בבא קמא דף
סח
המשך פרק שביעי
'מרובה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא סז,ב)
אין הגונב אחר הגנב
משלם תשלומי כפל:
אמר רב: לא שנו
אלא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש – קנאו גנב ראשון, וגנב שני משלם תשלומי כפל לגנב ראשון.
אמר רב ששת: אמינא
כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא [תוספתא בבא קמא (ליברמן)
פרק ז הלכה ב, רק בשם רבי יהודה]: 'אמר
רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה 'טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה'? - מפני שנשתרש (עשה
שרשין, כלומר נתחזק) בחטא (שקנאו,
ומהנו מעשיו)'; אימת? אילימא לפני יאוש
(מכרו) -
(בבא קמא סח,א)
מי איכא 'נשתרש'
(הא לא אהנו מעשיו, דשינוי רשות ששינהו מרשותו לרשות לוקח בלא
יאוש - ליכא למאן דאמר דקני)? אלא לאחר
יאוש (דאהנו מעשיו, דהשתא קני לוקח בתרתי: יאוש ושינוי רשות); ואי סלקא דעתא 'יאוש (גרידא) קני (קניה גנב)' - אמאי משלם תשלומי ארבעה וחמשה (הא
דמי בעלמא הוא דאית להו לבעלים גביה)? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!
אמרי כדאמר רבא
(לקמן בשמעתין):
מפני ששנה בחטא - הכא נמי מפני ששנה בחטא (ולעולם לפני יאוש, ואף על פי
דלא אהנו מעשיו - מחייב).
תא שמע [מכילתא
דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יב]: '[שמות כא,לו: כי יגנב איש שור או שה] וטבחו או מכרו [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע
צאן תחת השה];
מה טביחה שאינה חוזרת - אף מכירה שאינה חוזרת (קסלקא דעתא
דהכי קאמר: דלא מחייב אלא היכא דמכירתו מכירה גמורה, וקנייה לוקח)' אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת (שינוי
רשות בלא יאוש - מי קני)? אלא - לאחר
יאוש (דכי מטא ביד לוקח איכא תרתי: יאוש ושינוי רשות, וקנייה); ואי סלקא דעתך קנייה (גנב ביאוש
גרידא) - אמאי משלם ארבעה וחמשה?
שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?
כדאמר רב נחמן (לקמן
בשמעתין): פרט לשהקנה לשלשים יום - הכא
נמי פרט לשהקנה לשלשים יום (כלומר: לעולם לפני יאוש, והאי
'אינה חוזרת' דקתני - לא למעוטי היכא דלא אהנו מעשיו [ולומר]
דאף על גב דלא אהנו - חייביה רחמנא הואיל ושנה בחטא, אלא למעוטי היכא דלא מכר גנב ללוקח
אלא לעשות בה מלאכה שלשים יום, דהוא כשכירות בעלמא [שבמקרה כזה לא יהא חייב תשלומי
ארבעה וחמשה]).
מיתיבי: '(1) גָנַב, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי כפל, והשני
אינו משלם אלא קרן בלבד (לגנב ראשון, דכתיב 'וגונב
מבית האיש' [שמות כב,ו]);
(2) גָנַב ומכר (קנייה לוקח בשינוי רשות), ובא אחר וגנבו: (הלכך) הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני משלם
תשלומי כפל (ללוקח);
(3) גָנַב וטבח ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה,
והשני אינו משלם תשלומי כפל, אלא קרן בלבד' (ולקמן פריך: אמאי לא משלם כפל? הא
קנייה גנב ראשון בשינוי מעשה!?);
קתני מיהא מציעתא:
'גנב ומכר ובא אחר וגנבו - הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה והשני משלם תשלומי
כפל'; אימת (מכרה)?
אילימא לפני יאוש - שני אמאי משלם תשלומי כפל? שינוי רשות בלא יאוש מי איכא למאן דאמר
דקני? אלא פשיטא לאחר יאוש (דאיכא תרתי ביד לוקח); ואי סלקא דעתך 'יאוש קונה' - אמאי משלם תשלומי ארבעה
וחמשה? דידיה הוא דזבין!? (ואי קשיא: הא יכול לתרוצה כגון שנתייאשו
בעלים לאחר מכירת גנב, דקונה לוקח, וביד גנב לא היה יאוש לקנותה - הכי נמי משני
ליה לקמן!) ותו: דקתני רישא 'גנב
ובא אחר וגנבו: ראשון משלם תשלומי כפל והשני אין משלם אלא קרן' - מכדי לאחר
יאוש קיימינן (דעל כרחך הכי מוקמת לה משום מציעתא), ואי סלקא דעתך 'יאוש קונה' - שני אמאי אינו משלם
אלא קרן? אלא - לאו שמע מינה 'יאוש לא
קני', וקשיא לרב!?
אמר רבא:
ותסברא הא - מתרצתא היא? אלא דקתני סיפא 'גנב וטבח ובא אחר וגנבו: ראשון משלם
תשלומי ארבעה וחמשה ושני אינו משלם אלא קרן' - ומי איכא למאן דאמר 'שינוי מעשה
לא קני'? אלא לעולם כולה לפני יאוש (ומשום הכי רישא: שני פטור מכפל), ואיפוך סיפא למציעתא ומציעתא לסיפא, ואימא הכי:
'(2) גנב ומכר, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה
וחמשה, (ותני במציעתא)
והשני אינו משלם אלא קרן' - דשינוי רשות בלא יאוש לא קני (דלא
קנייה לוקח בשינוי רשות בלא יאוש);
'(3) גנב וטבח, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי
ארבעה וחמשה, והשני משלם תשלומי כפל' - דקנייה בשינוי מעשה.
רב פפא אמר:
לעולם לא תיפוך; סיפא בית שמאי היא, דאמרי 'שינוי במקומו עומד' [שנוי
לא קני].
אי הכי (דלאחר
יאוש מוקמת לה) - קשיא רישא ומציעתא
לרב!?
אמר רב זביד: לעולם
- כולה לפני יאוש (ואפוכי נמי לא תפכה, וסיפא כדאוקימנא - כבית שמאי) והכא (ומציעתא דקתני 'שני משלם
כפל') במאי עסקינן? שנתייאשו
הבעלים בלוקח (לאחר מכירה) ולא נתייאשו בגנב (ביד גנב), דהוה ליה יאוש ושינוי רשות (ולהכי ראשון משלם ארבעה וחמשה, דלא
הוי יאוש גביה דליקנייה; ורישא נמי; לפיכך שני פטור מכפל). ולא תימא '(הא דנקט מתניתא חיובא דשני גבי
לוקח, ולא נקט לה לחיוב דשני גבי ראשון, ותוקמה נמי בלאחר יאוש, כדמשני: 'בלוקח'
-) משום דבעינן יאוש ושינוי רשות',
אלא אפילו ביאוש לחודיה נמי קני גבי גנב (כרב, ואם גנבה מראשון לאחר
יאוש - משלם לו כפל), אלא (להכי
נקט תנא לכוליה מלתא בדליכא יאוש גבי גנב: משום) דלא משכחת דמשלמי תרוייהו: גנב ראשון וגנב שני (האי
תשלומי ארבעה וחמשה והאי כפל) אלא בהכי
(דאי הוי יאוש ביד גנב - לא מיחייב קמא במכירתו ארבעה וחמשה; וכיון
דמציעתא לא סגי לה אלא לפני יאוש - תנא נמי לרישא בלפני יאוש, ופטרוֹ [את הגנב השני]
מכפל).
צצצ
איתמר: המוכר לפני
יאוש: רב נחמן אמר חייב [תשלומי
ארבעה וחמשה]; רב ששת אמר פטור:
רב נחמן אמר חייב:
'ומכרו' אמר רחמנא, והא זבין, לא שנא לפני יאוש לא שנא לאחר
יאוש;
רב ששת אמר פטור:
חיוביה לאחר יאוש הוא, דאהנו מעשיו (משקנאו לוקח), אבל לפני יאוש - דלא אהנו מעשיו - לא מיחייב, דומיא
דטביחה: בעינן דאהנו מעשיו.
(ותלתא אמוראי נינהו: רב סבר: יאוש קני, הלכך לא
מיחייב אלא בלפני יאוש, דאי לאחר יאוש - שלו הוא טובח ומוכר; ורב נחמן ורב ששת
סברי: יאוש גרידא לא קני, ומשום הכי לאחר יאוש מיחייב; ומיהו בהא פליגי: דרב נחמן
לא בעי 'אהנו מעשיו', הלכך אפילו לפני יאוש גרידא נמי חייב, ורב ששת בעי מכירה גמורה.)
אמר רב ששת: מנא
אמינא לה? דתניא [תוספתא בבא קמא (ליברמן) פרק ז הלכה ב, רק בשם רבי יהודה]: 'אמר רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה טבח ומכר
משלם ארבעה וחמשה? - מפני שנשתרש בחטא (עשה שרשין משמע דאהנו
מעשיו)' – אימת? אילימא לפני יאוש -
מי איכא 'נשתרש'? אלא - לאו לאחר יאוש הוא!?
אמר רבא: מפני ששנה
בחטא.
תא שמע [מכילתא
דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יב]: 'וטבחו
ומכרו: מה טביחה שאינה חוזרת
אף מכירה שאינה חוזרת' אימת? אילימא
לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת? אלא - לאחר יאוש, ושמע מינה חיובא לאחר יאוש הוא!
תרגמה רב נחמן:
פרט לשהקנה לו לשלשים יום.
ואף רבי אלעזר סבר
חיוביה לאחר יאוש הוא, דאמר רבי אלעזר:
(בבא קמא סח,ב)
תדע שסתם גניבה
יאוש בעלים הוא (מיד מתייאשין, ואם מכרן גנב לאחֵר - מיד קנה, דאיכא תרתי:
יאוש ושינוי רשות; וממאי?) שהרי אמרה
תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה - ודלמא לא אייאש? אלא לאו משום דאמרינן
סתם גניבה יאוש בעלים היא (אלמא: מדיליף רבי אלעזר טעמא מהאי
- שמע מינה כרב ששת סבירא ליה, דאי שמענא ליה למרה בהדיא דלא אייאש - פטור המוכר מארבעה
וחמשה)!?
(לרבי אלעזר פריך, דיליף מהכא יאוש לסתם גניבה:) ודלמא (חייביה רחמנא) אף על גב דלא אייאש?
אמרי: לא סלקא דעתך;
דומיא דטביחה: מה טביחה דאהנו מעשיו אף מכירה דאהנו מעשיו, ואי לפני יאוש - מאי
אהנו?
ודלמא דשמעיניה
דאייאש (בהכי משתעי קרא, אבל סתם גניבה - לא תילף מינה)?
אמרי: לא סלקא דעתך;
דומיא דטביחה: מה טביחה לאלתר - אף מכירה לאלתר.
אמר ליה רבי יוחנן:
גניבה בנפש (הגונב נפש ומכרו) תוכיח, שאין יאוש בעלים (שאין אדם
מתייאש על עצמו) וחייב (ורחמנא
חייביה אע"ג דלא אהנו מעשיו);
מכלל דסבר רבי יוחנן
לפני יאוש חייב; לאחר יאוש מאי (מי סבירא ליה יאוש גרידא קני,
כרב, ושלו טובח ומוכר? או דלמא יאוש לא קני, וכל שכן דלאחר יאוש מחייב, דאהנו
מעשיו)?
רבי יוחנן אמר חייב,
וריש לקיש אמר פטור:
רבי יוחנן אמר חייב:
חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש; ריש לקיש אמר פטור: חיוביה לפני יאוש הוא,
אבל לאחר יאוש – קנה, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר.
איתיביה רבי יוחנן
לריש לקיש: 'גנב והקדיש ואחר כך טבח [או מכר] - משלם תשלומי כפל (לבעלים), ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה (דהא
כי טבח - דהקדש טבח, ו'רעהו' אמר רחמנא: 'ישלם שנים לרעהו' - ולא להקדש; וכיון דפטריה
מכפל - תו לא מחייב בטביחה ומכירה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא שלשה
וארבעה, וכי מדלית כפל מינייהו - הוו ליה שלשה וארבעה)'; אימת? אלימא לפני יאוש - מי קדוש? [ויקרא
כז,יד: ו]איש
כי יקדיש את ביתו קדש [לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן
כן יקום] אמר רחמנא: מה ביתו שלו [נ"א:
ברשותו] - אף כל שלו [נ"א:
ברשותו[YH1]]; אלא פשיטא לאחר יאוש, וטעמא דהקדיש - הוא דאינו
משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דכי קא טבח - דהקדש קא טבח, אבל לא הקדיש: טבח משלם תשלומי
ארבעה וחמשה; ואי סלקא דעתך יאוש קונה - אמאי משלם? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?
אמר ליה: הכא במאי
עסקינן? - כגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב (ולעולם לפני יאוש).
ומי קדוש? והאמר רבי יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהן
אינן יכולין להקדיש: זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו'!
אמרי: הוא (ריש לקיש, דתרצה 'כשהקדישוהו בעלים') דאמר כצנועין (דאמרינן לקמן
דף סט,ב), דתנן [מעשר
שני פ"ה מ"א] (בכרם רבעי): 'הצנועין (בני אדם חסידים
שרוצין לסלק ידי כל אדם מן העבירה, כשיש להן כרם רבעי וחוששין שמא אוכלין ממנו
עוברי דרכים בלא פדיון) מניחין את
המעות ואומרים "כל הנלקט מזה (כל מה שלקטו בני אדם היום מכאן) - יהא מחולל על המעות האלו"' (- אלמא אף על גב דליתיה ברשותייהו
- מיפרק ותפיס להו למעות בקדושה).
(אי כשהקדישו בעלים - כפל אמאי משלם?) - והרי חזרה קרן לבעלים (דאקדשוה כל
היכא דאיתיה, וכפל לא מחייב אלא כשנמצאת ביד גנב, שבאו עדים, כדכתיב 'אם
המצא תמצא בידו' [שמות כב,ג])?
כשעמד בדין (שבאו
עדים קודם שהקדישוהו בעלים).
היכי דמי?: אי דאמרי
"צא תן לו" - מאי איריא 'הקדיש'? אפילו לא הקדיש נמי לא ליחייביה, דאמר
רבא: '"צא תן לו", טבח ומכר – פטור;
מאי טעמא?
כיון דפסקוה למילתיה, וטבח ומכר - הוה ליה גזלן, וגזלן אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה;
(בבא קמא סט,א)
"חייב אתה
ליתן לו", טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה;
מאי טעמא? כיון דלא פסקוה מילתא - אכתי
גנב הוא!?
לא, צריכא דאמרי
ליה "חייב אתה ליתן לו".
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.
[YH1] וכן הגירסה במקבילות: בבא מציעא ו,א; ע"ז סג,א; חולין קלט,א;
ערכין כא,א; תמורה ט,א; כט,ב.