בבא קמא ל

מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף ל

המשך פרק שלישי 'המניח את הכד'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא כט,ב)

ומי אמר רבי יוחנן הכי [מפקיר נזקיו פטור]? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן [בבא קמא פ"ה מ"ה]: 'החופר בור ברשות הרבים, ונפל לתוכו שור או חמור ומת – חייב' (אלמא חיובא דבור ברשות הרבים הוא)!?

אלא לעולם רבי יוחנן אמר 'חייב'; ומדרבי יוחנן אמר 'חייב' – רבי אלעזר אמר 'פטור'!? והאמר רבי אלעזר:

(בבא קמא ל,א)

משום רבי ישמעאל [שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים וחמץ משש [שעות] ולמעלה]!?

לא קשיא: הא דידיה, הא דרביה [רבי ישמעאל; אבל רבי יוחנן היה רבו של רבי אלעזר, ולא חלק עליו לדינא, אלא הביא את דברי התנא רבי ישמעאל].

משנה:

השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו;

המצניע את הקוץ ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים והוזקו בהן אחרים - חייב בנזקן.

גמרא:

אמר רב: לא שנו אלא דנטנפו כליו במים, אבל הוא עצמו – פטור: קרקע עולם הזיקתו.

אמר ליה רב הונא לרב: לא יהא אלא כרפשו (המשליך זבלו ברשות הרבים - מי לא מיחייב כי לא הפקירו? הכי נמי רפשו הוא דאזקיה: שנתערבו המים והעפר ונעשה טיט, ושלו הוא)? (מדמוקי לה בטינוף כלים - מכלל דלא אפקריה, דהא בור לא חייב בו כלים.)

מי סברת דלא תמו מיא (אלא נתכנסו ונעשו רפש)? בדתמו מיא (ונבלעו קמיירי, ואין כאן רפש).

ותרתי למה לי (לאשמעינן במתניתין טינוף כלים? והא תנינא לעיל [כח,א]: 'נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים' ואוקמה רב נמי בדלא הפקירן ובטינוף כלים)?

חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים (ואיצטריך לאשמעינן דאף על גב דברשות קעבדי, אם הזיקו - חייב לשלם), דתניא: 'כל אלו שאמרו (חכמים מותרין לקלקל ברשות הרבים ואלו הן:) "פותקין ביבותיהן ('ביב' = צינור המקלח שופכין של מי תשמיש הבית לרשות הרבים) וגורפין מערותיהן" (לקלח שופכין שלהם ברשות הרבים)' - בימות החמה אין להן רשות, ובימות הגשמים יש להם רשות, ואף על פי שברשות - אם הזיקו חייבין לשלם'.

המצניע את הקוץ [ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים והוזקו בהן אחרים - חייב בנזקן.]:

אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא מפריח [שהקוצים נכנסים לרשות הרבים] אבל מצמצם – לא.

מאי טעמא פטור [שהרי ממונו הזיק]?

אמר רב אחא בריה דרב איקא: לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים.

תנו רבנן [תוספתא בבא קמא פרק ב ה"ו [ליברמן] ]: 'המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חבירו, ובא בעל כותל וסתר כותלו, ונפל לרשות הרבים, והזיקו - חייב המצניע.'

אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בכותל רעוע (דהוה ליה למצניע לאסוקי אדעתיה שכותל זה עומד לסותרו), אבל בכותל בריא - המצניע פטור (דהוה ליה לאצנעינהו) וחייב בעל הכותל.

אמר רבינא: זאת אומרת המכסה בורו בדליו (כסוי בור) של חבירו, ובא בעל דלי ונטל דליו - חייב בעל הבור (כדאמרינן במצניע קוצותיו - דהיינו בור - בכותל רעוע של חבירו, וסתר זה את כותלו - דחייב המצניע; והכא נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שזה יטול את דליו).

פשיטא (היא היא, ומאי אשמעינן רבינא)?

מהו דתימא (לא דמי): 'התם הוא דלא הוי ידע ליה דלודעיה (דהתם משום הכי ליכא לחיוביה לבעל כותל: דלא הוי ידע ליה למצניע דלודעיה שיבא ויטול קוצותיו) אבל הכא - דידע ליה (בעל הדלי דידע לבעל הבור) - הוה ליה לאודועיה (איבעי ליה לאודעיה שהוא נוטל את דליו)' - קא משמע לן (אשמעינן רבינא דלאו היינו טעמא).

תנו רבנן [המשך תוספתא בבא קמא פרק ב ה"ו [ליברמן] ]: 'חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן, ומעמיקים להן שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה'[YH1] .

רב ששת שדי להו בנורא.

רבא שדי להו בדגלת (חידקל).

אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא - לקיים מילי דנזיקין.

רבא אמר: מילי דאבות; ואמרי לה מילי דברכות.

משנה:

המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים (שירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים) והוזק בהן אחר - חייב בנזקו;

וכל הקודם בהן זכה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו - חייבין לשלם, וכל הקודם בהן זכה.

(רבן שמעון בן גמליאל שמעיה לתנא קמא דלא קניס אלא שבחא, אבל גופא לא, כדקתני בברייתא בגמרא, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר דגוף נמי: כל הקודם בו זכה.

לישנא אחרינא כל המקלקלין - ואפילו עושין ברשות;)

ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.

גמרא:

לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים, וצוברו (רשאי להניחן שם) כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ (שלא יהו מקפידין על כך).'

אפילו תימא רבי יהודה: מודה רבי יהודה שאם הזיק - משלם מה שהזיק. והתנן (ה"ג: דתניא:) (בפרק 'הכונס צאן לדיר', דקתני: גמל שהיה טעון פשתן [ונדלק הפשתן בנר ושרף את הבירה]): 'רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור מפני שהוא ברשות.' מאי לאו משום רשות בית דין (הניח בחוץ משום פרסומי ניסא - פטור)?

לא, משום רשות מצוה (כלומר: משום רשות בית דין דמצוה – מיפטר), דתניא: 'רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות מצוה' (אבל ברשות בית דין דלאו מצוה - חייב).

[וכי רבי יהודה סובר רק ב'רשות מצוה' פטור?] תא שמע: 'כל אלו שאמרו מותרין לקלקל (כגון פותקין ביבותיהן וגורפין מערות) ברשות הרבים: אם הזיקו חייבין לשלם, ורבי יהודה פוטר.'

אמר רב נחמן: מתניתין - שלא בשעת הוצאת זבלים, ורבי יהודה היא.

רב אשי אמר:

(בבא קמא ל,ב)

'תבנו וקשו' תנן (דמחייב), משום דמשרקי (מחליקין, דעדיין לא נעשו זבל, וקשים הם ומחליקין בהן; וכי קאמר רבי יהודה - בזבל קאמר: דמוציא אדם זבלו, שאינו נוח להחליק כל כך).

כל הקודם בהן זכה:

אמר רב: בין בגופן בין בשבחן (במה שהשביחן ברשות הרבים);

וזעירי אמר: בשבחן אבל לא בגופן.

במאי קמיפלגי?

רב סבר: קנסו גופן משום שבחן, וזעירי סבר: לא קנסו גופן משום שבחן.

תנן 'ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו', ואילו 'כל הקודם זכה' לא קתני (משום דגלל זהו רעי, ואינו משביח ברשות הרבים דמושבח ועומד הוא, וקשה לרב)?

תנא לרישא - והוא הדין לסיפא.

והא תני עלה (בברייתא): 'אסורין משום גזל'?

כי קתני 'אסורין משום גזל' - אכולה מתניתין קאי (האי 'אסורין משום גזל' - ואפילו אתבן וקש; הלכך הכי קאמר): לאותו שקדם וזכה (דלאחר שקדם וזכה בהם אחר - אסור לגזלן הימנו).

והא לא קתני הכי, ~~דתנן~~ דתניא [התיקון על פי רבינו חננאל, שאומר "בהדיא תני בברייתא"; וכן אין מילים כאלה במשנה; אולי צ"ל "ותני עלה"]: 'המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים, והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה, ומותר משום גזל, וההופך את הגלל לרשות הרבים והוזק בהן אחר – חייב, ואסור משום גזל' [ואם הלכה כרב, שגם הגוף מותר – מדוע בגלל אסור]?

אמר רב נחמן בר יצחק: 'גלל' קרמית? דבר שיש בו שבח - קנסו גופו משום שבחו, דבר שאין בו שבח - לא קנסו.

איבעיא להו: לדברי האומר 'קנסו גופן משום שבחן' - לאלתר קנסינן או לכי מייתי שבחא קנסינן?

תא שמע מדקאיירינן גלל (עליה דרב - מכלל דאיהו סבר לאלתר קנסינן: דאי לבתר דאייתי שבחא - מאי רומיא דגלל? הא לאו שבח בגלל!)

ותסברא? כי איירינן 'גלל' - מיקמי דלשני רב נחמן [בר יצחק] (דהוה סבירא לן דאף על גב דאין סופו להשביח - קניס רב, וכל שכן דבדבר שסופו להשביח קניס לאלתר); לבתר דשני רב נחמן - מי איכא למירמא גלל כלל (והשתא דקים לן דטעמא דקנסא משום שבח הוא, מיבעיא אי לאלתר קניס או כי מייתי שבח)?

לימא כתנאי: 'שטר שכתוב בו רבית (שכתוב בו שלוה ברבית) - קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: גובה את הקרן אבל לא את הרבית.' לימא רב דאמר כרבי מאיר וזעירי דאמר כרבנן?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם, אלא קרן דבהתירא, אבל הכא קרן גופא קמזיק (עתיד להזיק)!

וזעירי אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר: עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דמשעת כתיבה דעבד ליה שׂוּמָא (שָׂם עליו נשך, ועבר ב'לא תשימון' (שמות כב,כד)) אבל הכא מי יימר דמזיק?

לימא כהני תנאי: 'המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה, ואסורין משום גזל; רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו - חייבין לשלם, וכל הקודם בהן – זכה, ומותרין משום גזל'?

הא - גופא קשיא: אמרת 'כל הקודם בהן זכה' והדר קאמר 'אסורין משום גזל'? אלא - לאו הכי קאמר: 'וכל הקודם בהן זכה בשבחן, 'ואסורין משום גזל' – אגופן, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר: אפילו גופן נמי כל הקודם בהן זכה?

לזעירי ודאי תנאי היא (דליכא למימר דכולי עלמא לא קנסו, דהא רבן שמעון קניס), לרב מי לימא תנאי היא? אמר לך רב: דכולי עלמא קנסו גופן משום שבחן, והכא 'בהלכה ואין מורין כן' קא מיפלגי (תנא קמא סבר הלכה דקנסו גופן; ואין מורין כן, והכי קאמר: [הלכה] כל הקודם בהן זכה, ואפילו גופן – דיעבד; ואי אתי מרישא לקמן לאימלוכי - אמרינן ליה 'אסורי�ן משום גזל');

דאתמר רב הונא אמר רב: הלכה ואין מורין כן;

רב אדא בר אהבה אמר: הלכה ומורין כן.

איני! והא רב הונא אפקר חושלי (שעורין קלופין ששטח איש אחד ברשות הרבים כדי שיתייבשו, והפקירן רב הונא, והורה שהקודם בהן זכה), רב אדא בר אהבה אפקר

(בבא קמא לא,א)

סליקוסתא (פסולת עיצורי תמרים שעשו מהן שכר; לישנא אחרינא: שמרי שכר תמרים, ומנגבין אותן כעין יין קרוש ומאכילין לחמורים): בשלמא רב אדא בר אהבה – כשמעתיה (דאמר הלכה ומורין כן); אלא רב הונא - לימא הדר ביה?

הנהו - מותְרין הוו (שהתרו כמה פעמים בבעלים).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.