מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף טו
המשך פרק ראשון 'ארבעה אבות נזיקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא יד,ב)
על פי עדים:
(על
פי עדים שיעידו על הנזק בבית דין שזה הזיקו) - פרט למודה בקנס ואחר כך באו עדים, שהוא פטור.
הניחא למאן
דאמר 'מודה בקנס ואחר כך באו עדים - פטור' אלא למאן דאמר 'מודה בקנס ואחר כך באו
עדים – חייב' מאי איכא למימר (פלוגתא הוא לקמן בפרק 'מרובה' (דף
עה.))?
סיפא אצטריך
ליה:
(בבא קמא טו,א)
'(שיהו
העדים) בני חורין ובני ברית': 'בני
חורין' - למעוטי עבדים; 'בני ברית' - למעוטי עובדי כוכבים; וצריכא: דאי אשמעינן
עבד - משום דאין לו יחס (דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות
דף סב.) הכל מודים בעבד שאין לו יחס כדכתיב עם החמור עם הדומין לחמור), אבל נכרי - דיש לו יחס (כדמפרש
התם דכתיב הדרימון בן טברימון בן חזאל) - אימא לא!? ואי אשמעינן נכרי - משום דלא שייך במצות, אבל עבד דשייך במצות
(שהנשים חייבות בהן, דגמר לה לה מאשה) - אימא לא? – צריכא.
והנשים בכלל
הנזק:
מנהני מילי?
אמר רב יהודה
אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: אמר קרא (במדבר ה,ו) [דבר אל בני ישראל] איש או אשה כי יעשו מכל חטאת [האדם
למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההִוא] -
השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה;
דבי רבי אלעזר
תנא (שמות כא,א)
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כולן בכלל) - השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה;
דבי חזקיה ורבי
יוסי הגלילי תנא: אמר קרא (שמות כא,כט) [ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד
בבעליו ולא ישמרנו] והמית איש או
אשה [השור יסקל וגם בעליו יומת] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה.
וצריכי: דאי
אשמעינן קמייתא ('איש או אשה כי יעשו' דמשתעי בקרבן) - התם הוא דחס רחמנא עלה, כי היכי דתהוי לה
כפרה (דתיהוי כאיש לענין כפרה), אבל דינין: איש, דבר משא ומתן – אִין, אשה – לא; ואי
אשמעינן דינין כי היכי דתיהוי לה חיותא (דאי לא הואי בכלל דינין הוי
פרשי תגרי מינה) אבל כפרה – 'איש'
דבר מצוה (משלם בעל השור כופר ליורשים משום דבטליה ממצות) – אִין, אשה - דלאו בת מצוה – לא! ואי אשמעינן
הני תרתי - הכא משום כפרה והכא משום חיותא, אבל לענין קטלא: איש, דבר מצוה - לשלם
כופר, אשה – לא! ואי אשמעינן כופר משום - דאיכא איבוד נשמה; אבל הני תרתי דליכא
איבוד נשמה, אימא לא - צריכא.
הניזק
והמזיק בתשלומין:
אתמר: פלגא
נזקא: רב פפא אמר: ממונא (דין הוא שישלמנו, ואינו קנס; ונפקא
מינה דאי מודה מקמי דאתו סהדי לא מיפטר) [ועוד נפקא מינה: שאין דנים בקנסא בבבל!]; רב הונא בריה דרב יהושע אמר: קנסא.
רב פפא אמר
'ממונא': קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימן (שרגילין
בנגיחה וצריכין שמירה), ובדין הוא
דבעי לשלומי כוליה, ורחמנא הוא דחס עליה, דאכתי לא אייעד תוריה;
רב הונא בריה
דרב יהושע אמר 'קנסא': קסבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי, ובדין הוא דלא לשלם
כלל, ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דלנטריה לתוריה.
תנן: הניזק
והמזיק בתשלומין (משמע דשניהן מפסדי ממון בתשלומין: שזה משלם מחצה וזה
מפסיד מחצה) בשלמא למאן דאמר 'פלגא
נזקא ממונא' - היינו דשייך ניזק בתשלומין (כלומר מפסיד ממה שהיה ראוי
לו, דבעי למשקל כוליה, שזה פשע בשורו שלא שמרו); אלא למאן דאמר 'פלגא נזקא קנסא' - השתא דלאו דידיה
שקיל - בתשלומין איתיה (בתמיה: דמשמע שמפסיד מדינו)?
לא נצרכא אלא
לפחת נבילה (דכל פחת נבילה - דניזק הוא, והיינו דשייך ניזק
בתשלומין: שאפילו אותו קנס שזיכתה לו תורה - אינו נוטל כולו).
'פחת נבילה'?
הא תנא ליה רישא ('חבתי בתשלומי נזקו', וקתני עלה): 'תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה (ואמרינן:
לא נצרכא אלא לפחת נבילה)'!?
חדא בתם וחדא במועד,
וצריכא: דאי אשמעינן תם - משום דאכתי לא אייעד, אבל מועד – אימא לא; ואי אשמעינן
מועד - משום דקא משלם כוליה, אבל תם אימא לא – צריכא.
תא שמע [בבא
קמא פ"א מ"ד, להלן טז,ב]:
'מה בין תם למועד? שהתם משלם חצי נזק מגופו (ואם אינו
שוה חצי נזק - מפסיד הניזק, כדכתיב (שמות כא) 'וחצו את כספו'), ומועד משלם נזק שלם מן העלייה (אם אינו
שוה כנגד כל הנזק - נוטל נכסים מביתו)', ואם איתא (דקנסא)
- ליתני נמי הא 'תם אינו משלם על פי עצמו (שחצי נזקו של תם קנס ואינו
משלם ע"פ עצמו) מועד (הוי
ממון) משלם על פי עצמו'?
תנא ושייר.
מאי שייר דהאי
שייר?
שייר חצי כופר
(מועד שהמית את האדם - משלם כופר ליורשים, ותם אפילו חצי כופר לא
משלם).
אי משום חצי
כופר - לאו שיורא הוא; הא מני? רבי יוסי הגלילי היא, דאמר (בפרק שור
שנגח את הפרה (לקמן דף מב.)) תם
משלם חצי כופר. (וליכא שיורא: דאי משום דהאי משלם כופר שלם והאי לא
משלם אלא פלגא כופר - לאו שיורא הוא דהא תני לה 'תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם'
וכופר בכלל).
תא שמע:
(בבא קמא טו,ב)
'"המית
שורי את פלוני" או "שורו של פלוני" - הרי זה משלם על פי עצמו'; מאי
- לאו בתם (והכי קאמר: "המית שורי את פלוני" - משלם חצי
כופר ע"פ עצמו, ורבי יוסי הגלילי היא; או "שורו של פלוני המית" -
משלם על פי עצמו חצי נזק"; אלמא ממונא הוא)?
לא, במועד.
אבל תם מאי?
הכי נמי דאין משלם על פי עצמו? אי הכי, אדתני סיפא '"המית שורי את עבדו של
פלוני" (הא - קנסא הוא, דמשלם שלשים סלעים, ואפילו אינו שוה
אלא דינר) - אין משלם על פי עצמו' -
לפלוג וליתני בדידיה (בקמייתא גופיה, ד"המית שורי שורו של פלוני" מצי
לפלוגי): במה דברים אמורים? במועד,
אבל בתם אינו משלם על פי עצמו'!?
כולה במועד
קמיירי (וחילוקים דמועד בעי לאשמועינן).
תא שמע: 'זה
הכלל: כל המשלם יותר על מה שהזיק (כגון שלשים של עבד) - אינו משלם על פי עצמו' מאי – לאו: הא פחות
ממה שהזיק (כגון חצי נזק דתם) – משלם (ע"פ עצמו)?
לא! הא כמה
שהזיק (נזק שלם דמועד)
משלם, אבל פחות מאי? הכי נמי דלא משלם.
אי הכי, אדתני
'זה הכלל: כל המשלם יותר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו', ליתני 'זה הכלל: כל
שאינו משלם כמה שהזיק - דמשמע פחות ומשמע יותר'?
תיובתא.
והלכתא פלגא
נזקא קנסא.
תיובתא והלכתא?
אִין: טעמא מאי
הויא תיובתא? משום דלא קתני 'כמו שהזיק' (הא -לאו תיובתא היא): לא פסיקא ליה (למיתני 'כמה שהזיק' דליהוי
משמע: דפחות אינו משלם ע"פ עצמו), כיון דאיכא חצי נזק צרורות (דאינו משלם כמה שהזיק), דהלכתא גמירא לה, דממונא הוא (ואפילו
הכי משלם ע"פ עצמו); משום הכי
לא קתני.
והשתא דאמרת
פלגא נזקא קנסא, האי כלבא דאכל אימרי (כבשים) ושונרא דאכלה תרנגולא - משונה הוא (דאין
דרכן בכך והוי תולדה דקרן לשלם חצי נזק) ולא מגבינן בבבל (דאין דנין דיני קנסות אלא בסמוכין
ובבבל אין סמיכה); והני מילי ברברבי
(תרנגולים וכבשים גדולים דאין דרך כלב וחתול להורגן), אבל בזוטרי אורחיה הוא;
ואי תפס (ניזק
בבבל) לא מפקינן מיניה;
ואי (לא
תפיס ניזק, ו)אמר "קבעו לי
זימנא דאזלינא (דליתי בהדי [שיבוא בעל בשור המזיק אתי ונלך יחד]) לארעא דישראל" - קבעינן ליה;
ואי לא אזיל -
משמתינן ליה;
ובין כך ובין
כך משמתינן ליה (להרוג את הכלב ואת החתול) עד דמסלק הזיקא (שיהרגם) מדרבי נתן, דתניא: רבי נתן אומר: מניין שלא
יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? תלמוד לומר: (דברים
כב,ח) [כי תבנה בית
חדש ועשית מעקה לגגך; ו]לא תשים
דמים בביתך [כי יפל הנפל ממנו].
משנה:
חמשה תמין
וחמשה מועדין:
הבהמה אינה
מועדת:
1)לא ליגח (בקרן);
2)ולא ליגוף (דחיפת
גוף);
3)ולא לשוך
4)ולא לרבוץ
5)ולא לבעוט (וכולהו
הוי תולדה דקרן, ומשלמין חצי נזק; הרי חמשה תמין).
[מועדים:]
1)השן מועדת
לאכול את הראוי לה
2)הרגל מועדת
לשבור בדרך הילוכה
3)ושור המועד (שלש
פעמים ליגח או לגוף או לרבוץ או לבעוט או לשוך - הרי הן חמשה מועדין לשלם נזק שלם;
ולגבי מועד חשיב להו חד: דעל ידי העדאה דעדים אתי בהו חיוב נזק שלם, הלכך חדא מילתא
הוא)
4)ושור המזיק
ברשות הניזק (ואפילו קרן תמה הוי כמועד לשלם נזק שלם)
5)והאדם (הרי
חמשה
ובבעלי חיים קמיירי, להכי לא חשיב בור ואש) (ולקמן פריך: אמאי לא חשיב הארי
והדוב כו' [דלהלן:]).
הזאב והארי
והדוב והנמר והברדלס והנחש - הרי אלו מועדין (אפילו
בנשיכה, ובכל נזקין ומשלמין בעלים שלהן נזק שלם).
רבי אלעזר
אומר: בזמן שהן בני תרבות (שגידלן אדם בביתו) אינן מועדין; והנחש מועד לעולם.
גמרא:
[אין
משנתנו כאן מציינת דינים בפועל אלא רק את המעמעד. השן מועדת – ואם כן האם היא
חייבת? לא נאמר שהיא חייבת; והרי ברשות הרבים היא פטורה! אך הגמרא מתיחסת כאן גם
למשנה הבאה: מה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד
משלם נזק שלם מן העלייה; ולפי משנה להלן מפרשת את משנתנו לפי המשנה
להלן: שכל מה שבמשנתו נחשב ל'תם' – ישלם חצי נזק; ומועד – תמיד ישלם נזק שלם. לפי
זשה אין המגמרא מפרשת את המשנה כעומדת בפני עצמה, אלא ככרוכה עם המשנה הבאה; ולכן
ומתחילה בניתוח המצבים בהם נאמרו אימרות המשנה: כיצד אפשר לפרש את משנתנו לפי
הדינים שבמשנה הבאה?]
מדקתני 'השן
מועדת לאכול' [שהרי לפי המשנה להלן: אם אומרת המשנה 'מועדת' –
הכוונה שמשלמת נזק שלם]- מכלל דבחצר
הניזק עסקינן, וקתני 'בהמה אינה מועדת (לא ליגח ולא לגוף)', לשלם כוליה (אלמא קרן
בחצר הניזק - חצי נזק הוא דמשלם:) [אינה
מועדת], אבל חצי נזק משלמת.
מני?
רבנן היא,
דאמרי: משונה קרן בחצר הניזק - חצי נזק הוא דמשלם.
אימא סיפא:
'שור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם': אתאן לרבי טרפון, דאמר [להלן
כד,ב במשנה]: משונה קרן בחצר הניזק
- נזק שלם הוא דמשלם'; רישא רבנן וסיפא רבי טרפון?
אִין, דהאמר
ליה שמואל לרב יהודה: "שיננא! שבוק מתניתין ותא אבתראי: רישא רבנן וסיפא רבי
טרפון".
רבי אלעזר
משמיה דרב אמר:
(בבא קמא טז,א)
כולה רבי טרפון
היא: רישא בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן, ולזה ולזה לשורים: דלגבי שן הויא לה חצר
הניזק, ולגבי קרן הויא רשות הרבים (ורישא לאו בחצר הניזק גמורה
עסקינן; משום הכי קתני 'אינה מועדת'; ודקא מחייב ליה אשן ורגל בחצר המיוחדת לניזק –
לפירות, ובקרן חצי נזק, ותו לא, משום דלשוורים הוא רשות לשניהם, וכרשות הרבים דמיא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM
; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות:
בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your
browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.