מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף יד
המשך פרק ראשון 'ארבעה אבות נזיקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא יג,ב)
אמר מר:
'"כשהזיק חב המזיק" - להביא שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר' -
היכי דמי? אילימא דאזקיה תורא דמשאיל לתורא דשואל - לימא ליה (משאיל
לשואל): "אילו אזיק (שורי) בעלמא (שור של אדם אחר) - בעית לשלומי את (שהרי
שמירתו עליך); השתא דאזקיה לתורא
דידך - בעינא לשלומי?
אלא דאזקיה
תורא דשואל לתורא דמשאיל (וקתני [בתם] 'חצי
נזק')? לימא ליה (בעלים): "אילו איתזק מעלמא (אם
הזיקו שור של אדם אחר) - בעית
לשלומי (לי) כוליה תורא
(כולא ניזקא, דהא שואל חייב באונסין), השתא דאזקיה תורא דידך - פלגא ניזקא הוא דמשלמת לי?
לעולם דאזקיה
תורא דמשאיל לתורא דשואל (וקאמר 'חייב משאיל לשלם'; ודקשיא
לך: הרי השואל מוטל לשומרו שלא יזיק?) והכא במאי עסקינן? שקבל עליו (השואל) שמירת גופו (שלא יזיקנו אחר),
(בבא קמא יד,א)
ולא קבל עליו
שמירת נזקיו (אם יזיק הוא את אחרים).
אי הכי - אימא
סיפא 'נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה פטור' - הא ביום חייב!? הא לא קבל
עליו שמירת נזקיו!?
הכי קאמר: 'אם
קבל עליו שמירת נזקיו – חייב; נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה – פטור'.
איני (אדרבי
אלעזר פריך)! והא תני רב יוסף: 'חצר
השותפים והפונדק (בית גדול שרגילין אורחים ואכסנאין ללון בו; ואם הזיק
זה את זה) חייב בהן על השן ועל
הרגל' (ולא הוי כרשות הרבים, דהואיל ואינו מיוחד לבני רשות הרבים אלא
לאותן הדרין בו – כ'שדה אחר' קרינן ביה, שהרי על ידי שכירות הם דרים שם) -
תיובתא דרבי אלעזר!
אמר לך רבי
אלעזר: ותסברא מתניתא מי לא פליגי (דליכא ברייתא דקאי כוותי? והתניא [תוספתא
פ"א מ"ו]: ארבעה כללות
היה רבי שמעון בן אלעזר אומר בנזקין:
1)
כל שהוא רשות
לניזק ולא למזיק - חייב בכל (לקמן מפרש שאפילו קרן תמה משלם נזק
שלם, הואיל ונכנס לרשותו והזיקה);
2)
דמזיק ולא לניזק -
פטור מכל (דאמר ליה "תורך ברשותי מאי בעי");
3)
לזה ולזה, כגון
חצר השותפים והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל (דלא קרינן
ביה 'בשדה אחר' דמשמע שיהא מיוחד לניזק), (אבל) על הנגיחה
ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה ועל הבעיטה (שהן
תולדותיו של קרן): תם משלם חצי נזק
(דכרה"ר הוא שהרי לשניהן רשות בו) מועד משלם נזק שלם;
4)
לא לזה ולא לזה,
כגון חצר שאינו של שניהם (אלא של אחד מהן: של ניזק) - חייב בו על השן ועל הרגל (נזק
שלם); על הנגיחה ועל הנשיכה ועל
הנגיפה ועל הרביצה ועל הבעיטה: תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם.' (ולקמן
פריך: 'הא תנא רישא דבחצר הניזק אפילו קרן תמה משלם נזק שלם?')
קתני מיהת 'חצר
השותפין והבקעה פטור בה על השן ועל הרגל' (והיינו כר' אלעזר).
(וקפריך
גמרא:) קשיא אהדדי! כי תניא ההיא (דפטור) - בחצר מיוחדת לזה ולזה, בין לפירות בין
לשוורים (דהויא ליה חצר השותפין לגבי שן ולגבי קרן; הלכך בשן פטור
ברשות הרבים ובקרן תמה חצי נזק ברשות הרבים משלם); ההיא דרב יוסף - בחצר מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת
לשוורים: דלגבי שן הויא לה חצר הניזק (שלא היה לו להכניס שם
שוורים, ולא דמי לרשות הרבים).
דיקא נמי דקתני
הכא דומיא דפונדק (פונדק אינו מיוחד לשוורים, לפי ששם מונחת פרגמטיא של
סוחרים, ואינן מניחין ליכנס שם שוורים שלא ידחפו ויטנפו כליהם), וקתני התם דומיא דבקעה (רועים שם
שוורים), שמע מינה.
מתקיף לה רבי
זירא: כיון דמיוחדת לפירות - הא בעינן 'ובער בשדה אחר' וליכא (שהרי
יש למזיק רשות בה להכניס פירותיו)?
אמר ליה אביי:
כיון דאינה מיוחדת לשוורים - 'שדה אחר' קרינא ביה (שהרי נכנס
שלא ברשות שלא היה לו רשות לשוורים).
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: לימא: מדמתניתא לא פליגי
- אמוראי נמי לא פליגי (דהא
דרב חסדא בשאינה מיוחדת לשוורים, ודרבי אלעזר במיוחדת אף לשוורים)?
אמר ליה: אִין;
ואם תמצא לומר פליגי - בקושיא דרבי זירא ובפירוקא דאביי פליגי (ובחצר
המיוחדת לפירות ולא לשוורים רב חסדא כאביי, דכיון דאינה מיוחדת לשוורים - 'שדה
אחר' קרינא ביה; ורבי אלעזר כרבי זירא: כיון דיש למזיק רשות בה לפירות - לא קרינא
ביה שדה אחר).
גופא: ארבעה
כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר בנזקין:
'כל שהוא רשות לניזק
ולא למזיק חייב בכל'; 'על הכל' לא קתני (דליהוי משמע
'על השן והרגל ועל הקרן', אלא 'חייב בכל' דמשמע על הקרן אף על גב שהוא תם, אלא 'חייב בכל': בכולי נזק (אתא
לאשמועינן דחייב נזק שלם); מני? רבי
טרפון היא, דאמר (לקמן בפרק כיצד (דף כד:)) 'משונה קרן בחצר הניזק: נזק שלם משלם' (קרן
תמה וכל תולדותיה קרי 'משונה', הואיל ושינו את וסתן, שלא היו דרכן לכך).
אימא סיפא: 'לא
לזה ולא לזה, כגון חצר שאינו של שניהם - חייב בה על השן ועל הרגל'; מאי 'לא לזה
ולא לזה'? אילימא: לא לזה ולא לזה כלל, אלא דאַחֵר (שאינו לא
ניזק ולא מזיק, וקתני 'חייב על השן')
- והא בעינא 'ובער בשדה אחר' וליכא? אלא פשיטא לא לזה ולא לזה אלא דחד (כלומר
דניזק), וקתני סיפא 'תם משלם חצי
נזק ומועד משלם נזק שלם' - אתאן לרבנן, דאמרי 'משונה קרן בחצר הניזק חצי נזק הוא
דמשלם'; רישא רבי טרפון וסיפא רבנן?
אין, דהא אמר
ליה שמואל לרב יהודה (לקמן גבי חמשה תמין): שיננא! שבוק מתניתין (לא תטרח
לשנויי כחד תנא) ותא אבתראי (ואימא
כוותי, דאוקי אנא רישא): רישא רבי טרפון וסיפא רבנן (וארבע
כללות דקאמר רבי שמעון - תרי מינייהו בחד דוכתא: חד כרבי טרפון וחד כרבנן).
רבינא משמיה
דרבא אמר: כולה רבי טרפון היא, ומאי 'לא לזה ולא לזה'? לא לזה ולא לזה לפירות, אלא
דחד (דניזק); 'לזה
ולזה' – לשוורים, דלגבי שן הויא לה חצר הניזק (וחייב
המזיק בנזקי שן, שהרי לגבי פירות אינה אלא דניזק), לגבי קרן הויא לה רשות הרבים (שהרי
ברשות הכניס שם שורו, ומשום הכי הוא משלם חצי נזק ותו לא).
אי הכי –
'ארבעה'? שלשה (כללות) הוו
(דהאי כללא בתרא שמעינן ליה מקמאי: דכיון דלגבי שן הויא חצר
הניזק - למה ליה למתני 'חייב על השן'? הא תנא ליה רישא: 'כל שהוא רשות לניזק ולא
למזיק - חייב בכל'; וקרן בחצר השותפין - הא תנא ליה רישא: 'כגון חצר השותפין
והבקעה - על הנגיחה ועל הנגיפה תם משלם חצי נזק')!?
אמר רב נחמן בר
יצחק:
(בבא קמא יד,ב)
שלשה כללות
בארבע מקומות (דאין כאן אלא שלשה דינין: ברשות הניזק - חייב בכל;
ברשות המזיק פטור מכל; בחצר השותפים חייב
בחצי נזק בקרן, ופטור על השן והרגל; אבל
ארבעה מקומות הן, שאינן דינן שוה: דיש חצר השותפין שהוא חייב בה על השן, כגון
דמיוחדת לחד לפירות ולשניהן לשוורין).
משנה:
שום כסף שוה
כסף בפני בית דין, ועל פי עדים בני חורין בני ברית; והנשים בכלל הנזק; והניזק
והמזיק בתשלומין (כולה מתניתין מפרש בגמרא).
גמרא:
מאי 'שום כסף'?
אמר רב יהודה:
שום זה (של נזקין) - לא
יהא אלא בכסף (שיהו בית דין שמין כמה שוה הנזק: מנה או מאתים, וכך
ישלם לו).
תנינא (במתניתין) להא, דתנו רבנן (בברייתא
[תוספתא פ"א מ"ב]; ושמע מינה דהא ברייתא עיקר היא): פרה שהזיקה טלית (שדרסה
עליה בחצר הניזק) וטלית שהזיקה פרה
(ברשות הרבים, כגון שנתקלה בהמה בטלית ונשבר רגל פרה): אין אומרים 'תצא פרה בטלית וטלית בפרה (יטול
את הפרה שהזיקה טליתו, ולא תהא נשומית, אלא הן חסר והן יותר - יטלנה)', אלא שמין אותה בדמים (שמין
הניזקין בכסף, ולפי מה שהזיק את חבירו (יותר) - ישלם).
שוה כסף:
דתנו רבנן 'שוה
כסף' (כלומר שוה כסף יפרע לו): מלמד שאין בית דין נזקקין (ליפרע מן המזיק) אלא לנכסים שיש להן אחריות (אלא
אם כן יש לו קרקע דהיינו 'שוה כסף' דמתניתין; ולקמן מפרש מאי משמע); אבל אם קדם ניזק ותפס מטלטלין - בית דין גובין
לו מהן.
אמר מר:
'"שוה כסף": מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות' מאי
משמע?
אמר רבה בר
עולא: דבר השוה כל כסף (שנותנין עליו);
(וקפריך:) מאי ניהו (מאי
'כל כסף' דקאמרת)?
דבר שאין לו
אונאה (דאין להן אונאה: שאפילו קנאן ביותר מדמיהן שתות - אין מוכר
חייב להחזיר לו, כדקאמרינן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נו.): 'העבדים והשטרות
והקרקעות אין להן אונאה אפילו קנאן ביותר מדמיהן');
עבדים ושטרות (אם
מכר שטרות לחבירו) - נמי אין להן
אונאה (אין יכול לוקח לתבוע ממנו אונאה)?
אלא אמר רבה בר
עולא: דבר הנקנה בכסף (בלא משיכה: דקרקע נקנה בכסף - בפרק קמא דקדושין (דף כו.)).
עבדים (עבד
נמי נקנה בכסף כדקתני בקדושין (דף יד.)) ושטרות נמי נקנין בכסף (שטרות דנקנות בכסף לא איתפרש היכא)?
אלא אמר רב
אשי: 'שוה כסף' (דהיינו קרקעות) - (והכי משמע: 'שוה כסף' ישלם) ולא כסף (עצמו); והני כולהו (מטלטלים ועבדים ושטרות) כסף נינהו (דמצי לאמטויינהו
ממתא למתא ומזדבני).
רמי ליה רב
יהודה בר חיננא לרב הונא בריה דרב יהושע: תנא '"שוה כסף": מלמד שאין בית
דין נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות' והתניא (שמות כא,לד) [בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת
יהיה לו] 'ישיב' - לרבות שוה כסף, ואפילו סובין (אלמא דמטלטלין
נמי גבינן לניזקין)!?
הכא במאי
עסקינן – ביתמי (ביתמי קאמרינן, דאי שבק להו אבוהון המזיק מקרקעי - גבי
מינייהו; אבל ממטלטלי - לא, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב, דאיכא למימר לאחר
מיתת אביהן קנאום).
אי ביתמי -
אימא סיפא: 'אם קדם ניזק ותפס מטלטלין - בית דין גובין לו מהן' אי ביתמי - אמאי
בית דין גובין לו מהן?
כדאמר רבא אמר
רב נחמן (במסכתא כתובות בפרק 'הכותב'): 'שתפס מחיים (דאבוהון)' הכא נמי שתפס מחיים.
בפני בית
דין:
(הכי
משמע מתניתין: שוה כסף בפני בית דין: שיהו קרקעותיו בפני בית דין): פרט למוכר נכסיו (וכילה
המעות) ואחר כך הולך לבית דין (שאין
בית דין נפרעין מן הלקוחות); שמע
מינה לוה ומכר נכסיו ואחר כך בא לבית דין - אין בית דין גובין לו מהן (בתמיה!
והא קיימא לן דאתי מלוה וטריף)?!
אלא (להכי
אתא מתניתין): פרט לבית דין הדיוטות
(דבית דין מומחין דנין דיני קנסות, ולא בית דין הדיוטות).
על פי עדים:
(על
פי עדים שיעידו על הנזק בבית דין שזה הזיקו) - פרט למודה בקנס ואחר כך באו עדים, שהוא פטור.
הניחא למאן
דאמר 'מודה בקנס ואחר כך באו עדים - פטור' אלא למאן דאמר 'מודה בקנס ואחר כך באו
עדים – חייב' מאי איכא למימר (פלוגתא הוא לקמן בפרק 'מרובה' (דף
עה.))?
סיפא אצטריך
ליה:
(בבא קמא טו,א)
'(שיהו
העדים) בני חורין ובני ברית': 'בני
חורין' - למעוטי עבדים; 'בני ברית' - למעוטי עובדי כוכבים; וצריכא: דאי אשמעינן
עבד - משום דאין לו יחס (דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות
דף סב.) הכל מודים בעבד שאין לו יחס כדכתיב עם החמור עם הדומין לחמור), אבל נכרי - דיש לו יחס (כדמפרש
התם דכתיב הדרימון בן טברימון בן חזאל) - אימא לא!? ואי אשמעינן נכרי - משום דלא שייך במצות, אבל עבד דשייך במצות
(שהנשים חייבות בהן, דגמר לה לה מאשה) - אימא לא? – צריכא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM
; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות:
בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your
browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.