בבא קמא פג

מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף פג

סיום פרק שביעי 'מרובה'

ותחילת פרק שמיני 'החובל'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא פב,ב)

וחכמת יוונית - מי אסירא? והתניא: 'אמר רבי: בארץ ישראל -

(בבא קמא פג,א)

לשון סורסי למה? או לשון הקדש או לשון יונית (הוא לשון צח ו'סורסי' - לשון נלעג הוא)! ואמר רבי יוסי: בבל - לשון ארמי למה? או לשון הקדש או לשון פרסי (לשון נאה מארמי; בארץ ישראל הסמוכה ליון - נקט יוני, ובבל הסמוך לפרס - נקט לשון פרסי)!'

אמרי: 'לשון יוני' לחוד 'חכמת יונית' לחוד ('חכמת יונית'- בני פלטין הקרובים למלכות מספרין בה).

וחכמת יונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל[YH1] : '(איכה ג,נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי - אלף ילדים (בחורים) היו בבית אבא: חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמת יונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן, ובן אחי אבא בעסיא (לא גרסינן 'מאי דכתיב', כלומר: כך אמר רבן שמעון: קורא אני על עצמי המקרא הזה, שיש עלי לעולל עיני בבכי ודמעה מכל משפחות העיר).

אמרי: שאני בית רבן גמליאל, שהיו קרובים למלכות, וכדתניא: 'המספר קומי (לפנים במצח) - הרי זה מדרכי האמורי (שמספרים מלפניהם, ומשיירין בלורית מאחריהן; לישנא אחרינא: דרך רומיים לגלח שער שלמעלה מן האוזן; בתשובת הגאונים); אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית מפני שקרובים למלכות.'

לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלאות:

תנו רבנן: 'לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר (מרקא בין ישראל לעובדי כוכבים, וצריכה שימור), וקושרו ביום ומתירו בלילה.'

תניא: 'רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים - כמגדל חזירים.' למאי נפקא מינה?

למיקם עליה בארור (כדתניא לעיל: ארור ישראל שיגדל חזירים).

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: בבל - כעיר הסמוכה לספר דמי!

תרגמה: נהרדעא ('בבל' - שם המדינה, ועיר אח�ת שבה נקראת 'נהרדעא' ואותה העיר סמוכה לספר; ואשמועינן רב נחמן דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה - מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאילו היא מארץ ישראל).

דריש רבי דוסתאי דמן בירי: (במדבר י,לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל - ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות חסר אחת; והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה - נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל.

ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא; נבח בה כלבא, אמר לה מריה: "לא תיסתפי מיניה, שקולי ניביה (ינייבי"ש ל"א: ארבע שיני הכלב הארוכות שבהן נושך; כך שמעתי (חולין דף נט.) (בבכורות))"; אמרה ליה "שקילי טיבותיך (נטולה היא טובתך) ושדיא אחיזרי (ומוטלת על הקוצים (שלא קשרת את הכלב) מה שאתה מנחמני הבל) - כבר נד ולד (ונעקר ממקומו)".

אין פורסין נישבין ליונים [אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס]:

ומי אזלי כולי האי? והתנן [בבא בתרא פ"ב מ"ה]: 'מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה (שלא יפסידו תבואה ופירות שסביב העיר)'?

אמר אביי: מישט שייטי טובא; כרסייהו - בחמשים אמה מליא (במה שהן מלקטות ומנקרות בקרקע - מלאין בחמשין אמה; הלכך: לגבי אכילת תבואת עיר - אין לחוש ביותר).

ומישט שלשים ריס ותו לא? והתניא: 'בישוב - אפילו מאה מיל לא יפרוס'?

רב יוסף אמר: בישוב כרמים (שהולך מכרם לכרם עד למרחוק);

רבה אמר: בישוב שובכין.

ותיפוק ליה משום שובכין גופייהו?

איבעית אימא: בדעובד כוכבים; ואיבעית אימא: בדהפקר; ואיבעית אימא: בדידיה (שאותן שובכין – שלו; ומשום יוני שובכין שלא ילכדו בפחין - אין לחוש, דשלו הן; אבל יש לחוש ליוני הישוב שבאין דרך השובכין למרחוק).

הדרן עליך 'מרובה'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

בבא קמא פרק שמיני 'החובל'

שמות כא,יח וכי יריבֻן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב

שמות כא,יט אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו - ונקה המכה, רק שבתו יתן ורפא ירפא.

שמות כא,כ וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו - נקם ינקם.

שמות כא,כא אך אם יום או יומים יעמד - לא יֻקם, כי כספו ה�וא

שמות כא,כב וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש: כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים

שמות כא,כג ואם אסון יהיה - ונתתה נפש תחת נפש:

שמות כא,כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל

שמות כא,כה כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה.

שמות כא,כו וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה - לחפשי ישלחנו, תחת עינו

שמות כא,כז ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל - לחפשי ישלחנו תחת שנו.

ויקרא כד,יז ואיש כי יכה כל נפש אדם - מות יומת.

ויקרא כד,יח ומכה נפש בהמה ישלמנה - נפש תחת נפש.

ויקרא כד,יט ואיש כי יתן מום בעמיתו - כאשר עשה כן יעשה לו:

ויקרא כד,כ שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן: כאשר יתן מום באדם - כן ינתן בו

ויקרא כד,כא ומכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת

ויקרא כד,כב משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם.

במדבר לה,לא ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות - כי מות יומת.

במדבר לה,לב ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן.

דברים יט,כא ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל.

דברים כה,יא כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו

דברים כה,יב וקצתה את כפה לא תחוס עינך

(בבא קמא פג,ב)

משנה:

החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים: בנזק בצער בריפוי בשֶׁבֶת ובושת:

'בנזק' כיצד?

סימא את עינו, קטע את ידו, שיבר את רגלו - רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק, ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה (שהרי הזיקו והפסידו ממון זה, שאם היה נצרך - היה מוכר עצמו בעבד עברי);

'צער': כְּוָאוֹ בשפוד או במסמר (כאֵב המכה) - ואפילו על ציפורנו, מקום שאינו עושה חבורה - אומדין כמה אדם כיוצא בזה (לפי מה שהוא מעונג - רב צערו וכאיבו) רוצה ליטול להיות מצטער כך;

'ריפוי': הכהו - חייב לרפאותו;

עלה בו צמחים (מלנ"ט): אם מחמת המכה – חייב; שלא מחמת המכה – פטור;

חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה - חייב לרפאותו;

חייתה כל צורכה - אינו חייב לרפאותו;

'שֶׁבֶת': (כל ימי החולי) רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין (ונותן שכירתו של כל יום, שהרי אין ראוי למלאכה כבידה אפילו בלא חולי, שהרי נקטעה ידו ורגלו), שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו;

'בושת': הכל לפי המבייש (אדם קל שבייש בושתו מרובה) והמתבייש (אדם חשוב שנתבייש - בושתו מרובה.

וכולהו חמשה דברים - מִקְּרָא נפקי: נזק - דכתיב 'עין תחת עין' [שמות כא,כד]; צער: 'פצע תחת פצע' [שמות כא,כה], דהכי דרשינן בגמרא; ריפוי ושבת: 'רק שבתו יתן ורפא ירפא' [שמות כא,יט]; בושת: דכתיב 'וקצותה את כפה' [דברים כה,יב] - ממון).

גמרא:

אמאי? (שמות כא,כד) עין תחת עין [שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל] אמר רחמנא, אימא עין ממש!?

לא סלקא דעתך, דתניא: 'יכול סימָא את עינו - מסמא את עינו, קָטע את ידו - מקטע את ידו, שיבר את רגלו - משבר את רגלו? תלמוד לומר: 'מכה אדם...' ומכה בהמה...' (לקמן מפרש לקראי הי מכה קאמר); מה מכה בהמה לתשלומין - אף מכה אדם לתשלומין;

ואם נפשך לומר (ואם יש לך להשיב ולהקשות כלום על טעם זה, ולקמן בעי: 'מאי הוי ליה לאקשויי?') - (צא ולמד ממדרש אחר:) הרי הוא אומר: (במדבר לה,לא) לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות [כי מות יומת]: לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרין (לאחר שנקטעו)'.

הי 'מכה'? אילימא (ויקרא כד,כא) מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת - ההוא בקטלא כתיב (ותשלומין אין שם)!

אלא מהכא (ויקרא כד,יח) מכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש, וסמיך ליה (ויקרא כד,יט) ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו.

האי - לאו 'מכה' הוא [לא כתוב לשון 'מכה' אלא לשון 'יתן' או 'יעשה']?!

'הכאה' 'הכאה' קאמרינן (אף על גב דקראי לא דמו - גמרינן גזירה שוה, כדתנא דבי רבי ישמעאל: ושב הכהן... ובא הכהן.... [עירובין נא,א]; ו'מכה אדם' דקתני הכא - הכאה הוא דקאמר, ומ'כי יתן מום' [ויקרא כד,יט] גמר, דמום - על ידי הכאה בא): מה הכאה האמורה בבהמה – לתשלומין, אף הכאה האמורה באדם – לתשלומין.

[מכאן ועד הסימן @ לא גרסינן [לפי תוספות ד"ה אף רבי שמעון בן אלעזר]]

והא כתיב: (ויקרא כד,יז) ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת (ולקטלא לא אתא קרא, אלא לראשי אברים, כדכתיב בתריה: עין תחת עין (ויקרא כד,כא), וכתיב [כאן] 'יומת', כלומר: ינטל אברו וימות אותו אבר)?

– בממון.

ממאי דבממון? אימא במיתה ממש!?

לא סלקא דעתך: חדא: דהא איתקש [מכה אדם] ל'מכה בהמה ישלמנה' [ויקרא כד,כא: ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת]; ועוד: כתיב בתריה [ויקרא כד,כ: שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן] כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו, ושמע מינה ממון.

[@ - עד כאן לא גרסינן לפי תוספות.]

ומאי 'אם נפשך לומר' (מאי הוה ליה לאקשויי)?

תו קא קשיא לתנא: מאי חזית דילפת מ'מכה בהמה'? לילף ממכה אדם (שנהרג ממש, והכא נמי (כתיב) 'כי יתן מום' [ויקרא כד,יט] - מום ממש)!?

אמרי: דנין ניזקין מניזקין ואין דנין ניזקין ממיתה (כלומר: משום האי פירכא - לא הוה מדחיק תנא למילף מ'לא תקחו', הא מצי לשנויי הכי: דנין ניזקין מניזקין כו').

אדרבה: דנין אדם מאדם, ואין דנין אדם מבהמה!?

[הספק הזה, כיצד ללמוד] - היינו דקתני [בגלל הספק הזה למדנו בבריייתא דרך אחרת:] 'אם נפשך לומר - הרי הוא אומר (במדבר לה,לא) לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, כי מות יומת': לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין'.

והאי 'לא תקחו כופר לנפש רוצח' - למעוטי ראשי אברים הוא דאתא? האי ['לא תקחו...']- מבעי ליה דאמר רחמנא: לא תעביד ביה תרתי: לא תשקול מיניה ממון ותקטליה.

האי [לא תעביד ביה תרתי: לא תשקול מיניה ממון ותקטליה] - מ'כדי רשעתו' [דברים כה,ב: והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר] נפקא: 'רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו שתי רשעיות'.

ואכתי מבעי ליה דקאמר רחמנא: לא תשקול ממון ותפטריה (מקטלא ולגופיה אצטריך ולא למעוטי אחריני)!?

אם כן לכתוב רחמנא 'לא תקחו כופר לאשר הוא רשע למות'; 'לנפש רוצח' למה לי (דלא אצטריך אתי למעוטי ראשי אברים שאינן נפש)? שמע מינה: לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין.

וכי מאחר דכתיב 'לא תקחו כופר' – 'מכה' 'מכה' למה לי?

אמרי: אי מהאי - הוה אמינא: אי בעי �עינו ניתיב, ואי בעי דמי עינו ניתיב - קא משמע לן מבהמה: מה מכה בהמה לתשלומין - אף מכה אדם לתשלומין.

תניא: 'רבי דוסתאי בן יהודה אומר: [ויקרא כד,כ: שבר תחת שבר] עין תחת עין [שן תחת שן כאשר יתן מום באדם - כן ינתן בו] – ממון.

אתה אומר ממון או אינו אלא עין ממש?

אמרת? הרי שהיתה עינו של זה גדולה ועינו של זה קטנה - היאך אני קורא ביה 'עין תחת עין'? וכי תימא כל כי האי שקיל מיניה ממונא - התורה אמרה (ויקרא כד,כב) משפט אחד יהיה לכם [כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם]: משפט השוה לכולכם!

אמרי: מאי קושיא? דלמא נהורא שקיל מיניה - נהורא אמר רחמנא נישקול מיניה! דאי לא תימא הכי -

(בבא קמא פד,א)

קטן (אדם ננס) שהרג את הגדול וגדול שהרג את הקטן - היכי קטלינן ליה? התורה אמרה 'משפט אחד יהיה לכם' - משפט השוה לכולכם?! אלא: נשמה שקיל מיניה - נשמה אמר רחמנא נשקול מיניה; הכי נמי נהורא שקיל מיניה - נהורא אמר רחמנא נשקול מיניה!?

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.