בבא קמא דף פא
המשך פרק שביעי
'מרובה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא פ,ב)
תנו רבנן: 'עשרה
תנאין התנה יהושע:
(בבא קמא פא,א)
1)שיהו מרעין (בהמות) בחורשין (ושלא
יקפיד בעל היער על כך), 2)ומלקטין עצים בשדותיהם (משדה
חבירו), 3)(וכן) ומלקטים עשבים (למאכל
בהמה) בכל מקום - חוץ מתלתן (משדה
תלתן, דמעלו לה עשבים הגדילות עמה, והתולשן מפסיד את התלתן. 'תלתן': מין קטנית, ושמה
פנגרי"א) 4)וקוטמים נטיעות (מן האילן
קוטם בד ליטע או להרכיב ולא יקפיד בעל האילן) בכל מקום - חוץ מגרופיות של זית (הקוצץ
זיתיו לשרוף, מניח שתי גרופיות מלא שני אגרופין כדאמר ב'המוכר את הספינה' (בבא
בתרא פ,א), והן מחליפות ומוציאות בדין, ומשם אין לקטום נטיעה מפני
שמפסיד את הגרופיות), 5)ומעין היוצא בתחילה (מחדש וכל
שכן מעיינות ישנים שהיו מימות יהושע) בני העיר מסתפקין ממנו, 6)ומחכין (ומטילין
חכה לצוד דגים) בימה של טבריא (ואף
על פי שבחלק נפתלי היתה כולה, כדאמרינן לקמן) ובלבד שלא יפרוס קלע (דרך
ציידים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם דגים וקורין לו במקומינו
'גזר' ובארץ אשכנז קורין לו ווכ"א) ויעמיד את הספינה (מפני שמעכב ומעמיד את הספינה), 7)ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה מליאה כרכום (לקמן
מפרש לה; לא נצרכה אלא ליטול הימנה צרור לקנח ואף על פי שפורץ את הגדר), *)ומהלכים בשבילי הרשות (סתם בני
אדם משהכניסו תבואתם עד שעת הזריעה מפקירים שדותיהם ליכנס בהן כל אדם לקצר את הדרך
שלא יקיף, והן נקראין 'שבילי הרשות' לפי שברשות עושין; והתנה יהושע שלא יקפידו על
כך) עד שתרד רביעה שניה (זמנה
בי"ז במרחשון, כדאמרינן בתענית (טז,א); ומאז
והלאה - הזרעים צומחות, וקשה לה דריסת הרגל), 8)ומסתלקין לצידי הדרכים (בכל עת,
ואפילו בזמן שהתבואה בשדות - הפקיר לכל אדם להסתלק מן הדרך מפני היתידות וליכנס
לגבול שדה חבירו ולילך על המיצר אצל הדרך) מפני יתידות הדרכים (בימות
החמה יבש הטיט, ונעשה כיתידות מקום דריסת האדם ובהמה שדרסו שם בימות החורף, ונעשו
כשחיתות), 9)והתועה בין הכרמים מפסיג (מנתק
זמורות הנושבות המעכבות אותו) ועולה
מפסיג ויורד (ועולה ויורד עד שמוצא את הדרך), 10)ומת מצוה קונה מקומו (מקום
שנפל שם בעת מותו - קנאו לקבורה, ואין בעל השדה מעכב עליו)'.
1)'שיהו
מרעין בחורשין':
אמר רב פפא: לא
אמרן אלא דקה בגסה (בהמה דקה ביער גסה, שאינה מכלה את האילנות), אבל דקה בדקה וגסה בגסה – לא, וכל שכן גסה בדקה
דלא.
2) 'ומלקטין עצים משדותיהם':
לא אמרן אלא
בהיזמי והיגי, אבל בשאר עצים – לא; ואפילו בהיזמי והיגי - לא אמרן אלא במחוברין,
אבל בתלושין (אחרי שטרח עליהן בעל השדה ותלשן) - לא (אסור ליטלן, דדעתיה עלייהו); ואפילו במחוברין - לא אמרן אלא בלח, אבל ביבשים
- לא (דעתו עליהם לאור) ובלבד שלא ישרש.
3) 'ומלקטין עשבים בכל מקום חוץ משדה תלתן':
למימרא דתלתן
מעלו לה עשבים? ורמינהי: 'תלתן שעלתה עם מיני עשבים - אין מחייבין אותו לעקור (העשבים
ממנה משום כלאים, לפי דבעל כרחו עתיד ליטלו, שמפסיד את התלתן)'?
אמר רב ירמיה:
לא קשיא: כאן לזרע (שהתלתן עומדת ליזרע), כאן לזירין (שזרעה לאכול הזירין
טודילי"ש בלע"ז): לזרע -
קשו לה עשבים, דמכחשי לה; לזירין - מעלי לה: דכי קיימי ביני עשבים – מירכבא (מתפשטת
וגודלת על העשבים, ונעשין לה סמיכה, כעין דלת של כרם).
איבעית אימא:
כאן לאדם, כאן לבהמה: דכיון דלבהמה הוא דזרעה - עשבים נמי מיבעי לה.
ומנא ידעינן (אם
זרעה לאדם, דשרי ליה למלקט מן העשבים בתנאי יהושע)?
אמר רב פפא:
שאריה משארי (עשויים כערוגות) לאדם, לא שאריה משארי לבהמה.
4) 'וקוטמין נטיעה בכל מקום חוץ מגרופיות של זית':
פירש רבי תנחום ורבי ברייס משום זקן אחד: בזית - כביצה (כשיעור גובה ביצה: צריך להניח מן הזית מלמטה סמוך לגזע); בקנים ובגפנים - (מותר לקטום) מן הפקק (קשר) ולמעלה; ושאר כל האילנות מן אובו (מפריו) של אילן (כלומר: מענפין הרכין ודקין) ולא מן חודו של אילן (מענפין גדולים וגסין כאילן גמור; לישנא אחרינא: מחובו של אילן: ממחבואתו: מקום שיש ענפין הרבה דהיינו באמצע גבהו, ולא מחודו: מלמעלה: ענף האמצעי שהוא עליון, ועיקר האילן; מתשובות הגאונים); מן חדש (בד שגדל וניתוסף בשנה זו) שאינו עושה פירות (שעדיין אין עושה פרי), ולא מן ישן שהוא עושה פירות; ממקום שאינו רואה את החמה
(בבא קמא פא,ב)
ולא ממקום שהוא
רואה את החמה (סביבות צדדין מבחוץ, מפני שהוא עיקר האילן, שהחמה
מבשלת שם את הפרי וממתיקו), שנאמר (דברים
לג,יד) וממגד תבואות שמש [וממגד
גרש ירחים].
5) 'ומעין היוצא תחילה בני העיר מסתפקין ממנו':
אמר רבה בר רב
הונא: ונותן לו דמים.
ולית הלכתא
כוותיה.
6) 'ומחכין בימה של טבריא ובלבד שלא יפרוס קלע
ויעמיד את הספינה, אבל צד הוא ברשתות ובמכמרות':
תנו רבנן: בראשונה התנו שבטים זה עם זה שלא יפרוס קליעה
ויעמיד את הספינה, אבל צד הוא ברשתות ובמכמרות.
תנו רבנן: 'ימה
של טבריא בחלקו של נפתלי היתה; ולא עוד אלא שנטל מלא חבל חרם בדרומה (מלא
חבל של מצודה היה לו בדרומה מן היבשה, למשוך רשתו; 'חרם' כמו 'מצודים
וחרמים' (קהלת ז,כו)) לקיים מה שנאמר [דברים לג,כג:
ולנפתלי אמר: נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'] ים ודרום ירשה'.
תניא: 'רבי
שמעון בן אלעזר אומר: תלושין שבהרים בחזקת כל השבטים הן עומדים (כל
מי שירצה יטול, דהא כמטלטלי, ושאר השלל והמלקוח היו), ומחוברים - בחזקת אותו השבט, ואין לך כל שבט ושבט
מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק, שנאמר: (דברים
א,ז) פנו וסעו לכם ובאו הר
האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר בשפלה ובנגב ובחוף הים [ארץ
הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת]; וכן אתה מוצא בכנענים ובפריזים ובאמוריים שלפניהם, שנאמר 'ואל
כל שכניו' - אלמא שכניו הכי הוו (אף
על פי שכתוב כאן 'הר האמורי', אף כנעני ופריזי - כך היו להם, וישראל שירשו היה להם
לכל אחד הר, ושפלה, ונגב, ועמק: ארץ שדות ובקעות שקורין כנפיינ"ה; לכן נקראת
'נגב': שכל שעה היא נגובה שאין שם צל אילנות, וחמה זורחת ומנגבתה).
7) 'ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה שהיא מלאה
כרכום':
אמר רב אחא בר
יעקב: לא נצרכה אלא ליטול הימנו צרור.
אמר רב חסדא:
ואפילו בשבת.
מר זוטרא חסידא
שקיל ומהדר, ואמר ליה לשמעיה: <למחר> (בחול) זיל שירקיה (טחיהו בטיט
וחברהו יפה).
8) 'ומהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה':
אמר רב פפא:
והאי (קרקע) דידן -
אפילו טל (ירד עליה בלילה) קשי לה (קשה לה דריסת הרגל ממחרתו).
9) 'ומסלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים':
שמואל ורב
יהודה הוו שקלי ואזלי באורחא; הוה מסתלק שמואל לצידי הדרכים; אמר ליה רב יהודה:
תנאין שהתנה יהושע - אפילו בבבל?
אמר ליה: שאני
אומר: אפילו בחוצה לארץ (וכל שכן בבבל, שמצויין שם שיירות ועוברין ושבים
והוצרך להתנות).
רבי ורבי חייא
הוו שקלי ואזלי באורחא; אסתלקו לצידי הדרכים; הוה קא מפסיע ואזיל (מיתד
ליתד, פסיעות גסות, ולא היה רוצה להסתלק אל מצר השדה) רבי יהודה בן קנוסא קמייהו;
אמר ליה רבי
לרבי חייא: מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו (שהוא מראה לנו שהוא ירא
שמים מאד, ואינו חושש לתנאי שהתנה יהושע, ומחזי כיוהרא)?
אמר ליה רבי
חייא: שמא רבי יהודה בן קנוסא תלמידי הוא, וכל מעשיו לשם שמים!
כי מטו לגביה –
חזייה; אמר ליה: אי לאו יהודה בן קנוסא את - גזרתינהו לשקך בגיזרא דפרזלא (כלומר
נדוי).
10) 'התועה בין הכרמים מפסיג ויורד מפסיג ועולה':
תנו רבנן: 'הרואה
חבירו תועה בין הכרמים - מפסיג ועולה מפסיג ויורד עד שמעלהו לעיר או לדרך; וכן הוא
שתועה בין הכרמים - מפסיג ועולה מפסיג ויורד עד שיעלה לעיר או לדרך'.
מאי 'וכן' (פשיטא:
מאי שנא איהו מחבריה)?
מהו דתימא:
חבירו הוא דידע להיכא מסלק דניפסוג, אבל הוא דלא ידע להיכא קא סליק - לא ניפסוג
נהדריה נהדר בי מיצרי - קא משמע לן.
הא - דאורייתא
הוא, דתניא: 'השבת גופו מניין? - תלמוד לומר: [דברים
כב,ב: ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה
עמך עד דרש אחיך אתו]
והשבותו [לו] ('והשבותו'
- את גופו; משמע שאם טעה חבירך - אתה צריך להעלותו לדרך)!?
דאורייתא הוא
דקאי בי מיצרי (יקיף סביבות מצרי הכרמים ולא יעבור בתוכם ויפסידם) אתא הוא [יהושע] - תקין דמפסיג ועולה מפסיג ויורד.
11) 'ומת מצוה קנה מקומו': ורמינהי: 'המוצא
מת מוטל באיסרטיא (רשות הרבים: ט"ז אמה) מפנהו לימין איסרטיא או לשמאל איסרטיא; שדה בור (שדה
בור - מכאן לאיסרטיא) ושדה ניר ('ניר':
חרוש ולא זרוע) - (מכאן) מפנהו לשדה בור; שדה ניר ושדה זרע - מפנהו לשדה
ניר; היו שתיהן בורות שתיהן נירות שתיהן זרועות - מפנהו למקום שירצה' ('מפנהו' - אלמא לא קנה מקומו, דאי
קנה מקומו - מצי בעל השדה של ימין ושל שמאל לעכוביה)?
אמר רב ביבי:
במוטל על המיצר (מוטל ברוחב הדרך, ועוברין ומאהילין עליו עושי טהרות
ומטמאות): מתוך שניתן לפנותו -
מפנהו לכל מקום שירצה.
אמרי: עשרה
הני? חד סרי הויין!?
'מהלכין
בשבילי הרשות' - שלמה אמרה, כדתניא: 'הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח
בני אדם ליכנס בתוך שדהו - מה הבריות אומרות עליו? "מה הנאה יש לפלוני, ומה
הבריות מזיקות לו! עליו הכתוב אומר 'מהיות טוב אל תקרי רע'".
ומי כתיב
'מהיות טוב אל תקרי רע'?
אִין, כתיב כי
האי גוונא: (משלי ג,כז)
אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות.
ותו ליכא? והא
איכא דרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים - אדם מוציא זבלו
לרשות הרבים, וצוברו כל שלשים (שלשים יום רשאי להניחו שם), כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, שעל מנת
כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ'.
והא איכא דרבי
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה (בפרק 'הגוזל בתרא'), דתניא: 'רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן
ברוקה אומר: תנאי בית דין הוא שיהא זה יורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו
להציל נחיל שלו (נחיל של דבורים שהלכו לשדה חבירו, ונתיישבו על שוכתה
של אילן, ואם יטול אחד אחד - הן פורחות ואובדות מאחר שנתנו עיניהן באותה שוכה;
לפיכך קוצצה) ונותן לו דמי שוכו
של חבירו; ותנאי בית דין הוא שיהא זה שופך יינו ומציל דובשנו (זה
בא בכדו של יין וזה בא בכדו של דבש, ונסדקה חבית של דבש) של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו; (וכן) ותנאי בית דין הוא שיהא זה מפרק את עציו וטוען
פשתנו של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו (זה בא
בחבילת פשתן על חמורו, וזה בא בחבילת עצים, ומת חמורו של בעל פשתן - יפרק זה את
עציו וטוענו), שעל מנת כן הנחיל
יהושע לישראל את הארץ'!?
ביחידאי לא קאמרינן (דרבי יהודה ודרבי ישמעאל - יחידאי נינהו, וברייתא ד'עשרה תנאים' - סתמא היא).
(בבא קמא פב,א)
והא: כי אתא
רבי אבין אמר רבי יוחנן: 'אחד אילן הנוטה לתוך שדה חבירו ואחד אילן הסמוך למצר
- מביא וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ' (ומתניתא
הויא תיובתא, דקתני 'עשרה' ותו לא! ורבי יוחנן - אמורא הוא וקשיא ליה מתניתא)!?
אלא מאן תנא 'עשרה
תנאין שהתנה יהושע'? - רבי יהושע בן לוי הוא (רבי
יהושע בן לוי אמרינהו, ולא מתניתא; דרבי יהושע בן לוי אמורא הוה, ורבי יוחנן פליג
עליה).
רב גביהה מבי
כתיל מתני לה בהדיא: רבי תנחום ורבי ברייס אמרי משום זקן אחד, ומנו? - רבי יהושע
בן לוי: 'עשרה תנאין התנה יהושע'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.