בבא קמא דף מ
המשך פרק רביעי 'שור שנגח ארבעה וחמשה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא לט,ב)
אמר ליה רב אחא בר אביי לרבינא: בשלמא לאביי דאמר 'פליגי' – שפיר (מוקי לה במועד למתניתא קמייתא - דבתם ליכא לאוקמא
לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס לתם, דאשמועינן ליה במתניתא בתרייתא, דאמר 'אין
מעמידין', הלכך על כרחך קמייתא נמי במועד, ולא נטריה כלל ומשלם חצי נזק דמועדת); אלא לרבא דאמר 'לא
פליגי' (ואית ליה לרבי יעקב 'מעמידין
אפוטרופוס לתם') אדמוקי לה (לקמייתא) במועד - נוקמא בתם!?
(בבא קמא מ,א)
אי לרבי יהודה (כלומר: אי כרבי יהודה
סבירא ליה - דאמר לקמן 'תם לא סגי ליה בשמירה פחותה') - (כגון) דעבד ליה שמירה פחותה ולא עבד ליה שמירה מעולה; אי
לרבי אליעזר בן יעקב (דאמר 'תם סגי ליה בשמירה
פחותה')
- (כגון) דלא עביד ליה שמירה כלל,
דתניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד תם ואחד מועד ששמרן שמירה פחותה – פטורין',
והא קא משמע לן רבי יעקב (ואיצטריך
לרבי יעקב לאשמועינן): דמעמידין להן אפוטרופין לתם לגבות מגופו (ולהכי תנא 'חצי נזק' ולא תנא 'רבי יעקב מחייב' סתמא:
דלא תימא במועד קמיירי, וכולה נזקא קאמר; אבל בתם - אפילו פלגא נזקא נמי לא, דאין
מעמידין)?
אמר ליה: הכי קאמר: חדא דאית ביה תרתי טעמא (הואיל וסבירא ליה לרבא דלא פליגי רבי יעקב ורבי
יהודה בכולהו, סבירא ליה הכי; ולהכי אוקמה רבא במועד ובשמירה פחותה: דתשמע מינה
דאית ליה לרבי יעקב כרבי יהודה, דסגי ליה לצד מועדת בשמירה פחותה, וצד תמות במקומה
עומדת, ולדידיה לא סגי ליה בשמירה פחותה; ותשמע נמי דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות
מגופו).
רבינא אמר: 'רשות משנה' איכא בינייהו (בין רבי יעקב לרבי יהודה), כגון דהוה מועד, ונתפקח
החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן: רבי יהודה סבר: הרי הוא בחזקתו (שהועד בבית אפוטרופוס ומשלמים בעלים נזק שלם: החצי
מגופו וחצי מעלייה, ככל תמים שהועדו); רבי יעקב סבר: רשות משנה.
תנו רבנן: 'אפוטרופסים משלמין (נזק) מן העלייה ואין משלמין כופר (היכא דהמית את האדם)'; מאן תנא 'כופרא כפרה'
ויתמי לאו בני כפרה נינהו?
אמר רב חסדא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא, דתניא: [מכילתא דרשב"י, שמות כא,ל: אם כֹּפֶר יוּשַׁת עליו] ונתן פדיון נפשו [ככל אשר יושת עליו] - דמי ניזק; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה
אומר: דמי מזיק.' מאי? לאו בהא קמיפלגי: דרבנן סברי 'כופרא - ממונא הוא' ורבי ישמעאל בנו
של רבי יוחנן בן ברוקה סבר 'כופרא - כפרה'?
אמר רב פפא: לא! דכולי עלמא 'כופרא - כפרה הוא', והכא - בהא קמיפלגי: רבנן
סברי: בדניזק שיימינן (בגופו של מת, ובהכי מכפר
מזיק), ורבי
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר: בדמזיק שיימינן;
מאי טעמא דרבנן? נאמרה 'שיתה' למטה (לענין
דמי ולדות 'כאשר ישית עליו בעל האשה' [שמות
כא,כב]) ונאמרה 'שיתה' למעלה (במועד שהמית 'אם כופר יושת עליו'): מה להלן – בדניזק, אף כאן בדניזק.
ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר: 'ונתן פדיון נפשו' כתיב!
ורבנן?
אִין, 'פדיון נפשו' כתיב, מיהו כי שיימינן - בדניזק שיימינן.
משבח ליה רבא לרב נחמן בדרב אחא בר יעקב דאדם גדול הוא. אמר ליה: לכשיבא
לידך - הביאהו לידי.
כי אתא לגביה, אמר ליה [רב נחמן
לרב אחא]:
בעי מינאי מילתא.
בעא מיניה: שור של שני שותפין - כיצד משלמין כופר (דבשלמא נזקין האי פלגא משלם והאי פלגא משלם, דאהזיקא
דניזק קפיד רחמנא, והאי מטי ליה נזק שלם; אבל כופרא - כפרה דמזיק הוא, ותרוייהו
כפרה בעו, ובחצי כופר לא מיכפר)? משלם האי כופר והאי כופר? כופר אחד אמר רחמנא ולא
שני כופרין! האי חצי כופר והאי חצי כופר - כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר!?
אדיתיב וקא מעיין בה - אמר ליה [שאלה שניה]: תנן [ערכין פ"ה מ"ו]: 'חייבי ערכין -
ממשכנין אותן (גזבר הקדש דכיון דלאו
לכפרה אתי - משהי ליה); חייבי חטאות ואשמות - אין ממשכנין אותן (דכיון לכפוריה חטאיה קבעי לה לא משהי ליה)'; חייבי כופרין מאי?
כיון דכפרה הוא - כחטאת ואשם דמי, מחמר חמיר עילויה ולא בעי משכוניה? או דלמא כיון
דלחבריה הוא דבעי מיתבא ליה - ממונא הוא, ולא לגבוה הוא, ולא חמיר עליה, ובעי
משכוניה? אי נמי: כיון דהוא לא חטא, וממוניה הוא דאזיק - לא חמיר מילתא עילויה,
ובעי משכוניה?
אמר ליה: שבקן אסתגר בקמייתא (הוסגרתי
ונאלמתי בראשונה).
תנו רבנן [תוספתא בבא קמא פ"ה
ה"ד [ליברמן]]: 'שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד (והזיק בבית שואל) - בעלים משלמין חצי נזק
ושואל משלם חצי נזק (דנטירותא דתם מיהא מקבל
עליה, ובעלים - הואיל ולא הודיעוהו - משלמין החצי); הועד בבית שואל (שהזיק בתוך ימי שאילתו שלש פעמים) והחזירו לבעלים (ואחר כך הזיק) - בעלים משלמין חצי נזק (לקמן מפרש טעמא: דקסבר 'רשות משנה', ופרכינן רישא
לסיפא)
ושואל פטור מכלום.'
אמר מר: 'שאלו בחזקת תם ונמצא מועד - בעלים משלמין חצי נזק ושואל חצי
נזק' – ואמאי? לימא ליה "תורא שאילי, אריא לא שאילי (נטירותא דאריא לא קבילית עלי: דאי תם הוה - לא הוה
נגח)"?
אמר רב: הכא במאי עסקינן? - שהכיר בו שהוא נגחן (אבל לא ידע שנגח שלש נגיחות; הלכך נטירותא [דתם] נגח
קביל עליה, והוה ליה לנטורי).
ונימא ליה "תם שאילי, מועד לא שאילי [והרי
השאילה היתה במקח טעות]!"?
משום דאמר ליה: "סוף סוף, אי תם הוה - פלגא נזקא בעית שלומי, השתא נמי
זיל שלים פלגא נזקא!"
ונימא ליה: "אי תם - הוה משתלם מגופו (ולא משלי)"?
משום דאמר ליה: סוף סוף "את - לאו תורא בעית שלומי לדידי [היית
צריך להחזיר לי ממילא שור שלם, ואם בית דין מכרו אותו ונתנו חצי לניזק - היית חייב
להחזיר ערך שלם]!"
ונימא ליה:
(בבא קמא מ,ב)
"אם תם – הוה מודינא ומפטרינא (דפלגא
נזקא קנסא ומודה בקנס פטור)"; ואפילו למאן דאמר: 'פלגא נזקא ממונא' - נימא
ליה "אי תם הוא - הוה מעריקנא ליה לאגמא"!
אלא הכא במאי עסקינן? - כגון דאקדים בי דינא ותפסיה.
אי הכי - בעלים אמאי משלמים חצי נזק? נימא ליה "אתפסתיה לתוראי בידא
מאן דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה"?
משום דאמר ליה: "אי אהדרתיה ניהלך - לאו מינך הוו שקלי ליה?"
ונימא ליה: "אי אהדרתיה ניהליה - הוה מעריקנא ליה לאגמא!"
משום דאמר ליה: "סוף סוף לאו מעלייה הוו משתלמי!"
הניחא היכא דאית ליה נכסי, היכא דלית ליה נכסי מאי איכא למימר?
משום דאמר ליה: "כי היכא דמשתעבדנא לדידך - הכי נמי משתעבדנא להאיך,
מדרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, וחבירו בחבירו - מנין
שמוציאין מזה ונותנים לזה? תלמוד לומר: [במדבר ה,ז: והתודו את חטאתם אשר
עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו] ונתן לאשר אשם לו.
'הועד בבית שואל,
והחזירו לבעלים - בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום'; סיפא - רשות משנה;
רישא [שאלו בחזקת
תם, ונמצא מועד - בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק]
- רשות אינה משנה (בתיובתא מייתי לה: אמאי
קתני רישא כשהועד בבית בעלים והזיק בבית שואל חייב באותה נגיחה נזק שלם)!?
אמר רבי יוחנן: תברא (קשיא
אהדדי):
מי ששנה זו לא שנה זו.
רבה אמר: מדרישא רשות אינה משנה - סיפא נמי רשות אינה משנה; וסיפא - היינו
טעמא: משום דאמר ליה: "לאו כל כמינך דמייעדת ליה לתוראי (לא שלך היה ולא נזהרת בשמירתו)".
רב פפא אמר: מדסיפא רשות משנה - רישא נמי רשות משנה (כלומר: חד תנא הוא; ולתנא דרישא סבירא ליה נמי הך
דסיפא, דרשות משנה), ורישא - היינו טעמא: משום (הכי:) דכל מקום שהולך - שם
בעליו עליו (הרי הוא בחזקתו, שאין כאן
שינוי רשות) [ולכן אין השור הופך ממועד לתם כאשר השאילוהו לשואל].
שור האצטדין אינו חייב מיתה [שנאמר [שמות כא,כח: וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול
יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי] - ולא שיגיחוהו]:
איבעיא להו: מהו לגבי מזבח? (שגבי
נוגח ברצון והמית אדם - פשיטא לן דפסול, כדלקמן.)
רב אמר: כשר, ושמואל אמר: פסול.
רב אמר: כשר - אנוס הוא; ושמואל אמר: פסול - הרי נעבד בו עבירה;
מיתיבי[קיצור הספרא ויקרא -
דבורא דנדבה פרשה ב הלכה ח-יא]: '[ויקרא
א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] 'מן הבהמה' (ממקצת בהמות ולא כולן) - להוציא את הרובע ואת הנרבע
(על פי עד אחד או על פי הבעלים,
שלא נסקל, דפסול לגבי מזבח); 'מן הבקר' - להוציא את הנעבד (שעשאו עבודה זרה והשתחוה לו); 'מן הצאן' - להוציא את המוקצה
(שייחדו להקריב לעבודה זרה); 'וּמן הצאן' - להוציא את הנוגח (שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים, ונפטר
מן הסקילה).
אמר רבי שמעון: אם נאמר רובע - למה נאמר נוגח (הרי שניהן שוין בעבירה לענין סקילה במקום עדים)? ואם נאמר נוגח -
למה נאמר רובע? - מפני שיש ברובע שאין בנוגח ויש בנוגח שאין ברובע: רובע עשה בו
אונס כרצון (דנרבע אנוס הוא ונסקל
כרובע, דכתיב 'ואת הבהמה תהרוגו' [ויקרא
כ,טו]), נוגח לא עשה בו אונס כרצון (דכתיב 'כי
יגח' [שמות כא,כח] - ולא שיגיחוהו); נוגח משלם כופר, רובע אינו
משלם את הכופר - לפיכך הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח.'
קתני מיהת 'רובע עשה בו אונס כרצון, נוגח לא עשה בו אונס כרצון' -
למאי הלכתא? לאו לקרבן (דלענין קרבן מיירי)?
לא, לקטלא (ולהכי קאמר 'נוגח לא
עשה בו אונס כרצון': לענין סקילה במקום עדים; הלכך: אי לא מעטיה קרא לענין
קרבן - לא נפקא לן מרובע, אפילו כי עבד ברצון, דלפסול - דהא קל הוא מרובע לענין
קטלא).
הכי נמי מסתברא: דאי אמרת לקרבן נוגח לא עשה בו אונס כרצון (משמע: 'לא עשה בו הכתוב אונס כרצון' ומהיכא
נפקא ליה דפשיטא ליה) - לאו אונס דידיה כתיב ולאו רצון דידיה כתיב [התורה
לא עסקה בכוונת הבהמה לענין קרבנות]! אלא לאו - לקטלא!
אמר מר: 'נוגח משלם את הכופר, רובע אינו משלם את הכופר' - היכי
דמי?: אילימא דרבעה וקטלה - מה לי קטלה בקרנא מה לי קטלה ברביעה? ואלא דרבעה ולא
קטלה - האי דלא משלם כופר - משום דלא קטלה הוא!
אמר אביי: לעולם דרבעה ולא קטלה: דאתיוה לבי דינא וקטלוה; מהו דתימא
(בבא קמא מא,א)
[הריגת האשה על ידי בית דין נחשב] כמאן דקטלה [השור] דמי [שהרי הוא רבעהּ, ובעל השור ישלם כופר] - קא משמע לן.
רבא אמר: לעולם דרבעה וקטלה; ודקא קשיא לך 'מה לי קטלה בקרנים מה לי קטלה
ברביעה' - קרן כוונתו להזיק; האי - כוונתו להנאת עצמו הוא.
במאי פליגי?
ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק (דאילו ברשות הרבים אין חייב ברגל לדברי הכל, דכתיב 'בשדה אחר' [שמות כב,ד]
בפרק קמא (דף ג,ב)): לאביי משלם כופר (אף על פי שלא נתכוון להזיק [דהיינו
רגל], דהא אוקי דרבעה ולא קטלה - הא
קטלה משלם כופר), לרבא לא משלם כופר.
[סיכום המחלוקת בין רב לשמואל בתחילת הגמרא:] תניא כוותיה דרב: 'שור האיצטדין אינו חייב מיתה,
וכשר לגבי מזבח, מפני שהוא כמעושה.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות
10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.