מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף
לח
המשך פרק רביעי 'שור שנגח ארבעה וחמשה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא לז,ב)
משנה:
שור של ישראל שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט – פטור, שנאמר
[שמות כא,לה: וכי יגף שור איש את] שור רעהו [ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון] - ולא שור של הקדש;
שור של ישראל שנגח לשור של כנעני – פטור;
ושל כנעני שנגח לשור של ישראל - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם.
גמרא:
מתניתין דלא כרבי שמעון בן מנסיא, דתניא: 'שור של הדיוט שנגח שור של
הקדש ושל הקדש שנגח שור של הדיוט – פטור, שנאמר 'שור רעהו' - ולא שור של הקדש;
רבי שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח שור של הדיוט – פטור, ושל הדיוט שנגח
שור של הקדש - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם.'
אמרי: מאי קא סבר רבי שמעון? אי 'רעהו' דוקא - אפילו של הדיוט שנגח של הקדש ליפטר (לגמרי)! ואי 'רעהו' לאו דוקא - אפילו דהקדש נמי, כי נגח דהדיוט –
ליחייב! וכי תימא לעולם קסבר 'רעהו' דוקא, ומיהו דהדיוט - כי נגח דהקדש - היינו טעמא
דמיחייב: משום דקא מייתי ליה מקל וחומר דהדיוט: ומה הדיוט שנגח של הדיוט – חייב,
כי נגח דהקדש לא כל שכן דמיחייב! - דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה להלן תם חצי
נזק - הכא נמי חצי נזק!?
אלא אמר ריש לקיש: הכל היו בכלל נזק שלם (האמור במועד, דכתיב במועד 'שלם ישלם שור'
[שמות כא,לו] ובמועד לא נאמר 'רעהו' -
הלכך כולם במשמע, הרי לך הדיוט חייב בהקדש); (הלכך:) כשפרט לך הכתוב 'רעהו' גבי תם - רעהו הוא
דתם משלם חצי נזק, מכלל דהקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם (לא לפטור הדיוט בנזק הקדש בא, אלא להחמיר עליו בא:
לשלם נזק שלם בהקדש; לימדך שלא להוציא תם מכלל נזק שלם אלא גבי רעהו),
(בבא קמא לח,א)
דאם כן (דליפטר בא) נכתוב קרא להאי 'רעהו' גבי מועד! (אבל הקדש בהדיוט פטור, דהקדש אפילו בכלל מועד לא
היה, דליכא למימר 'והועד בבעליו'; וכל שכן בתם [של הקדש], דכתיב (שמות כא,לה) 'וכי
יגוף שור איש' [את שור
רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון].
לשון אחר, מפי המורה:
אלא אמר ריש לקיש: הכל היו
בכלל נזק שלם האי 'אלא' - לאו לאפוקי
מכולה מלתא דלעיל קאתי, אלא לאפוקי קל וחומר קאתי, וא'רעהו' דוקא
סמיך, והכי קאמר: אלא אמר ריש לקיש: פטור דהקדש בהדיוט – כדקאמרינן, ד'רעהו'
דוקא, אבל חיוב דהדיוט בהקדש - לאו בקל וחומר אתיא, דאם כן פרכינן 'דיו'! אלא
היינו טעמא דחייב: דאף על גב ד'רעהו' דוקא - ליכא למדרשיה גבי הדיוט תם שנגח הקדש
לפטורא, דהכל היו בכלל נזק שלם של מועד: אחד הדיוט בהדיוט ואחד
הדיוט בהקדש, דכתיב במועד 'שלם
ישלם שור וגו' [שמות כא,לו], ולא פרט הכתוב כאן
'רעהו' לפטור הדיוט בהקדש; ומדלא פרט לפטורא במועד - שמע מינה כשפרט לך 'רעהו' בתם,
לא לפטור הדיוט בהקדש בא אלא להחמיר עליו: לחייב הדיוט תם נזק שלם להקדש, וללמדך
שלא להוציא תם מכלל מועד אלא ב'שור
רעהו'; דאי לפוטרו לגמרי בא - נכתביה
לפטורא גבי מועד, אבל דהקדש בהדיוט - כיון ד'רעהו' דוקא
- לא היה בכלל נזק שלם, דכיון דהקדש תם לגמרי פטור, דהא ליכא למדרשיה כדדרשינן גבי
הדיוט ולמימר 'רעהו' הוא דתם משלם חצי נזק, דהא אין 'רעהו' להקדש, ועל כרחך לגמרי
קא ממעט ליה; הלכך הקדש מועד נמי לא היה בכלל נזק שלם, דכי היכי דתם פטור - מועד
נמי פטור: דכי כתיב במועד נזק שלם - היכא דמיחייב חצי נזק בתמותו כתיב, דאתָם
דלעיל קאי 'או נודע כי שור נגח הוא' [שמות
כא,לו]).
שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור [ושל כנעני שנגח לשור של ישראל - בין תם בין מועד -
משלם נזק שלם]:
אמרי: ממה נפשך? אי 'רעהו' דוקא [שמות כא,לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את
המת יחצון], דכנעני כי נגח דישראל נמי
ליפטר!? ואי 'רעהו' לאו דוקא - אפילו דישראל, כי נגח דכנעני – נחייב!?
אמר רבי אבהו: אמר קרא (חבקוק
ג,ו)
עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם [וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת
עוֹלָם הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ] - ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח; כיון שלא קיימו
- עמד והתיר ממונן לישראל.
רבי יוחנן אמר: מהכא: [דברים
לג,ב: ויאמר: ה' מסיני בא וזרח משעיר
למו]
הופיע מהר פארן [ואתה מרבבת קדש מימינו
אשדת למו]:
מפארן (כשסיבב והחזיר התורה על כל
האומות ולא קיבלוה) הופיע (גילה) ממונם (והתירו) לישראל.
תניא נמי הכי: 'שור של ישראל שנגח שור של כנעני – פטור; שור של כנעני שנגח
שור של ישראל - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם, שנאמר 'עמד וימודד ארץ
ראה ויתר גוים' ואומר 'הופיע מהר פארן'; מאי 'ואומר'?
וכי תימא 'האי 'עמד וימודד ארץ' מבעיה ליה לכדרב מתנה וכדרב
יוסף' - תא שמע: 'הופיע מהר פארן': מפארן הופיע ממונן לישראל.
מאי 'דרב מתנה'?
דאמר רב מתנה: 'עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה? - ראה שבע מצות
שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום; עמד והגלה אותם מעל אדמתם' (כגון 'כפתורים
היוצאים מכפתור' (דברים ב,כג), וכגון 'ובשעיר ישבו החורים וגו' (דברים ב,יב),
וכן אומות הרבה).
ומאי משמע דהאי 'ויתר' לישנא דאגלויי הוא?
כתיב הכא 'ויתר גוים' וכתיב התם [ויקרא יא,כא: אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא
כרעים ממעל לרגליו] לנתר בהן על הארץ' ומתרגם: לקפצא בהון על ארעא.
מאי 'דרב יוסף'?
דאמר רב יוסף: 'עמד וימודד ארץ ראה וכו'; מה ראה? - ראה שבע מצות
שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום; עמד והתירן להם.
איתגורי אתגר? אם כן מצינו חוטא נשכר?
אמר מר בריה דרבנא: לומר שאפילו מקיימין אותן - אין מקבלין עליהן שכר (שהרי אינם מצווים; אבל מעונשין לא פטרן).
ולא? והתניא: 'רבי מאיר אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן
גדול? - תלמוד לומר: [ויקרא יח,ה: ושמרתם את חקתי ואת משפטי] אשר יעשה אותם האדם וחי
בהם [אני ה']; 'כהנים ולוים וישראלים' לא
נאמר אלא '[ה]אדם': הא למדת שאפילו
נכרי ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול.
אמרי: אֵין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דאמר
רבי חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.
תנו רבנן: 'וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל:
"למדונו תורתכם"!
קראו ושנו ושלשו;
בשעת פטירתן אמרו להם: "דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא חוץ מדבר זה שאתם
אומרים: 'שור של ישראל שנגח שור של כנעני – פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל -
בין תם בין מועד - משלם נזק שלם: ממה נפשך: אי 'רעהו' דוקא - אפילו
דכנעני, כי נגח דישראל – ליפטר; ואי 'רעהו' לאו דוקא - אפילו
דישראל, כי נגח דכנעני – לחייב (והם
לא גילו להם טעמו של דבר שיהא ממונו של כנעני בחזקת הפקר מפני הסכנה); ודבר זה - אין אנו
מודיעים אותו למלכות"'.
רב שמואל בר יהודה, שכיבא ליה ברתא; אמרו ליה רבנן לעולא: קום ניזל
נינחמיה!
אמר להו: מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי, דגידופא הוא (כלפי מעלה), דאמרי: "מאי אפשר למיעבד?" הא אפשר
למיעבד עבדי!?
אזל הוא לחודאי גביה, אמר ליה: (דברים
ב,ט)
ויאמר ה' אלי: אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה [כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער
ירשה];
וכי מה עלה על דעתו של משה? לעשות מלחמה שלא ברשות? - אלא נשא משה קל וחומר בעצמו,
אמר: ומה מדיָנים, שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה (במדבר כה,יז) צרור את המדינים והכיתם אותם -
(בבא קמא לח,ב)
מואבים עצמן (שהתחילו בקלקול ושכרו את
בלעם) לא
כל שכן!?
אמר לו הקב"ה: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי; שתי פרידות (גוזלות) טובות יש לי להוציא מהן: רות המואביה ונעמה
העמונית; והלא דברים קל וחומר: ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב"ה על שתי
אומות גדולות ולא החריבן - בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב (לזרע כשר) על אחת כמה וכמה דהוה חיה!
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה,
אפילו שכר שיחה נאה: דאילו בכירה דקאמרה 'מואב' (לשון פריצות: שהוא מאביה) - אמר לו הקב"ה למשה [דברים ב,ט: ויאמר ה' אלי:] אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה [כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה]; מלחמה הוא דלא, הא
אנגריא (להשתעבד בהן להביא להם מים ומזון) - עביד בהו; צעירה,
דקאמרה 'בן עמי' - אמר ליה הקב"ה למשה: (דברים
ב,יט) וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם [כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה
ירשה]
כלל: דאפילו אנגריא לא תעביד בהו.
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה,
שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה - קדמתה ארבע דורות לישראל: עובד [בן
רות המואביה], ישי, ודוד, ושלמה,
ואילו צעירה - עד רחבעם, דכתיב [מלכים
א יד,כא: ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה; בן
ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר בחר ה' לשום את
שמו שם מכל שבטי ישראל] ושם אמו נעמה העמונית.
תנו רבנן [תוספתא בבא קמא פ"ד ה"ג
[ליברמן]]:
'שור של ישראל שנגח שור של כותי - פטור (לקמן מוקי טעמא: דקנס הוא שקנסו שלא יטמעו ישראל
בבנותיהם, ודיין בקנס זה), ושל כותי שנגח שור של ישראל: תם משלם חצי נזק (אבל כולי האי לא קנסינן שיהא הם משלמים על התם נזק
שלם)
ומועד משלם נזק שלם; רבי מאיר אומר: שור של ישראל שנגח שור של כותי – פטור, ושל
כותי שנגח שור של ישראל - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם (ורבי מאיר חשיב כותי כנכרי).' למימרא דסבר רבי מאיר
'כותים - גרי אריות הן (בספר מלכים (ב יז,כה)
מפורש: וישלח ה' בהם את האריות' וכותים כתיבי התם: ויבא מלך אשור מבבל ומכותה [מלכים
ב יז,כד] וקא חשיב שאר מקומות)'? ורמינהי [נדה פ"ז מ"ג]:
'כל הכתמים הבאים מרקם (עיר שרובה נכרים היא) טהורים (ודם נכרית - טהור מדאורייתא, דכתיב 'דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע וילדה' [ויקרא
יב,ב]: בת ישראל מטמאה בלידה ובנדה ולא
נכרית; ואף על גב דרבנן גזרו עליהם שיהו כזבין - על כתמיהן לא גזרו, דהא כתמין
דישראל גופייהו מדרבנן נינהו, דמדאורייתא 'דם יהיה זובה בבשרה' (ויקרא
טו,יט) כתיב: שתראהו מגופה ולא שתמצאהו
בבגדה; ואפילו ראתה מגופה - אמרינן במסכת נדה (דף לד,א) שלא גזרו על דם נכרית
טומאה אלא בעודו לח, דתנן [נדה
פ"ד מ"ג]: 'דם הנכרית: בית שמאי
מטהרין ובית הלל אומרים 'כרוקה וכמימי רגליה': מטמאין לח ואינן מטמאין יבש);
רבי יהודה מטמא מפני שהן (רובן) גרים (ודמן מטמא, וכישראל הם, אלא שהם טועין ונוהגין
בחוקות הנכרים, והרי הן כישראל מומר); וטועים מבין הנכרים טהורים, מבין ישראל ומבין
הכותים: רבי מאיר מטמא, וחכמים מטהרין שלא נחשדו על כתמיהן.' (במסכת נדה (דף
נו,ב) פרכינן: אי דישראל טהורין - דמאן
טמאין? ותרצינן לה הכי: מבין ישראל ומבין הכותים - טמאים; והנמצאים בערי
ישראל במקום הפקר – טהורים, שלא נחשדו על כתמיהן להפקירן, אלא מצניעין אותם,
שלא יטמאו בהן טהרות; והנמצאין בין הכותים: רבי מאיר מטמא, שנחשדו
על כתמיהן, וחכמים מטהרין, שלא נחשדו על כתמיהן להפקירן, אלא מצניעים אותם
עד שיכבסום)';
אלמא (מדאמר רבי מאיר 'דם
כותים מטמא') קסבר רבי מאיר 'כותים גרי אמת הם'!?
אמר רבי אבהו: קנס הוא שקנס רבי מאיר בממונם (וקניס ליה טפי מתנא קמא) שלא יטמעו בהם.
מתיב רבי זירא [כתובות פ"ג מ"א]: 'ואלו נערות שיש
להם קנס: הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית' ואי סלקא דעתא 'קנס רבי מאיר
בממונם' הכא נמי נקנוס כדי שלא יטמעו בהן!
אמר אביי: כדי
(בבא קמא לט,א)
שלא יהא חוטא נשכר.
ונתביה לעניים?
אמר רב מרי: משום דהוי ממון שאין לו תובעים (אי אמרת ליהוי דעניים - מאן אתי תבע ליה לדינא? אי
תבע ליה עני, אמר ליה "לעני אחר יהיבנא ליה").
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.