בבא קמא כב

מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף כב

המשך פרק שני 'כיצד הרגל'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא כא,ב)

תנו רבנן [דומה לתוספתא בבא קמא פ"ב ה"א]: 'הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה – פטורין (מנזק שלם, וחייב בחצי נזק, דמשונין הן); מלמעלה למטה – חייבין;

אדם ותרנגול שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה – חייבין' (אדם, אי נמי לאו אורחיה לקפוץ מלמטה למעלה – חייב, דאין באדם צד תמות אלא בבהמה; ותרנגול דרכו לדלג אפילו מלמטה למעלה);

(בבא קמא כב,א)

והתניא: 'הכלב והגדי שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה – פטורין'[YH1] !?

תרגמא רב פפא: דאפיך מיפך: כלבא בזקירא (קפיצה) וגדיא בסריכא (שנועץ צפרניו בכותל שאין דרכו בכך; ומשונים הן).

אי הכי אמאי פטורים?

פטור מנזק שלם וחייבין בחצי נזק.

הכלב שנטל [חררה והלך לגדיש, אכל החררה והדליק הגדיש: על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק]:

אתמר: רבי יוחנן אמר: אשו (השולח את הבערה) - משום חציו (חייבו הכתוב; דאיהו קעביד, דהוי כזורק חץ);

וריש לקיש אמר: אשו - משום ממונו (כשורו ובורו שהזיקו; וקסלקא דעתא דאיכא בינייהו: כגון שהדליק בגחלת שאינו שלו: דלרבי יוחנן - חייב, דחציו הן, ול�ריש לקיש - פטור, דלאו ממונו הוא).

וריש לקיש, מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן?

אמר לך: חציו מכחו קאזלי, האי לא מכחו קאזיל (דאש מאליה הולכת ודולקת למרחוק).

ורבי יוחנן - מאי טעמא לא אמר כריש לקיש?

אמר לך: ממונא אית ביה ממשא, הא לית ביה ממשא (דשלהבת היא המזקת, דאין לה ממש; הלכך: כי חייביה רחמנא - משום חציו הוא דחי�יביה).

תנן הכלב שנטל חררה [והלך לגדיש, אכל החררה והדליק הגדיש: על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק]:

בשלמא למאן דאמר 'אשו משום חציו' [רבי יוחנן] - חציו דכלב הוא (דהוה ליה צרורות, הלכך משלם חצי נזק; ואדם המדליק – משום הכי חייב נזק שלם: שאין דין צרורות באדם); אלא למאן דאמר 'אשו משום ממונו' [ריש לקיש] - האי אש לאו ממונו דבעל כלב הוא (אלא דבעל חררה)!?

אמר לך ריש לקיש: הכא במאי עסקינן? - דאדייה אדויי (שזרקו), דעל חררה משלם נזק שלם, ועל מקום גחלת (מקום שנפלה גחלת שם) משלם חצי נזק (דצרורות הן והכלב עשאן לישנא אחרינא דמשונה הוא), ועל גדיש כולה פטור (ד'אשו משום ממונו', והאי לאו ממונו הוא; ו'צרורות' ליכא למימר, דהא ממקום גחלת ואילך דלקה אש מאליו; ומשום הכי אוקמה 'בדאדייה אדויי': דאי אנחה עם החררה כי אורחיה - לא מצי למיתני חצי נזק אמידי!: דאמקום גחלת חייב נזק שלם, דאורחיה הוא ליטול חררה עם הגחלת).

ורבי יוחנן (דאמר אשו משום חציו)?

(מוקים לה) דאנחה אנוחי (כי אורחיה): על חררה ועל מקום גחלת משלם נזק שלם (דעל חררה נזק שלם דשן היא, ואמקום גחלת נזק שלם דאורחיה היא, ובידים עבד) ועל הגדיש משלם חצי נזק (דחצָיו דכלב הוא, והיינו 'צרורות').

תא שמע [דומה לוספתא בבא קמא פ"ו ה"יג – ולא זהה]: 'גמל טעון פשתן ועבר ברשות הרבים: נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה (בית גדול) - בעל גמל חייב;

הניח חנווני נרו מבחוץ - חנווני חייב.

רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור (שמצוה להניחה ברשות הרבים לפרסומי ניסא).'

בשלמא למאן דאמר 'אשו משום חציו' - חציו דגמל הוא, אלא למאן דאמר 'משום ממונו' - האי אש לאו ממונא ד�בעל גמל הוא (אלא דחנווני [ובתוספתא: מן האגף ולחוץ חנוני חייב!])!?

אמר לך ריש לקיש: הכא במאי עסקינן? במסכסכת (מדלקת) כל הבירה כולה (שהגמל עובר בפני כל הבירה ומסכסכו, דהא ודאי הוי כולו כמקום גחלת; אבל בעלמא - שהאש הולכת מאליה - לאו חציו הן).

אי הכי - אימא סיפא: 'אם הניח חנווני נרו מבחוץ - חנווני חייב' ואי במסכסכת - אמאי 'חייב'? >

בשעמדה (עמד הגמל במקומו, וסכסך את כל הבירה: שהיתה חבילתו גדולה כנגד כל הבירה; והגמרא לא שבק לאסוקי למילתיה ופרכיה).

עמדה וסכסכה כל שכן דחנווני פטור ובעל גמל חייב (שהיה לו למהר ולנהגה שלא תסכסך)!?

אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב איקא: הכא במאי עסקינן? - כגון שעמדה להטיל מימיה (דאנוס הוא, וסכסכה):

(בבא קמא כב,ב)

רישא - בעל גמל חייב, דלא איבעי ליה לאפושי (גמליה) בטעינה (עד שתכנס לתוך החנות); סיפא - חנווני חייב, דלא איבעי ליה לאנוחי נרו מאבראי.

תא שמע: 'המדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו (לגדיש) ועבד סמוך לו (לגדיש) ונשרף עמו – חייב (אגדי ואגדיש, לפי שאין לו דין מיתה בשביל העבד, שהיה לו לברוח); עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו – פטור (אגדי ואגדיש דקם ליה בדרבה מיניה: שההורג העבד נהרג, דכתיב 'נקם ינקם' (שמות כא,כ). והאי דנקט 'גדי' משום דמוקמינן לקמן בגדי דחד ועבד דחד, דבגדיש ועבד ליכא לאוקמי הכי, דאורחא דמלתא לשדורי איניש עבדיה לשמור גדישו, ואיידי דנקט גבי עבד 'כפות' ו'סמוך' - נקט גבי גדי 'כפות' ו'סמוך', ואף על גב דבגדי אין לומר 'היה לו לברוח' שהרי אין בו דעת, ואם אינו כפות וסמוך - נמי חייב, כדאמרינן בשילהי פרקין (דף כז,א) 'שורו כממונו')'; בשלמא למאן דאמר 'אשו משום חציו' - משום הכי פטור; אלא למאן דאמר 'אשו משום ממונו' - אמאי פטור? אילו קטל תוריה עבדא - הכי נמי דלא מיחייב (ממון הא כתיב כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו (שמות כא,לב))?

אמר לך רבי שמעון בן לקיש: הכא במאי עסקינן? כשהצית בגופו של עבד (דהא ודאי ממש הרגו): דקם ליה בדרבה מיניה.

אי הכי מאי למימרא?

לא, צריכא בגדי דחד ועבד דחד (ואיצטריך לאשמועינן דאף על גב דאין חייב מיתה בשביל הגדי - מפסיד בעל הגדי).

תא שמע: 'השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים'; בשלמא למאן דאמר 'אשו משום חציו' - חציו דחרש הוא; אלא למאן דאמר 'אשו משום ממונו' - אילו מסר שורו לחרש שוטה וקטן הכי נמי דלא מיחייב (הא אמרינן בפרק קמא (דף י.) 'חומר בשור מבאש, שאם מסרו לחרש – חייב')?

הא - אתמר עלה: אמר ריש לקיש משמיה דחזקיה: לא שנו [דפטור מדיני אדם] אלא כשמסר לו גחלת וליבה (החרש, דלא דמי לשור: דשור מזומן להזיק; אבל הא דגחלת - חרש עביד ליה להיז�ק), אבל מסר לו שלהבת - חייב' מאי טעמא? ברי היזיקא (מזומן היזיקו והוי כשורו)! ורבי יוחנן אמר: אפילו שלהבת פטור (ורבי יוחנן לטעמיה, דאמר 'אשו משום חציו' והכא חציו דחרש הן) קסבר צבתא דחרש קא גרים; לא מיחייב עד דמסר ליה גווזא (עצים יבשים) סילתא (עצים קטנים דַקים) ושרגא (דהאי ודאי פושע הוא).

אמר רבא: קרא ומתניתא מסייע ליה לרבי יוחנן: קרא – דכתיב: (שמות כב,ה) כי תצא אש [ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה] – 'תצא' - מעצמה (מעצמה משמע, וליכא לאוקמי קרא כשהדליק הוא עצמו גדישו של חבירו, אלא בתוך שלו הדליק, והאש הלכה מעצמה - ואפילו הכי קרי) 'ישלם המבעיר את הבערה' (- כאילו הדליקו בעצמו); שמע מינה 'אשו משום חציו'; מתניתא – דתניא: 'פתח הכתוב

(בבא קמא כג,א)

בנזקי ממונו (דכתיב 'כי תצא אש' דמשמע מעצמה) וסיים בנזקי גופו (דקרי ליה 'מבעיר'), לומר לך: אשו משום חציו'.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.