בבא קמא כ

מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף כ

המשך פרק שני 'כיצד הרגל'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא יט,ב)

ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה (לעסו; לישנא אחרינא 'פלסיה': סדקו; ולא שמעתי) לסלא; חייבי הרב יהודה לשלם נזק שלם אנהמא ואסלא - חצי נזק (דמשונה הוא; וכגון דתפס ניזק: דאין דנין דיני קנסות בבבל, ופלגא נזקא קנסא). ואמאי? כיון דאורחיה למיכל נהמא - אורחיה נמי לפלוסי סלא (כשהוא לועס הפת לועס הסל עמו)!?

דאכל והדר פליס.

ופת - אורחיה הוא? ורמינהו: 'אכלה פת ובשר ותבשיל - משלם חצי נזק' מאי? לאו בבהמה?

לא, בחיה (שאין דרכה בפת אפילו על ידי הדחק; אבל חמור דרכו בכך).

חיה בשר אורחיה הוא?

דמטוי (צלי אש).

ואיבעית אימא: בטביא (צבי אין דרכו בפת ובשר);

ואיבעית אימא: לעולם בבהמה, ובפתורא (שעל השלחן אכלו שאין דרכו בכך).

(בבא קמא כ,א)

ההוא ברחא (עז) דחזא ליפתא אפומא דדנא; סריך, סליק, אכלה לליפתא ותבריה לדנא.

חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם.

מאי טעמא?

כיון דאורחיה למיכל ליפתא - אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק.

אמר אילפא: בהמה ברשות הרבים, ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה – חייבת.

מאי טעמא?

גבי חברתה - כחצר הניזק דמי.

לימא מסייע ליה: 'היתה קופתו מופשלת לאחוריו, ופשטה צוארה ואכלה ממנו – חייבת'.

[תוספתא א,ה: כיצד 'שינתה ואכלה'? היתה קופתו מופשלת לאחוריו ברשות הרבים, פשטה פרה פיה לתוכה ואכלה - משלמת מה שהזיקה]

כדאמר רבא: בקופצת (שקפצה ואכלה על צוארו, שאין דרכה בכך, ותולדה דקרן הוא; ו'חייבת' - חצי נזק קאמר [רש"י מפרש שלא כתוספתא ש'משלמת מה שהזיקה', כלומר נזק שלם!]) - הכא נמי בקופצת.

והיכא איתמר דרבא?

אהא: דאמר רבי אושעיא: 'בהמה ברשות הרבים הלכה ואכלה – פטורה; עמדה ואכלה - חייבת'; מאי שנא הלכה - דאורחיה הוא, 'עמדה' נמי אורחיה הוא? אמר רבא: בקופצת.

בעי רבי זירא: מתגלגל מהו?

היכי דמי?

כגון דקיימא עמיר ברשות היחיד (הניזק, ובהמה ברשות הרבים) וקא מתגלגל ואתי מרשות היחיד לרשות הרבים – מאי (בתר אכילה אזלינן, ופטורה? או בתר דשקלה ליה אזלינן, וחייבת? והוא הדין נמי אי בהמה ברשות הניזק ועמיר ברשות הרבים וגילגלתו מרשות הרבים לרשות היחיד: אי בתר אכילה אזלינן – חייבת, ואי בתר דשקלה ליה אזלינן - פטורה)?

תא שמע דתני רבי חייא: 'משוי (קסלקא דעתא אמתחת מלאה שעורין), מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ: אכלה בפנים – חייבת; אכלה בחוץ – פטורה' מאי? לאו מתגלגל ואתי (כגון שאכלתו כולו, והכי קאמר: אכלתו בפנים כגון שגלגלה את כולו בפנים – חייבת; גילגלתו לחוץ – פטורה, אלמא בתר אכילה אזלינן)?

לא, אימא 'אכלה על מה שבפנים – חייבת, על מה שבחוץ (על מה שהיה מונח מתחילה בחוץ) – פטורה' (ועל המונח בתחילה בפנים חייבת, דבתר דשקלה ליה אזלינן, בין היא בפנים בין היא בחוץ).

איבעית אימא: (לעולם כדקתני 'אכלתו בפנים חייבת' - על כולו; 'אכלתו בחוץ פטורה' - על כולו, ולא תפשוט דגלגול מלתא הוא;) כי קאמר רבי חייא - בפתילה ('פתילה': על שם דארוך הוא קרי ליה פתילה) דאספסתא (משוי של שחת, שעליו ארוכין, וראשו אחד בפנים וראשו אחד בחוץ: דכיון דהאי רישא כי גריר ליה - אזיל אידך בתריה, כמאן דמנח כולו בחד דוכתא דמי; הלכך אזלינן בתר בהמה; כי קמיבעיא לן - כגון שעורין, דכוליה גרעין קאי בפנים או בחוץ, וכי אכלה האי לא אזיל האי בתריה אי לא מגלגלה ליה).

אכלה כסות [או כלים - משלם חצי נזק; במה דברים אמורים? ברשות הניזק; אבל ברשות הרבים – פטור]:

(הא דקתני מתניתין 'ברשות הרבים פטור') אהייא?

אמר רב: אכולהו (ואפילו אכסות וכלים, דשינוי הוה ותולדה דקרן); מאי טעמא? כל המשנה (כגון זה שהניח כסותו וכליו ברשות הרבים) ובא אחר ושינה בו (כגון זו שאכלתו) – פטור.

ושמואל אמר: לא שנו אלא פירות וירקות, אבל כסות וכלים - חייבת.

וכן אמר ריש לקיש: אכולהו; ואזדא ריש לקיש לטעמיה, דאמר ריש לקיש: שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת; בעטה מהלכת ברבוצה – פטורה (ואף על גב דברשות הרבים חייבת - הכא פטורה, דכל המשנה: כגון זו שרבצה ברשות הרבים - ובא אחר כו'); רבוצה במהלכת – חייבת.

ורבי יוחנן אמר: לא שנו אלא פירות וירקות, אבל כסות וכלים – חייבת.

לימא רבי יוחנן לית ליה דריש לקיש אפילו בשתי פרות?

לא, לעולם אית ליה 'כסות': [כסות] עבדי אינשי דמנחי גלימי ומתפחי (עומדין לפוש), אבל בהמה לאו אורחה (לרבוץ [ברשות הרבים]).

ואם נהנית - משלמת [מה שנהנית]:

וכמה?

רבה אמר: דמי עמיר (שאם אכלה שְׂעוֹרִין כדי שְׂבִיעָתָהּ - אינו משלם לו אלא דמים שהיה צריך ליתן בקשין ובתבן להאכילה, דאמר ליה "אי אפשי להאכילה שעורין אלא קשין ותבן").

רבא אמר: דמי שעורים בזול (כפי שהיה צריך ליקח שעורין למאכלה אם היה רוצה להאכילה שעורין, ולא יתן לו כַּשַׁעַר שבשוק, דלמא איהו לא מאכיל לה שעורין, אלא בזול יתן, כדאמרינן בפרק 'מי שמת' (בבא בתרא קמו,ב), 'וכל זוזא חשיב בארבע דנקי', דהיינו שני שלישי הדמים).

תניא כוותיה דרבה, תניא כוותיה דרבא!

תניא כוותיה דרבה: 'רבי שמעון בן יוחי אמר: אין משלמת אלא דמי עמיר בלבד';

תניא כוותיה דרבא: 'אם נהנית משלמת מה שנהנית; כיצד? אכלה קב או קביים - אין אומרים תשלם דמיהן אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו דבר הראוי לה, אף על פי שאינו רגיל (להאכילה שעורין אלא עמיר - משלם לו דמי שעורי�ן, כפי מה שאדם אחר רגיל ליתן לבהמתו, קב או קביים); לפיכך (כיון דמשערינן בדבר הראוי לה): אכלה חטין או דבר הרע לה (דלא נהנית) – פטורה (ברשות הרבים)'.

אמר ליה רב חסדא לרמי בר חמא[YH1] : לא הוית גבן באורתא בתחומא (לא היית קרוב אצלנו שתוכל לבא; לישנא אחרינא 'בתחומא': בבית המדרש; ראשון שמעתי;) דאיבעיא לן מילי מעלייתא!

אמר: מאי 'מילי מעלייתא'?

אמר ליה: הַדָר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר או אין צריך?

היכי דמי: אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר (דלא עביד למיגר: זה שדר באותה חצר אינו עשוי לשכור חצרות לפי שמצויין לו בתים להשאיל או יש לו בית אחר) - זה לא נהנה (דהא שכיחי ליה בתים בחנם) וזה לא חסר (דהא לא קיימא לאגרא ופשיטא דפטור)! אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר - זה נהנה (שהרי היה לו לשכור בית אחר) וזה חסר (דחצרו קיימא להשכיר והוה מוגר לאחריני)!

לא, צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא, וגברא דעביד למיגר (דהוה ליה 'זה נהנה וזה לא חסר') – מאי? מצי אמר ליה "מאי חסרתיך (הא בלאו הכי לא מוגרת)" או דלמא מצי אמר

(בבא קמא כ,ב)

"הא איתהנית (דאי לאו חצר דידי - הות אוגר אחריני)"?

אמר ליה [רמי בר חמא]: מתניתין היא!

[שאל רב חסדא] הי מתניתין?

אמר ליה [רמי בר חמא]: לכי תשמש לי (כשתשמשני שימוש אחד אומר לך).

שקל סודריה כרך ליה (קיפל לו סודר שלו).

אמר ליה: 'אם נהנית - משלמת מה שנהנית' (אלמא בתר הנאה אזלינן).

אמר רבא: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא (רמי בר חמא) דמריה סייעיה, דאף על גב דלא דמי (ההיא בעיא) למתניתין - קבלה (רב חסדא) מיניה (ולא אותביה מידי): האי [בבהמה שאכלה ברשות הרבים] 'זה נהנה וזה חסר', והאי [בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר] 'זה נהנה וזה לא חסר' הוא!

ורמי בר חמא?

סתם פירות ברשות הרבים אפקורי מפקר להו (ולא חיסר מידי דהא סופן לאיבוד).

תנן [בבא בתרא פ"א מ"ג]: 'המקיף חבירו משלש רוחותיו (שהיה לו לראובן שלש שדות אצל שדה שמעון משלש רוחותיו) וגדר (ראובן) את הראשונה ואת השניה ואת השלישית (סמוך לשדה שמעון, לבד מחיצות חיצונות שהיו לו בינו לשאר הבקעות)* - אין מחייבין אותו (אין מחייבין את שמעון כלום; דמאי אהני ליה? הרי שדהו פתוחה מצד רביעית!)' - הא רביעית (הא אם היה לו לראובן ארבע שדות מארבע רוחות של שמעון וגדרן) מחייבין אותו (מחייבין את שמעון לתת את חלקו במחיצות הפנימיות שבינו לראובן); שמע מינה 'זה נהנה (שמעון) וזה (ראובן) לא חסר (שהרי יש לו לגדור שדהו) – חייב'!

שאני התם דאמר ליה: את גרמת לי הקיפא יתירא (דאי לאו שדה של שמעון בין שדותיו - הוי סגי ליה במחיצות חיצונות, והוו כל שדותיו גדורים; והלכך חסר הוא בשבילו).

*_______________

| ראובן |

| ___ צד2__ |

|צד1| |צד3 |

| | שמעון| |

| | | |

|__| |___|

תא שמע [המשך המשנה שם]: 'אמר רבי יוסי: אם עמד ניקף וגדר את הרביעית (גלי אדעתיה דניחא ליה בהקיפו של ראובן) מגלגלין עליו את הכל (לתת את חלקו בשלש מחיצות פנימיות של ראובן)' - טעמא דגדר ניקף [את הצד האחרון], הא מקיף – פטור (הא אם קנה מקיף עוד שדה רביעית אצל שמעון, וגדרה, פטור שמעון)! שמע מינה: 'זה נהנה וזה לא חסר - פטור'!

שאני התם, דאמר ליה: "לדידי סגי לי בנטירא בר זוזא (לא היה יכולת בידי לגדור גדר של אבנים, וסגי לי בגדר קוצים בר זוזא להבדיל ביני ובינך)".

תא שמע [בבא מציעא פ"י, מ"ג]: 'הבית והעלייה של שנים (בית של זה, והעלייה שעל גבה הויא של אחר) שנפלו; אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות, והוא אינו רוצה - הרי בעל העלייה בונה בית ויושב בה עד שיתן לו יציאותיו (מה שהוציא על הבית)' יציאותיו הוא דמחייב ליה בעל הבית, הא שכרו לא (אלמא מדיהיב ליה כל יציאותיו, ואינו מנכה לו שכר מה שעמד בבית)! שמע מינה 'זה נהנה (שהיה לו לשכור אחרת) וזה לא חסר (דבלאו הכי לא בעי איהו למבנייה) – פטור (הנהנה)'!

שאני התם, דביתא לעלייה משתעבד (שעל הבית לסבול העלייה, הלכך הדין עם זה לדור בו).

תא שמע [המשך המשנה שם]: 'רבי יהודה אומר (אתנא קמא פליג): אף זה דר [YH2] בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכ�ר (דבעל העלייה צריך להעלות שכר לבעל הבית)' שמע מינה 'זה נהנה וזה לא חסר – חייב'!

שאני התם: משום שחרוריתא דאשייתא (שמשחיר לו הכתלים, הלכך חסר הוא; אבל בית ישן - לא).

שלחוה (להא בעיא דלעיל זה נהנה וזה לא חסר מהו) בי רבי אמי, אמר: וכי מה עשה לו? ומה חסרו? ומה הזיקו (זה עמד בבית דלא קיימא לאגרא)!?

רבי חייא בר אבא אמר: נתיישב בדבר (נעיין בה).

הדר שלחוה קמיה דרבי חייא בר אבא, אמר: כוליה האי שלחו לי ואזלי! אילו אשכחי בה טעמא - לא שלחנא להו?!

אתמר: רב כהנא אמר רבי יוחנן: אינו צריך להעלות לו שכר.

רבי אבהו אמר רבי יוחנן: צריך להעלות לו שכר.

אמר רב פפא: הא דרבי אבהו - לאו בפירוש אתמר (לאו בהדיא שמעה רבי אבהו מיניה דרבי יוחנן) אלא מכללא אתמר, דתנן [מעילה פ"ה,מ"ד]: 'נטל (מפרש במסכת מעילה דבגזבר עסקינן) אבן או קורה של הקדש - הרי זה לא מעל <(דמעיקרא נמי ברשותיה הוי כי השתא, ולא שינוי הוא); נתנה לחבירו (קנייה חבירו, דגזבר יש לו רשות ליתן) - (וזה שהוציאו לחולין) הוא מעל, וחבירו לא מעל; בנאה (גזבר) לתוך ביתו - הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה שוה פרוטה'; ואמר שמואל: והוא שהניחה על פי ארובה (ולא קבעה בבנין דלא הוי שינוי הלכך לא מעל עד שידור תחתיה); ויתיב רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן, וקאמר [רבי אבהו] משמיה דשמואל: 'זאת אומרת (מדקתני דכי דר תחתיה – חייב, ואף על גב דשלא מדעת הקדש עבד) - הדר בחצר חבירו של�א מדעתו צריך להעלות לו שכר' ושתק ליה [רבי יוחנן]; איהו [רבי אבהו] סבר מדשתיק [רבי יוחנן] - מודה ליה, ולא היא: אשגוחי לא אשגח ביה; כדרבה, דאמר רבה: [שימוש בחפץ של] הקדש שלא מדעת -

(בבא קמא כא,א)

כהדיוט מדעת דמי (בהקדש ליכא למימר 'שלא מדעת': דדעת שכינה איכא; הלכך כהדיוט מדעת דמי) [וחייב במעילה].

שלח ליה רבי אבא בר זבדא למרי בר מר: "בעי מיניה מרב הונא: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר או לא"?

אדהכי נח נפשיה דרב הונא; אמר ליה רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: "אינו צריך להעלות לו שכר; (ועוד אמר אבא מרי:) והשוכר בית מראובן (ונמצאת בית של שמעון, והוא שכרה מראובן) - מעלה שכר לשמעון".

'שמעון'? מאי עבידתיה?

הכי קאמר: נמצא הבית של שמעון - מעלה לו שכר.

תרתי (בתמיה, כלומר: תרתי מילי קאמר דסתרן אהדדי: דהאי דשכר בית שמעון מראובן, הוה ליה דר בחצר שמעון שלא מדעת שמעון, וקאמר 'צריך להעלות לו שכר', ורישא קאמר 'אין צריך')!?

הא דקיימא לאגרא (מעלה שכר לשמעון, דהוה ליה זה נהנה וזה חסר), הא דלא קיימא לאגרא.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.