בבא קמא דף
סז
המשך פרק שביעי
'מרובה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא סו,ב)
מתקיף לה רבה
בר רב חנן: והלא עיצבא שנו כאן (שחשב עליהן לעיצבא: דולבקי
שאוכלין עליו, וכעין שולחן הוא) ועיצבא
אין צריכה קיצוע (דבלאו קיצוע נמי מטמאה, דהא חזיא למילתיה, שהקיצוע
אינו עשוי אלא לייפות; ומנא תימרא דבעיצבא קעסיק?), דתנן (גבי דההיא במסכת כלים) '[כלים
פ"כו מ"ח] כל מקום שאין חסרון מלאכה - מחשבה מטמאתו; יש חסרון
מלאכה - אין מחשבה מטמאתו, חוץ מן העיצבא (שאף על
פי שמחסר קיצוע - מחשבה מטמאתה)'!?
אלא אמר רבא:
האי מילתא - קשי בה רבה לרב יוסף עשרין ותרתין שנין ולא איפרקה, עד דיתיב רב יוסף
ברישא, ופרקה: שינוי השם כשינוי מעשה דמי: שינוי מעשה - מאי טעמא? התם מעיקרא עצים
השתא כלים; שינוי השם נמי: מעיקרא קרו ליה 'משכא' והשתא 'אברזין (הוא
עיצבא בלשון ארמי)' (אבל
יאוש גרידא לא קני).
והרי 'מריש',
דאיכא שינוי השם, דמעיקרא 'כשורא' (קודם שניתן בבנין) והשתא 'טללא' (גג; לאחר
שנתנו בבירה ונותן עליו תקרת נסרים ועלייה), ותנן 'על המריש (קורה) הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים' (ותקנות קחשיב ואזיל במסכת גיטין)?
- טעמא מפני תקנת השבים,
(בבא קמא סז,א)
הא לאו הכי -
הדר בעיניה.
אמר רב יוסף:
מריש - שמו עליו, דתניא: (קרא כתיב גבי בית עולמים:) '[יחזקאל מא,כו:
וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו אל כתפות האולם וצלעות הבית והעבים] 'צלעות הבית' אלו
המלטטין ('המלטי' כדאמרינן ב'השותפין' (בבא בתרא
דף ו,א): שנותנים נסרים סביב פתחי חלונות ופתחין ובמקום חורי קיבוע
הקורות); 'והעובים' אלו המרישות' (אלמא בתר הכי קרי להו נמי מרישות).
רבי זירא אמר: (מריש
- היינו טעמא דלא מקניא בשינוי השם)
שינוי החוזר לברייתו (משום דחוזר לברייתו הוא), בשינוי השם לא הוי שינוי (אם יסתר
הוי 'כשורא' כדמעיקרא; אבל אברזין - תו לא מקרי 'משכא').
ושינוי השם
שאינו חוזר לברייתו - מי הוי שינוי? והרי צינור דמעיקרא קציצתא (שקודם
שחקקו נקרא קציצת עץ בעלמא) והשתא
'צינורא', ותניא [תוספתא מקוואות (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה א]: 'צינור שחקקו ולבסוף קבעו (והמשיך
בו מי גשמים או מי נהר למקוה) -
פוסל את המקוה (משום 'מים שאובין'); קבעו ולבסוף חקקו (לאו כלי
הוא אלא ארעא סמיכתא היא) - אינו
פוסל את המקוה' ואי אמרת שינוי
השם מילתא היא - אפילו קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל!
שאני שאיבה,
דמדרבנן היא (מה שמקוה נפסל בשלשה לוגין מים שאובין - מדרבנן הוא).
אי הכי - אפילו
דרישא נמי?
התם איכא תורת
כלי עליו בתלוש, הכא אין תורת כלי עליו בתלוש.
מיתיבי [תוספתא
מסכת תרומות (ליברמן) פרק א הלכה ו]:
'הגנב והגזלן והאנס (חמסן דיהיב דמי): הקדישן הקדש (ואסור
ליהנות) ותרומתן תרומה (אסור
לזרים) ומעשרותן מעשר' (אלמא קני ליה לגזילה ביאוש)!
אמרי: התם איכא
שינוי השם: דמעיקרא 'טיבלא' והשתא 'תרומה'; הקדש מעיקרא 'חולין' והשתא 'הקדש'.
אמר רב חסדא
אמר רבי יונתן: מניין לשנוי שהוא קונה? - שנאמר [ויקרא
ה,כג: והיה כי יחטא ואשם] והשיב את הגזלה אשר גזל [או את
העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא]; מה תלמוד לומר 'אשר גזל'? - אם כעין שגזל, יחזיר, ואם לאו - דמים בעלמא בעי שלומי.
האי 'אשר גזל' מיבעי למעוטי גזל אביו: שאינו מוסיף חומש על גזל אביו. (ב'הגוזל'
(לקמן דף קד,ב) מפרש לה: אפילו נשבע אביו לשקר;
אבל אקרן - מחייב ליה קרא, כדאמרינן התם.)
אם כן ניכתוב
רחמנא 'והשיב את גזילו (וממילא אימעוט גזל אביו)'; 'אשר גזל' למה לי למכתב?
שמע מינה תרתי.
ואיכא דאמרי
אמר רב חסדא אמר רבי יונתן: מניין לשנויי שאינו קונה? שנאמר [ויקרא
ה,כג: והיה כי יחטא ואשם] והשיב את הגזלה אשר גזל [או את העשק אשר עשק או את
הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא] מכל מקום; והא כתיב 'אשר
גזל'? - ההוא מיבעי ליה: על גזילו
שלו - מוסיף חומש, ואין מוסיף חומש על גזל אביו.
אמר עולא: מניין ליאוש שאינו קונה? - שנאמר [מלאכי א,יג: ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר ה' צבאות והבאתם גזול ואת הפִּסֵחַ ואת החולה] והבאתם גזול את הפסח ואת החולה [והבאתם את המנחה הארצה אותה מידכם אמר ה'] גזול דומיא דפסח: מה פסח דלית ליה תקנתא כלל -
(בבא קמא סז,ב)
אף גזול דלית
ליה תקנתא, לא שנא לפני יאוש ולא שנא אחר יאוש.
רבא אמר: מהכא:
'[ויקרא א,ג: אם
עולה] קרבנו [מן
הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני ה'] - ולא הגזול'; אימת? אילימא לפני יאוש – פשיטא! למה לי קרא!? אלא -
לאו לאחר יאוש, ושמע מינה יאוש לא קני?
שמע מינה.
והא רבא הוא
דאמר דגזל קרבן דחבריה!?
איבעית אימא:
הדר ביה, ואיבעית אימא: חד מינייהו - רב פפא אמרה.
צצצ
ומדת תשלומי
ארבעה וחמשה [אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד, שנאמר (שמות
כא,לז) כי
יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה]]:
ואמאי? נילף
שור שור משבת: מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן - אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן!?
אמר רבא: אמר
קרא 'שור ושה' 'שור ושה' שני פעמים; שור ושה – אִין, מידי אחרינא - לא.
אמרי: הי
מייתר? אילימא שור ושה דסיפא [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה] מייתר, דניכתוב רחמנא 'כי יגנב שור או שה וטבחו ומכרו
חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחתיו' - אי כתב רחמנא הכי הוה אמינא
בעי שלומי תשעה לכל אחד ואחד! וכי תימא 'הא כתיב 'תחתיו' 'תחתיו' (תרי
זימני), חד 'תחתיו' מייתר (דמישתמעי
חד אשור וחד אשה)' (דאי תרוייהו אחד קיימי -
הכי איבעי ליה למיכתב: 'חמשה בקר וארבעה צאן ישלם תחתיו' - לאו מילתא היא, דאיכא
למימר 'חד תחתיו אייתר לדרשה אחרינא' ואכתי תשעה משתמעי, בין אשור
בין אשה) - ההוא מיבעי ליה לדרשה אחרינא, דתניא: 'יכול גנב שור
שוה מנה - ישלם תחתיו נגידין (גויעים, כדמתרגמינן 'ויגוע'
(בראשית מט,לג) – 'ואיתנגיד', כלומר: כחושין
וקרובין למות)? תלמוד לומר
'תחתיו' 'תחתיו'';
אלא 'שור ושה'
דרישא מיותר, דנכתוב רחמנא 'כי יגנב איש וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור
וארבע צאן תחת השה';
אי כתב רחמנא
הכי - הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח להו!?
'וטבחו' כתיב: לחד.
ואימא: עד
דגניב תרוייהו, ומזבין להו!?
'ומכרו' כתיב – לחד!
ואימא: הוה
אמינא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד!? (להכי אצטריך שור
או שה דרישא: למימר דאף על גב דחד הוא דגנב מחייב!)
'או מכרו' כתיב (דמשמע או טביחה או מכירה, דהא
כתיב 'או' לחלק);
ואכתי הוה
אמינא עד דגניב תרוייהו (כדכתיב בסיפא: 'תחת
השור' 'תחת השה', ולהכי אצטריך שור או שה דרישא) וטבח חד ומשייר חד, או מזבין חד ומשייר חד!?
אלא שור דסיפא
ושה דרישא מייתר, דניכתוב רחמנא 'כי יגנב איש שור, וטבחו ומכרו - חמשה בקר ישלם
תחתיו, וארבע צאן תחת השה'; שור דסיפא ושה דרישא למה לי? שמע מינה שור ושה – אִין,
מידי אחרינא - לא.
אין הגונב אחר
הגנב משלם תשלומי כפל:
אמר רב: לא שנו
אלא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש – קנאו גנב ראשון, וגנב שני משלם תשלומי כפל לגנב
ראשון.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא [תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ז]: 'אמר רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה 'טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה'? - מפני שנשתרש (עשה שרשין, כלומר נתחזק) בחטא (שקנאו, ומהנו מעשיו)'; אימת? אילימא לפני יאוש (מכרו) -
(בבא קמא סח,א)
מי איכא 'נשתרש'
(הא לא אהנו מעשיו, דשינוי רשות ששינהו מרשותו לרשות לוקח בלא
יאוש - ליכא למאן דאמר דקני)? אלא
לאחר יאוש (דאהנו מעשיו, דהשתא קני לוקח בתרתי: יאוש ושינוי רשות); ואי סלקא דעתא 'יאוש (גרידא) קני (קניה גנב)' - אמאי משלם תשלומי ארבעה וחמשה (הא
דמי בעלמא הוא דאית להו לבעלים גביה)? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!
אמרי כדאמר רבא
(לקמן בשמעתין):
מפני ששנה בחטא - הכא נמי מפני ששנה בחטא (ולעולם לפני יאוש, ואף על
פי דלא אהנו מעשיו - מחייב).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.