מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף כו

 

סיום פרק שני 'כיצד הרגל'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(בבא קמא כה,ב)

ותהא שן ורגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר: ומה קרן - שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק - ברשות הרבים חייבת, שן ורגל - שברשות הניזק משלם נזק שלם - אינו דין שברשות הרבים חייב?

אמר קרא [שמות כב,ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר] ובער בשדה אחר [מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] - ולא ברשות הרבים.

 

(בבא קמא כו,א)

מידי כוליה קאמרינן? פלגא קאמרינן (דתחייב כי קרן, דהא מקרן מייתי לה; וקרא ד'בשדה אחר' לחיובי ביה ברשות הניזק נזק שלם אתא, דהכי משמע: בשדה אחר - נזק שלם)! אמר קרא [שמות כא,לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי] וחצו את כספו [וגם את המת יחצון] - כספו של זה (קרן) ולא כספו של אחר.     

 

ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות הניזק אלא חצי נזק, מקל וחומר מקרן: ומה קרן, שברשות הרבים חייבת - ברשות הניזק אינה משלמת אלא חצי נזק, שן ורגל, שברשות הרבים פטורה - אינו דין שברשות הניזק [אינו] משלם [אלא] חצי נזק?

אמר קרא [שמות כב,ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו] ישלם (לגמרי משמע) - תשלומין מעליא.

 

ולא תהא קרן ברשות הרבים חייב מקל וחומר: ומה שן ורגל, שברשות הניזק נזק שלם - ברשות הרבים פטורה, קרן, שברשות הניזק חצי נזק - אינו דין שברשות הרבים פטורה?

אמר רבי יוחנן: אמר קרא: [שמות כא,לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת] יחצון (דקרא יתירא הוא, דנכתוב 'וחצו את כספו וגם את המת'; אלא לדרשא אתא: דאף ברשות הרבים נמי חייב) אין חצי נזק חלוק לא ברשות הרבים ולא ברשות היחיד.

 

ויהא אדם חייב בכופר (כגון במזיד ולא אתרו ביה, דליתיה בר קטלא ולא בר גלות) מקל וחומר: ומה שור, שאינו חייב (בחבלה) בארבעה דברים (צער ריפוי שבת ובושת, אלא נזק לחודיה) - חייב בכופר, אדם, שחייב בארבעה דברים - אינו דין שיהא חייב בכופר!?

אמר קרא [שמות כא,ל: אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו] ככל אשר יושת עליו; 'עליו' - ולא על אדם (על נזקי שור משלמין כופר, אבל על נזקי אדם אין משלמין כופר, אלא: או מיתה או גלות).

 

ויהא שור חייב בארבעה דברים מקל וחומר: ומה אדם, שאינו חייב בכופר - חייב בארבעה דברים, שור, שחייב בכופר - אינו דין שיהא חייב בארבעה דברים?

אמר קרא [ויקרא כד,יט: ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו]: איש בעמיתו (הוי בדין נתינת מומין) ולא שור בעמיתו (בעמיתו של בעליו[YH1] ).

 

איבעיא להו: רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק (דחיובא דרגל בחצר הניזק הוא) - מהו שתשלם כופר? מי אמרינן מידי דהוה אקרן: קרן, כיון דעבד תרי ותלתא זמני אורחיה הוא, ומשלם כופר - הכא נמי לא שנא (דרגל מועדת מתחילתו היא להלך ולדרוס)? או דלמא קרן כוונתו להזיק, האי אין כוונתו להזיק?

תא שמע: 'הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ונגחו לבעל הבית ומת: השור בסקילה, ובעליו - בין תם בין מועד - משלם כופר שלם - דברי רבי טרפון'. כופר שלם בתם לרבי טרפון מנא ליה? לאו משום דסבר ליה כרבי יוסי הגלילי דאמר (בפירקין דלקמן (דף מב,א)) תם משלם חצי כופר ברשות הרבים, ומייתי (רבי טרפון לרשות הניזק כופר שלם) לה מקל וחומר מרגל (כי היכי דגמר לקרן תם לענין נזקין במתניתין; והכי גמר לה: מה שן ורגל, שפטורין ברשות הרבים לגמרי - ברשות הניזק כופר שלם, קרן – שברשות הרבים חצי כופר כרבי יוסי הגלילי - אינו דין שברשות הניזק כופר שלם! מדגמר רבי טרפון הכי) - אלמא איכא כופר ברגל (דאי לאו הכי - במאי מייתי לה?)!

אמר רב שימי מנהרדעא: תנא - מניזקין דרגל מייתי לה (ולעולם ליכא כופר ברגל, והכי גמר רבי טרפון: מה רגל - שברשות הרבים פטור� מנזקין - ברשות הניזק נזק שלם, קרן - שברשות הרבים חצי כופר כרבי יוסי הגלילי - אינו דין שברשות הניזק כופר שלם!?).

ולפרוך: מה לניזקין דרגל שכן ישנן באש (תאמר בכופר שאינו באש, כדאמרינן בפרק קמא (דף י,א))?

מִטָּמוּן (שפטור באש וחייב ברגל; ומייתי לה הכי: מה רגל - שברשות הרבים פטורה מכלום - חייבת ברשות הניזק אפילו על הטמון נזק שלם, קרן – שברשות הרבים חצי כופר כו').

מה לטמון שכן ישנו בבור (שאם היה גדי טמון בשק או במרצוף ונתגלגל ונפל לבור - חייב)?

מִכֵּלִים (פטר בהו את הבור, ומכלים דרגל מייתי לה, וכדפרישית).

מה לכלים שישנן באש?

מכלים טמונים (דרגל מייתי לה).

מה לכלים טמונים, שישנן באדם!?

אלא - לאו שמע מינה מכופר דרגל מייתי לה, אלמא איכא כופר ברגל?

שמע מינה!

 

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: הכי נמי מסתברא דאיכא כופר ברגל; דאי סלקא דעתא ליכא כופר ברגל, ותנא מניזקין דרגל מייתי לה – לפרוך: מה לניזקין דרגל שכן ישנן ברגל (תאמר בכופר שאינו ברגל)! אלא - לאו שמע מינה מכופר דרגל מייתי לה! אלמא איכא כופר ברגל - שמע מינה.

 

 

משנה:

אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן;

סימא את עין חבירו (אפילו בשוגג) ושיבר את הכלים - משלם נזק שלם.

 

גמרא:

קתני 'סימא את עין חבירו' דומיא ד'שיבר את הכלים': מה התם (כלים): נזק - אִין, ארבעה דברים – לא (דלא שייכי בהו), אף סימא את עין חבירו (בשוגג): נזק – אִין, ארבעה דברים לא (דלא מחייבי ארבעה דברים, אלא: או מזיד או קרוב למזיד דומיא: ד'כי יריבון אנשים' (שמות כא,יח) דהתם כתיב ריפוי ושבת).

 

 

(בבא קמא כו,ב)

מנא הני מילי (דנזק חייב אפילו שוגג)?

אמר חזקיה - וכן תנא דבי חזקיה: 'אמר קרא [שמות כא,כה: כויה תחת כויה] פצע תחת פצע [חבורה תחת חבורה] (קרא יתירא הוא, להך דרשה, דהא כתיב [ויקרא כד,יט: ואיש] כי יתן מום בעמיתו - כאשר עשה [כן יעשה לו (פסוק כ) שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו]; 'וכויה' ו'חבורה' - דרשינן ב'החובל' (לקמן דף פד,ב)) לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון.'

האי - מבעי ליה ליתן צער במקום נזק (דאפילו היכא דאיכא נזק - משלם נמי צער; דלא תימא צער דכתבה רחמנא - היינו בדליכא נזק, כגון כוואו בשפוד על צפרנו דלא אפחתיה מכספיה; ולהך דרשה מפקינן ליה בהחובל)!?

אם כן לכתוב קרא 'פצע בפצע'; מאי 'תחת פצע'? - שמע מינה תרתי [עיין במלבי"ם].

 

אמר רבה:

1)   היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה, ועמד, ונפלה: לענין נזקין – חייב (דהא אפקינן שוגג כמזיד ואונס כרצון), לענין ארבעה דברים - פטור, לענין שבת - מ�לאכת מחשבת אסרה תורה (שנתכוין לעשות מלאכה, אלא כסבור שהיום חול, או סבור שמלאכה זו מותרת; וכל הני דאמרינן הכא - לא נתכוונו לעשות המלאכה, הלכך פטור), לענין גלות (כגון אם נפלה על האדם ומת) – פטור (דגבי גלות כתיב 'מכה נפש בשגגה' (במדבר לה) ולא מיקרי 'שגגה' אלא היכא דהוה ליה ידיעה מעיקרא, וזה לא הכיר בה מעולם), לענין עבד (אם נפלה על עבדו וסימאה עינו) - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן, דתניא: 'הרי שהיה רבו רופא ואמר לו "כחול עיני" - וסימאה, "חתור לי שיני" – והפילה: שיחק באדון ויצא לחרות; רבן שמעון בן גמליאל אומר [שמות כא,כו: וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו] ושיחתה [לחפשי ישלחנו תחת עינו]- עד שיתכוין לשחתה.

2)       הכיר בה ושכחה, ועמד ונפלה: לענין נזקין – חייב; לענין ארבעה דברים - פטור (דאף על גב דהכיר בה - הויא שכחה שוגג ולא פשיעה); לענין גלות – חייב, דאמר קרא [במדבר לה,יא: והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש] בשגגה - מכלל דהוה ליה ידיעה, והא - הויא ליה ידיעה; לענין שבת - פטור (ואף על גב דמקריא שגגה, לענין גלות פטור בשבת, דבעינן 'מלאכת מחשבת': שנתכוין לעשות מלאכה וכסבור שהיום חול, וזה לא נתכוין); לענין עבד - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן;

3)   נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע: לענין נזקין – חייב; לענין ארבעה דברים – פטור; לענין שבת (פטור) - מלאכת מחשבת בעינן; לענין גלות (חייב, דכתיב) [שמות כא,יג: ו]אשר לא צדה [והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה] אמר רחמנא - פרט לנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע (שאינו בתורת (שמות כא,יד) וכי יזיד איש [על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות] אלא בתורת 'ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] [שמות כא,יג]; לישנא אחרינא: 'ואשר לא צדה' - פרט למתכוין כו': דפטור מגלות, דהכי משמע 'אשר לא צדה': שלא נתכוין לצדד ולזרוק אצלו – ינוס, פרט לזה שצדה); לענין עבד - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן.[## אם צדה – קרוב למזיד; אבל אשר לא צדה עיר מקלט קולטו – נמוקי יוסף]

4)   נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה: לענין נזקין – חייב; לענין ארבעה דברים – פטור; לענין שבת: באומר "כל מקום שתרצה תנוח" – אִין (חייב, שהרי יש כאן מלאכת מחשבת: דזרק ארבע), אי לא – לא (אבל נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע - אפילו אמר "כל מקום שתרצה תנוח" – פטור: שעיקר מחשבתו אינה למלאכה); לענין גלות: 'אשר לא צדה' - פרט לנתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה; לענין עבד - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן;

5)   ואמר רבה: זרק (בעל הכלי כלי מראש הגג) כלי מראש הגג, ובא אחר ושברו במקל - פטור (זה ששברו במקל קודם שבירתה); מאי טעמא? מנא תבירא תבר (שהרי סופה לישבר);

6)   ואמר רבה: זרק (מזיק) כלי מראש הגג, והיו תחתיו כרים או כסתות, בא אחר וסלקן, או קדם וסלקן – פטור; מאי טעמא? בעידנא דשדייה פסוקי מפסקי גיריה (שהרי מזריקתו אין סופו לישבר עד שינטלו הכרים וזה שנטל הכרים ואפילו הזורק עצמו נטלן – פטור, דגרמא בניזקין הוי).

7)   ואמר רבה: זרק תינוק מראש הגג, ובא אחר וקבלו בסייף: פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן, דתניא: 'הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות, בין בבת אחת בין בזה אחר זה – כולן פטורין (דבעינן שיכה 'כל נפש אדם' - כל הנפש, ואין כאן מכה 'כל הנפש' - ופטורים ממיתה; לרבי יהודה בן בתירא חייב זה שקיבלו בסייף מפני שקירב את מיתתו);

 

(בבא קמא כז,א)

רבי יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו.'

8)   בא שור (מועד) וקבלו בקרניו (ומת): פלוגתא דרבי ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקא ורבנן (לענין כופר), דתניא: '[שמות כא,ל: אם כפר יושת עליו] ונתן פדיון נפשו [ככל אשר יושת עליו] - דמי ניזק; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: דמי מזיק (לרבי ישמעאל דאמר 'כופר - במזיק שיימינן' - משלם כופר, אבל לרבנן - דשיימינן בניזק – האי [תינוק] לא הוה ליה דמים, ופטור);

9)   ואמר רבה: נפל מראש הגג ונתקע באשה – חייב בארבעה דברים (וכגון שנפל ברוח מצויה, דהוה ליה קרוב למזיד) וביבמתו - לא קנה (אף על פי ששנינו (יבמות דף נג,ב): 'הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד – קנה', הני מילי היכא דנתכוין לביאת אשה אחרת, אבל זה - לא נתכוין לשום ביאה! הלכך לא קנה; ואם חזר ועשה אחד מן האחין בה מאמר - פסלה עליו): חייב בנזק בצער בריפוי בשבת, אבל בושת – לא, דתנן: 'אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין.

10)                        ואמר רבה: נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה, והזיק ובייש - חייב על הנזק ופטור בארבעה דברים; ברוח מצויה והזיק ובייש - חייב בארבעה דברים ופטור על הבשת, ואם נתהפך (לאחר שהתחיל לנפול) - חייב אף על הבשת (דנתכוין לנפול על האדם להנאתו, אף על פי שלא נתכוין לשם בשת) דתניא: 'ממשמע שנאמר [דברים כה,יא: כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו] ושלחה ידה [והחזיקה במבשיו] - איני יודע שהחזיקה? מה תלמוד לומר 'והחזיקה'? לומר לך: כיון שנתכוין להזיק - אף על פי שלא נתכוין לבייש.

11)                        ואמר רבה: הניח לו גחלת על לבו ומת - פטור (שהיה לו לסלקה); על בגדו ונשרף – חייב (דהא דלא סלקה - סבר "אתבעיניה ליה בדינא ויפרע לי").

 

אמר רבא: תרוייהו תננהי: 'על לבו' – דתנן [סנהדרין פ"ט מ"א]: 'כבש עליו (שתקפו שם) לתוך האור או לתוך המים ואינו יכול לעלות משם ומת (עד שמת) – חייב; דחפו לתוך האור או לתוך המים ויכול לעלות משם ומת – פטור';

'בגדו' – דתנן [בבא קמא פ"ח מ"ז]: '"קְרַע את כסותי", "שַבֵּר את כדי" – חייב (דהכי קאמר ליה: אם תרצה - קרע ושלם); (אבל פירש לו) "על מנת לפטור" – פטור.'

בעי רבה: הניח גחלת על לב עבדו – מהו? כגופו דמי או כממונו דמי?

אם תמצא לומר כגופו דמי - שורו מהו?

הדר פשטה: עבדו – כגופו (ואם הניח אדם גחלת על לב עבדו – פטור, שהיה לו לעבד לסלקה); שורו – כממונו (שאין בו דעת לסלקה וחייב).

 

הדרן עלך 'כיצד הרגל'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ;    מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

 

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

 

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.