מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף יט

 

המשך פרק שני 'כיצד הרגל'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(בבא קמא יח,ב)

גופא בעי רבא: יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות? לקרן מדמינן ליה (הואיל (ומשונה הוא) חצי נזק הוא דמשלם כי קרן)? או דלמא תולדה דרגל הוא (או דלמא מעיקרא כי עבדא כי אורחיה - תולדה דרגל היא, דהא אורחה הוא, והזיקא מצוי, ואפילו הכי חצי נזק הוא דמשלמת; הלכך זו היא העדאתה ואין לה העדאה אחרת)?

תא שמע: 'הידוס אינו מועד; ויש אומרים: הרי זה מועד'. 'הידוס' סלקא דעתא? אלא 'הידוס והתיז'; מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני, ובהא קמיפלגי: מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה?

לא, בחד זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.

 

תא שמע: 'בהמה שהטילה גללים (היינו צרורות) לעיסה: רבי יהודה אומר: משלם נזק שלם, ורבי אלעזר אומר: חצי נזק'.

מאי? לאו כגון דעבד תלתא זימני, ובהא קמיפלגי: מר סבר 'יש העדאה' ומר סבר 'אין העדאה'?

לא, בחד זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.

והא משונה הוא (דאין דרכה להטיל גללים לעיסה ותולדה דקרן היא)?

דדחיק ליה עלמא (*שעומדת במקום צר ואין לה מקום לזוז משם; ובשלא להנאתה עסקינן, כגון במשלשלת; דאי להנאתה - תולדה דשן היא.

ונראה בעיני דכל גללים - להנאתה הוא, ואפילו הכי לאו תולדה דשן נינהו, דשן הזיקא דגופה הוא, והני צרורות נינהו.

והא דאמרינן בפרק קמא (דף ג.) 'טנפה פירות להנאתה הוי תולדה דשן' - היינו כגון שנתגלגלה עליהן כדרך סוסים וחמורים שקורים 'בולטר'; וכן עיקר.

ואי קשיא דר"א אדר' אלעזר, דלעיל אמר 'נזק שלם בצרורות' גבי כלב שנטל חררה, והכא תני חצי נזק? בעל כורחיה ההיא דלעיל מוקמינן כדאוקימנא ברישא, כדשני: בגחלת, ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן, ובמקום גחלת, ולא בשאר הגדיש;

והא דשני רבא 'בין ר"א בין רבנן כסומכוס סבירי להו' - דחויי הוא דקא מדחי. מפי מורי.

ובעיני נראה בהך מילתא: בהמה שהטילה גללים - אמוראי נינהו, ורב יהודה גרסינן, ו'ר"א' היינו רבי אלעזר בן פדת, ולא תקשי דר"א אדרבי אלעזר;

ונראין הדברים, דהא פרכינן 'ולימא רב יהודה הלכה כסומכוס ור"א הלכה כרבנן', ואי תנאי נינהו - היכי פרכינן הכי? הא אין דרך תנאים לחלוק בלשון זה? ועוד: דלעיל גבי הידוס מועד - אמאי לא פרכינן הכי[YH1] ?)

ולימא רב יהודה 'הלכה כסומכוס' ולימא רבי אלעזר 'הלכה כרבנן'?

גללים אצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא: הואיל ובתר גופיה גרירין (דבגופה טענה להו) - כגופיה דמי? קא משמע לן.

תא שמע, דתני רמי בר יחזקאל: 'תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו (שנבקע הכלי מחמת הקול) - משלם נזק שלם'; ואמר רב יוסף: אמרי בי רב: 'סוס שצנף וחמור שנער ושיבר את הכלים (בקולו; וכל הני צרורות נינהו דכחו הוא) - משלם חצי נזק' מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני

 

(בבא קמא יט,א)

ובהא קמיפלגי: מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה?

לא, בחד זמנא, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי;

והא משונה הוא (התרנגול שאין דרכו לתקוע בכלי)?

דאית ביה בזרני (שיש זרעים בכלי, דאורחיה להכניס ראשו בתוכו ולאכול; וכיון דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק).

 

בעי רב אשי: (לרבנן דפליגי אסומכוס ואמרי צרורות כי אורחיה חצי נזק) יש שנוי לצרורות לרביע נזק (היכא דשינה בהן, כגון בעטה ברגלה, ומחמת ביעוט התיזה צרורות ושברה כלים: מי חשיב שנוי, והוי כְּתָם ומשלם רביע נזק -דהא אהעדאתן - חצי נזק, הלכך תַּמּוּתָן רביע נזק) או אין שנוי לצרורות לרביע נזק (לשלם רביע? דלעולם חצי נזק, שאין תמות והעדאה בהם, דלא אשכחן תם דמשלם בציר מפלגא)?

תפשוט ליה מדרבא, דבעי רבא: 'יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות?' - מכלל דאין שנוי (דאי יש שנוי לרביע - הוי חצי נזק להעדאתן, ואמאי אצטריכא לרבא למיבעי? ודאי אין העדאה לשלם נזק שלם, דהא תמות רביע נזק והעדאה חצי נזק)!

(ומשני רב אשי:) דלמא רבא – 'אם תמצי לומר' קאמר (ותרוייהו מספקי ליה והכי קא מבעיא ליה): (יש שנוי או אין שנוי?) (ו)אם תמצי לומר אין שנוי (וזו היא צד תמותו) - יש העדאה (לתמות זו) או אין העדאה?

תיקו.

 

בעי רב אשי: כח כחו לסומכוס - ככחו דמי או לא? מי גמיר הלכה (למשה מסיני דחצי נזק צרורות) ומוקי לה בכח כחו? או דלמא לא גמיר הלכה כלל?

תיקו.

 

היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק:

איבעיא להו: היכי קאמר: 'היתה מבעטת' - והזיקה בביעוטה (בלא צרורות, ותולדה דקרן היא), 'או ... צרורות' - כאורחייהו – 'משלם חצי נזק', ורבנן היא? או דלמא 'היתה מבעטת' והזיקה בביעוטה, 'או צרורות' מחמת ביעוט 'משלם חצי נזק'; הא כי אורחיה משלם נזק שלם, ומני? סומכוס היא?

תא שמע מסיפא (דקתני סיפא דמתניתין): 'דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו: על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון חצי נזק'; ואי סומכוס מי אית ליה חצי נזק (מדחייב לצרורות חצי נזק [על האחרון] - שמע מינה מתניתין לאו סומכוס היא)? וכי תימא ראשון ראשון להתזה (אותו כלי שנשבר מחמת התזת: שברי כלים שדרסה עליו קרי ראשון, ואף על גב דצרורות נינהו - משלם נזק שלם, דסומכוס היא) ושני שני להתזה (כגון שמאותו כלי שנשבר על ידי צרורות התיזו שברים ושברו כלי שלישי, דהוי כח כחו, ומשום הכי משלם חצי נזק), ושאני ליה לסומכוס בין כחו לכח כחו?

אלא הא דבעי רב אשי 'כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לאו ככחו דמי' - תפשוט ליה (בעיא דרב אשי) דלאו ככחו דמי!?

רב אשי כרבנן מוקי לה (והך בעיא דבעי רב אשי לעיל 'יש שנוי לצרורות או אין שנוי' - אהא מתניתין בעי לה), ובעי לה הכי: 'היתה מבעטת' - והזיקה בביעוטה – 'או צרורות' – כאורחייהו – 'חצי נזק'; הא מחמת ביעוט - רביע נזק, ויש שנוי? או דלמא 'היתה מבעטת' והזיקה בביעוטה, 'או צרורות' מחמת ביעוט - חצי נזק, ואין שנוי�?

תיקו.

 

בעי מיניה רבי אבא בר ממל מרבי אמי, ואמרי לה מרבי חייא בר אבא: היתה מהלכת (בחצר הניזק) במקום שאי אפשר לה אלא אם כן מנתזת (מלאה צרורות), ובעטה והתיזה והזיקה – מהו? כיון דאי אפשר לה - אורחיה הוא (וכצרורות דעלמא הוא ומשלם חצי נזק)? או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט קמנתזה צרורות (ואי תימא 'יש שנוי לצרורות לרביע נזק' - הא רביע נזק משלמת)?

(לישנא אחרינא: אורחיה הוא - וצרורות נינהו, ותולדה דרגל, אפילו אייעד בביעוט והתיזה - הא לא משלם אלא חצי נזק, דהא בלאו הכי הואי מנתזה? או דלמא מחמת ביעוט אתי, ואם הועדה בכך משלמת נזק שלם, דכיון דמשונה הוא הוי תולדה דקרן. מפי המורה; אבל הראשון עיקר)

תיקו.

 

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: היתה מהלכת ברשות הרבים <ובעטה> והתיזה והזיקה מהו? לקרן מדמינן ליה (הואיל (ובעיטה)) וחייבת (חצי נזק כי קרן)? או דלמא (כל צרורות כי אורחייהו:) תולדה דרגל הוא, ופטורה (ברשות הרבים)?

אמר ליה: מסתברא תולדה דרגל הוא.

התיזה ברשות הרבים (כי אורחיה) והזיקה ברשות היחיד (והלכו צרורות ברשות הניזק ושברו כלים) – מהו?

אמר ליה: עקירה אין כאן - הנחה יש כאן (בתמיה: כלומר: פטור, הואיל ועקירה הואי במקום פטור)?

איתיביה: 'היתה מהלכת בדרך והתיזה - בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים – חייב' - מאי? לאו התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים (חייבת: אי אמרת בשלמא 'צרורות כי אורחייהו - לקרן מדמינן להו', לחייב ברשות הרבים כי קרן, דהא דמי לקרן, דמשלמת חצי נזק כי קרן, ואף על גב דקרן משונה הוא וצרורות אורחה הוא - הלכך ברשות הרבים חייבת חצי נזק; אלא לדידך, דאמרת 'כל צרורות כי אורחיה - לרגל מדמינן להו', משום דהוי תולדה דרגל, ואף על גב דהתם נזק שלם וצרורות חצי נזק - אמאי תני 'ברשות הרבים חייב')?

לא, התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד.

והאמרת 'עקירה אין כאן - הנחה יש כאן?'?!

אמר ליה: הדרי בי.

איתיביה 'דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו: על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון משלם חצי נזק', ותני עלה 'במה דברים אמורים? ברשות הניזק, אבל ברשות הרבים על הראשון פטורה (דרגל הוי), ועל האחרון חייבת'! מאי? לאו התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים?

לא, התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד.

והאמרת 'עקירה אין כאן - הנחה יש כאן?'?!

אמר ליה: הדרי בי.

 

איני!

 

(בבא קמא יט,ב)

והאמר רבי יוחנן (לקמן בהאי פירקין (דף כו.)): 'אין חצי נזק חלוק לא לרשות היחיד ולא לרשות הרבים' – מאי? לאו התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים?

לא, התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד.

והאמרת 'עקירה אין כאן - הנחה יש כאן?'!?

אמר ליה: הדרי בי.

איבעית אימא: כי אמר רבי יוחנן (אין חצי נזק חלוק) – אקרן (על חצי נזק דקרן קאמר, דכתיב 'יחצון' 'וחצו' תרי זימני [שמות כא,לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון], לאפוקי ממאן דפריך לקמן 'ולא תהא קרן ברשות הרבים חייבת כלום מקל וחומר', אבל חצי נזק דצרורות - לעולם פטור ברשות הרבים).

יתיב רבי יהודה נשיאה ורבי אושעיא אקילעא (פרק"א שלפני הבית) דרבי יהודה; נפק מילתא מבינייהו: כשכשה בזנבה מהו (אורחה הוא, ופטורה ברשות הרבים? או לא)?

אמר ליה אידך: "וכי יאחזנה (בעלה) בזנבה וילך?" (ודאי פטור ברשות הרבים)!

אי הכי - קרן נמי, נימא "וכי יאחזנה בקרן וילך?"

הכי? השתא: קרן לאו אורחיה, הא אורחיה (ותולדה דרגל היא)!

וכי מאחר דאורחיה - מאי מבעיא ליה?

כשכוש יתירא מבעיא ליה (אי אורחיה הוא או לא).

 

בעי רב עינא: כשכשה באמתה מהו? מי אמרינן מידי דהוה אקרן: קרן לאו יצרא קתקיף ליה, הכא נמי לא שנא? או דלמא קרן כוונתו להזיק הא אין כוונתה להזיק?

תיקו.

 

התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר [היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ומשבר את הכלים - משלם חצי נזק]:

אמר רב הונא: לא שנו (דחצי נזק ותו לא) אלא שנקשר מאליו (הדליל ברגל התרנגול), אבל קשרו אדם – חייב (הקושר נזק שלם, דהוי 'בור'; ואם נתקל בו אדם חייב בנזקו).

'נקשר מאליו (דמתניתין [אליבא דרב הונא]) - מאן 'חייב' (לשלומי חצי נזק)?

אילימא בעל הדליל (שאין התרנגול שלו) - היכי דמי? אי דאצנעיה [את הדליל] (בביתו, והוציאו תרנגול מביתו) - אנוס הוא [בעל הדליל] (וחייב בעל התרנגול), ואי לא אצנעיה - פושע הוא (וכוליה נזק בעי לשלומי, שהרי 'בורו' הוא, שהשליכו לרשות הרבים)!?

אלא חייב בעל תרנגול? מאי שנא כוליה נזק, דלא, דכתיב [שמות כא,לג: ו]כי יפתח איש בור [או כי יכרה איש בר ולא יכסנו; ונפל שמה שור או חמור] - ולא שור [יפתח] בור ('כי יכרה איש בור' אמר רחמנא, ולא 'כי יכרה שור בור', והאי דליל תרנגול כרהו), חצי נזק נמי: 'איש בור' ולא 'שור בור'!?

אלא מתניתין (לא מתוקמא אלא) - בדאדייה אדויי (שזרק התרנגול הדליל ושיבר בזריקתו כלים, דהוו 'צרורות'; ואפילו קשרו אדם נמי - לא משלם אלא חצי נזק בעל התרנגול, והקושר פטור, שלא נתקל אדם בבורו), וכי אתמר דרב הונא (ודרב הונא לא מתוקמא אמתניתין אלא) - בעלמא אתמר (והכי אתמר): דליל הפקר: אמר רב הונא: נקשר מאליו (בתרנגול, ונתקל בו אדם) פטור (דמאן ליחייב? דליל לית ליה בעלים, בעל התרנגול נמי: 'איש בור' אמר רחמנא ולא 'שור בור'), קשרו אדם חייב (הקושר, דקנייה בהגבהה, ויש לו להאי דליל בעלים).

משום מאי חייב (דהא לאו בור מעליא הוא שהרי לא הזיק במקום שקשרו שם שהתרנגול גררו למקום אחר)?

אמר רב הונא בר מנוח: משום בורו המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה (דמייתינן ליה בפרק קמא (דף ו.,א) ב'הצד השוה').

 

 

משנה:

כיצד השן מועדת? (ומשני:) לאכול את הראוי לה[YH2] .

הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות.

אכלה כסות או כלים - משלם חצי נזק (דמשונה היא); במה דברים אמורים? ברשות הניזק; אבל ברשות הרבים – פטור (דבעינן 'ובער בשדה אחר' [שמות כב,ד], ואכסות וכלים נמי פטור; בגמרא מפרש לה); ואם נהנית - משלמת מה שנהנית (לאו תשלומין מעליא נינהו כדמפרש בגמרא).

כיצד 'משלמת מה שנהנית'?

אכלה מתוך הרחבה - משלמת מה שנהנית; מצדי הרחבה - משלמת מה שהזיקה (כדין קרן: תם חצי נזק, ומועד נזק שלם; ובגמרא מפרש לה);

מפתח החנות - משלמת מה שנהנית; מתוך החנות - משלמת מה שהזיקה.

 

גמרא:

תנו רבנן [תוספתא פ"א מ"ה]: ''השן מועדת לאכול את הראוי לה' - כיצד? בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראויין לה, ושתתה משקין הראויין לה - משלם נזק שלם; וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה בהמה ואכלה בשר - משלם נזק שלם; ופרה שאכלה שעורין (שהן מאכל חמור) וחמור שאכל כרשינן (שהן מאכל פרה, וכן חזיר וכלב:) וכלב שליקק את השמן וחזיר שאכל חתיכה של בשר (ואף על גב דאינן רגילין בכך - הואיל ואורחייהו למיכלינהו על ידי הדחק כשהן רעבין – 'ראויין להן' קרינן ביה) - משלמין נזק שלם.'

אמר רב פפא: השתא דאמרת כל מידי דלאו אורחיה (למיכל כל שעה) ואכלה ליה על ידי הדחק (כלומר: ואורחיה למיכל על ידי הדחק כי הני) - שמיה 'אכילה (ואפילו שלא על ידי הדחק)' - האי שונרא דאכל תמרי וחמרא דאכיל ביניתא משלם נזק שלם (אורחיה למכלינהו על ידי הדחק, אבל כסות וכלים - אפילו על ידי הדחק לאו אורחיה למכלינהו, אלא מתכוין להזיק).

 

ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה (לעסו; לישנא אחרינא 'פלסיה': סדקו; ולא שמעתי) לסלא; חייבי הרב יהודה לשלם נזק שלם אנהמא ואסלא - חצי נזק (דמשונה הוא; וכגון דתפס ניזק: דאין דנין דיני קנסות בבבל, ופלגא נזקא קנסא). ואמאי? כיון דאורחיה למיכל נהמא - אורחיה נמי לפלוסי סלא (כשהוא לועס הפת לועס הסל עמו)!?

דאכל והדר פליס.

ופת - אורחיה הוא? ורמינהו: 'אכלה פת ובשר ותבשיל - משלם חצי נזק' מאי? לאו בבהמה?

לא, בחיה (שאין דרכה בפת אפילו על ידי הדחק; אבל חמור דרכו בכך).

חיה בשר אורחיה הוא?

דמטוי (צלי אש).

ואיבעית אימא: בטביא (צבי אין דרכו בפת ובשר);

ואיבעית אימא: לעולם בבהמה, ובפתורא (שעל השלחן אכלו שאין דרכו בכך).

 

(בבא קמא כ,א)

ההוא ברחא (עז) דחזא ליפתא אפומא דדנא; סריך, סליק אכלה לליפתא ותבריה לדנא.

חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם.

מאי טעמא?

כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ;    מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

 

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

 

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.