בבא קמא מו

מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף מו

סיום פרק רביעי 'שור שנגח ארבעה וחמשה'

ותחילת פרק חמישי 'שור שנגח את הפרה'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא מה,ב)

אמר רב: מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל.

אמרי: אליבא דמאן (כלומר: הא - ודאי לענין תשלומין לא אצטריך ליה לרב לאשמועינן דלימין נזק שלם ולשמאל שלא הועד לה משלם חצי נזק, דהא כי האי גוונא טובא תנן: דאפילו מועד לאדם אינו מועד לבהמה, וכל שכן מועד לקרן ימין שהוא צד חזקה שבו - אינו מועד לשמאל! אלא ודאי רב - לענין שמירה אשמועינן [ואליבא דמאן])?:

אי אליבא דרבי מאיר - האמר (כי הדדי נינהו:) אחד תם ואחד מועד שמירה מעולה בעי?

(לא גרסינן 'אי אליבא דרבי מאיר פשיטא'; ואי גרסינן - הכי מפרש: אי אליבא דרבי מאיר: ולענין שמירה - לא אשמעינן רב, דהא אין חילוק בשמירתו; אלא לענין תשלומין אשמעינן? - פשיטא! דהא כי האי גוונא טובא תנן!)

אי אליבא דרבי יהודה (ואשמועינן רב דאם שמרו שמירה פחותה, ויצא והזיק בקרן ימין שהועד לה – פטור, דמועד בשמירה פחותה סגיא ליה, ואם נגח בשמאל – חייב, דתם לא אמעיט לשמירה פחותה) - מאי אריא 'קרן שמאל' (דאי נגח בה חייב חצי נזק)? אפילו (כי נגח) בימין נמי אית ביה צד תמות ואית ביה צד מועדת (לחציו פטור ולחציו חייב, דהא 'צד תמות במקומה עומדת', ואשתכח דהכא נמי חצי נזק משלם, ומאי נפקא לן מדרב)!?

אמרי: לעולם כרבי יהודה, ולא סבירא ליה דרב אדא בר אהבה (אלא לגמרי פטר ביה רבי יהודה, ואשמעינן רב:), והכי קאמר: כי האי גוונא הוא דמשכחת ביה צד תמות ומועדת ( ולענין שמירה: דאם שמרו שמירה פחותה והזיק בקרן ימין - פטור לגמרי, ואם בשמאל משלם חצי נזק),

(בבא קמא מו,א)

אבל מועד לגמרי - לא משכחת ביה צד תמות כלל (דליחייב חצי נזק).

רבי אליעזר אומר: אין לו שמירה אלא סכין:

אמר רבה: מאי טעמא דרבי אליעזר? - דאמר קרא [שמות כא,כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו] ולא ישמרנו [והמית איש או אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת] - שוב אין לו שמירה לזה.

אמר ליה אביי: אלא מעתה, דכתיב [שמות כא,לג: וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר] ולא יכסנו [ונפל שמה שור או חמור] - נמי שוב אין לו כיסוי לזה? וכי תימא הכי נמי – והתנן [בבא קמא פ"ה מ"ו]: 'כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור'!?

אלא אמר אביי: היינו טעמיה דרבי אליעזר: כדתניא: 'רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? שנאמר: [דברים כב,ח: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך] ולא תשים דמים בביתך [כי יפל הנפל ממנו] (הכי נמי האי 'לא ישמרנו' - לא יקיימנו הוא).

הדרן עלך 'שור שנגח ארבעה וחמשה'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

בבא קמא פרק חמישי 'שור שנגח את הפרה'

משנה:

שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה (ומת) ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה (ולא מת מחמת הנגיחה) אם משנגחה ילדה (ומחמת הנגיחה הפילתו) - משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד (דתם חייב חצי נזק, והאי ולד - מוטל בספק הוא, וחולקין);

וכן פרה שנגחה את השור (מפרש בגמרא) ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה - משתלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי סומכוס, דאמר 'ממון המוטל בספק חולקין', אבל חכמים אומרים: זה כלל גדול בדין: המוציא מחבירו עליו הראיה.

למה לי למימר 'זה כלל גדול בדין'? אצטריך: דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא - המוציא מחבירו עליו הראיה;

אי נמי לכי הא: דאתמר: המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן: רב אמר: הרי זה מקח טעות! ושמואל אמר: יכול שיאמר לו: לשחיטה מכרתיו לך (ואף על גב דאיכא למימר זיל בתר רובא, ורובא לרדיא קזבני, והוי מקח טעות - אשמעינן מתניתין: דהואיל ונקיט מוכר דמי - הוה ליה אידך 'מוציא מחבירו ועליו הראיה'); אמאי? וניחזי אי גברא דזבין לרדיא אי גברא דזבין לנכסתא (לשחיטה)?

לא, צריכא: בגברא דזבין להא ולהא.

וניחזי אי דמי רדיא – לרדיא, אי דמי נכסתא - לנכסתא?

לא, צריכא דאוקיר בישרא וקאי בדמי רדיא (יקרין).

אמרי:

(בבא קמא מו,ב)

ואי ליכא לאשתלומי מיניה - לישקליה לתורא בזוזי [שהרי האוקימתא כאשר הערך של הבשר שוה לערך שור לחרישה], דאמרי אנשי 'ממרי רשוותך - פארי אפרע' [תפרע במה שאתה יכול]?

לא, צריכא דאיכא לאשתלומי מיניה.

רב אמר: הרי זה מקח טעות: זיל בתר רובא, ורובא דאינשי לרדיא הוא דזבני,

ושמואל אמר: יכול שיאמר לו: לשחיטה מכרתיו לך, ולא אזלינן בתר רובא; כי אזלינן בתר רובא – באיסורא, אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא, אלא המוציא מחבירו עליו הראיה.

תניא נמי הכי: 'שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו יודע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה - משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד - דברי סומכוס; וחכמים אומרים: המוציא מחבירו עליו הראיה'.

אמר רבי שמואל בר נחמני: מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה? - שנאמר [שמות כד,יד: ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, עד אשר נשוב אליכם; והנה אהרן וחור עמכם] מי בעל דברים (תובע) יגש אליהם - יגיש ראיה אליהם.

מתקיף לה רב אשי: הא - למה לי קרא? סברא הוא: 'דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא'!! אלא קרא – לכדב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה (כגון ראובן תובע משמעון מנה שהלוהו (בעדים או בשטר), ושמעון משיבו "תפסת משלי! החזר לי מה שתפסת" או "משכון היה בידך, ונפחת מדמיו שנשתמשת בו"! בתחילה נזקקין לטענת ראובן ומוציאים לו המנה משמעון, ואחר כך נזקקין לו לטענת שמעון לדון על דבר התפיסה והמשכון) – שנאמר: 'מי בעל דברים יגש אליהם' - יגיש דבריו אליהם.

אמרי נהרדעי: פעמים שנזקקין לנתבע תחלה; והיכי דמי? דקא זילי נכסיה (שיש כאן תגרין שיקנוהו בדמים יקרים, ומחר ילכו להם; אי נמי: שקרקעותיו זלות ע"י תביעה זו שרואין אותו דחוק ואם יוציאו לו תפיסתו או משכונו - ימכרם וישלם לו מהן).

וכן פרה שנגחה את השור [ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משתלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד]:

'חצי נזק' 'ורביע נזק' (הרי כל הנזק חסר רביע, ואמאי)? (הא תם הוא, ו)פלגא נזקא הוא דבעי שלומי (ותו לא), כולי נזקא נכי רבעא (דמחייבת ליה לשלומי) - מאי עבידתיה?

אמר אביי: 'חצי נזק' (דקתני) = אחד מארבעה בנזק (היינו 'חצי תשלומין שישנו על הפרה אם אין ולד', דהא איהי משלמת חצי נזק - השתא משלם רבעא, משום דאית ליה שותפות, וכדמפרש ואזיל: דוָלָד דאיניש אחרינא הוא:); ו'רביע נזק' (דקתני אולד) = (רביע חצי נזק שהיה חייב אם הוא לבדו נגח, דהיינו:) אחד משמנה בנזק (כדמפרש טעמא:) ואי פרה וולד דחד נינהו - הכי נמי דמצי אמר ליה לבעל פרה: "ממה נפשך - חצי נזק הב לי"! אלא לא, צריכא דפרה דחד וולד דחד (כגון שמכר לו פרה חוץ מעוברה); ואי דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה הכי נמי דאמר ליה לבעל פרה "פרה דידך אזיקתן הב לי ראיה דאית לך שותפי!" אלא דקדים תבעיה לבעל ולד תחלה, דאמר ליה (בעל הפרה) "גלית אדעתך דשותפא אית לי" (ורבעא דנזקא הוא דמחייבנא לך; ובעל ולד אמר ליה "אי ודאי עם ולד נגחה הואי אנא שותפא, ומחייבנא לך רבעא דנזקא; השתא דמספקא לך - שמינית משתלמת מינאי").

איכא דאמרי: אף על גב דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה, מצי מדחי ליה, דאמר ליה: "מידע ידעי <אנא> דשותפא אית לי".

אמר רבא: אטו 'אחד מארבעה בנזק' ו'אחד משמנה בנזק' קתני? 'חצי נזק' ו'רביע נזק' קתני!

אלא אמר רבא: לעולם בפרה וולד דחד, והכי קאמרינן: איתה לפרה [אם בפרה יש כדי ערך חצי הנזק] - משתלם חצי נזק מפרה;

(בבא קמא מז,א)

ליתא לפרה (ותם אין משלם אלא מגופו, ואמר ליה "הב לי כולה פלגא הזיקא מולד, דאיהו נמי אזקן בהדי פרה") - משתלם רביע נזק מולד ( ורבא סבירא ליה דחד גופא הוא, והוי כאחד מאבריה, כדמפרש בסיפא דמילתיה: משלם ליה מינה רבעא דנזקא, ואידך רבעא מפסיד, ואפילו שוה הולד כל פלגא נזקא); טעמא - דלא ידעינן אי הוה ולד בהדה כי נגחה אי לא הוה, אבל אי פשיטא לן דהוה ולד בהדה - כי נגחה משתלם כוליה חצי נזק מולד (כי ליתא לפרה)!

- רבא לטעמיה, דאמר רבא: פרה שהזיקה - גובה מולדה; מאי טעמא? גופה היא; תרנגולת שהזיקה - אינו גובה מביצתה; מאי טעמא? פירשא (דבר המופרש ממנה) בעלמא הוא[YH1] .

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.