אליבא דהלכתא (לא היה עולה בידו למימר שמעתתא אליבא דהלכתא כלומר:
לא הוה מסתייעא מילתא למימר מילתא דתהוי הלכתא כוותיה) – [אמר
משה:] 'ועזר מצריו תהיה'.
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בתר עניא אזלא עניותא'?
אמר ליה: דתנן:
עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף, ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה.
הסלים והבכורים נותנים לכהנים (והעשירים לא היו נותנין קלתותיהן
לכהן).
אמר ליה: את אמרת מהתם - ואנא אמינא מהכא
(בבא קמא צב,ב)
[ויקרא יג,מה: והצרוע
אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה] וטמא טמא יקרא (לא די לו
נגעו, אלא שמבייש את עצמו על כרחו - הטיל עליו הכתוב חובה).
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני
הצינה', ואמרי אינשי: 'שיתין רהוטי רהוט (ששים איש רצו) ולא מטו לגברא דמצפרא כרך (ולא
הגיעו לאוכל שחרית)'?
דכתיב (ישעיהו
מט,י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא
יכם שרב ושמש [כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם].
אמר ליה: את אמרת
מהתם, ואנא אמינא מהכא: [שמות כג,כה: ועבדתם
את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך] 'ועבדתם
את ה' אלהיכם' - זו קרית שמע ותפלה;
'וברך את לחמך ואת מימיך' - זו פת במלח וקיתון של מים; מכאן ואילך 'והסירותי מחלה מקרבך'; ותניא: ''מחלה' - זו מרה, ולמה נקרא שמה 'מחלה'? - ששמונים
ושלשה חלאין יש בה; מ-ח-ל-ה בגימטריא - הכי הוו; וכולן - פת במלח שחרית וקיתון של
מים מבטלן'.
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'חברך קרייך חמרא - אוכפא לגביך מוש (כלומר:
טול אוכף של חמור והסירהו אליך, ושים אותו על גביך; כלומר: הודה לדבריו ואל תענהו)'? ('מוש' - לשון לא
ימיש (שמות יג,כב), כלומר: הסירהו אליך, כמו 'סורו
נא' (בראשית יט,ב))
אמר ליה:
דכתיב: (בראשית טז,ח)
ויאמר: הגר שפחת שרי (אמר לה)! אי מזה באת ואנה תלכי? ותאמר (והיא ענתה): מפני שרי גברתי אנכי בורחת'.
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'מילתא גנאה דאית ביך - קדים אמרה'?
אמר ליה: דכתיב
(בראשית כד,לד)
ויאמר: עבד אברהם אנכי.
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'שפיל ואזיל בר אווזא [האווז
הולך כפוף] ועיניה
מטייפי' (עיניו מצפות למעלה למרחוק למזונותיו; וחבירו בכתובות (דף
ס,א) 'נטוף עיניך')?
(כלומר: מחמת ענותנותו של אדם - לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך
לו, בין לתורה בין לפרנסתו, ולתבוע חובו!)
אמר ליה דכתיב (באביגיל
כתיב, שהיתה מתנבאה שימות נבל בעלה, ובתוך דבריה מרמזת לדוד שיזכיר את יפיה:) [שמואל א כה,לא:
ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדנִי ולשפך דם חנם
ולהושיע אדנִי לו] והטיב ה'
לאדנִי וזכרת את אמתך.
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'שיתין תכלי (אבלות
ומכאובות) מטייה לככא [באים
לשיניים] דקל חבריה שמע
[של אדם אשר שומע חברו אוכל] ולא אכל [ואינו
אוכל בעצמו]'? (לאו
מקרא נפקי אלא מילתא בעלמא הוא דקאמרי אינשי, ולאו דוקא הוא)
אמר ליה דכתיב:
(מלכים א א,כו)
ולי אני עבדך (אלמא קובל היה עליו שלא זימנו למשתה) ולצדוק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך
לא קרא.
אמר ליה: את
אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא (בראשית כד,סז) ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה
ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו, וכתיב בתריה (בראשית כה,א) ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה (נתקנא
ביצחק).
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'חמרא למריה טיבותא לשקייה (היין
של מלך הוא, והשותין אותו מחזיקין טובה לשר המשקה - ולא למלך)'?
אמר ליה:
דכתיב: [במדבר כז,יח-כ: ויאמר
ה' אל משה: קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו] וסמכת את ידך עליו [פסוק יט:
והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אתו לעיניהם; פסוק
כא: ונתתה מהודך עליו] למען ישמעון ויראון כל עדת בני ישראל; וכתיב (דברים לד,ט) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו
עליו וישמעו אליו כל בני ישראל [ויעשו כאשר צוה ה' את משה] (תלה החכמה והגדולה במשה, כאילו
הוא נותנה ליהושע, והיא אינה אלא מפי הקב"ה)!
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'כלבא בכפניה [כלב,
ברעב] - גללי (אבנים,
לשון מורי; לישנא אחרינא: גללים ממש; וראשון ישר, דגללים ממש - אורחיה הוא) מבלע'?
דכתיב (משלי
כז,ז) נפש שבעה תבוס נופת,
ונפש רעבה - כל מר מתוק.
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי (אילנות
בטלים ואין עושים פרי, כמו 'גברא דשרכא': בטל; כלומר: דרך דקל רע ליגדל בצד אילן
סרק)'?
אמר ליה: דבר
זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין, ותנינא בברייתא!
'כתוב בתורה' -
דכתיב (בראשית כח,ט)
וילך עשו אל ישמעאל [ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על
נשיו לו לאשה];
'שנוי בנביאים'
- דכתיב [שופטים יא,ג: ויברח
יפתח מפני אחיו, וישב בארץ טוב]
ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים ויהיו עמו;
'ומשולש בכתובים'
– דכתיב: [בן סירא יג] כל עוף למינו ישכון, ובני אדם לדומה לו;
'תנן במתניתין'
– 'כל המחובר לטמא טמא, כל המחובר לטהור טהור' (במסכת
כלים היא, בפרק 'טבעת אדם' [פ"יב מ"ב],
דקתני: 'אונקלי של דרגש ושל שולחן – טמאה, ושל מנורת עץ – טהורה; זה הכלל: המחובר
לטמא – טמא, לטהור – טהור'.
'אונקלי' = מסמר של מתכת עשוי כמזלג לתלות שם בהמה
בשעת הפשטה, ותחוב בכותל, כדאמרינן ב'תמיד נשחט' (פסחים פ"ה
מ"ט, דף סד,א): 'אונקליות של ברזל היו תחובין בעמודים כו';
ואם תחבו במנורת עץ - דפשוטי כלי עץ - בטל מסמר לגבה, ואינה מקבלת טומאה - ואפילו
נגעה בו טומאה; אבל בדרגש ובשולחן - שמקבלין טומאה הן - אף הוא מקבל טומאה);
ותנינא בברייתא
– 'רבי אליעזר אומר: לא לחנם הלך זרזיר (אשטורוני"ל) אצל עורב אלא מפני שהוא מינו' (רבי אליעזר סבר 'זרזיר' - עוף טמא
הוא, ורבנן פליגי עליה ב[מסכת]'שחיטת חולין' ב'אלו טריפות' (דף סה,א)).
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'קרית חברך (להוכיחו
ולא ענך) ולא ענך - רמי גודא רבה
שדי ביה (גירסת רש"י: 'דחי גודא': כותל הפל עליו, כלומר:
הניחו ויפול ברשעו; דחהו בידים)'?
אמר ליה: [יחזקאל
כד,יג: בטמאתך זמה] יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד [עד
הניחי את חמתי בך].
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בירא דשתית מיניה (ששתית
מינה כבר בצמא) - לא תשדי ביה קלא ('קלא'
= מוט"א בלע"ז; כלומר: דבר הנצרך לך פעם אחת - שוב לא תבזהו)'?
אמר ליה: דכתיב:
(דברים כג,ח)
לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'אי דלית דורא (דורא =
משוי [כלומר:]
אם תדלה ותגביה המשוי עמי) – דלינא [גם אני אדלה ואגביה], ואי לא - לא דלינא (משל הוא:
שאין אדם רוצה ליכנס בסכנת היזק ממון ותחת עול דבר אלא אם כן משתתף חבירו עמו)'?
אמר ליה: דכתיב:
(שופטים ד,ח)
ויאמר אליה ברק: אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך.
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'כד הוינן זוטרי - לגברי (כשהיינו
קטנים היינו חשובים כגברי); השתא
דקשישנא –לדרדקי (עכשיו שהזקננו הננו שפלים כתינוקות)'?
אמר ליה: מעיקרא כתיב (שמות יג,כא) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם [ללכת יומם ולילה], ולבסוף כתיב
(בבא קמא צג,א)
(שמות כג,כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך [ולהביאך
אל המקום אשר הכנתי].
אמר ליה רבא
לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בתר מרי ניכסי [בעל
נכסים] - ציבי משך [נמשכים
[גם] עצים]'?
אמר ליה: דכתיב
(בראשית יג,ה)
וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.