מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף ח
המשך פרק ראשון 'ארבעה אבות נזיקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא ז,ב)
בעא מיניה רב שמואל
בר אבא מאקרוניא מרבי אבא: כשהן שמין (האי עידית וזיבורית) - בשלו הן שמין (וההוא דהוי
עידית לדידיה דמזיק - יהיב ליה, ואי אית ליה עידית וזיבורית ושוייה זיבורית דידיה
כעידית דעלמא - אפילו הכי לא יהיב ליה מזיק לניזק אלא מעידית דידיה, דבתר ארעתא
דידיה אזלינן) או בשל עולם הן שמין (ויהיב
ליה מזיבורית, שהרי לכל העולם הוא עידית)?
אליבא דרבי ישמעאל לא תבעי לך, דאמר בדניזק שיימינן (וכיון
דשויא הך זיבורית כעידית דניזק - יהיב ליה מזיבורית); כי תבעי לך אליבא דרבי עקיבא, דאמר בדמזיק שיימינן; מאי?
'מיטב שדהו" [שמות כב,ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח
את בעירה ובער בשדה אחר] מיטב שדהו [ומיטב כרמו ישלם] אמר רחמנא, למעוטי דניזק (דלא אזלינן בתר מיטב דניזק, ואף
על גב דהך זיבורית דמזיק הוא מיטב דניזק: הואיל ולא הוי מיטב לעלמא - לא יהיב ליה
מינה; אבל אי לעלמא הויא מיטב - יהיב ליה מינה, אף על גב דאית ליה עידית), או דלמא למעוטי דעלמא נמי (ד'שדהו'
דוקא; וההיא דלגביה הויא עידית יהיב ליה)?
אמר ליה: רחמנא
אמר 'מיטב שדהו' (דאזלינן בתר ארעתא דידיה, ויהיב ליה
מעידית ארעתיה) ואת אמרת 'בשל עולם
הן שמין'? (ולא שיימינן בשל עולם.)
איתיביה: 'אין
לו (במי שהיו עליו בעל חוב וכתובת אשה ונזקין) אלא עידית - כולם גובין מן העידית; בינונית - כולם
גובין בינונית; זיבורית - כולם גובין זיבורית;
היו לו עידית
ובינונית וזיבורית: נזקין בעידית, ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית (במסכת
גיטין בפרק 'הניזקין' (דף מט,ב) תני טעמא: דיותר משאיש רוצה לישא
- אשה רוצה לינשא);
עידית
ובינונית: נזקין בעידית, בעל חוב וכתובת אשה בבינונית;
בינונית
וזיבורית: נזקין ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית;
(בבא קמא ח,א)
עידית וזיבורית:
נזקין בעידית, ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית (מדאורייתא
בעל חוב בזיבורית, כדלקמן, ורבנן הוא דתקון ליה בבינונית משום נעילת דלת ללוין, והיכא
דלית ליה בינונית ליתא לתקנתא).'
קתני מיהא מציעא: 'בינונית וזיבורית: נזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה
בזיבורית', ואי אמרת 'בשלו הן שמין' - תעשה בינונית שלו כעידית (דהא
'מיטב' היא לו), וידחה בעל חוב אצל זיבורית!?
הכא במאי עסקינן:
כגון שהיתה לו עידית, וּמְכָרָהּ (לאחר הלואה, דאישתעבדא ליה בינונית
לבעל חוב מעיקרא, בעוד שהיתה עידית בידו); וכן אמר רב חסדא: כגון שהיתה לו עידית וּמְכָרָהּ.
הכי נמי מסתברא:
מדקתני אחריתי 'בינונית וזיבורית: נזקין בבינונית, בעל חוב וכתובת אשה
בזיבורית' - קשיין אהדדי! אלא לאו שמע מינה: כאן שהיתה לו עידית וּמְכָרָהּ,
כאן שלא היתה לו עידית וּמְכָרָהּ!?
ואי בעית אימא:
אידי ואידי שלא היתה לו עידית וּמְכָרָהּ (ודכולי עלמא בשל עולם הן
שמין), ולא קשיא (הא
דקתני 'בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית'): הא דשויא בינונית שלו כעידית דעלמא, וכאן דלא שויא בינונית שלו כעידית
דעלמא;
ואיבעית אימא: אידי
ואידי כגון שהיתה בינונית שלו כבינונית דעלמא (ולא היתה
לו עידית מתחילה), והכא בהא פליגי: מר
סבר: בשלו הן שמין ומר (תנא דמתניתא קמייתא) סבר: בשל עולם הן שמין (ואמטו
להכי שקיל ב"ח בבינונית כדיניה)
(לישנא אחרינא: גרסינן אידי ואידי כגון שהיתה בינונית
שלו כעידית דעלמא; ומפרשינן ליה הכי: אידי ואידי כשהיתה לו עידית,
וּמְכָרָהּ; ובהא פליגי: דתנא דמתניתא קמייתא סבר 'בשלו הן שמין', וכיון דלדידיה
הואי בינונית - אף על גב דלעלמא עידית - מיניה משלם; ותנא דברייתא סבר: בשל עולם
הן שמין.
ותפוס לשון ראשון.)
רבינא אמר: בדעולא
פליגי, דאמר עולא: דבר תורה בעל חוב בזיבורית, שנאמר (דברים כד,יא) בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא
אליך את העבוט החוצה: מה דרכו של
אדם להוציא לחוץ? פחות שבכלים; ומה טעם אמרו בעל חוב בבינונית? כדי שלא תנעול דלת
בפני לוין: מר אית ליה תקנתא דעולא ומר לית ליה תקנתא דעולא ( תנא
בתרא לית ליה תקנתא דעולא, אלא בתר קרא אזיל, ואפילו הוי ליה נמי עידית, דהשתא הואי
ליה בינונית גמורה - בין לדידיה בין לעלמא - אפילו הכי סבירא ליה דלשקול בעל חוב
מזיבורית).
תנו רבנן: '(מי
שהיה עליו נזקין, וכתובת אשה, ובעל חוב, והיו לו עידית ובינונית וזיבורית) מכר לאחד או לשלשה בני אדם כאחד (ביום
אחד) - כולן נכנסו תחת הבעלים; בזה
אחר זה (נכנסו הלקוחות כדין המוכר, ומי שלקח עידית - יפרע לניזק,
ולוקח בינונית - ישלם את החוב, ולוקח זיבורית - את הכתובה) - כולן גובין מן האחרון (דאפילו
שקלו קמאי עידית ובינונית - מצי מדחן להו הלקוחות לנזקין ובעל חוב אצל זיבורית, דאמר
"הנחתי לך מקום לגבות הימנו", ותנן במסכת גיטין (דף מח,ב):
'אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין' ואפילו הן זיבורית; דכי זבון
הני תרי קמאי - אשתייר זיבורית בני חורין; ואף על פי דהדר איזדבנא - בתר בתרא
אזלינן); אין לו (כדי
סיפוק שלשתן: שאין אותו קרקע שוה כל כך) - גובה (המותר) משלפניו; אין לו - גובה משלפני פניו'.
'מכרן לאחד' - היכי
דמי?
אילימא בבת אחת
(בשטר אחד) -
השתא לשלשה, דאיכא למימר חד מינייהו קדים (שזה לקח בבוקר, והללו שנים
בערב, ומצי למיטען "הנחתי לך מקום"), אמרת 'כולן נכנסו תחת הבעלים' (הואיל
ואין ניכר בשטר המכר מי לקח ראשון),
מכרן לאחד מיבעיא?
אלא פשיטא: בזה
אחר זה.
ומאי שנא שלשה,
דכל חד וחד אמר ליה "הנחתי לך מקום לגבות ממנו" - האי נמי אכל חד וחד לימא
(האי לוקח אחד)
ליה "הנחתי לך מקום לגבות ממנו" (כי היכי דניזלו כולהו בתר זיבורית)!?
הכא במאי עסקינן?
כגון שלקח עידית באחרונה (דניחא ליה למיתב להו כדינייהו, ולא
ליזלו בתר עידית).
וכן אמר רב ששת:
כגון שלקח עידית באחרונה.
אי הכי - ליתו כולהו
וליגבו מעידית (כלומר: מעידית שנשארה בת חורין בשני הלקוחות, והוטל שיעבודן
עליה)?
משום דאמר להו
"אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו – שקליתו; ואי לא - מהדרנא שטרא דזיבורית למריה (כי
היכי דתהדרו למיגבא מיניה, דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין), ושקליתו כולכו מזיבורית".
אי הכי (דמשום
האי טעמא הוא)
(בבא קמא ח,ב)
בנזקין נמי נימא
הכי ("אי בעית למישקל בינונית – שקול, ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית
למריה ותשקול זיבורית בעל כרחך" ואמאי יהיב ליה עידית)!?
אלא (מדלא
טעין הכי - בעל כרחנו) הכא במאי עסקינן:
ביתמי (כגון שמת המוכר, וכיון שלא הניח קרקע), דלאו בני פרעון נינהו (אין היתומים
בני פרעון, דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי), ושיעבודא דיליה - עליה דידיה רמיא (ואף
על פי שמחזיר להם קרקע - הוו להו כיתמי שקנו קרקע לאחר מיתת אביהם); הלכך ליכא למימר הכי (ולהכי פריך
מנזקין ולא פריך מבעל חוב: דמאי לימא ליה? "אי שקלת זיבורית – שקול, ואי לא
מהדרנא שטרא למריה ותשקול מיניה"? מצי אמר ליה האי "לכשתחזיר, דהא השתא
נמי זיבורית קבעית למפרע לי") (לשון
קושיא הוא)!
אלא (להכי
לא גבי מעידית:) משום דאמר להו:
טעמא מאי אמור רבנן 'אין נפרעין מנכסין משועבדים במקום שיש בני חורין'? משום תקנתא
דידי (תקנתא דלוקח)!?
אנא בהא תקנתא לא ניחא לי (שקילו כדינייכו)"! – כדרבא, דאמר רבא (במסכת
כתובות): כל האומר 'אי אפשי בתקנת
חכמים כגון זו - שומעין לו'.
מאי 'כגון זו'
(על הי מלתא אמר רבא)?
('האי מכלל דאיכא אחריתי' לא גרסינן ליה)
כדרב הונא, דאמר
רב הונא: יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונית (משלך) ואיני עושה (מלאכה, דמשום
תקנתא דידי: דדלמא לא ספקי לי מזונות במעשה ידי - תקינו לי רבנן מזונות משלך תחת
מעשה ידי; בההיא תקנתא לא ניחא לי)".
פשיטא (בניחותא) מכר לוקח (שלקח עידית
באחרונה) בינונית וזיבורית ושייר
עידית לפניו - ליתו כולהו וליגבו מעידית, דהא אחרונה היא (ושיעבודייהו
עלה רמיא! הא לית ליה השתא דמצי למימר גבי מיניה דלא ניחא לי בתקנתא כו') ובינונית וזיבורית ליתנהו גביה (השתא) דמצי למימר להו "גבו מבינונית וזיבורית, דלא
ניחא לי בתקנתא דרבנן"; אבל מכר עידית ושייר בינונית וזיבורית – מאי (מי
אזלי כולהו בתר לוקח שני, שהרי הוא לקח שיעבודייהו, ומלוקח ראשון לא גבו, דאמר
"בעינא בתקנתא דרבנן, ועידית, דהואי בת חורין בשתי לקוחות הראשונות - שלכם
היא")?
סבר אביי
למימר: אתו כולהו גבו מעידית. אמר ליה רבא: מה מכר (לוקח) ראשון לשני (ללוקח שני)? כל זכות שתבא לידו (וכיון דאי
הואי עידית גבי לוקח ראשון - הוה מגבי להו מבינונית בהאי טענה דאמרן: "אי אפשי
בתקנת חכמים" - השתא נמי אמר להו לוקח שני "זילו לגבי לוקח ראשון וגבו
בינונית"); וכיון דאילו אתו
גבי לוקח ראשון - מצי אגבי להו מבינונית וזיבורית, ואף על פי דכי זבני בינונית וזיבורית
אכתי עידית בני חורין הואי ואין נפרעין מנכסים משועבדים כל זמן דאיכא בני חורין [כי] מצי אמר ליה: "לא ניחא לי בהאי תקנה"
- לוקח שני נמי מצי אמר ליה גבי בינונית וזיבורית, דכי זבין לוקח שני אדעתא דכל
זכותא דהוה ליה לראשון בגוה זבין [כולל
הזכות לטענה זו].
אמר רבא: ראובן
שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי (וההיא שדה
בינונית הואי, ולא שייר שמעון בינונית אצלו; דהכי מפרש לה לקמיה) ובא בעל חוב דראובן: רצה מזה (מלוי) גובה (אותה שדה, דאמר ליה:
"לשיעבודי שקלת"), רצה מזה
(משמעון) גובה (מזיבורית,
דאמר ליה: "את בעל דברים דידי את, דשקלת כולהו נכסי דראובן"); ולא אמרן (דגובה מלוי) אלא דזבן (לוי) בינונית, אבל זבן עידית וזיבורית – לא, דאמר ליה:
"להכי דייקי (דקדקתי) וזבני עידית וזיבורית, ארעא דלא חזיא לך"; ואפילו זבן בינונית נמי לא אמרן
אלא דלא שייר בינונית דכוותיה, דלא מצי אמר ליה "הנחתי לך מקום לגבי שמעון",
אבל שייר בינונית דכוותיה גבי שמעון - לא גבי מיניה, דמצי אמר ליה: "הנחתי לך
מקום לגבות ממנו".
אמר אביי: ראובן
שמכר שדה לשמעון באחריות, ואתא בעל חוב דראובן וטרף משמעון: דינא הוא דאזיל ראובן
ומשתעי דינא בהדיה (דבעל חוב לסלקו מאותו קרקע בדברים, אם יש לו לראובן
שום תביעה על בעל חובו לומר "פרעתיך", דקיימא לן במסכת שבועות (דף
מא,א) דאף על גב דנקיט שטרא, אי אמר ליה "אישתבע לי דלא פרעתיך"
- בעי אישתבועי)< ולא מצי (בעל
חוב לראובן) אמר ליה: "לאו בעל
דברים דידי את (בקרקע זו, שכבר יצתה מרשותך, ואנא שיעבודי שקילנא)", (משום) דאמר ליה (ראובן) "אי מפקת מיניה (מה שאתה מוציא
משמעון) - עלי הדר (יחזור
עלי, שהרי קבלתי עלי אחריות)"!
ואיכא דאמרי: אפילו
שלא באחריות נמי, דאמר ליה: לא ניחא לי דתהוי לשמעון תרעומת עלי.
ואמר אביי: ראובן
שמכר שדה לשמעון שלא באחריות,
(בבא קמא ט,א)
ויצאו עליה
עסיקין (עוררין לומר "שלנו היא"): עד שלא החזיק בה - יכול לחזור בו; משהחזיק בה - אין יכול
לחזור בו.
מאי טעמא? דאמר
ליה: חייתא דקטרי (שק קשורה מלא רוח) סברת וקבלת.
מאימת הואי חזקה?
מכי דייש
אמצרי; ודוקא שלא באחריות, אבל באחריות – לא.
ואיכא דאמרי:
אפילו באחריות נמי (אפילו קבל אחריות עליו, דיש לומר: 'הואיל וסופו לחזור
עליו - עכשיו נמי יחזור ויטלנה' - אפילו הכי אינו יכול לחזור בו), דאמר ליה (מוכר): "אחוי טירפך (שכתבו לך
בית דין שטר טירפא שבדין נטלו ממך) ואשלם
לך".
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות
10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות:
בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר
גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your
browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at yeshol@gmail.com.