מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף מב

 

המשך פרק רביעי 'שור שנגח ארבעה וחמשה'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(בבא קמא מא,ב)

תנו רבנן: '[בשור תם נאמר:] [שמות כא,כח: וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקל יסקל השור ולא יאכל את בשרו] ובעל השור נקי: רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר [YH1] (דלא תימא כשהמית משלם חצי כופר, כי היכי דבנזקין חצי נזק);

אמר לו רבי עקיבא: (פשיטא דפטור:) והלא (אם חייב היה) הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו (וזה שנסקל - ממה משלם?) - (יאמרו לו בעלים) "הביאהו לבית דין וישלם לך (וישלמו לך הימנו)"!

אמר לו רבי אליעזר: כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני (אין מדרשי זה שאני דורש) אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים (שאינו נסקל; אבל ממונא אימא לשלם!? להכי אצטריך קרא)'.

-       'על פי בעלים' - מודה בקנס הוא (פטור! וכי היכי דמפטר מקטלא - מפטר נמי מכופר, ולמה לי קרא)? (והוא הדין דהוה מצי למפרך אעד אחד: פשיטא דפטור)

-       קסבר כופרא כפרה (לפיכך - אי לא מעטיה - הוה אמינא ליחייב בין בעד אח,ד בין על פי עצמו, כי היכי דתיהוי ליה כפרה).

תניא אידך: 'אמר לו רבי אליעזר: עקיבא - כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני אלא במתכוון להרוג את הבהמה - והרג את האדם, למצרי - והרג ישראל, לנפלים - והרג בן קיימא (דפטור מסקילה כדתנן במתניתין (לקמן דף מד,א)).

הי אמר ליה ברישא?

רב כהנא משמיה דרבא אמר: 'מתכוון' אמר ליה ברישא (דראיה גדולה היא, דלהאי - ודאי אצטריך קרא; אבל המית על פי עד אחד כו' - ראיה קטנה היא, דאיכא לאותוביה 'מודה בקנס פטור'; ובעד אחד נמי איכא למימר 'פשיטא דלא מחייב, דהא תרי בעינן לאפוקי ממונא, ואפילו גבי מועד נמי פטור').

רב טביומי משמיה דרבא אמר: 'המית' אמר ליה ברישא.

רב כהנא משמיה דרבא אמר:: 'מתכוון' אמר ליה ברישא: משל לצייד ששולה דגים מן הים:

 

 

(בבא קמא מב,א)

משכח רברבי (ברישא) - שקיל (להו), (וכי הדר משכח) זוטרי - שקיל (הכא נמי: אף על גב דראייה גדולה אמר ליה ברישא - כי הדר משכח ראייה זוטרתי - אמרה ניהליה).

רב טביומי משמיה דרבא אמר: המית אמר ליה ברישא: משל לצייד ששולה דגים מן הים: משכח זוטרי (ברישא) שקיל (להו, סבר דלמא לא משכח אחריני), (וכי הדר) משכח רברבי (ולית ליה מנא כולי האי דליחזקינהו לכולהו) - שדי זוטרי ושקיל רברבי (הכא נמי: 'המית' אמר ליה ברישא, דאכתי לא הוה ידע ליה מילתא דעדיפא מיניה; כי הדר משכח הך - הדר ביה מקמייתא).

 

תניא אידך: 'בעל השור נקי': רבי יוסי הגלילי אומר: (נגח את האשה ויצאו ילדיה) נקי מדמי ולדות. אמר לו רבי עקיבא[YH2] : הרי הוא אומר [שמות כא,כב: ו]כי ינצו אנשים [ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים] - אנשים - ולא שוורים.'.

שפיר קאמר רבי עקיבא!

אמר רב עולא בריה דרב אידי: איצטריך! סלקא דעתא אמינא 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים: מה 'אנשים' מועדין - אף 'שוורים' (דפטר להו קרא -) מועדין (הוא דפטר), הא תם מיחייב - כתב רחמנא 'בעל השור נקי' (למימר דלא דרשינן 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים' אלא): דפטור (תם פטור ומועד חייב).

אמר רבא: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא [היתכן שמועד פטור ותם חייב; פירוש מילולי: [יציבא =] בסיס על האדמה וחיציו [= גיורא] נשארים בשמי השמים? הרי זה לא יתכן; וכן דין זה לא יתכן, שתם ישלם ומועד פטור]!?

אלא אמר רבא: איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים: מה 'אנשים' מועדין - אף 'שוורים' מועדין [שאינם משלמים], וקל וחומר לתמין דפטירי' [כך הייתי סובר; וכדי לבטל סברה זו] - הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי': תם פטור ומועד חייב.

 

אמר ליה אביי: אלא מעתה גבי בושת נמי (דקיימא לן (לקמן דף פז,א) 'שורו שבייש – פטור', ונפקא לן מ'כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת וגו' 'וקצותה את כפה' [דברים כה, יא-יב] – ממון, דהיינו בושת) נימא הכי: 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים: מה 'אנשים' מועדין [משלמים בושת] - אף 'שוורים' מועדין [שאינם משלמים בושת], וקל וחומר לתמין דפטירי, הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי': תם פטור ומועד חייב [בתשלום בושת]; וכי תימא: הכי נמי (דלרבי יוסי הגלילי משלם מועד ממון בושת), אי הכי ליתני [לשון הברייתא הייתה צריכה להיות] 'בעל השור נקי - רבי יוסי הגלילי אומר: פטור מדמי ולדות ומבושת'!

אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: (להכי אצטריך דאי מדרבי עקיבא - הוה אמינא 'אנשים ולא שוורים' הכי מידרש:) אנשים: אֵין אסון באשה – יענשו; יש אסון באשה - לא יענשו (אנשים הוא דכי יש אסון באשה לא יענשו בדמי ולדות, דקם ליה בדרבה מיניה), ולא שוורים: דאף על גב דיש אסון – יענשו (בדמי ולדות, דליכא בה חיוב מיתה); הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי' – דפטור.

 

מתקיף לה רב אדא בר אהבה: אטו באסון תליא מילתא? בכוונה תליא מילתא! (ואפילו יש אסון באשה - יענשו אם נתכוין לחבירו

דסבירא ליה לרב אדא כרבי שמעון דאמר במסכת סנהדרין, ב'אלו הן הנשרפין' (דף עט,א) 'נתכוון להרוג את זה והרג את זה - פטור ממיתה וחייב ממון', ולית ליה דתנא דבי חזקיה דאמר 'לא חלקת בו בין מתכוין לשאין מתכוין לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון'; 'ולא יהיה אסון' [שמות כא,כב] דקרא - בחבירו קדריש ליה: אם אין אסון בחבירו - אפילו יש אסון באש�ה – יענש; וכיון דאנשים אהיכא דיש אסון נמי יענשו, אשתכח דאמעיט שוורים בין ביש אסון בין בשאין אסון, ו'בעל השור נקי' למה לי!?)

אלא אמר רב אדא בר אהבה: אנשים כי נתכונו זה לזה - אף על גב שיש אסון באשה - יענשו כי נתכונו ל�אשה עצמה - לא יענשו; ולא שוורים, דאפילו נתכונו לאשה עצמה – יענשו [כך הייתי סובר]; כתב רחמנא 'בעל השור נקי' – דפטירי.

וכן כי אתא רב חגי מדרומא, אתא ואייתי מתניתא בידיה כוותיה דרב אדא בר אהבה.

 

תניא אידך: 'בעל השור נקי' - רבי עקיבא אומר: נקי מדמי עבד'[YH3] .

 

(בבא קמא מב,ב)

ונימא רבי עקיבא לנפשיה (כדאקשי ליה לרבי אליעזר לעיל [מא,ב: ובעל השור נקי: רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר; אמר לו רבי עקיבא: והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו - "הביאהו לבית די�ן וישלם לך"! אמר לו רבי אליעזר: כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים]): 'והלא עצמו אין משתלם אלא מגופו - הביאהו לבית דין וישלם לך'?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: כשקדם בעליו ושחטו (קודם שנגמר דינו אצטריך ליה קרא למפטריה); מהו דתימא לישתלם מיניה - קא משמע לן: הואיל ובר קטלא הוא, אף על גב דשחטיה - לא לישתלם מיניה.

אי הכי - לרבי אליעזר נמי 'כשקדם ושחטו'? (אמאי מותיב רבי עקיבא לרבי אליעזר לעיל 'הביאהו לבית דין', ולא אסיק אדעתיה דמצי לשנויי ליה 'כשקדם ושחטו' - אי לית ליה טעמא אחרינא?)

הכי נמי; וסבר דלמא אית ליה טעמא אחרינא דעדיף מהאי, ונימא [רבי אליעזר] ליה [לרבי עקיבא].

ורבי אליעזר נמי - לישני ליה 'שקדם ושחטו'?

אמר לך (רבי אליעזר): התם הוא: דנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם (שקדם ושחטו לא אצטריך קרא דהתם), דשור - לאו בר קטלא הוא כלל (כי הרגו שלא בכוונה), דסלקא דעתא אמינא – ניחייב, אצטריך קרא למעוטי (אצטריך למפטריה מכופר, ואי לא מיעטיה - הוה אמינא עיקר חיובו כופר הוא); אבל הכא - דמעיקרא בר קטלא הוה (תחילת דינו נפטר מממון ולא חלה עליו תשלומין דאיכא למימר "הביאהו לבית דין") - (הלכך: כי קדים ושחטו - נמי) לא צריך קרא אף על גב דשחטיה (בלא קרא מיפטר ולא צריך קרא)

 

ולרבי עקיבא נמי - ודאי הכי הוה (קושיא היא)?

אלא אמר רב אסי: האי מילתא - מפי דגברא רבה שמיע לי, ומנו? - רבי יוסי ברבי חנינא: סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי עקיבא 'אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם' - משתלם נמי [דמי עבד] מעלייה (ואף על גב דמקטיל, דהא לגבי חבלת אדם - אין תורת תם עליו, ואינו נפטר בטענת "הביאהו לבית דין), כתב רחמנא 'בעל השור נקי'.

אמר ליה רבי זירא לרב אסי: והא תבריה רבי עקיבא לגזיזיה (דאשמעינן בהדיא דאין משתלם אלא מגופו, ואכתי איכא למימר 'הביאהו לבית דין?'), דתניא: 'רבי עקיבא אומר: יכול ישלם מן העלייה? תלמוד לומר: [שמות כא,לא: או בן יגח או בת יגח] כמשפט הזה יעשה לו: מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה'!?

אלא אמר רבא: אצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל ומחמירני בעבד (לגבי מועד) יותר מבן חורין: שבן חורין יפה סלע – נותן סלע, שלשים - נותן שלשים, ועבד יפה סלע נותן שלשים, משתלם נמי דמי עבד מן העלייה' - כתב רחמנא 'בעל השור נקי'.

 

תניא כותיה דרבא [השוה למכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה י, דברי רבן גמליאל]: 'בעל השור נקי' - רבי עקיבא אומר: נקי מדמי עבד: והלא דין הוא: הואיל וחייב בעבד וחייב בבן חורין; מה כשחייב בבן חורין - חלקת בו בין תם למועד (דמועד משלם כופר ותם פטור) - אף כשחייב בעבד נחלק בו בין תם למועד! ועוד, קל וחומר: ומה בן חורין, שנותן כל שוויו, חלקת בו בין תם למועד – עבד, שאינו נותן אלא שלשים (אפילו שוה מאה מנה), אינו דין שנחלוק בו בין תם למועד!? לא מחמירני בעבד יותר מבן חורין: שבן חורין יפה סלע - נותן סלע, שלשים - נותן שלשים, ועבד יפה סלע נותן שלשים. יכול יהא חייב? תלמוד לומר: 'בעל השור נקי' - נקי מדמי עבד'.

 

תנו רבנן: '(במועד כתיב:) [שמות כא,כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו] והמית איש או אשה [השור יסקל וגם בעליו יומת]; אמר רבי עקיבא: וכי מה בא זה ללמדנו? אם לחייב על האשה כאיש - הרי כבר נאמר [שמות כא,כח: ו]כי יגח שור את איש או את אשה [ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי]? אלא להקיש אשה לאיש: מה איש: נזקיו ליורשיו - אף אשה: נזקיה ליורשיה (ולא לבעלה)'.

וסבר רבי עקיבא לא ירית לה בעל? והתניא: '[במדבר כז,יא: ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו] וירש אותה [והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה] מכאן שהבעל יורש את אשתו  ('שארו' זו אשתו) - דברי רבי עקיבא (והא ליכא למימר דלדידה ניתיב ירושה דידיה, דהא 'ממשפחתו' כתיב! אלא הכי קאמר: 'ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו'; ו'שארו' - שהיא אשתו - הוא יורש אותה)';

אמר ריש לקיש: לא אמר (נזקיה ליורשיה) אלא בכופר, הואיל ואין משתלם אלא לאחר מיתה (הלכך לא זכתה בו מחיים), והוה ליה 'ראוי' (ולא מוחזק), (וקיימא לן ביש נוחלין (בבא בתרא דף קיג.)) ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק (דאין הבעל יורש את אשתו בראוי לבוא לאחר מיתתה כבמוחזק לה מחיים);

מאי טעמא (אין כופר משתלם אלא לאחר מיתה, אף על גב דכתיב 'והמית'? נימא דכיון שאמדוהו למיתה - לישתלם מחיים)? - אמר קרא [שמות כא,כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו] והמית איש או אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת (שור אינו בסקילה עד שימות הניזק, דכתיב 'והמית איש... והשור יסקל'); (פסוק ל) אם כופר יושת עליו [ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו]'.

 

ובנזקין - לא אמר רבי עקיבא? והתניא: 'הכה את האשה ויצאו ילדיה - נותן נזק וצער לאשה, ודמי ולדות לבעל (התורה זכתה לו כדכתיב '[ישית עליו] בעל האשה' (שמות כא)); אין הבעל - נותן ליורשיו; אין האשה - נותנת ליורשיה (נזק וצער); היתה שפחה (כלומר: היתה משוחררת מעוברת ממשוחרר) ונשתחררה

 

 

(בבא קמא מג,א)

או גיורת (עוברת מגר, ומתו שניהם) – זכה (פטור מן הכל, שהוא קודם)'. (הואיל ואין לה יורשין - כל הקודם בשלה זכה, וזה שישנו בידו קודם לכל אדם;

אבל ישראלית מעוברת מישראל - אפילו אין להם בני�ם - יש לה יורשין לירש חלקה, ויש לו יורשין לירש חלקו;

ודוקא נשתחררה קודם חבלה, אבל היתה שפחה כשחבל בה - חייב בכל, אפילו בדמי ולדות, ויתן לאדוניה: דדמי ולדות שפחה אינם אלא לבעלים שלה, כדאמרינן לקמן ב'שור שנגח את הפרה' (דף מט.), דאמר ליה 'חמרתא מעברתא אזקת מינאי').

אמר רבה: בגרושה (עסקינן, ומשום הכי נותן ליורשיה: שגירשה אחר החבלה);

וכן אמר רב נחמן: בגרושה.

אמרי: גרושה נמי תיפלוג בדמי ולדות!?

אמר רב פפא: התורה זכתה דמי ולדות לבעל, אפילו בא עליה בזנות; מאי טעמא? אמר קרא [שמות כא,כב: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש] כאשר ישית עליו בעל האשה [ונתן בפללים] (אבועל הקפיד).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ;    מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

 

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

 

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.