מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף לא

 

המשך פרק שלישי 'המניח את הכד'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(בבא קמא ל,ב)

לימא כתנאי: 'שטר שכתוב בו רבית (שכתוב בו שלוה ברבית) - קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: גובה את הקרן אבל לא את הרבית.' לימא רב דאמר כרבי מאיר וזעירי דאמר כרבנן?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם, אלא קרן דבהתירא, אבל הכא קרן גופא קמזיק (עתיד להזיק)!

וזעירי אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר: עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דמשעת כתיבה דעבד ליה שׂוּמָא (שָׂם עליו נשך, ועבר ב'לא תשימון' (שמות כב,כד)) אבל הכא מי יימר דמזיק?

לימא כהני תנאי: 'המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה, ואסורין משום גזל; רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו - חייבין לשלם, וכל הקודם בהן – זכה, ומותרין משום גזל'?

הא - גופא קשיא: אמרת 'כל הקודם בהן זכה' והדר קאמר 'אסורין משום גזל'? אלא - לאו הכי קאמר: 'וכל הקודם בהן זכה בשבחן, 'ואסורין משום גזל' – אגופן, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר: אפילו גופן נמי כל הקודם בהן זכה?

לזעירי ודאי תנאי היא (דליכא למימר דכולי עלמא לא קנסו, דהא רבן שמעון קניס), לרב מי לימא תנאי היא? אמר לך רב: דכולי עלמא קנסו גופן משום שבחן, והכא 'בהלכה ואין מורין כן' קא מיפלגי (תנא קמא סבר הלכה דקנסו גופן; ואין מורין כן, והכי קאמר: [הלכה] כל הקודם בהן זכה, ואפילו גופן – דיעבד; ואי אתי מרישא לקמן לאימלוכי - אמרינן ליה 'אסורי�ן משום גזל');

דאתמר רב הונא אמר רב: הלכה ואין מורין כן;

רב אדא בר אהבה אמר: הלכה ומורין כן.

איני! והא רב הונא אפקר חושלי (שעורין קלופין ששטח איש אחד ברשות הרבים כדי שיתייבשו, והפקירן רב הונא, והורה שהקודם בהן זכה), רב אדא בר אהבה אפקר

 

(בבא קמא לא,א)

סליקוסתא (פסולת עיצורי תמרים שעשו מהן שכר; לישנא אחרינא: שמרי שכר תמרים, ומנגבין אותן כעין יין קרוש ומאכילין לחמורים): בשלמא רב אדא בר אהבה – כשמעתיה (דאמר הלכה ומורין כן); אלא רב הונא - לימא הדר ביה?

הנהו - מותְרין הוו (שהתרו כמה פעמים בבעלים).

 

 

משנה:

שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה, ונתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון - הראשון חייב בנזקי שני.

 

גמרא:

אמר רבי יוחנן: לא תימא מתניתין רבי מאיר היא, דאמר 'נתקל פושע הוא - וחייב'[YH1] , אלא אפילו לרבנן, דאמרי 'אנוס הוא – ופטור' - הכא חייב, שהיה לו לעמוד ולא עמד (כלומר: בהכי מתוקמא מתניתין: ששהה בנפילתו כדי עמידה ולא עמד).

רב נחמן בר יצחק אמר: אפילו תימא 'לא היה לו לעמוד' - היה לו להזהיר ולא הזהיר;

ורבי יוחנן אמר: כיון דלא היה לו לעמוד - לא היה לו להזהיר, דטריד.

תנן [בבא קמא פ"ג מ"ה, להלן עמוד ב] 'היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון: נשברה חבית בקורה - פטור; ואם עמד בעל קורה – חייב' מאי? לאו שעמד לכתף (לתקן הקורה על כתיפו כדרך נושאי משאוי), דאורחיה הוא, וקתני 'חייב', דהוה ליה להזהיר!?

לא, כשעמד לפוש (דמשונה הוא, ואין רשות הרבים עשויה לכך);

אבל עמד לכתף – מאי? פטור? אדתני סיפא 'ואם אמר לו לבעל חבית "עמוד" – פטור', לפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים [שחייב]? כשעמד לפוש, אבל עמד לכתף – פטור'!?

הא קא משמע לן: דאף על גב דעמד לפוש - כי קאמר לו לבעל חבית "עמוד" – פטור.

 

תא שמע [תוספתא בבא קמא פ"ב מ"ז בשנויים]: 'הקדרין והזגגין (מוכרי כלי זכוכית) שהיו מהלכין זה אחר זה: נתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון, והשלישי בשני: ראשון חייב בנזקי שני, ושני חייב בנזקי שלישי; ואם מחמת ראשון נפלו (גירסת רש"י: כולן) (לקמן מפרש) - ראשון חייב בנזקי כולם; ואם הזהירו זה את זה – פטורין'; מאי? לאו שלא היה להן [אפשרות] לעמוד?

לא, שהיה להן [אפשרות] לעמוד.

אבל לא היה להם [אפשרות] לעמוד – מאי? פטור? אי הכי - אדתני סיפא 'אם הזהירו זה את זה - פטור' לפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים [שחייב]? שהיה להן [אפשרות] לעמוד, אבל לא היה להן [אפשרות] לעמוד – פטורין'!?

הא קא משמע לן: דאף על גב דהיה להן [אפשרות] לעמוד [ולא עמדו], כי הזהירו זה את זה – פטורין.

אמר רבא: 'ראשון חייב בנזקי שני' - בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו; 'שני חייב בנזקי שלישי' - בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו.'

(והכי פירושו: ראשון חייב בנזקי שני - בין שניזק בגופו של ראשון ובין שהוזק בממונו של ראשון; גופו - כדין מזיק, וחייב אף על כלים דשני, דגופו לא משוינן [ליה] כדין בור; וממונו [הוה ליה] - בתורת בור, וחייב על גוף שני ופטור על כליו: אם הוזק ממון בממון – פטור, דבור חייב בו נזקי אדם, דאמרינן לעיל: דכי דרשינן 'שור ולא אדם' - לענין קטלא, אבל לענין נזקין – חייב, ופטר בו את הכלים.

ושני חייב בנזקי שלישי כדין מזיק, היכא דהוזק בגופו של שני אבל לא בנזקי ממונו: שאם ממונו של שני הזיק את השלישי בגופו - אינו חייב: אפילו תורת בור אין לו על הקדירות של השני להתחייב במה שהזיק, ואפילו הזיק בגופו של שלישי)

ממה נפשך (דמשוית לממונו של ראשון בור וממונו דשני פטור)!? אי 'נתקל פושע הוא' (והוי כמשליך תקלותיו ברשות הרבים; משום הכי ממון ראשון חייב) - שני נמי ליחייב (אנזקי שלישי דעביד ממונו לגופו של שלישי)!? אי 'נתקל לאו פושע הוא' (ואנוס משוית ליה) - אפילו ראשון נמי ליפטר (אפילו אנזקין דהזיק בגופו, כל שכן בממונו)!?

 

(בבא קמא לא,ב)

ראשון ודאי פושע הוא (דמנפשיה נפל; הלכך גופו הוי כמזיק, ואממונו הוה ליה 'כורה בור' ומחייב מיהא אגופו דשני; וקסבר רבא דרבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר ב'נתקל פושע הוא', כדאוקי לעיל אביי: דבתרתי פליגי, אלא באפקר נזקיו - הוא דפליגי; אבל נתקל מעצמו - פושע הוא לדברי הכל); שני (בנפילתו אנוס הוא) - אגופו (מיהא) מחייב (כמזיק בידים), דהוה לו לעמוד ולא עמד; אממונו – פטור (לגמרי ואפילו היה לו לעמוד), דאמר ליה "האי בירא לאו אנא כריתיה (אלא ראשון)" (ומפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס - אמרן לעיל (דף כט,א) דפטור).

 

מיתיבי: 'כולן חייבין על נזקי גופן (שהזיק גופן את אחרים, בין בגוף בין בממון) ופטורין על נזקי ממונן (שהזיק ממונן את אחרים)' (וקסלקא דעתא השתא דלגמרי פטר להו, אפילו הזיק הממון את גוף חבירו); מאי? לאו אפילו ראשון (ושמע מינה 'נתקל לאו פושע הוא', ואגופו הוא דמיחייב, דהוה ליה לעמוד, ואף על גב דתחילתו אנוס – חייב, דבגופו לא משוינן ליה דין בור דנימא 'מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס הוא' אלא מזיק ממש הוא, דאדם לא הוי בור; אבל אממונו פטור)?

לא, לבר מראשון.

והא 'כולם' קתני?

אמר רב אדא בר אהבה: 'כולן – הניזָקין'.

האי מאי? אי אמרת בשלמא 'אפילו ראשון' - היינו דקתני 'כולן'; אלא אי אמרת 'לבר מראשון' - מאי 'כולן'? ליתני 'הניזָקין'!?

אלא אמר רבא (על כרחך רבא לא חייב הראשון בנזקי ממונו שהזיק בשני, דלאו פושע הוא, ולא חלק בין ראשון לשני אלא בנזקין שהזיק גופו, והכי אמר רבא): ראשון (הוי גופו מזיק, ו)חייב בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו דשני (וחייב אפילו בנזקי ממונו של שני הואיל והיה לו לעמוד), ושני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו; מאי טעמא? דהוה ליה בור, ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים (אבל שני - אפילו היה לו לעמוד - לא מיחייב כוליה האי כראשון: דראשון הוי פושע טפי משני; הלכך ראשון ודאי הוי מזיק, ושני מיסתייה אי משוית ליה לגופיה בור - וחייב על נזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונו, דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים; וברייתא דקתני 'כולן חייבין' - על נזקי גופו, דמשמע אפילו שני, כגון שהזיק את גופו של שלישי).

הניחא לשמואל דאמר 'כל תקלה - בור הוא' (איכא למימר דגופו של שני אית ליה תורת בור), אלא לרב, דאמר 'אי אפקריה – אִין, אי לא (אפקריה) – לא (לא הוה בור)' מאי איכא למימר (בשלמא ממון איכא למימר דמפקיר איניש; אלא גוף מי מפקיר)?

לעולם כדאמר מעיקרא; ודקשיא לך 'כולן חייבין' - תרגמה רב אדא בר מניומי (לברייתא דלעיל) קמיה דרבינא: שהוזקו כלים בכלים (ולעולם מילתיה דרבא כדהוה שמעינן ליה מעיקרא: דגופו דראשון ושני הוה כמזיקין בידים, וחייבין על הכל;

ואפילו לשמואל, דאמר דמידי דלא אפקריה הוי בור - הני מילי בממון, אבל בגופו - אדם הוא, ולא בור, וחייב על נזקי כלים; וממונו של ראשון לשמואל - בין אפקריה בין לא אפקריה - הוי בור;

ולרב: אי לא אפקריה - חייב בכל, ואי אפקריה - הוי בור, דנתקל מעצמו - פושע הוא; וממונו של שני פטור אף על נזקי גוף השלישי, ד'נזק המופקר על ידי אונס הוא'; ואי נמי לא אפקריה – 'שורו' הוא, וטפח באפיה, שהרי אנוס הוא;

ומילתיה דרבא מתוקמא בין לרב בין לשמואל;

ודקשיא לך ברייתא דקתני שאפילו ראשון ממונו פטור - היינו היכא דהוזקו כלים דשני בכליו דראשון, דמיפטר, משום דבור נינהו, ולא חייב בו את הכלים; ולרב בדאפקרינהו ולשמואל אפילו לא אפקרינהו;

והכי קתני: כולן חייבין על נזקי שמזיק גופו, ואפילו הזיק כלים, דגופו דאדם - מזיק הוא; ופטורין על נזקי ממונן אם הזיק ממונן את כלי חביריהן, דאפילו ממון הראשון - טפי מבור לא משוית ליה, שאין לך פושע יותר מכורה בור, ופטר בו את הכלים! אבל הזיק ממונו את הגוף - יש מהן חייב ויש מהן פטור: ראשון חייב ושני פטור;

וגירסא הכי איתא: אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו מה נפשך אי נתקל פושע הוא שני נמי ליחייב ואי נתקל לאו פושע הוא ראשון נמי ליפטר ראשון ודאי פושע הוא ושני אגופו מיחייב דהוה ליה לעמוד ולא עמד אממונו פטור דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה ולא גרסינן הכא 'דהוה ליה בור מיתיבי כו' עד לבר מראשון והא כולן קתני כו' עד שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו ולא בנזקי ממונו דהוה ליה בור כו' ולא גרסינן הכא האי בירא לאו אנא כריתיה וכו').

 

אמר מר: 'אם מחמת ראשון נפלו - ראשון חייב בנזקי כולם'; מחמת ראשון היכי נפיל?

רב פפא אמר: דפסקה לאורחיה כשלדא (כנבילה המושלכת למעבר הדרך ברחבה וממלאה את כל הדרך;' שלדא' – נבילה, כדאמרינן בעלמא 'שלדו קיימת' (נדה דף כח,א))

רב זביד אמר: כחוטרא דסמיותא (כמקל של סומין שמגשש הסומא בו, ופעמים שהוא מושיטו לרוחב הדרך ומגשש).

 

 

משנה:    

זה בא בחביתו וזה בא בקורתו (ופגע זה בזה): נשברה כדו של זה בקורתו של זה – פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך (שלשניהם רשות להלך);

היה בעל הקורה ראשון ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה - פטור בעל הקורה (שזה [בעל הקורה] מהלך כדרכו, והוא [בעל החבית] מיהר ללכת)

 

(בבא קמא לב,א)

[המשך המשנה]

ואם עמד בעל קורה – חייב;

ואם אמר לבעל חבית "עמוד"! – פטור;

היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון: נשברה חבית בקורה – חייב;

ואם עמד בעל חבית – פטור;

ואם אמר לבעל קורה "עמוד" – חייב;

וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ;    מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

 

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

 

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.