בבא קמא דף
נ
המשך פרק חמישי 'שור שנגח את הפרה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא מט,ב)
משנה:
החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים (וכל שכן אם חפר ברשות הרבים ופתחו לרשות הרבים; ולא
תימא 'דוקא חופר ברשותיה, דהוה ליה בור דאית ליה בעלים, אבל חפר ברשות הרבים –
פטור', דהא תני סיפא: 'החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו כו'), או ברשות הרבים ופתחו
לרשות היחיד (דהוה ליה בור ברשות היחיד
והפקיר רשותו, דלא מצי למימר 'מאי בעית ברשותי', ונפל דרך פיו לתוכו – חייב, דקסבר
חיובא דבור - בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד היא, ובלבד שיפקיר רשותו), ברשות היחיד ופתחו
לרשות היחיד אחר (אף על גב דאין כאן צד
רשות הרבים) – חייב (ובלבד אם הפקיר רשותו:
אותה שפי הבור לתוכה).
הפסוקים:
שמות כא,לג: וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור
שמות כא,לד: בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו
גמרא:
תנו רבנן: 'החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים – חייב (כיון שהתקלה ברשות הרבים הוה ליה כמי שחפרו ברשות
הרבים),
וזהו בור האמור בתורה - דברי רבי ישמעאל;
רבי עקיבא אומר: הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו - זהו בור האמור בתורה (לקמיה מפרש מאי 'זהו').
אמר רבה: בבור ברשות הרבים - כולי עלמא לא פליגי דמיחייב (ורבי עקיבא מודה ליה לרבי ישמעאל בבור ברשות הרבים
דהוא אמור בתורה, אבל רבי ישמעאל לא מודי ליה לרבי עקיבא בבור ברשותו, דקסבר: 'כי
אפקרנא לך רשותי - לאו לאחיובי אנא בהזיקא אפקרתיה'); מאי טעמא? אמר קרא 'כי יפתח' ו'כי יכרה'; אם על פתיחה (שחפרו אחר וכסהו ובא אחר וגילהו) חייב - על כרייה לא
כל שכן!? אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו (שאין לו חלק בו, אלא שכרהו או שפתחו, דהיינו ברשות
הרבים, שאין הקרקע שלו); לא נחלקו אלא
(בבא קמא נ,א)
בבור ברשותו: רבי עקיבא סבר: בור ברשותו נמי חייב, דכתיב (שמות
כא,לד) בעל הבור [ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה
לו] - בבור דאית ליה בעלים קאמר
רחמנא, ורבי ישמעאל סבר: בעל התקלה; (ולעולם
ברשות הרבים; אבל ברשותו - אף על פי שהפקיר – פטור, כדפרישית. האי דנקט 'ולא
הפקיר בורו': דאם הפקיר אף בורו - הוה ליה בור ברשות הרבים); [ומוסיף רבה:] (בשלמא
'זהו' דרבי ישמעאל - למעוטי דרבי עקיבא) אלא מאי 'זהו בור האמור
בתורה' דקאמר רבי עקיבא (למעוטי
מאי? הא בור ברשות הרבים נמי אמור בתורה, כדדרשינן)? - זהו בור שפתח בו הכתוב
תחלה לתשלומין (בור דאית ליה בעלים נאמר
אצל תשלומין, כדכתיב 'בעל הבור ישלם'; ובור ברשות הרבים נאמר אצל הניזקין,
כדכתיב 'כי יפתח איש... וכי יכרה...
ונפל שמה וגו' [שמות כא,לג]; והכי קאמר רבי עקיבא: אמאי פטרת בבור ברשותו? והלא זהו
בור האמור בתורה אצל תשלומין)!
ורב יוסף אמר: בבור [שחפר] ברשות היחיד [והפקיר רשותו ולא את בורו] כולי עלמא לא פליגי דמחייב;
מאי טעמא? 'בעל הבור' אמר רחמנא: בבור דאית ליה בעלים עסקינן; כי פליגי בבור [שחפר] ברשות הרבים: רבי ישמעאל סבר בור ברשות הרבים נמי
חייב, דכתיב 'כי יפתח' ו'כי יכרה': אם על פתיחה חייב - על כרייה לא כל שכן! אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי
כרייה באה לו; ורבי עקיבא, (לעולם
ברשות היחיד והפקיר רשותו ולא בורו, דהוה ליה 'ממונו שהזיק' – חייב, משום דקרינן
ביה 'בעל הבור'; אבל ברשות הרבים - דלאו ממונו הוא - פטור) הנהו מיצרך צריכי:
דאי כתב רחמנא 'כי יפתח' הוה אמינא 'פותח הוא דסגי ליה בכסוי, כורה לא סגי ליה בכסוי עד דטאים ליה
(יסתום וימלא עפר)'; ואי כתב רחמנא 'כי יכרה' הוה אמינא 'כרייה
הוא דבעי כסוי, משום דעבד מעשה, אבל פותח - דלא עבד מעשה - אימא כסוי נמי לא בעי?!
קא משמע לן. [ומוסיף רב
יוסף:]
ואלא מאי 'זהו בור האמור בתורה' דקאמר רבי ישמעאל (הואיל ולדידיה תרוייהו כתיבי)? - זהו בור שפתח בו הכתוב
תחלה לניזקין (בור ברשות הרבים פתח בו
הכתוב תחלה, כשדבר בנזקו: 'ונפל
שמה שור או חמור' [שמות כא,לג] - בור ברשות הרבים דבר בו הכתוב: 'כי יפתח... וכי יכרה... ונפל'). (ואי
קשיא 'מתניתין מני' - רבה מוקי לה כרבי עקיבא, דמחייב אתרוייהו, ורב יוסף מוקי לה
כרבי ישמעאל.)
מיתיבי: 'החופר בור ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד - פטור (אם נפל דרך פיו שברשותו; וקסלקא דעתא: אפילו הפקיר
רשותו – פטור; אבל אם נפחתה הקמירה שקמר וכסה ברשות הרבים – חייב; דהאי תנא סבר:
חיובא דבור - ברשות הרבים הוא); ואף על פי שאינו רשאי לעשות כן - לפי שאין עושין
חלל תחת רשות הרבים;
החופר בורות שיחין ומערות ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים – חייב; והחופר
בורות ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים, כגון אלו החופרים לאושין ('לאושין' = יסוד לחומת ביתו על פני כל רוחב הבית אצל
רשות הרבים; וחבירו בספר עזרא [ד,יב]: 'וְאֻשַּׁיָּא
יַחִיטוּ'; ובגמרא 'נפל אשיתא' (ברכות דף נו,א)) – פטור (והיינו
נמי כחופר בור ברשותו, דאית ליה בעלים, והפקיר רשותו, דלא מצי למימר ליה 'מאי בעית
ברשותי'; הכא נמי לא מצי למימר ליה 'למה הלכה בהמתך על שפתו' - דהא ברשות הרבים
היא!);
ורבי יוסי ברבי יהודה מחייב, עד שיעשה מחיצה עשרה או עד שירחיק ממקום דריסת
רגלי אדם וממקום דריסת רגלי בהמה ארבעה טפחים.'
- טעמא דלאושין (שדרך לעשות כן ואינו פושע), הא לאו לאושין –
חייב (אלמא בור ברשותו חייב, וקשיא
רישא לסיפא)! הא – מני? בשלמא לרבה: רישא (דקתני
'בור ברשותו – פטור') רבי ישמעאל, וסיפא (דמיחייב, דדייקינן 'הא לאו לאושין – חייב') רבי עקיבא; אלא לרב
יוסף (דאמר 'בור ברשותו - דכולי עלמא
חייב'):
בשלמא סיפא - דברי הכל, אלא רישא (דקתני
'פטור')
- מני?: לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא?
אמר לך רב יוסף: כולה - דברי הכל היא, ורישא - שלא הפקיר לא רשותו ולא בורו
(דאמר ליה 'ברשותאי מאי בעית'?
ואצטריך לאשמועינן דאף על גב דאינו רשאי לעשות כן - דאין עושין חלל תחת רשות הרבים
- מיהו הואיל ולרשותו פתח - דפטור).
אמר רב אשי: השתא דאוקימתא לרב יוסף לדברי הכל, לרבה נמי לא תוקמה כתנאי:
מדרישא רבי ישמעאל - סיפא נמי רבי ישמעאל; ו'טעמא – דלאושין, הא לאו לאושין –
חייב'? כגון דארווח ארווחי לרשות הרבים (כגון
מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים[YH1], דהוה ליה חופר בור ברשות הרבים! והלכך: טעמא
דלאושין, הא לאו לאושין - חייב).
מיתיבי: 'החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים – חייב; ברשות היחיד
הסמוכה לרשות הרבים (דהוה ליה הפקיר רשותו) – פטור';
בשלמא לרבה: כולה רבי ישמעאל היא, אלא לרב יוסף: בשלמא רישא - רבי ישמעאל,
אלא סיפא מני?: לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא?
אמר לך: בחופר לאושין, ודברי הכל.
תנו רבנן: 'חפר ופתח ומסר לרבים (דאמר לבני עירו: "הבור זה שחפרתי - צריך לכם
לשתות מי גשמים המתכנסין שם, וראויה לשתות בהמות מהן - הרי הוא מסור לכם") – פטור; חפר ופתח
ולא מסר לרבים – חייב; וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות (לעולי רגלים בדרכים), שיחין ומערות, שהיה חופר
ופותח ומוסר לרבים, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: קיים זה הלכה זו.'
-
'הלכה זו' ותו לא?
-
אלא אימא 'אף הלכה זו'.
תנו רבנן: 'מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין, שנפלה לבור גדול; באו
והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה (שעדיין היא ראויה להיות חיה בתוך המים) אמר להם
"שלום" (תעלה); (וכן) שניה אמר להם "שלום"; שלישית (דהוה לה שהות שתצא נפשה אם ישנה שם) - אמר להם "(כבר) עלתה (ודאי)" (כדאמרינן
לקמן: דפשיטא ליה דלא תמות שם);
אמרו לה: "מי העלך"?
אמרה להם: "זכר של רחלים (אילו
של יצחק) נזדמן לי, וזקן אחד (אברהם) מנהיגו".
אמרו לו: "נביא אתה"!
אמר להם: "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו
צדיק מצטער בו (לחפור בורות ומערות לעולי
רגלים)
- יכשל בו זרעו"?
אמר רבי אחא: אף על פי כן - מת בנו בצמא, שנאמר [תהלים נ,ג: יבא אלקינו ואל יחרש אש
לפניו תאכל] וסביביו נשערה מאד - מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו (צדיקים הדבקים בו) אפילו כחוט השערה ('נשערה
מאד' - לשון 'חוט השערה');
רבי נחוניא [YH2] אמר מהכא: (תהלים פט,ח) אל נערץ בסוד קדושים
רבה ונורא על כל סביביו (מטיל
אימת משפטיו עליהם)'.
אמר רבי חנינא: כל האומר "הקב"ה ותרן הוא" (לעבור על כל פשעם) - יותרו חייו (יופקרו חייו וגופו, שמורה אל הבריות לחטוא), שנאמר (דברים לב,ד) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט [אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא].
אמר רבי חנא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב
(בבא קמא נ,ב)
[שמות לד,ו: ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון] ארך אפים [ורב חסד ואמת], ולא כתיב 'ארך אף' (משמע: מאריך רוגז, וממתין מליפרע)? - ארך אפים ('ארך אפים' משמע שני רצונים: אחת של טובה ואחת של
רעה):
לצדיקים (מלשלם שכר טוב לאלתר) ולרשעים (מלפרע מהן לאלתר).
תנו רבנן: 'לא יסקל אדם (לפנות
אבנים)
מרשותו לרשות הרבים; מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד,
אמר לו: "ריקה! מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך (שמא אתה עתיד למוכרה) לרשות שלך (רשות הרבים: כל ימיו הוא שלו)"?
לגלג עליו (לא היה מכיר טעמו של דבר).
לימים נצרך
למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים!
אמר: יפה אמר לי אותו חסיד 'מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך'!
משנה:
החופר בור ברשות הרבים, ונפל לתוכו שור או חמור – חייב; אחד החופר בור,
שיח, ומערה, חריצין ונעיצין ('בור'
- עגול הוא; 'שיח' - ארוכה וקצרה; 'מערה' - מרובעת ומכוסה בקרוי, אלא שיש לה פה;
'חריצין' - רחבין ומרובעין כמערה, ואינן מקורין, אלא כל פיו פתוח; 'נעיצין' -
קצרין מלמטה ורחבין מלמעלה) – חייב; אם כן למה נאמר 'בור'?
מה בור שיש בו כדי להמית (דהיינו) עשרה טפחים (סתם בור עשרה טפחים) - אף כל שיש בו כדי להמית,
עשרה טפחים.
היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור; ואם הוזק בו
חייב.
גמרא:
אמר רב: בור שחייבה עליו תורה - להבלו ולא לחבטו (משום דעבד ליה הבל לבור ולא משום חבטו).
אלמא קסבר: חבטה - קרקע עולם הוא דמזקא ליה (ואינו שלו);
ושמואל אמר: להבלו (חייבה
תורה, כדקאמרינן, ואף על גב דהבלא ממילא אתי ליה) - וכל שכן לחבטו (דאיהו עבד ליה חבטה); ואם תאמר: (דוקא) לחבטו אמרה תורה ולא להבלו (דהא ממילא הוא, ואיהו לא עבדיה) - התורה העידה על
הבור (דכתיב 'בור' סתם) ואפילו מלא ספוגין
של צמר (דליכא חבטה)';
מאי בינייהו? (מכדי היכא דמת בו - בין
לרב בין לשמואל חייב, ואפילו נבקעת כריסו או נשברה מפרקתו - מחייב נמי רב, דאיכא
למימר 'הבלא נמי קטלתיה'; ואפילו נשברה רגלו וכיחש - איכא למימר 'מחמת הבל
הבור חלה וכיחש' - מה לי אי טעמא דחיובא משום חבטה מה לי משום הבל?)
איכא בינייהו דעבד גובה (תל
גבוה עשרה) ברשות הרבים (ועלה שם שור ונפל, דהכא
ליכא הבלא אלא חבט): לרב אגובה לא מיחייב, לשמואל אגובה נמי מיחייב.
מאי טעמא דרב?
דאמר קרא [שמות כא,לג: וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא
יכסנו, ונפל שמה שור או חמור] 'ונפל'- עד שיפול דרך
נפילה (בעומק משמע, ועל פניו);
ולשמואל?
'ונפל' - כל דהו משמע.
תנן: 'אם כן למה נאמר 'בור'? - מה בור שיש בו כדי להמית
עשרה טפחים - אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים'; בשלמא לשמואל 'אף כל'
- לאתויי גובה, אלא לרב – 'אף כל' לאתויי מאי?
לאתויי חריצין ונעיצין.
חריצין ונעיצין - בהדיא קתני להו?
תני (חריצין ונעיצין ברישא) - והדר מפרש (מהיכא נפקי).
והני כולהו דקתני - למה לי?
צריכא: דאי תנא 'בור' - הוה אמינא: בור עשרה - הוא דאית ביה הבלא,
משום דקטין וכריכא (קצר ועגול), אבל שיח - דאריך -
אימא בעשרה לית ביה הבלא; ואי תנא 'שיח' - הוה אמינא: שיח עשרה - הוא דאית ביה
הבלא, משום דקטין, אבל מערה - דמרבעא - אימא בעשרה לית בה הבלא; ואי תני 'מערה' -
הוה אמינא: מערה בעשרה - הוא דאית בה הבלא, משום דמטללא, אבל חריצין (דרחבין) דלא מטללי, אימא בעשרה לית בהו הבלא; ואי תנא
'חריצין' - הוה אמינא: חריצין עשרה הוא דאית בהו הבלא, משום דלית בהו רויחא מלעיל
טפי מתתאי, אבל נעיצין - דרויחי מלעיל טפי מתתאי - אימא בעשרה לית בהו הבלא - קא
משמע לן.
תנן: 'היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור, ואם
הוזק בו – חייב';
'נפל לתוכו שור או חמור ומת - פטור', מאי טעמא? לאו משום דלית ביה
חבטה (ואף על גב דאית ביה הבל, וקשיא
לתרוייהו)?
לא משום דלית ביה הבלא (וכל
שכן דחבטה לית ליה).
אי הכי 'אם הוזק בו – חייב'? הא לית ביה הבלא?
אמרי אין הבלא למיתה, ויש הבלא לנזקין (חלה מחמת הבל וכיחש).
ההוא תורא דנפל לאריתא (יאור) דדלאי (משקה שדות, והיא עמוקה אמה; ולפיכך היא נקראת 'אמת
המים': דעמוקה אמה ורחבה אמה); שחטיה מריה.
טרפיה רב נחמן (משום ריסוקי אברים, דהיא
אחת מי"ח טריפות, דתנן (חולין
פ"ג מ"א; דף מב,א) 'נפלה
מן הגג', ואף על פי דלא חזינן ביה מכה, אלא שאין יכול לעמוד; ואמרינן התם (דף נא,ב):
אם שהתה מעת לעת ושחטה – כשירה; ואם עמדה והלכה אינה צריכה מעת לעת; ושור זה לא
עמד).
אמר רב נחמן: אי שקיל מריה דהאי תורא קבא דקמחא (להוצאותיו) ואזל תנא בי מדרשא (עד שיבא לפני חכמים לשאול ויורוהו:) 'אם שהתה מעת לעת (ושחטה) – כשירה' לא אפסדיה לתורא דשוה כמה קבי (שהיה ממתין)'.
אלמא קסבר רב נחמן 'יש חבטה בפחות מעשרה'!
איתיביה רבא לרב נחמן: 'היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור
ומת – פטור'; מאי טעמא? לאו משום דלית ביה חבטה?
(בבא קמא נא,א)
לא, משום דלית ביה הבלא (אבל
חבטה אית ביה, ואפילו הכי - פטור, כרב).
אי הכי – 'הוזק בו – חייב'? הא לית ביה הבלא?
אמר ליה: אֵין הבל למיתה, ויש הבל לנזקין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.