בבא קמא מא

מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף מא

המשך פרק רביעי 'שור שנגח ארבעה וחמשה'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא מ,ב)

אמר מר: 'נוגח משלם את הכופר, רובע אינו משלם את הכופר' - היכי דמי?: אילימא דרבעה וקטלה - מה לי קטלה בקרנא מה לי קטלה ברביעה? ואלא דרבעה ולא קטלה - האי דלא משלם כופר - משום דלא קטלה הוא!

אמר אביי: לעולם דרבעה ולא קטלה: דאתיוה לבי דינא וקטלוה; מהו דתימא

(בבא קמא מא,א)

[הריגת האשה על ידי בית דין נחשב] כמאן דקטלה [השור] דמי [שהרי הוא רבעהּ, ובעל השור ישלם כופר] - קא משמע לן.

רבא אמר: לעולם דרבעה וקטלה; ודקא קשיא לך 'מה לי קטלה בקרנים מה לי קטלה ברביעה' - קרן כוונתו להזיק; האי - כוונתו להנאת עצמו הוא.

במאי פליגי?

ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק (דאילו ברשות הרבים אין חייב ברגל לדברי הכל, דכתיב 'בשדה אחר' [שמות כב,ד] בפרק קמא (דף ג,ב)): לאביי משלם כופר (אף על פי שלא נתכוון להזיק [דהיינו רגל], דהא אוקי דרבעה ולא קטלה - הא קטלה משלם כופר), לרבא לא משלם כופר.

[סיכום המחלוקת בין רב לשמואל בתחילת הגמרא:] תניא כוותיה דרב: 'שור האיצטדין אינו חייב מיתה, וכשר לגבי מזבח, מפני שהוא כמעושה.'

משנה:

שור שנגח את האדם ומת: מועד משלם כופר, ותם פטור מן הכופר, וזה וזה חייבין מיתה (דבתם נמי כתיב: 'סקל יסקל' [שמות כא,כח: וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי]);

וכן בבן (קטן) וכן בבת (תינוקת) - (חייב עליהן סקילה וכופר כגדולים).

נגח עבד או אמה - נותן שלשים סלעים, בין שהוא יפה מאה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד.

גמרא:

וכי מאחר דמתם קטלינן ליה - מועד היכי משכחת לה?

אמר רבה: הכא במאי עסקינן? - כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם (שרץ אחריהן זה אחר זה וברחו מפניו, ואמדו: שאם לא ברחו - היה הורגן).

רב אשי אמר: אומדנא - לאו כלום הוא, אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שסיכן לשלשה בני אדם (לפיכך לא נסקל בשנים הראשונים; וכשנגח שלישי - מתו כולם, הלכך משלם עליו כופר).

רב זביד אמר: כגון שהרג שלשה בהמות.

ומועד לבהמה הוי מועד לאדם (בתמיה)?

אלא אמר רב שימי: כגון שהרג שלשה עובדי כוכבים.

ומועד לעובדי כוכבים הוי מועד לישראל?

אלא אמר רבי שמעון בן לקיש: כגון שהרג שלשה בני אדם טרפה (אטרפה לא קטלינן ליה, דגברא קטילא קטיל).

ומועד לטרפה הוי מועד לשָלם (בתמיה)?

אלא אמר רב פפא: דקטל וערק (לאחר שהעידו בו - ברח) לאגמא, דקטל וערק לאגמא.

רב אחא בריה דרב איקא אמר: כגון שהוזמו זוממי זוממין. (כשנגח שתי נגיחות ראשונות, והעידו בו שתי כיתות עדים - באו כת אחת והזימו�ם ופטרוהו; וכשנגח נגיחה שלישית והעידו בו באתה כת המזמת להזימן, והוזמה אותה הכת אף על הזמות ראשונות, ונמצא השור מועד, ומשלם כופר על השלישית.)

הניחא אי לייעודי תורא בעינן (שלשה ימים דכתיבי בקרא) – שפיר (הרי נגח שלש נגיחות בשלשה ימים, ואף על גב שלא נתקיימה העדאתו אלא בכת אחת - לא איכפת לן), אלא אי לייעודי גברא בעינן (שלשה ימים) - מימר אמר ליה "לא הוה ידענא (שתי נגיחות הראשונות, דאינטריה, שהמזימין הטעוני)"!?

כגון דאמרי "כל אימת דקטיל תוריה (שהמזימין העידו דגביה) - גביה הוה קאי (וראה בנגיחותיו)".

רבינא אמר: (משכחת לה דלא נסקל בשתים הראשונות כגון שהעדים המעידים עליו) במכירין את בעל השור ואין מכירין את השור (ובשלישית הוכר).

מאי הוה ליה (לבעלים) למעבד (ואמאי מחייבת ליה כופר)?

משום דאמרי ליה "תורא נגחנא אית לך בבקרך, איבעי לך נטורי כולי בקרך".

וזה וזה חייבין מיתה כו':

תנו רבנן [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה י]: 'ממשמע שנאמר [שמות כא,כח וכי יגח שור את איש או את אשה ומת] סקול יסקל השור [ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי] - איני יודע שנבילה היא, ונבילה אסורה באכילה? מה תלמוד לומר 'לא יאכל את בשרו'?

מגיד לך הכתוב: שאם שחטו לאחר שנגמר דינו - אסור באכילה (דהכי משמע קרא: משבא שור לידי סקילה – יסקל, ושוב לא יאכל את בשרו).

אין לי אלא באכילה, בהנאה מנין?

תלמוד לומר: 'ובעל השור נקי''.

מאי משמע?

שמעון בן זומא אומר: כאדם שאומר לחבירו "יצא איש פלוני נקי מנכסיו, ואין לו בהם הנאה של כלום"'.

וממאי ד'לא יאכל את בשרו' להיכא דשחטו אחר שנגמר דינו שאסור באכילה? אימא דהיכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה הוא, והאי 'לא יאכל את בשרו' להיכא דסקליה מסקל, (ואתא 'לא יאכל') דאסור בהנאה הוא, כדרבי אבהו (ו'נקי' מבעיא ליה לדרשה אחריתי: לחצי כופר ולדמי ולדות, כדלקמן), דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר 'לא יֵאָכֵל', 'לא תאכַל', 'לא תאכלוּ' - אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה, (שכתב לך בה 'לא תאכלוּ':) לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה' (והוצרך הכתוב לפרש לך בה היתר הנאה: 'לגר אשר בשעריך [תתננה ואכלה] [דברים יד,כא]; אלמא 'לא תאכלו' - איסור הנאה הוי משמע)!?

אמרי: הני מילי (דמפיק קרא לאיסור הנאה בלשון אכילה) - היכא דנפיק ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא: מ'לא יאכל' (אגב דמורי לן נמי אאכילה - מפיק ליה בלשון אכילה); אבל הכא - דאיסור אכילה מ'סקֹל יסקל' נפקא, אי סלקא דעתך האי 'לא יאכל את בשרו' איסור הנאה הוא (אי להנאה גרידתא אתא) - נכתוב רחמנא 'לא יהנה', אי נמי (אפילו לדידך - לכתוב) 'לא יֵאָכֵל' (ותו לא); 'את בשרו' למה לי? (אלא - לאו לאשמועינן) דאף על גב דעבדיה כעין בשר (שחוטה בהכשר) – דשחטיה – אסור (באכילה ובהנאה, דהשתא אצטריך ליה לקרא לאפוקי בלשון אכילה).

מתקיף לה מר זוטרא: אימא: הני מילי (דאסור אם שחטו) -

(בבא קמא מא,ב)

היכא דבדק צור ושחט בו (דהיינו כעין סקילה באבנים), דעבדיה כעין סקילה, אבל היכא דשחטיה בסכין – לא.

אמרי: אטו סכין כתיבא באורייתא (שתהא שחיטתו חשיבא להתיר יותר משחיטת צור)? והתנן [חולין פ"א מ"ב]: 'השוחט במגל יד, בצור, ובקנה - שחיטתו כשירה'!?

והשתא: דנפקא ליה איסור אכילה ואיסור הנאה 'מלא יאכל את בשרו' (כרבי אבהו להיכא דשחטיה, וכל שכן להיכא דסקליה) – 'בעל השור נקי' למה לי?

להנאת עורו; דסלקא דעתך אמינא 'בשרו הוא דאסור בהנאה, אבל עורו נשתרי בהנאה' - קמשמע לן: 'בעל השור נקי'.

ולהנך תנאי דמפקי ליה להאי 'בעל השור נקי' לדרשה אחרינא [כדבעינן למימר קמן] - הנאת עורו מנא להו?

נפקא להו מ'את בשרו' - את הטפל לבשרו; מאי ניהו? עורו!

והאי תנא 'את' לא דריש, כדתניא (דפירש מהן נחמיה): 'שמעון העמסוני - ואמרי לה נחמיה הע�מסוני - היה דורש כל 'את'ין שבתורה; כיון שהגיע ל'את ה' אלהיך תירא [ואתו תעבד ובשמו תשבע (דברים ו,יג)]' (לא ידע מה לרבות) - פירש; אמרו לו תלמידיו: רבי: כל אתין שדרשת מה תהא עליהן?

אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה - כך קבלתי שכר על הפרישה.

- עד שבא רבי עקיבא ולימד: את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים.'.

תנו רבנן: '[בשור תם נאמר:] [שמות כא,כח: וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקל יסקל השור ולא יאכל את בשרו] ובעל השור נקי: רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר [YH1] (דלא תימא כשהמית משלם חצי כופר, כי היכי דבנזקין חצי נזק);

אמר לו רבי עקיבא: (פשיטא דפטור:) והלא (אם חייב היה) הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו (וזה שנסקל - ממה משלם?) - (יאמרו לו בעלים) "הביאהו לבית דין וישלם לך (וישלמו לך הימנו)"!

אמר לו רבי אליעזר: כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני (אין מדרשי זה שאני דורש) אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים (שאינו נסקל; אבל ממונא אימא לשלם!? להכי אצטריך קרא)'.

- 'על פי בעלים' - מודה בקנס הוא (פטור! וכי היכי דמפטר מקטלא - מפטר נמי מכופר, ולמה לי קרא)? (והוא הדין דהוה מצי למפרך אעד אחד: פשיטא דפטור)

- קסבר כופרא כפרה (לפיכך - אי לא מעטיה - הוה אמינא ליחייב בין בעד אח,ד בין על פי עצמו, כי היכי דתיהוי ליה כפרה).

תניא אידך: 'אמר לו רבי אליעזר: עקיבא - כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני אלא במתכוון להרוג את הבהמה - והרג את האדם, למצרי - והרג ישראל, לנפלים - והרג בן קיימא (דפטור מסקילה כדתנן במתניתין (לקמן דף מד,א)).

הי אמר ליה ברישא?

רב כהנא משמיה דרבא אמר: 'מתכוון' אמר ליה ברישא (דראיה גדולה היא, דלהאי - ודאי אצטריך קרא; אבל המית על פי עד אחד כו' - ראיה קטנה היא, דאיכא לאותוביה 'מודה בקנס פטור'; ובעד אחד נמי איכא למימר 'פשיטא דלא מחייב, דהא תרי בעינן לאפוקי ממונא, ואפילו גבי מועד נמי פטור').

רב טביומי משמיה דרבא אמר: 'המית' אמר ליה ברישא.

רב כהנא משמיה דרבא אמר:: 'מתכוון' אמר ליה ברישא: משל לצייד ששולה דגים מן הים:

(בבא קמא מב,א)

משכח רברבי (ברישא) - שקיל (להו), (וכי הדר משכח) זוטרי - שקיל (הכא נמי: אף על גב דראייה גדולה אמר ליה ברישא - כי הדר משכח ראייה זוטרתי - אמרה ניהליה).

רב טביומי משמיה דרבא אמר: המית אמר ליה ברישא: משל לצייד ששולה דגים מן הים: משכח זוטרי (ברישא) שקיל (להו, סבר דלמא לא משכח אחריני), (וכי הדר) משכח רברבי (ולית ליה מנא כולי האי דליחזקינהו לכולהו) - שדי זוטרי ושקיל רברבי (הכא נמי: 'המית' אמר ליה ברישא, דאכתי לא הוה ידע ליה מילתא דעדיפא מיניה; כי הדר משכח הך - הדר ביה מקמייתא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.