מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף
כה
המשך פרק שני 'כיצד הרגל'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא כד,ב)
משנה:
'שור המזיק ברשות הניזק' – כיצד?
נגח נגף נשך רבץ בעט (כולן
תולדות קרן הן) ברשות הרבים - משלם חצי נזק; ברשות הניזק: רבי טרפון אומר: נזק שלם,
וחכמים אומרים: חצי נזק.
אמר להם רבי טרפון: ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל: ברשות הרבים, שהוא
פטור (כדכתיב ובער בשדה אחר) - החמיר עליהן ברשות
הניזק לשלם נזק שלם, מקום שהחמיר על הקרן - ברשות הרבים לשלם חצי נזק - אינו דין
שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם!
אמרו לו: דיו לבא מן הדין להיות כנדון (קרן ברשות הניזק, שאתה מביא מדין קרן ברשות הרבים,
דקאמרת 'קרן שהחמיר עליה ברשות הרבים אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק'): מה ברשות הרבים חצי
נזק אף ברשות הניזק חצי נזק.
אמר להם: אף אני
(בבא קמא כה,א)
[המשך
המשנה:]
לא אדון קרן מקרן (כדאמרן
לעיל)! (אלא) אני אדון קרן מרגל: ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל:
ברשות הרבים - החמיר בקרן, מקום שהחמיר על השן ועל הרגל: ברשות הניזק - אינו דין
שנחמיר בקרן!?
אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון (דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים - לא משתכחת צד קל
וחומר):
מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק.
גמרא:
ורבי טרפון - לית ליה 'דיו'? והא 'דיו' (גבי י"ג מדות) דאורייתא הוא, דתניא (בתורת כהנים [ברייתא
דרבי ישמעאל בפתיחה לספרא, הלכה ג]): 'מדין קל וחומר
כיצד? (במדבר יב,יד) ויאמר ה' אל
משה: ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים [תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף] - קל וחומר לשכינה
ארבעה עשר יום!? אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון'!
כי לית ליה 'דיו' - היכא דמפריך קל וחומר (ומתניתין, אי דרשת 'דיו' - מיפרך ק"ו כוליה,
ולא גמרת בה מידי כדמפרשינן: דהתם שבעה דשכינה כו'), היכא דלא מפריך קל וחומר -
אית ליה 'דיו': התם שבעה דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארבסר, אתא דיו אפיק
שבעה ואוקי שבעה; אבל הכא - חצי נזק כתיב (ומשמע
נמי ארשות הניזק), ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם; אי דרשת 'דיו' (ואוקמת ליה ברשות הניזק אחצי נזק) - אפריך ליה קל
וחומר (לא אגמרינן ק"ו מידי)!
ורבנן?
שבעה דשכינה כתיבי: 'תסגר שבעת ימים'[YH1].
ורבי טרפון?
ההוא 'תסגר' - (לאשמועינן) דדרשינן דיו הוא (דאתא, דאי לא כתיב הכי - הוה מוקמינן ליה אארבסר).
ורבנן?
כתיב קרא אחרינא (הפסוק
הבא: במדבר יב,טו): ותסגר מרים [מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים]
ורבי טרפון?
ההוא - דאפילו בעלמא דרשינן 'דיו' (ומייתורא
דקרא גמרינן ליה), ולא תאמר "הכא משום כבודו של משה, אבל בעלמא לא" - קא משמע לן.
אמר ליה רב פפא לאביי: והא האי תנא דלא דריש 'דיו' ואף על גב דלא מפריך קל
וחומר, דתניא: 'קֶרי בזב (קריו
של זב)
- מניין (שתהא הטיפה מטמא במגע
ובמשא כטיפה של זוב, דקיימא לן במסכת נדה (דף
נה,א) שמטמא במשא? וקֶרי לא דמי לזוב,
כדאמר בפרק 'בנות כותים' (נדה דף לה,ב): 'זוב דומה ללובן ביצה המוזרת; קֶרי דומה ללובן
ביצה שאינה מוזרת')?
ודין הוא: מה טהור בטהור (רוק
שהוא טהור באדם טהור) - טמא בטמא (הוי טמא ומטמא במשא באדם
טמא, כגון זב, כדכתיב: 'וכי ירוק הזב בטהור' [ויקרא
טו,ח] דמשמע: במה שביד הטהור, כדדרשינן
במסכת נדה (דף נה,ב), דהיינו משא, וכתיב וכבס בגדיו
כו' [שם]), טמא בטהור (קֶרי, שטמא בטהור: הטיפה מטמא במגע, כדכתיב 'וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' [ויקרא
טו,יז], ואדם נמי מטמא במגע, כדכתיב 'או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וגו [ויקרא
כב,ד]', ודרשינן במסכת נדה בפרק 'יוצא
דופן' (דף מג,ב): מנין לרבות את הנוגע בשכבת זרע? תלמוד לומר: 'או איש') - אינו דין שיהא טמא
בטמא (בזב)?' וקא מייתי לה בין למגע בין
למשא (כי רוק); ואמאי [לומד
התנא גם למשא]? נימא: אהני קל
וחומר למגע, אהני 'דיו' לאפוקי משא ([ולענין משא נאמר: דיו] דהא
קֶרי של טהור אינו מטמא במשא)!? וכי תימא: למגע לא אצטריך קל וחומר, דלא גרע מגברא
טהור [YH2]– איצטריך [גם
למגע]: סלקא דעתא אמינא [דברים כג,יא: כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור] מקרה לילה [ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה] כתיב - מי שקריו
גורם לו [טומאה, כלומר: טפת הזרע – הוא גם טמא במגע], יצא זה [הזב] שאין קריו גורם לו [טואמה] אלא דבר אחר [הזיבה] גרם לו והייתי
חושב שאין שכבת הזרע מטמא במגע כלל] - קא משמע לן[YH3]!
[תשובת אביי:]
מידי '(מקרה לילה) ולא דבר אחר' כתיב? ('מקרה
לילה' כתיב: בין בטמא בין בטהור משמע;
הלכך למגע לא אצטריך קל וחומר [אלא למשא, וה'דיו' היה מבטל את הקו"ח לגמרי,
ומסבה זו אין התנא לומד 'דיו']).
ומאן תנא דשמעת ליה דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא (דקאמר דמהאי קל וחומר מפיק מגע ומשא)? לא רבי אליעזר ולא
רבי יהושע, דתניא: 'שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא - דברי רבי
אליעזר; ורבי יהושע אומר: אף מטמא במשא, לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה'; עד
כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה, הא לאו הכי – לא!
אלא האי תנא הוא, [דשמעת ליה דאמר 'שכבת זרע של זב מטמא במשא' – וממילא שאינו לומד 'דיו'], דתנן: '[כלים
פ"א מ"ג] למעלה מהן (משלשה אבות הטומאות דשרץ
ושכבת זרע וטמא מת, דקתני לעיל מהך מתניתא במסכת כלים, ואינם מטמאין אלא במגע) -
(בבא קמא כה,ב)
זובו של זב, ורוקו, ושכבת זרעו, ומימי רגליו, ודם הנדה: מטמאין בין במגע בין
במשא'.
(וכולהו הנך מפרש בפרק 'דם הנדה' (נדה דף נה,ב)
דמטמאו במשא)
ודלמא הכי נמי: לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה?
אם כן, לתנייה (שכבת זרע) גבי זובו; מאי שנא
דקתני לה גבי רוקו ['זובו
של זב ורוקו ושכבת זרעו', ואם
היה ששכבת זרע מטמא רק בגלל חשש לצחצוחי זיבה - היה צריך להיות הסדר
'זובו של זב ושכבת זרעו ורוקו']? אלא משום דאתי
מרוקו (כדגמרינן לעיל: מה טהור בטהור
כו').
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: והא האי תנא לא דריש 'דיו' ואף על גב דלא
מפריך קל וחומר, דתניא: 'מפץ במת - מניין (שמִטַּמֵּא? לפי שנאמר במת גבי מדין 'וכל בגד וכל כלי עור [וכל מעשה עזים וכל כלי עץ
תתחטאו] (במדבר לא,כ), וזה [מפץ] אינו
לא בכלל בגד ולא בכלל עור ולא בכלל כלי עץ - מניין שאפילו הוא מִטַּמֵּא באהל המת)? - ודין הוא: ומה
פכין קטנים שטהורים בזב (בכל
טומאותיו, דכלי חרס אין מִטַּמֵּא אלא מאוירו; ומתוך שפיו שלו צר - אין יכול
להכניס אצבעו לתוכו; ולמדרס נמי לא חזי; ובהיסט נמי: להכי אפקיה רחמנא להיסט כלי
חרס בזב בלשון 'מגע', כדכתיב (ויקרא
טו,יב) 'וכלי חרס אשר יגע בו הזב וגו'
- ומהכא נפקא לן דזב מִטַּמֵּא בהיסט, למימר דכל שאינו ראוי לטמא במגעו - אינו
מִטַּמֵּא בהסיטו) [אעפ"כ] מִטַּמֵּא במת (באהל המת, דכתיב (במדבר יט,כב) 'וכל כלי
פתוח וגו'; ואי זהו כלי שטומאתו קודמת
לפתחו? הוי אומר זה כלי חרס, וכתיב [שם] 'טמא
הוא', ואפילו פיו צר - הרי הוא ראוי
להאהיל עליו), מפץ - שמִטַּמֵּא בזב (שראוי
למשכב, וכתיב 'המשכב אשר ישכב [עליו
הזב יטמא] וגו' (ויקרא טו,ד)) - אינו דין שיִטמא במת?!
וקמייתי לה (מפץ שיהא טמא) בין לטומאת ערב בין
לטומאת שבעה (במת שבעה ימים, כשאר כלים
שבאהל המת)'; ואמאי? אימא אהני קל וחומר לטומאת ערב, ואהני 'דיו' לאפוקי טומאת שבעה (דהא זב לא מִטַּמֵּא ליה במשכבו אלא טומאת ערב)!?
אמר ליה: כבר רמא ניהליה רב נחמן בר זכריה לאביי, ואמר ליה אביי: תנא - (מפץ במת) ממפץ בשרץ מייתי לה (ובגזירה שוה, כדלקמן: נאמר בגד ועור כו',
ולאו בקל וחומר מזב, כדאמרת; והך משנה - הכי קאמר: מפץ בשרץ מנא ליה), והכי קאמר [כאן
אביי משנה את הברייתא, מעין 'חיסורי מיחסרא': אין הלימוד של טומאת מת של מפץ
ישירות מזב, אלא: מפץ במת נלמד משרץ, ושרץ – מזב]: 'מפץ בשרץ מניין? ודין הוא: ומה פכין קטנים שטהורים
בזב - טמאין בשרץ (דשרץ מטמא בכעדשה, וראוי
הוא ליכנס בפי פך קטן), מפץ - שטמא בזב - אינו דין שיהא טמא בשרץ'! (ואית דגרסי 'תנא מפץ בשרץ מייתי', כלומר: והאי תנא -
מפץ בשרץ הוא דמייתי בקל וחומר מזב, ולטומאת ערב, ולא מפץ במת); אלא מפץ במת מניין?
נאמר 'בגד' ו'עור' בשרץ [ויקרא יא,לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד
או עור או שק, כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר] ונאמר 'בגד' ו'עור'
במת [במדבר לא,כ: וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים
וכל כלי עץ תתחטאו]: מה 'בגד' ו'עור' האמור בשרץ - מפץ טמא בו, אף 'בגד' ו'עור' האמור במת -
מפץ טמא בו.
מופנה!? דאי לא מופנה - איכא למפרך: מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה, תאמר במת
שאין מטמא בכעדשה אלא בכזית?
לאיי, אפנויי מופנה: מכדי שרץ אתקש לשכבת זרע, דכתיב [ויקרא כב,ד: איש איש מזרע אהרן והוא
צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש] או איש אשר תצא [ממנו שכבת זרע], וסמיך ליה (ויקרא כב,ה) או איש אשר יגע בכל שרץ [אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו]; וכתיב ביה בשכבת
זרע (ויקרא טו,יז) וכל בגד וכל
עור אשר יהיה עליו שכבת זרע [וכבס
במים וטמא עד הערב]; 'בגד' ו'עור' דכתב רחמנא בשרץ - למה לי? שמע מינה לאפנויי.
ואכתי מופנה מצד אחד הוא; הניחא למאן דאמר 'מופנה מצד אחד למידין ואין
משיבין' – שפיר; אלא למאן דאמר 'למידין ומשיבין' - מאי איכא למימר?
דמת - נמי אפנויי מופנה: מכדי מת אתקש לשכבת זרע, דכתיב [ויקרא כב,ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל
טמא נפש, או איש אשר תצא ממנו] והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו [שכבת זרע], וכתיב ביה בשכבת זרע (ויקרא טו,יז) וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע [וכבס במים וטמא עד הערב]; 'בגד' ו'עור' דכתב רחמנא
במת למה לי? שמע מינה לאפנויי, והוי מופנה משני צדדין.
הניחא למאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרא' (איכא למימר דלא איצטריכא 'בגד' ו'עור' דמת אלא
לאפנויי, דגמרינן לה משכבת זרע לקבולי טומאת מת, ומוקמינן טומאת מת באתרא: מה בשאר
כלים טומאת שבעה - אף גבי מפץ טומאת שבעה); אלא למאן דאמר 'דון מינה ומינה' (דמילתא דילפינן ליה ממילתא אחריתי - לכל מילי
דיינינן ליה מינה, מפץ במת לטומאת שבעה מנלן? (השתא בגד ועור דמת איצטריך) דאי
[משרץ הוה גמר] אמינא טומאת ערב הוא דאית ליה) - מאי איכא למימר?
אמר רבא (וגזירת הכתוב הוא דלא
אמרינן ביה דון מינה ומינה): אמר קרא: (במדבר
לא,כד) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי [וטהרתם
ואחר תבאו אל המחנה] - כל טמאות שאתם מטמאין במת לא יהו פחותין משבעה.
ותהא שן ורגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר: ומה קרן - שברשות הניזק אינו
משלם אלא חצי נזק - ברשות הרבים חייבת, שן ורגל - שברשות הניזק משלם נזק שלם -
אינו דין שברשות הרבים חייב?
אמר קרא [שמות כב,ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר] ובער בשדה אחר [מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] - ולא ברשות הרבים.
(בבא קמא כו,א)
מידי כוליה קאמרינן? פלגא קאמרינן (דתחייב
כי קרן, דהא מקרן מייתי לה; וקרא ד'בשדה
אחר' לחיובי ביה ברשות הניזק נזק שלם
אתא, דהכי משמע: בשדה אחר - נזק שלם)! אמר קרא [שמות כא,לה: וכי
יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי] וחצו את כספו [וגם את המת יחצון] - כספו של זה (קרן) ולא כספו של אחר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.
[YH1]ואין הקל-וחומר מוסיף כלום, והדיו בטלו לגמרי!
[YH2]אשר טיפת זרעו מטמא במגע; ולפיכך הקל-וחומר מלמד דוקא לענין טומאת משא, ואם כן
אין מקום לומר 'דיו' כי ה'דיו' יבטל את הקו"ח
[YH3]הקו"ח שלא יצא שכבת זרע של זב מלטמא במגע; ואם כן הקו"ח משמש
לענין מגע, ואפשר היה להפעיל 'דיו' לומר שלא יילמד משא כלל; ומכאן אנו רואים שהתנא
הזה אינו לומד 'דיו' אפילו במקרה שאין הדין מבטל את הקו"ח!