בבא קמא דף פ
המשך פרק שביעי
'מרובה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא עט,ב)
משנה:
אין מגדלין
בהמה דקה בארץ ישראל (משום ישוב ארץ ישראל: שמבעיר [אוכל]
את השדות וכל שדות ארץ ישראל - סתמן דישראל), אבל מגדלין בסוריא (ארם
צובה, דדוד כיבשה; וקסבר דלא שמיה כיבוש, והויא כחוצה לארץ, ובחוצה לארץ מותר
לגדל, דלא חיישינן לישוב, ואם יפסידו שדות אחרים - ישלמנה) ובמדברות של ארץ ישראל;
אין מגדלין
תרנגולין בירושלים (אפילו ישראל) מפני הקדשים (שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה, ודרך
תרנגולים לנקר באשפה; [והסיבה:] שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים) ולא כהנים בארץ ישראל (ולא
יגדלו כהנים תרנגולין בכל ארץ ישראל) מפני הטהרות (שהכהנים אוכלין תרומה - הן צריכין להזהר בטהרתן);
אין מגדלין
חזירין בכל מקום (טעמא מפרש בגמרא);
לא יגדל אדם את
הכלב (מפני שנושך ומנבח, ומפלת אשה מיראתו) אלא אם כן היה קשור בשלשלת;
אין פורסין נישובים ('נישובים': פחים) ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב (שלא ילכדו בהן יוני בני הישוב) שלשים ריס (ארבע מילין).
גמרא:
תנו רבנן: 'אין
מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בחורשין (ביערות,
כדמתרגמינן ביער: חורשא) שבארץ
ישראל; בסוריא - אפילו בישוב, ואין צריך לומר בחוצה לארץ.'
תניא אידך: 'אין
מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו; ואף על
פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה - אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזרה על
הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה (צריכה
בישוב למשאוי ולחרישה): בהמה דקה
אפשר להביא מחוצה לארץ, בהמה גסה אי אפשר להביא מחוצה לארץ; ואף על פי שאמרו אין
מגדלין בהמה דקה, אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום וקודם משתה בנו שלשים יום,
ובלבד שלא ישהה את האחרונה (שבהן) שלשים יום (לקח בהמות קודם לרגל שלשים
יום, וסמוך לרגל לא יאמר: "הריני שוחט את המוקדמות ומאחר את האחרונות אף לאחר
הרגל עד מלאות שלשים יום למקחן")
דסלקא דעתא אמינא דאי נפק ליה רגל ומכי זבנה עד השתא אכתי לא מלו ליה תלתין יומין - לא נימא 'תלתין משרא שרי ליה לשהויי', אלא כיון דנפק ליה רגל - לא מבעי ליה לשהויי;
(בבא קמא פ,א)
והטבח (המקבץ
את הבהמות ליום השוק) לוקח ושוחט
(או) לוקח
ושוהה (עד יום השוק שלשים יום למקחו) ובלבד שלא ישהה העגונה שבהן (המאוחרת
למקחו שלקח סמוך לעת השוק) שלשים
יום (לא ישהה אותה לאחר יום השוק להשלים שלשים יום למקחה) ('העגונה': מאוחרת, כמו 'הלהן
תעגנה' (רות א,יג) - תאחרנה מלהנשא).
שאלו
תלמידיו את רבן גמליאל: מהו לגדל?
אמר להן:
מותר.'
והתנן 'אין
מגדלין'?
אלא הכי קא בעו
מיניה: 'מהו לשהות'? אמר להן: מותר, ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר, אלא קושרה בכרעי
המטה (ורבנן פליגי עליה דרבן גמליאל).
תנו רבנן: 'מעשה
בחסיד אחד שהיה גונח מלבו (פלידר"א: צועק מפני כאב הלב,
לא היה יכול להשיב רוחו) ושאלו
לרופאים ואמרו: "אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית" והביאו לו
עז, וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית. לימים נכנסו חביריו
לבקרו; כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה - חזרו לאחוריהם, ואמרו "לסטים
מזויין (רועה בשדות אחרים וגוזל את הרבים) בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו"!? ישבו
ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז; ואף הוא בשעת מיתתו אמר "יודע
אני שאין בי עון אלא עון אותה העז שעברתי על דברי חברי".'
'אמר רבי
ישמעאל: מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא, ומפני מה חרבו? שהיו מרעין (בהמה
דקה שלהן) בחורשין, ודנין דיני
ממונות ביחיד, ואף על פי שהיו להם חורשים סמוך לבתיהם (ולא היו
רועין בשדות אחרים, ומשום 'חורשין' ליכא גזל, דאמר לעיל 'אבל מגדלין בחורשין'
ולקמן (דף פא.) נמי בתקנת יהושע תיקן שלא יקפיד בעל היער על כך) - (אפילו הכי נענשו מפני ש)שדה קטנה היתה (ביניהם,
ושל אחרים היתה) ומעבירין דרך
עליה.'
תנו רבנן: 'רועה
(בהמות שלו)
שעשה תשובה (שלא לגדל בהמה דקה עוד) - אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד;
וכן גר שנפלו לו כלבים וחזירים (תנן במתניתין דאסור לגדלן) בירושתו - אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר
על יד על יד; וכן מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל - אין מחייבין אותו ליקח
מיד, עד שימצא את ההוגנת לו; ומעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה וקפצה ונשבעה
"כל מי שיבא - איני מחזירתו" וקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין, וכשבא
הדבר אצל חכמים אמרו "לא נתכוונה זו אלא להגון לה".
כשם שאמרו
אין מגדלין בהמה דקה - כך אמרו אין מגדלין חיה דקה (צביים
ושועלין);
רבי ישמעאל
אומר: מגדלין כלבים כופרין [גירסת רש"י: כופריים] (קטנים וננסים הם; לישנא אחרינא:
כלבים גדולים של ציידים, ואין מזיקין) וחתולים וקופין וחולדות סנאים (גדילות בסנה) מפני שעשויים לנקר את הבית (מן
העכברים)'.
מאי 'חולדות
סנאים'?
אמר רב יהודה:
שרצא חרצא [יש אומרים: דורבנים]
ואיכא דאמרי:
חרזא, דקטיני (דקים) שֹקֶיה
[רגליה], ורעיא ביני וורדיני (סנה); ומאי 'שרצא [לשון
'שרץ']? דמתתאי שקיה (שוקיה
גוצין).
אמר רב יהודה אמר
רב: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה (שמיום
גלות יכניה רבו שם תלמידים ונתיישבו שם בישוב קבוע).
אמר ליה רב אדא
בר אהבה לרב הונא: דידך מאי (הלא יש לך בהמה דקה)?
אמר ליה: דידן
קא מינטרא להו חובה (שם אשתו).
אמר ליה: חובה
תקברינהו לבנה (שאתה סומך עליה והיא אינה יכולה לשמור).
כולה שניה דרב
אדא בר אהבה - לא אקיים זרעא לרב הונא מחובה.
איכא דאמרי אמר
רב הונא אמר רב: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה מכי אתא רב לבבל (רבו
מתיישבין שם מפני ישיבתו;
לישנא אחרינא: הוא בא ולמדנו להזהר בכך שראה שם רוב
ישראל וישוב קבוע).
רב' ושמואל' ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן (ברית מילה, על שם שעברו עליו שבעה ימים), ואמרי לה לבי ישוע הבן (משתה שעושין לפדיון הבן בכור; 'ישוע' מתרגמינן 'פורקן', כמו פדיון). רב לא עייל קמיה דשמואל (טעמא אמרינן לקמן),
(בבא קמא פ,ב)
שמואל לא עייל
קמיה דרב אסי (שהיה גדול ממנו), רב אסי לא עייל קמיה דרב (ורב אסי
תלמיד של רב הוה).
אמרי: מאן נתרח
(מי יתאחר מבחוץ ויבא אחרונה יחידי)? נתרח שמואל (בחוץ), וניתי (ויבואו) רב ורב אסי (רב ואחר
כך תלמידו); ונתרח רב או רב אסי? (שמואל
קטן שבכולן היה, וזה שאין רב נכנס לפניו -) רב מילתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל (טיבותא ויקרא הוא דקא עבד
ליה) משום ההוא מעשה דלטייה (לשמואל
[ב'שמונה שרצים' (שבת דף קח,א)]) אדבריה רב עליה (הטעינו
עליה לנהוג בו כבוד).
אדהכי והכי (דהוו
מסרבי) אתא שונרא, קטעיה לידא
דינוקא.
נפק רב ודרש:
חתול מותר להורגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין בו משום השב אבידה לבעלים.
וכיון דאמרת
'מותר להורגו' מאי ניהו תו 'אסור לקיימו'?
מהו דתימא
'מותר להורגו' [אבל] איסורא [לקיימו] ליכא - קא משמע לן.
אמרי: וכיון
דאמרת 'אין בו משום גזל' - מאי ניהו תו 'אין בו משום השב אבידה לבעלים'?
אמר רבינא:
לעורו.
מיתיבי: 'רבי
שמעון בן אלעזר אומר: מגדלין כלבים כופרין וחתולין וקופין וחולדות סנאים
מפני שעשויין לנקר את הבית.'
לא קשיא: הא
באוכמא, הא בחיורא (מועד להזיק אדם).
והא מעשה דרב -
אוכמא הוה?
התם אוכמא בר
חיורא הוה; והא - מבעיא בעיא ליה רבינא, דבעי רבינא: אוכמא בר חיורא מהו?
כי קמבעיא ליה
לרבינא - באוכמא בר חיורא בר אוכמא; מעשה דרב באוכמא בר חיורא בר חיורא הוה.
<חב"ד בי"ח בח"ן סימן [האות
השניה או השלישית בשם החכם להלן]>
אמר רבי אחא
בר פפא משום רבי אבא בר פפא משום רבי אדא בר פפא, ואמרי לה אמר רבי
אבא בר פפא משום רבי חייא בר פפא משום רבי אחא בר פפא, ואמרי
לה אמר רבי אבא בר פפא משום רבי אחא בר פפא משום רבי חנינא
בר פפא: מתריעין (בצבור ובתחנה ובשופרות ובחצוצרות [במסכת תענית]) על החיכוך (שחין,
שמתחכך האדם עליה; פרוטי"ר בלע"ז) בשבת, ודלת הננעלת (על האדם
מהיות מצליח) לא במהרה תפתח (ונפקא
מינה לאפושי ברחמי), והלוקח בית
בארץ ישראל (בית. מנכרי) כותבין עליו אונו (שטר מכירה) אפילו בשבת.
מיתיבי 'ושאר
פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור כגון חיכוך חגב זבוב צירעה ויתוש ושילוח נחשים
ועקרבים לא היו מתריעין (בשבת) אלא צועקים (ביחיד)'!?
לא קשיא: כאן
בלח כאן ביבש (קשה מלח), דאמר רבי יהושע בן לוי: שחין שהביא הקב"ה על המצרים: לח מבחוץ ויבש
מבפנים, שנאמר [שמות ט,י: ויקחו
את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה] ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה ('אבעבועות פורח': בפריחתו דהיינו
מבחוץ הוא מבעבע דהיינו לח - מכלל דבפנים הוי יבש).
'ודלת
הננעלת לא במהרה תפתח' - מאי היא?
מר זוטרא אמר:
סמיכה;
רב אשי אמר: כל
המריעין לו - לא במהרה מטיבין לו;
רב אחא מדיפתי
אמר: לעולם אין מטיבין לו;
- ולא היא: רב אחא מדיפתי מילתא דנפשיה הוא
דאמר (בבבא בתרא ב'השותפין' (דף יב,ב):
דאימנוה לאותוביה ברישא ולא איסתייעא מילתא).
'והלוקח בית
בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת' – בשבת? סלקא דעתך? אלא כדאמר רבא
התם: אומר לנכרי ועושה - הכי נמי אומר לנכרי ועושה; ואף על גב דאמירה לנכרי שבות
היא - משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה
רבנן.
אמר רבי שמואל
בר נחמני אמר רבי יונתן: הלוקח עיר בארץ ישראל - כופין אותו ליקח לה דרך מארבע
רוחותיה משום ישוב ארץ ישראל.
תנו רבנן: 'עשרה
תנאין התנה יהושע:
(בבא קמא פא,א)
1)שיהו מרעין (בהמות) בחורשין (ושלא
יקפיד בעל היער על כך), 2)ומלקטין עצים בשדותיהם (משדה
חבירו), 3)(וכן) ומלקטים עשבים (למאכל
בהמה) בכל מקום - חוץ מתלתן (משדה
תלתן, דמעלו לה עשבים הגדילות עמה, והתולשן מפסיד את התלתן. 'תלתן': מין קטנית,
ושמה פנגרי"א) 4)וקוטמים נטיעות (מן האילן
קוטם בד ליטע או להרכיב ולא יקפיד בעל האילן) בכל מקום - חוץ מגרופיות של זית (הקוצץ
זיתיו לשרוף, מניח שתי גרופיות מלא שני אגרופין כדאמר ב'המוכר את הספינה' (בבא
בתרא דף פ,א), והן מחליפות ומוציאות בדין, ומשם אין לקטום נטיעה
מפני שמפסיד את הגרופיות), 5)ומעין היוצא בתחילה (מחדש וכל
שכן מעיינות ישנים שהיו מימות יהושע) בני העיר מסתפקין ממנו, 6)ומחכין (ומטילין
חכה לצוד דגים) בימה של טבריא (ואף
על פי שבחלק נפתלי היתה כולה, כדאמרינן לקמן) ובלבד שלא יפרוס קלע (דרך
ציידים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם דגים וקורין לו במקומינו
'גזר' ובארץ אשכנז קורין לו ווכ"א) ויעמיד את הספינה (מפני שמעכב ומעמיד את הספינה), 7)ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה מליאה כרכום (לקמן
מפרש לה; לא נצרכה אלא ליטול הימנה צרור לקנח ואף על פי שפורץ את הגדר), *)ומהלכים בשבילי הרשות (סתם בני
אדם משהכניסו תבואתם עד שעת הזריעה מפקירים שדותיהם ליכנס בהן כל אדם לקצר את הדרך
שלא יקיף, והן נקראין 'שבילי הרשות' לפי שברשות עושין; והתנה יהושע שלא יקפידו על
כך) עד שתרד רביעה שניה (זמנה
בי"ז במרחשון, כדאמרינן בתענית (דף טז.); ומאז והלאה - הזרעים צומחות, וקשה
לה דריסת הרגל), 8)ומסתלקין לצידי הדרכים (בכל עת,
ואפילו בזמן שהתבואה בשדות - הפקיר לכל אדם להסתלק מן הדרך מפני היתידות וליכנס
לגבול שדה חבירו ולילך על המיצר אצל הדרך) מפני יתידות הדרכים (בימות
החמה יבש הטיט, ונעשה כיתידות מקום דריסת האדם ובהמה שדרסו שם בימות החורף, ונעשו
כשחיתות), 9)והתועה בין הכרמים מפסיג (מנתק
זמורות הנושבות המעכבות אותו) ועולה
מפסיג ויורד (ועולה ויורד עד שמוצא את הדרך), 10)ומת מצוה קונה מקומו (מקום
שנפל שם בעת מותו - קנאו לקבורה, ואין בעל השדה מעכב עליו)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.