מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף
לו
סיום פרק שלישי 'המניח את הכד'
ותחילת פרק רביעי 'שור שנגח ארבעה וחמשה'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא לה,ב)
תנן: 'היה אחד תם ואחד מועד: הניזק אומר "מועד הזיק את הגדול ותם
את הקטן" והמזיק אומר "לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן" -
המוציא מחבירו עליו הראיה' - הא לא מייתי ראיה שקיל כדקאמר מזיק, ואמאי? חטין
ושעורין נינהו?
(בבא קמא לו,א)
ראוי ליטול ואין לו.
והתניא 'הרי זה משתלם לקטן מן המועד ולגדול מן התם'?
דתפס.
היו שניהם של איש אחד - שניהם חייבים:
אמר ליה רבא מפרזיקא לרב אשי: שמע מינה (מדקתני שניהם): שוורים תמים שהזיקו, רצה
מזה גובה רצה מזה גובה (ואם אבד האחד - קם חבירו
במקומו ומשתלם הימנו)!?
[לא:] הכא במאי עסקינן? -
במועדין (דסוף סוף משלם מעליה; לפיכך כל
נכסיו אחראין לפרעון).
אי במועדין - אימא סיפא: 'היה אחד גדול ואחד קטן: הניזק אומר "גדול
הזיק" והמזיק אומר "לא כי אלא קטן הזיק" - המוציא מחבירו עליו
הראיה.'; אי במועדין - מאי נפקא ליה מיניה? סוף סוף דמי תורא מעליא בעי
לשלומי!?
אמר ליה: סיפא בתמין ורישא במועדין.
אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי: אי במועדין – 'חייבים'? – 'חייב גברא'
מיבעי ליה! ותו: מאי 'שניהם'!? אלא לעולם בתמין, ורבי עקיבא היא, דאמר
'שותפין נינהו (בגוף של שור)'; וטעמא (והאי דקתני 'שניהם' - לאו כדקאמרת, ד'מאיזה
שירצה יגבה', אלא הא קא משמע לן): דאיתנהו לתרוייהו (דכל זמן ששניהם בפנינו – גובה), דלא מצי מדחי ליה, אבל
ליתנהו לתרוייהו (אבל אבד האחד) - (אינו גובה:) מצי אמר ליה: "זיל אייתי ראיה דהאי תורא
אזקך ואשלם לך" ([לפי רבי עקיבא הניזק נעשה
שותף בשור המזיק, ומזיק חייב לקנות בחזרה את החלק שקבל הניזק בעקבות הנזק;] הלכך
אבד השור - אבד נזקו; הלכך כי הוו שניהם - הוא דמחייב, ואי ליתנהו לתרוייהו
אלא אחד - אמר ליה "אייתי ראיה כו'"
אבל לרבי ישמעאל - כיון
דאמר 'בעל חוב הוא, וזוזי הוא דאסיק ביה' [אם] אבד האחד - לא איבד את זכותו).
הדרן עלך 'המניח'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
בבא קמא פרק רביעי:
'שור שנגח ארבעה וחמשה'
משנה:
שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה (ובכולן היה תם, דמשתלם מגופו; והיכי דמי? כגון ראה
שור ונגח, וראה שור ולא נגח, וראה שור ונגח, ואחר נגיחה שניה ראה שני פעמים או
שלשה שור ולא נגח; דאפילו מועד לסירוגין ליכא, דשור אין נעשה מועד אלא אם כן נגח
השלש נגיחות בשלשה שראה כסדרן, או שלא כסדרן ונעשה מועד לסירוגין; והיכא דסירוגין
שוין? - כדתניא לקמן בפירקין) - ישלם (חצי
נזק תחילה) לאחרון שבהם (ובגמרא מפרש מני), ואם יש בו מותר -
יחזיר לשלפניו (כל חצי נזקו, והראשונים
יפסידו),
ואם יש בו מותר - יחזיר לשלפני פניו, והאחרון אחרון נשכר - דברי רבי מאיר.
רבי שמעון אומר: (שותפין הן בנזקין; כיצד?) שור שוה מאתים שנגח
לשור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום - זה נוטל מנה וזה נוטל מנה; חזר ונגח שור
אחר שוה מאתים: האחרון נוטל מנה, ושלפניו (זה
ניזק ראשון): זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז (והבעלים חמשים זוז, דיש לניזק ראשון בו החצי; הלכך
משלם חצי תשלומי נזקו, דסבר לה כרבי עקיבא דאמר 'שותפים נינהו'); חזר ונגח שור אחר
שוה מאתים: האחרון נוטל מנה (החצי
מכל מי שהוא, דמגופו משתלם; ונמצא אותו שלפניו - שהיה החצי שלו - משלם מחלקו חצי
מנזק [נ"א חצי מנה[YH1]] שנוטל האחרון), ושלפניו חמשים זוז, ושנים
הראשונים (ניזק ראשון והבעלים, שהיה להן
לכל אחד רביע - משלמין כל אחד רביעית של נזקו) דינר זהב (עשרים וחמשה דינרים כסף; בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף מה)).
גמרא:
מתניתין מני - דלא כרבי ישמעאל ודלא כרבי עקיבא: אי כרבי ישמעאל, דאמר
'בעלי חובות נינהו' - האי 'אחרון אחרון נשכר'? 'ראשון ראשון נשכר' מבעי ליה
(והאחרון יפסיד, שהרי אין ראשון
שותף בו שתהא שמירתו עליו להתחייב בנזקין, והא לא דמיא לחב עד שלא הזיק, דאמרינן
ב'המניח' (לעיל דף לג,ב) 'קדמו בעלי חובות והגביהו ... לא עשו כלום',
דהתם הוא דאמר ליה ניזק לבעל חוב "מהאי תורא דאזקן מיניה משתלימנא" ובעל
חוב לא מצי למימר ליה הכי, הלכך בעל חוב יטול נכסים אחרים, אבל הכא, האי ניזק והאי
נוזק, ולא משתלם אלא מגופו, ומאי דשקיל האי מפסיד האי; הלכך קמא קמא קדים);
אי כרבי עקיבא, דאמר 'תורא דשותפי הוא' האי 'יש בו מותר -
(בבא קמא לו,ב)
יחזיר לשלפניו (כל
חצי נזקו, ושלפני פניו יפסידו)'? '([גירסת רש"י והב"ח:] יחזיר לכולם' (איש לפי מה שהיה לו בו) מבעי ליה!?
אמר רבא: לעולם כרבי ישמעאל דאמר 'בעלי חובות נינהו'; ודקשיא לך 'אחרון
אחרון נשכר'? 'ראשון ראשון נשכר' מבעי ליה - הכא במאי עסקינן? כגון שתפסו ניזק (וכן שני וכן שלישי) לגבות הימנו ונעשה עליו
כשומר שכר לנזקין (הלכך אין שמירתו אלא עליו).
אי הכי 'יש בו מותר יחזיר לשלפניו'? 'יחזיר לבעלים' מבעי ליה (דאין על הבעלים להפסיד מנה שהיה להן בו משעת נזק
הראשון, שהרי לא היתה שמירתו עליהן אלא על הניזק, וכשהזיק לשני - איבד ראשון מנה
שלו, ותפסו שני, ונעשה עליו שומר, וכן כולן נעשו שומרי שכר לשמור חלק הבעלים בההיא
הנאה דמשתלמי נזקייהו מהשור, דלא אעריקו ליה בעלים לאגמא)?
אמר רבינא: הכי קתני: אם יש בו מותר בנזקיו (כגון שהיה נזקו של רביעי מרובה משל חמישי, כגון שור
של רביעי שוה מנה - יש לו במזיק חצי מנה; ושל חמישי שוה חמישים ואין לו על זה אלא
דינר זהב)
- יחזיר לשלפניו (יחזיר דינר זהב לשלפניו;
וכן כולם, אם נזקו של ראשון יותר על של אחרון)';
וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: משום פשיעת שומרין נגעו בה (לחייב את הנזקין הראשונים).
במאי אוקימתא? כרבי ישמעאל? אי הכי - אימא סיפא: 'רבי שמעון אומר: שור
שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום - זה נוטל מנה וזה נוטל מנה;
חזר ונגח שור אחר שוה מאתים - האחרון נוטל מנה, ושלפניו: זה נוטל חמשים זוז וזה
נוטל חמשים זוז; חזר ונגח שור שוה מאתים: האחרון נוטל מנה, ושלפניו נוטל חמשים
זוז, ושנים הראשונים דינר זהב' - אתאן לרבי עקיבא, דאמר 'תורא דשותפי הוא'!
רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא?
אמרי: אִין, דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה:
"שיננא! שבוק מתניתין ותא בתראי: רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא (ולא תטרח לאוקמי פלוגתא דרבי מאיר ורבי שמעון אליבא
דחד).
(ואי קשיא: נוקמא לדרבי
מאיר נמי כרבי עקיבא, וכשתפסו ניזק, וכדשנינן: דמאי טעמא מפקינן לה מרבי עקיבא?
משום דקתני 'יחזיר לשלפניו', והא אוקמינן 'אם יש בו מותר בנזקין' - לא אפשר לאוקמא
כרבי עקיבא; דאי אמרת רבי ישמעאל היא - אצטריך לאשמועינן דאחרון אחרון נשכר, דקא
משמע לן: הואיל ותפסו ניזק - נעשה עליו שומר [שכר], וקם ליה ברשותיה, ואף על גב
דלא נישום השור בבית דין, כדקא בעינן לרבי ישמעאל, אלא לרבי עקיבא למה לי למיתני
כלל? בלא תפיסה נמי הוי אחרון נשכר!)
[(לא
גרסינן) אתמר נמי: אמר רבי יוחנן: הקדישו
ניזק איכא בינייהו.]
תנן התם [בבא קמא
פ"ח מ"ו]: 'התוקע לחבירו (המכהו כנגד אזנו, לשון מורי; לישנא אחרינא: תקיעה
ממש)
נותן לו סלע (דמי בושתו, לבד צער ונזק
ורפוי אם ישנם שם);
רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי: מנה.'
ההוא גברא דתקע לחבריה (והיה
זה תפוס משלו; דאי לאו הכי - לא מגבינן ליה בבבל); שלחיה רב טוביה בר מתנה
לקמיה דרב יוסף: סלע צורי (ארבעה
זוזים)
תנן? או סלע מדינה (שמינית שבסלע צורי, והוא
חצי דינר; וכל מקום ששנינו שום כסף מדינה בין סלע בין שקל בין דינר - הוי שמינית
לצורי)
תנן?
אמר ליה: תניתוה: 'ושנים הראשונים דינר זהב', ואי סלקא דעתך תני תנא
סלע מדינה - נפלוג (אכתי) ונתני (במתניתין: 'חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים: האחרון
נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז, ולשלפניו דינר זהב, ושנים הראשונים: הבעלים וניזק
ראשון:)
עד תריסר וסלע (י"ב דינר וסלע
מדינה, שהוא חצי דינר! אלא שמע מינה לא תני תנא סלע מדינה, ולהכי לא פליג תו, דלא
בעי למיתני 'חצי דינר', דבחצאין לא איירי)
אמר ליה: תנא כי רוכלא ליתני וליזיל?
מאי הוי עלה?
פשטוה מהא דאמר רב יהודה אמר רב: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי (הסלע ארבעה דינר, והדינר משקלו [כמטבע שקורין לו] 'זהוב', וכן קורין בקושטנטינ"א ל'זהוב' -
'דינר'; והוא שנים ומחצה למשקל הברזל); ושל דבריהם (כגון האי דשיעורא דרבנן הוא) - כסף מדינה.
אמר ליה ההוא גברא: "הואיל ופלגא דזוזא הוא (דמיחייב לי) - לא בעינא (ותו לא כסיפא לי מילתא למישקליה), נתביה
לעניים";
הדר אמר ליה "נתביה ניהלי, איזיל ואברי ביה נפשאי";
אמר ליה רב יוסף: כבר זכו ביה עניים, ואף על גב דליכא עניים הכא - אנן - יד
עניים אנן (רב יוסף הוה גבאי [בשילהי 'החובל' , לקמן דף צג,א)), דאמר רב יהודה אמר שמואל: יתומים
(בבא קמא לז,א)
אינן צריכין פרוזבול (דבלאו
הכי לא משמט שביעית לחוב שלהן, דאנן - ידייהו דיתמי אנן, ורמי עלן להפוכי
בזכותייהו; הלכך שטרות שלהן כמסורים לבית דין דמי, ותנן 'המוסר שטרותיו לבית דין -
אין משמיטין; וזהו גופו של פרוזבול: "מוסרני לכם פלוני ופלוני
הדיינין..." במסכת גטין (דף
לו,א));
וכן תני רמי בר חמא 'היתומים אינן צריכין פרוזבול: רבן גמליאל ובית דינו
- אביהן של יתומין היו' (להכי
נקט רבן גמליאל, דנשיא הוה ובית דינו - בית דין חשוב).
חנן בישא תקע ליה לההוא גברא. אתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה: זיל הב ליה
פלגא דזוזא! הוה ליה זוזא מכא (פחותה
צורתו)
ולא הוה משתקיל ליה [YH2](לא היה יכול להוציאו); בעי למיתבה ליה מיניה פלגא
דזוזא, ולא הוה ליה[YH3]. תקע ליה אחרינא
ויהביה נהליה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.