בבא קמא דף מז
המשך פרק חמישי 'שור שנגח את הפרה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא מו,ב)
וכן פרה שנגחה את השור [ונמצא
ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משתלם חצי נזק מן
הפרה ורביע נזק מן הולד]:
'חצי נזק' 'ורביע נזק' (הרי
כל הנזק חסר רביע, ואמאי)? (הא תם הוא, ו)פלגא נזקא הוא דבעי
שלומי (ותו לא), כולי נזקא נכי רבעא (דמחייבת ליה לשלומי) - מאי עבידתיה?
אמר אביי: 'חצי נזק' (דקתני) = אחד מארבעה בנזק (היינו 'חצי תשלומין שישנו על הפרה אם אין ולד', דהא
איהי משלמת חצי נזק - השתא משלם רבעא, משום דאית ליה שותפות, וכדמפרש ואזיל:
דוָלָד דאיניש אחרינא הוא:); ו'רביע נזק' (דקתני אולד) = (רביע
חצי נזק שהיה חייב אם הוא לבדו נגח, דהיינו:) אחד משמנה בנזק (כדמפרש טעמא:) ואי פרה וולד דחד נינהו -
הכי נמי דמצי אמר ליה לבעל פרה: "ממה נפשך - חצי נזק הב לי"! אלא לא,
צריכא דפרה דחד וולד דחד (כגון
שמכר לו פרה חוץ מעוברה); ואי דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה הכי נמי דאמר ליה לבעל פרה "פרה דידך
אזיקתן הב לי ראיה דאית לך שותפי!" אלא דקדים תבעיה לבעל ולד תחלה, דאמר ליה (בעל הפרה) "גלית אדעתך דשותפא אית לי" (ורבעא דנזקא הוא דמחייבנא לך; ובעל ולד אמר ליה
"אי ודאי עם ולד נגחה הואי אנא שותפא, ומחייבנא לך רבעא דנזקא; השתא דמספקא
לך - שמינית משתלמת מינאי").
איכא דאמרי: אף על גב דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה, מצי מדחי ליה, דאמר ליה:
"מידע ידעי <אנא> דשותפא אית לי".
אמר רבא: אטו 'אחד מארבעה בנזק' ו'אחד משמנה בנזק' קתני? 'חצי נזק'
ו'רביע נזק' קתני!
אלא אמר רבא: לעולם בפרה וולד דחד, והכי קאמרינן: איתה לפרה [אם
בפרה יש כדי ערך חצי הנזק] - משתלם חצי נזק
מפרה;
(בבא קמא מז,א)
ליתא לפרה (ותם אין משלם אלא מגופו,
ואמר ליה "הב לי כולה פלגא הזיקא מולד, דאיהו נמי אזקן בהדי פרה") - משתלם רביע נזק
מולד ( ורבא סבירא ליה דחד גופא הוא,
והוי כאחד מאבריה, כדמפרש בסיפא דמילתיה: משלם ליה מינה רבעא דנזקא, ואידך רבעא
מפסיד, ואפילו שוה הולד כל פלגא נזקא); טעמא - דלא ידעינן אי הוה ולד בהדה כי נגחה אי
לא הוה, אבל אי פשיטא לן דהוה ולד בהדה - כי נגחה משתלם כוליה חצי נזק מולד (כי ליתא לפרה)!
- רבא לטעמיה, דאמר רבא: פרה שהזיקה - גובה מולדה; מאי טעמא? גופה היא;
תרנגולת שהזיקה - אינו גובה מביצתה; מאי טעמא? פירשא (דבר המופרש ממנה) בעלמא הוא[YH1].
ואמר רבא: (ארישא קאי: שור שנגח את
הפרה והפילה) אין שמין לפרה בפני עצמה ולולד בפני עצמו (שעולין דמי הנזק הרבה) אלא שמין לולד על גב פרה (פרה מעוברת - כמה היתה יפה תחילה, וכמה היא שוה
עכשיו - אם מתה אם חיה), שאם אי אתה אומר כן - נמצא אתה מכחיש (מפסיד) את המזיק (ולקמיה פריך: אי דינא הוא – לכחוש!) וכן אתה מוצא בקוטע
יד עבדו של חבירו (אין שמין היד בפני עצמה,
לומר כמה אדם רוצה ליטול לקטוע יד עבד כזה, דודאי הרואה עבדו שלם - אין קוטע ידיו
אלא בדמים מרובים; אבל שמין עבד זה: כמה הוא שוה עכשיו, וכמה היה שוה תחלה), וכן אתה מוצא במזיק
שדה של חבירו (קוצץ נטיעותיו או אכל
ערוגה אחת: אין שמין אותה לבדה, אלא שמין בית סאה באותה שדה: כמה היתה יפה תחלה
ומה פחתו דמיה בשביל ערוגה זו).
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ואי דינא הוא - ליכחוש מזיק!?
משום דאמר ליה "פרה מעברתא אזיקתך - פרה מעברתא שיימנא לך".
פשיטא פרה דחד וולד דחד [של אחר; והניזק יכול לגבות מחלקו של בעל הפרה חצי
נזק, ומחלקו של בעל הולד רק רבע הנזק] - פיטמא (מה ששמין אותה שהיתה יפה מפני שומנה) - (הוי) לבעל פרה (דהא
ולד מחמתיה לא אתי שומנה) [ומערך זה 'פיטמא' יכול לגבות עד חצי נזק];
נפחא מאי (מה שהיתה יפה מפני נפחא
למי ישלם)?
רב פפא אמר: לבעל פרה; רב אחא בריה דרב איקא אמר: חולקין.
משנה:
הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ושברה בהמתו של בעל הבית – [בעל
הבית] פטור; ואם הוזקה בהן - בעל
הקדרות חייב;
ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.
הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית –[בעל
הבית] פטור;
ואם הוזקה בהן - בעל הפירות חייב;
ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב;
הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא
(בבא קמא מז,ב)
[המשך המשנה]
ברשות, ונגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית - [בעל
הבית] פטור;
נגח הוא שורו של בעל הבית – חייב.
נפל לבורו והבאיש מימיו – חייב;
היה אביו או בנו (של בעל הבית) לתוכו (בתוכו) - משלם את הכופר. (בגמרא פריך: הא תם הוא, ואמאי נקט הכי?)
ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.
רבי אומר: בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור.
גמרא:
טעמא - דשלא ברשות (משום
הכי אם הוזקה בהם - בעל קדירות חייב), הא ברשות - לא מיחייב בעל קדירות בנזקי בהמתו
דבעל חצר, ולא אמרינן 'קבולי קביל בעל קדירות נטירותא דבהמתו דבעל חצר'; - מני?
רבי היא, דאמר ('בסיפא בכולן אינו חייב
כו') 'כל
בסתמא - לא קביל עליה נטירותא' (דקסלקא
דעתא דלרבנן - כי היכי דבעל חצר ברשות מיחייב בנזקי קדירות, דבסתמא קביל עליה
נטירותא - הכי נמי מיחייב בעל קדירות בנזקי בעל הבית, דבסתמא כי יהיב ליה בעל הבית
רשותא למיעל - קביל עליה קדר נטירותא דלא ליזקו קדירותיו לבעל החצר)?
אימא סיפא: 'אם הכניס ברשות - בעל חצר חייב' אתאן לרבנן, דאמרי
בסתמא נמי קבולי קביל עליה נטירותא!
ותו [סוף המשנה]:
'רבי אומר: בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור', [ולפיכך] רישא וסיפא רבי, ומציעתא רבנן!?
אמר רבי זירא: תברא [שבור את הרישא של המשנה] (קשה
אהדדי רישא וסיפא דתנא קמא [המצוטטים לעיל בגמרא])! מי ששנה זו לא שנה זו (ותנאי היא אליבא דרבנן: מר סבר פליגי רבנן עליה
דרבי, ומר סבר לא פליגי).
רבא אמר: כולה - רבנן היא, ו'ברשות' - שמירת קדירות קבל עליו בעל החצר,
ואפילו נשברו ברוח (ד'עול ואנטריה לך' קאמר
ליה; אבל בעל קדירות לא קביל עליה מידי).
הכניס פירותיו לחצר בעל הבית [שלא
ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית - פטור; ואם הוזקה בהן - בעל הפירות חייב; ואם
הכניס ברשות - בעל החצר חייב]:
אמר רב: (הא דקתני 'אם הוזקה בהן
בעל הפירות - חייב') לא שנו אלא שהוחלקה בהן, אבל אכלה (יותר
מדאי ומתה) – פטור; מאי טעמא? - הוה לה שלא תאכל.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא: 'הנותן סם
המות לפני בהמת חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים'; סם המות - הוא [דפטור
מדיני אדם], דלא עבידא דאכלה, אבל פירות
- דעבידא דאכלה - בדיני אדם נמי מיחייב, ואמאי? [לפי
רב אפשר לטעון] 'הויא לה שלא תאכל'?
אמרי: הוא הדין אפילו פירות נמי פטור מדיני אדם, והא קא משמע לן: דאפילו סם
המות נמי - דלא עבידא דאכלה - חייב בדיני שמים;
ואיבעית אימא: סם המות נמי: באפרזתא (עשב) דהיינו פירי (דעבידא
למיכליה, והוא סם המות לבהמה).
מיתיבי 'האשה שנכנסה לטחון חטים אצל בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו
של בעל הבית – פטור; אם הוזקה – חייבת' ואמאי? נימא 'הוה לה שלא תאכל'?
אמרי: ומי עדיפא ממתניתין, דאוקימנא שהוחלקה בהן, ודקארי לה מאי קארי לה[YH3]?
אמר לך: בשלמא מתניתין קתני 'אם הוזקה בהן' = שהוחלקה בהן
הוא; אבל הכא קתני 'אם הוזקה' ולא קתני 'בהן': אכילה הוא דקתני!
ואידך אמר לך: לא שנא.
תא שמע: 'הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכל חטין, והתריז (אנפורד"א בלע"ז) ומת – פטור; ואם הכניס ברשות
- בעל החצר – חייב'; ואמאי? 'הוה ליה שלא יאכל'?
אמר רבא: 'ברשות' א'שלא ברשות' קרמית? 'ברשות' - שמירת שורו קבל עליו,
ואפילו חנק את עצמו.
איבעיא להו: היכא דקביל עליה נטירותא (כגון לרבנן – סתמא, ולרבי דאמר ליה 'כנוס שורך ואני
אשמרנו')
מהו? דנפשיה (שלא יגחנו שורו ולא ישכנו
כלבו) -
הוא דקביל עליה? או דלמא אפילו נטירותא דעלמא קביל עליה?
תא שמע, דתני רב יהודה בר סימון בנזקין דבי קרנא: 'הכניס פירותיו לחצר
בעל הבית שלא ברשות, ובא שור ממקום אחר ואכלן – פטור; ואם הכניס ברשות – חייב.'
מאן 'פטור' ומאן 'חייב'? לאו פטור בעל חצר [וחייב
בעל חצר]?
אמרי: לא, פטור בעל השור וחייב בעל השור.
ואי בעל השור -
(בבא קמא מח,א)
מאי 'ברשות' ומאי 'שלא ברשות' איכא [הרי הנתבע איננו בעל החצר,
ומדוע זה משנה אם נתן רשות או לא נתן רשות]?
אמרי: 'ברשות' - הויא לה שן ברשות הניזק (דכיון דיהיב ליה בעל חצר רשותא לעיולי - דוכתא אקני
ליה בגוה, והויא ליה 'חצר הניזק וחצר השותפין' דפטור בה על השן ועל הרגל -
ה"מ משותף לחבריה דחצר של שניהם; אבל שור מעלמא, דעל ואזיק לחד מינייהו –
'ובער בשדה אחר' קרינן ביה), ושן ברשות הניזק חייבת; 'שלא ברשות' - הויא לה שן
ברשות הרבים (לאו דוקא; כלומר: לאו
'בשדה אחר' דניזק קרינא ביה), ושן ברשות הרבים פטורה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות
10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.