מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף יג
המשך פרק ראשון 'ארבעה אבות נזיקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא יב,ב)
ומחיים מי אמר? והתנן [מעשר שני פ"א מ"ב]: 'בכור - מוכרין אותו (בזמן הזה
כדמוקי לה לקמן: מוכרין אותו לכהן)
תם: חי ולא שחוט (ולוקח ימתין עד שיפול בו מום, וישחטנו; אבל תמים שחוט
– לא, דאין לו תקנה אלא קבורה, דאסור בהנאה, דקדשים השחוטין בחוץ הוא), ובעל מום - חי ושחוט, ומקדשין בו (כהנים) את האשה (דממונן
הוא, דבעליו של בכור היינו כהן: דמשנולד הבכור - שלו הוא)' ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו (דבכור
חי הוי ממון בעלים כשהוא תם) אלא
בכור בזמן הזה: דכיון דלא חזי להקרבה - אית להו לכהנים זכייה בגוייהו (מחיים), אבל בזמן שבית המקדש קיים - דחזי להקרבה - לא.
ואיתיביה רבא לרב
נחמן 'ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו (אפילו בזמן
שבית המקדש קיים, דהא קרא דשבועת הפקדון - בזמן שבית המקדש הוא, דמחייב ליה אשם) - דברי רבי יוסי הגלילי'? ומשני רבינא (הכא
דקתני דממון בעלים הם) 'בבכור
בחו"ל ( בבכור הנולד בחו"ל בזמן המקדש עסקינן, דלא קאי
להקרבה), ואליבא דרבי שמעון, דאמר (במסכת
תמורה (דף כא.)) 'אם באו (בכורות
מחו"ל לא"י) תמימים - יקרבו':
אם באו – אִין, לכתחלה לא (אלא ירעו עד שיסתאבו; והלכך כיון
דלאו להקרבה קאי - הוי ממון כהן)!
ואם איתא דכי אמר רבי יוסי הגלילי 'ממונו הוא מחיים' (דמחיים אמר
רבי יוסי הגלילי דממון בעלים הן, כדקתני מתניתין דחייבין על נזקן, ואוקימנא כרבי
יוסי הגלילי) -
(בבא קמא יג,א)
לישני (רבינא) 'הא רבי יוסי הגלילי - הא רבנן (ורב
נחמן דאמר כרבנן)'!?
<אמר ליה>
[אמר לך]: מתנות כהונה קאמרת (בכור - מעשרים וארבע מתנות כהונה)? שאני מתנות כהונה דכי קא זכו - משלחן גבוה קא
זכו (והלכך אוקמה רבינא להא דרב נחמן כרבי יוסי הגלילי, דאיהו נמי
מודה בהא דכל זמן שהבית קיים - משולחן גבוה זכו להו כהנים, ואפילו מחיים; וכי קאמר
רבי יוסי הגלילי 'ממון בעלים הן' - בשלמים קאמר: דבעלים ישראל לא זכו להו מחיים
משלחן גבוה; והא דתירץ רבינא 'לרבי יוסי הגלילי בבכור בחוצה לארץ' ולא תירץ
'בשלמים' - משום דסיפא דברייתא מוכיח דבבכור קמיירי, דקתני: 'לא אמר בן עזאי אלא
בבכור', ובן עזאי מילתיה דרבי יוסי קמפרש; ולקמיה מפרש מילתיה).
גופא: (ויקרא ה,כא) [נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה' [וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד
או בגזל או עשק את עמיתו] - לרבות
קדשים קלים שהם ממונו, דברי רבי יוסי הגלילי; בן עזאי אומר: לרבות את השלמים (שטעונין
סמיכה ונסכים: מנחת נסכים שלשה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל, ועשרון לכבש
כדמפרש במנחות בפרק 'כל המנחות' (דף סא); אבל בכור לא); אבא יוסי בן דוסתאי אומר: לא אמר בן עזאי אלא בבכור
בלבד.
אמר מר: 'בן עזאי
אומר לרבות את השלמים' - למעוטי מאי?
אילימא למעוטי בכור,
השתא: ומה שלמים שטעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אמרת ממון בעלים הוא, בכור
מבעיא (ובבכור בחוצה לארץ קאמר, דכיון דלאו להקרבה קאי לא זכו ליה
משלחן גבוה, דלא חזי לגבוה)?
אלא אמר רבי יוחנן:
למעוטי מעשר (מעשר בהמה, שאף על פי שהוא קרב שלמים, כדאמרינן בפ' בתרא
דבכורות (דף ס.) - אפילו הכי לא הוי מחיים ממון בעלים כשלמים), כדתניא [ספרא בחוקותי פרשתא ה פרק יג משנה
ד; תוספתא מנחות פ"יב מ"א]: בבכור (תם)
נאמר (במדבר יח,יז) [אך בכור שור או בכור כשב
או בכור עז] לא תפדה [קדש
הם, את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'] (פדיון הוא דלית ליה דליפוק מקדושת
בכור למכור באיטלז ולישקול בליטרא),
(אבל) ונמכר תם
חי (נמכר הוא חי ולוקח יאכלנו בקדושתו כשיומם, או אם הבית קיים
יקריבנו), ובעל מום חי ושחוט; במעשר
נאמר (ויקרא כז,לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו,
ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] לא יגאל: (וגמרינן
בבכורות בפ' [חמישי] (דף לב.) האי 'לא יגאל' מ'לא יגאל' דחרמים, דכתיב בהן 'לא
ימכר ולא יגאל': מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו; הלכך) ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום (אלמא
לאו ממון בעלים הוא).
רבינא מתני לה אסיפא:
'אבא יוסי בן דוסתאי אומר: לא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד', למעוטי מאי? אילימא
למעוטי שלמים, השתא: ומה בכור שקדוש מרחם ממונו הוא, שלמים מבעיא? אמר רבי יוחנן:
למעוטי מעשר. כדתניא [ספרא בחוקותי פרשתא ה פרק יג משנה ד; תוספתא מנחות
פ"יב מ"א]: 'בבכור נאמר (במדבר
יח,יז) [אך
בכור שור או בכור כשב או בכור עז]
לא תפדה [קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח
לה'] ונמכר תם חי ובעל מום חי
ושחוט; במעשר נאמר (ויקרא כז,לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו
ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] לא יגאל, ואינו נמכר לא
חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום'.
הא 'בבכור בלבד'
קאמר?
קשיא.
רבא אמר: (מעילה דמתניתין - לא תידוק מיניה
'הא מקדש קדשי', אלא:) מאי 'נכסים שאין
בהן מעילה'? (הכי קאמר:) נכסים שאין בהן דין מעילה (שאין בהם שום קדושה לשמים, דבקדושת
שמים שייכא דין מעילה, כגון קדשי קדשים), ומאי נינהו? (כגון נכסים) דהדיוט.
וליתני דהדיוט?
קשיא.
אמר רבי אבא: שלמים שהזיקו - גובה (חצי נזקו) מבשרן (דנזק שור תם משתלם מגופו), ואינו גובה מאימוריהן.
פשיטא: אימורין
לגבוה סלקי!?
לא, צריכא (הא
דקתני 'אינו גובה מאימורין' - הא קא משמע לן:) לגובה מבשרן כנגד אימורים (דאין גובה
מבשרו כנגד אימורין, כגון שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים - אינו גובה אלא חציו דמי
בשרו, אף על גב דלא הוי מנה שלם, ודמי חצי אימורין לא ישתלם מדמי חצי האחר של בשר).
אליבא דמאן? אי
אליבא דרבנן (דפליגי עליה דרבי נתן בפרק 'שור שנגח את הפרה' (דף נג.),
גבי שור שדחף את חבירו לבור [ואמרינן] בתם: בעל השור משלם רביע ובעל הבור פטור,
מפני שזה הפילו' ובמועד: בעל השור משלם חצי, ובעל הבור פטור; אלמא כי ליכא לאשתלומי
מבעל השור - לא משתלם מבעל הבור, ואף על פי שבו נמצא הנזק; ופשיטא דאינו גובה
מבשרן כנגד אימוריהן) פשיטא! הא
אמרי 'כי ליכא לאשתלומי מהאי - לא משתלמא מהאי'; ואי אליבא דרבי נתן - הא אמר כי
ליכא לאשתלומי מהאי (מבעל השור) משתלם מהאי (מבעל הבור, דאמר בתם: בעל השור משלם רביע ובעל הבור שלשה
חלקים, ובמועד בעל השור משלם מחצה ובעל הבור מחצה; והכא נמי: אמאי אינו גובה מבשרן
כנגד אימוריהן? הא הכא נמי תרוייהו אזיק: חלק גבוה וחלק הדיוט!
וספרים דכתיב בהן 'אף על גב דאיכא לאשתלומי מהאי
משתלם מהאי' - שבשתא היא, דהתם לא מצינו לאוקמי הכי).
אי בעית אימא רבי
נתן, איבעית אימא רבנן:
איבעית אימא: רבנן-
הני מילי (דלא אמרינן 'כי ליכא לאשתלומי מהאי לישתלם מהאי') בתרי גופי (כגון שור ובור), אבל בחד גופא (אי לא
אשמעינן רבי אבא דאינו גובה מאימוריהן - הוה אמינא:) מצי אמר ליה 'מכל היכא דבעינן משתלמנא'!
איבעית אימא: רבי
נתן, התם הוא, דאמר ליה בעל שור (ההרוג) לבעל הבור: "אנא - תוראי בבירך אשכחתיה (מת,
הלכך כל הנזק עליו) מאי דלית לי לאשתלומי
מהיאך משתלימנא מינך (מה דאית לי לאשתלומי מבעל השור – משתלימנא: אם תם הוא
משלם רביע, דאפילו הזיקו הוא לבדו לא היה משלם, אלא חצי נזק; ועכשיו שיש אחר עמו -
ישלם רביע, והשאר משתלימנא מינך)
(בבא קמא יג,ב)
אבל הכא: מי מצי
אמר 'בשר אזיק אימורין לא אזיק' (על הבשר נמצא הנזק יותר מן האימורין)? (הלכך שוה חצי האימורין יפסיד.)
(לשון
אחר: לא צריכא לגבות מבשרן כנגד אימוריהן, דודאי גובה מבשרן כנגד אימוריהן,
דהאי 'גובה מבשרן' דקאמר רבי אבא - אפילו חלק האימורין קאמר,
וקא פריך אי אליבא דרבנן אמאי הא אמרינן כו' אי
אליבא דר' נתן פשיטא; ולא שמעתיה, וראשון עיקר, דמסתברא דהאי דאותביה - קא משני
ליה, דהא גמרא מסיפא דמילתיה, דקאמר 'אינו גובה מאימוריהן' פריך פשיטא אימורין
לגבוה סלקי, ועלה בעי לשנויי מה אינו גובה מאימוריהן, דקאמר 'אינו גובה מבשרן
כנגד אימוריהן').
אמר רבא: 'תודה שהזיקה גובה מבשרה ואינו גובה מלחמה'.
'לחם'? פשיטא (הא
לא אזיק)!?
סיפא אצטריך ליה:
'ניזק אוכל בשר (לאחר הקרבת אימורין), ומתכפר מביא לחם'.
הא - נמי פשיטא!?
מהו דתימא כיון
דלחם הכשירא דזבח הוא - לימא ליה 'את אכלת בשר ואנא אייתי לחם'? קא משמע לן דלחם חיובא
דבעלים הוא.
נכסים שהן של
בני ברית:
למעוטי מאי?
אי למעוטי דעובד
כוכבים. הא קתני לה לקמן: 'שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים – פטור'!?
תנא והדר מפרש.
נכסים המיוחדין:
למעוטי מאי?
אמר רב יהודה
למעוטי זה אומר "שורך הזיק" וזה אומר "שורך הזיק" (שאינו
יודע שור של מי הזיקו, שהיו עמו שוורים של אנשים הרבה; ו'מיוחדין' דמתניתין - הכי משמע:
שיהו כל נכסים שהזיקו מיוחדים לאדם אחד, שאין בהם ספק).
הא - תני לקמן:
'היו שנים (שני שוורים של שני בני אדם) רודפין אֲחַר אֶחָד (שהיו רודפין
אחר שור של אדם אחד), זה אומר
"שורך הזיק" וזה אומר "שורך הזיק" - שניהם פטורין'!?
תני והדר מפרש.
במתניתא [תוספתא
פ"א מ"א] תנא: פרט לנכסי הפקר.
היכי דמי? אילימא
דנגח תורא דידן לתורא דהפקר - מאן תבע ליה? אלא דנגח תורא דהפקר לתורא דידן -
ליזיל וליתיה?
בשקדם (לאחר
שהזיק) וזכה בו אחר.
רבינא אמר: למעוטי
נגח ואחר כך הקדיש (דהכי משמע: שיהיו מיוחדים לאדם אחד לעולם משעת נגיחה
עד שעת העמדה בדין), נגח ואחר כך
הפקיר.
תניא נמי הכי: יתר
על כן אמר רבי יהודה: אפילו נגח ואחר כך הקדיש, נגח ואחר כך הפקיר – פטור, שנאמר (שמות
כא,כט) [ואם שור נגח
הוא מתמל שלשם] והועד בבעליו [ולא
ישמרנו] והמית איש וגו' [או
אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת]:
עד שתהא מיתה והעמדה בדין שוין כאחד (בבעל אחד; 'וגם בעליו יומת': דמשמע
שיהא לו בעל אחד משעת העדאה ועד שעת העמדה בדין);
וגמר הדין לא בעינן?
הא 'השור יסקל' בגמר דין הוא דכתיב?
אלא אימא 'עד שתהא
מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד'.
חוץ מרשות המיוחדת
למזיק (שאם נכנס
שור ניזק בחצר המזיק והזיקו שור המזיק - פטור):
דאמר ליה:
"תורך ברשותי מאי בעי!?"
ורשות הניזק
והמזיק:
אמר רב חסדא: אמר
אבימי: חצר השותפין - חִיֵיב בה (הכתוב) על השן (אם אכלה בהמתו של זה פירותיו של זה) ועל הרגל (או דרסה על
כליו), והכי קאמר: (חַייָב,
ד'בשדה אחר' קרינן ביה, ולא הוי כרשות הרבים; וכל שכן על הקרן ותולדותיו, דהא - אפילו
ברשות הרבים נמי חייב) חוץ מרשות
המיוחדת למזיק – דפטור; (ודקתני מתניתין) 'ורשות הניזק והמזיק (אדלבתריה קאי,
והכי קאמר: רשות הניזק והמזיק כגון חצר השותפין), כשהזיק - חב המזיק (ובשן וברגל
קאמר, דבקרן לא אצטריך למימר, דהא ברשות הרבים - דיש לשניהם רשות בה - נמי חייב
אלא בשן ורגל קאמר, וקא משמע לן דלאו כרה"ר דמיא).
ורבי אלעזר אמר:
פטור על השן ועל הרגל, והכי קאמר: 'חוץ מרשות המיוחדת למזיק, ורשות הניזק והמזיק'
- נמי פטור (בשן וברגל קאמר דבעינן 'ובער בשדה אחר', אבל קרן - חייב,
דלא גרע מרשות הרבים), 'וכשהזיק חב
המזיק' - לאתויי קרן (לרבי אלעזר, דאי משום 'מיטב' - הא תנא ליה רישא! אלא
לאתויי קרן דחייב עליו דלא תנייה לעיל בהדי ארבעה אבות).
הניחא לשמואל (דאמר
בריש פירקין 'מבעה זה השן', ותנא 'שור' לרגלו ו'מבעה' לשינו - אצטריך הא, לאתויי קרן) ; אלא לרב דאמר: ('מבעה' זה אדם;) תנא שור וכל מילי דשור (ו'שור' דתנא
בהדי ארבעה אבות - לכל מילי תנייה)
– 'חב המזיק' לאתויי מאי?
לאתויי הא, דתנו
רבנן: 'כשהזיק חב המזיק' - להביא שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר שהזיקה בהמה
ברשותן: תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם (מפרש לקמיה); נפרצה (כותל) בלילה (מאיליה, ובכותל שאינו רעוע קאמר,
דהוה ליה אונס) או שפרצוה לסטין
ויצתה והזיקה – פטור'.
אמר מר:
'"כשהזיק חב המזיק" - להביא שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר' -
היכי דמי? אילימא דאזקיה תורא דמשאיל לתורא דשואל - לימא ליה (משאיל
לשואל): "אילו אזיק (שורי) בעלמא (שור של אדם אחר) - בעית לשלומי את (שהרי שמירתו
עליך); השתא דאזקיה לתורא דידך -
בעינא לשלומי?
אלא דאזקיה תורא
דשואל לתורא דמשאיל (וקתני [בתם] 'חצי נזק')? לימא ליה (בעלים): "אילו איתזק מעלמא (אם הזיקו
שור של אדם אחר) - בעית לשלומי (לי) כוליה תורא (כולא
ניזקא, דהא שואל חייב באונסין),
השתא דאזקיה תורא דידך - פלגא ניזקא הוא דמשלמת לי?
לעולם דאזקיה תורא
דמשאיל לתורא דשואל (וקאמר 'חייב משאיל לשלם'; ודקשיא לך: הרי השואל מוטל
לשומרו שלא יזיק?) והכא במאי
עסקינן? שקבל עליו (השואל)
שמירת גופו (שלא יזיקנו אחר),
(בבא קמא יד,א)
ולא קבל עליו שמירת
נזקיו (אם יזיק הוא את אחרים).
אי הכי - אימא סיפא
'נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה פטור' - הא ביום חייב!? הא לא קבל עליו
שמירת נזקיו!?
הכי קאמר: 'אם קבל
עליו שמירת נזקיו – חייב; נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה – פטור'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות
10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות:
בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your
browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.