בבא קמא דף עז
המשך פרק שביעי
'מרובה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא עו,ב)
'וכל העומד
לפדות כפדוי דמי' – דתניא [תוספתא מסכת פרה (צוקרמאנדל) פרק
ז הלכה ט]: 'רבי שמעון אומר:
(בבא קמא עז,א)
פרה (אדומה) מיטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לה שעת הכושר (לאכול
משנשחטה וירדה לה תורת אוכל [ועד
לזריקת הדם])'
(בבא קמא עז,ב)
ואמר ריש לקיש:
(איזו שעת הכושר היתה לה? -) אומר היה רבי שמעון: 'פרה (אפילו נשחטה
על המערכה כמשפט, אם מצא אחרת יפה ממנה) - נפדית על גבי מערכתה' (וזהו שעת הכושר שלה; ואף על פי
דלא נפדית - אפילו הכי משוי לה אוכלא, הואיל וראויה לפדות); אלמא 'כל העומד לפדות כפדוי דמי'.
בשלמא רבי
יוחנן לא אמר כרבי שמעון בן לקיש, דקא בעי לאוקמה למתניתין אפילו בתמימין (וכל
שכן בבעלי מומין בחוץ - דשינויא דחיקא הוא); אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן?
אמר לך [ריש
לקיש]: [שמות
כא,לז: כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה
בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה] 'וטבחו ומכרו': כל היכא דאיתיה במכירה - איתיה בטביחה,
וכל היכא דליתיה במכירה - ליתיה בטביחה; והני קדשים - הואיל דכי מזבין קדשים - לא
הויא מכירה (דאין קדשים תמימים יוצאים לחולין) - ליתנהו בטביחה (הלכך
בבעלי מומין עסקינן דאיתנהו בתרוייהו) [ולכן אין מדובר בתמימים, אלא בשוחט בעלי מומין בחוץ].
ואזדו לטעמייהו
(דאיפליגו בה אי בעינן תרוייהו אי לא), דאתמר: המוכר טריפה לדברי רבי שמעון (שפוטר
על טביחתה): רבי יוחנן אמר 'חייב'
וריש לקיש אמר 'פטור':
רבי יוחנן אמר
'חייב' - אף על גב דליתיה בטביחה - איתיה במכירה;
וריש לקיש אמר
'פטור': כיון דליתיה בטביחה - ליתיה במכירה.
איתיביה רבי
יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: 'גנב כלאים (מכבשה
ותיש בא), וטבחה, טריפה ומכרה -
משלם תשלומי ארבעה וחמשה' (ואף
על גב דכתיב גבי טביחה 'שה', ואמר רבא לקמן 'כל מקום שנאמר 'שה' אין כלאים במשמע'
- הכא מחייב, דאיתרבי בהדיא, כדלקמן) מאי - לאו רבי שמעון היא (מדנקט בטריפה מכירה ולא נקט טביחה); אלמא
אף על גב דליתיה בטביחה - איתיה במכירה!?
אמר ליה [עונה
ריש לקיש לרבי יוחנן]: לא, רבנן.
[שואל
רבי יוחנן את ריש לקיש:] אי רבנן - טריפה במכירה איתא, בזביחה ליתא?
[עונה
ריש לקיש לרבי יוחנן:] ואלא מאי - רבי שמעון כלאים בטביחה איתא - במכירה ליתא?
אלא תנא 'טביחה', והוא הדין למכירה - אימא לרבנן נמי: תנא 'מכירה' והוא הדין
לטביחה.
ורבי יוחנן אמר
לך: האי מאי? אי אמרת בשלמא רבי שמעון: איידי דתנא טריפה בחדא (דלא
מצי לערובי כלאים וטריפה, ולמיתני טביחה ומכירה בתרוייהו בהדדי, ואצטריך למיתני
טריפה בחדא: במכירה ולא בטביחה) -
תנא (נמי) כלאים
בחדא (ואף על גב דאיתיה בתרוייהו; ונקט ביה 'טביחה', דפתח ביה קרא
ברישא); אלא אי אמרת רבנן -
נערבינהו וניתנינהו: 'גנב כלאים וטריפה, טבחן ומכרן - משלם תשלומי ארבעה וחמשה'?
קשיא.
'כלאים'? 'שה'
כתיב, ואמר רבא [חולין עח,א-ב]: [ויקרא כב,כח: ושור או שה אתו ואת בנו
לא תשחטו ביום אחד] זה בנה אב: כל
מקום שנאמר 'שה' אינו אלא להוציא את הכלאים.
שאני הכא ('שור
או שה' דאמר בפרק דלעיל (דף סז,ב)
שור דסיפא ושה דרישא מייתר - הלכך 'או' נמי
מייתר), דאמר קרא 'או' - לרבות
את הכלאים.
וכל 'או' - לרבות הוא?: והתניא [ספרא אמור פרשה ח הלכה ג]: '[ויקרא כב,כז:
שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום
השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה']:
''שור או כשב' - פרט לכלאים (דפסול
לקרבן); 'או עז' - פרט לנדמה (דאינו
דומה לאביו ולא לאמו: שבא מאיל ורחל ודומה לעז)'!?
אמר רבא: הכא
מענייניה דקרא והכא מענייניה דקרא: הכא, גבי גניבה, דכתיב [שמות כא,לז: כִּי
יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר
יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה]: 'שור
או שה' (דאי לא
הוה כתיב 'או' לרבות) - שאי אתה יכול
להוציא כלאים מביניהם (לא משתמע כלאים מינייהו: שהרי אין מתעברין זה מזה,
שאין עיבורן שוה: דבהמה גסה יולדת לתשעה, ודקה לחמשה; הלכך 'או'
לרבויי אתא, ולא להוציא, דהא בלאו הכי לא אתי כלאים במשמעות דקרא) – 'או' לרבות כלאים; גבי
קדשים דכתיב 'כשב' ו'עז' שאתה יכול להוציא
כלאים מביניהם – 'או' למעט הוא!
(בבא קמא עח,א)
והא גבי קדשים
נמי נאמר 'שור או כשב' - שאין אתה יכול להוציא כלאים מביניהם (אין
כלאים באים משניהם), ונרבי?
מדסיפא למעט ('או'
דסיפא דקרא 'כשב או עז' - ודאי למעט אתא: שהרי
כלאים באים מהם, וממילא משתמע - לרבות לא איצטריך; ואי 'לרבות נדמה' - כל שכן דלא
איצטריך, דכיון דמרישא הוא מתרבי כלאים - כל שכן נדמה, דקיל) - רישא נמי למעט.
אדרבה: מדרישא
לרבות - סיפא נמי לרבות!?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.