מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף ו
המשך פרק ראשון 'ארבעה אבות נזיקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא ה,ב)
ולרבי יהודה (ורבי
יהודה קא פליג התם) דמחייב על נזקי טמון
באש - לאתויי מאי?
(בבא קמא ו,א)
לאתויי ליחכה נירו
(שאם ליחכה האש חרישתו של חבירו) וסכסכה אבניו (או סכסכה אבניו - חייב). (באבנים שייך לשון 'סכסוך', שלא נשרפו
לגמרי, אלא שסכסכה ונדבקה האש בהן, וסכסכה מעט, כדאמרינן (חולין דף יז:) גבי פגימת
סכין 'מסוכסכת מרוח אחת': שלא נפגמה משני צדדין לגמרי; ולהכי כתב אש - לחייבו
בהני, דנפקא לן התם מ'או השדה': דלא שמעינן מהנך דמתניתין הא מילתא: דליחייב בדבר
שאינו ראוי לה, כגון הכא, שאין עיקר אש בכך).
הצד השוה שבהן
(שדרכן לילך
ולהזיק):
(דמשמע
אף כל שדרכו להזיק ושמירתו עליך -)
לאתויי מאי?
אמר אביי: לאתויי
אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו.
היכי דמי? אי בהדי
דקא אזלי קא מזקי - היינו אש (דתולדה דאש היא דמאי שנא אש מינה שכן
כח אחר מעורב בה הני נמי כח אחר כו')!:
מאי שנא אש דכח אחר מעורב בו וממונך ושמירתו עליך - הני נמי: כח אחר מעורב בהן,
וממונך, ושמירתו עליך!
ואלא בתר דנייחי
(מזקי בהן שור או חמור)? אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל (דפליגי בהפקר בפרק 'המניח את
הכד' (לקמן דף כח:)) היינו בור (דתרוייהו
אמרי: כל תקלה שהפקיר - נפקא לן מבור דחייב, דכי היכי דחיובא דבור הוא ברשות הרבים,
דהוי הפקר, כדאמרינן בפרק 'שור שנגח את הפרה' (לקמן דף מט:), שעל עסקי כרייה
ופתיחה באה לו - אף כל תקלתו שהפקיר – חייב, דהא נמי תחילת עשייתן לנזק: דהוה ליה
לאסוקי אדעתיה דסופו ליפול ברוח מצויה): מאי שנא בור שכן תחילת עשייתו לנזק, וממונך, ושמירתן עליך - הני נמי תחילת
עשייתן לנזק, וממונך, ושמירתן עליך! אלא דלא אפקרינהו? לשמואל דאמר 'כולם מבורו
למדנו' - היינו בור!
לעולם דאפקרינהו,
ולא דמו לבור: מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו - תאמר בהני שכח אחר מעורב בהן? -
אש תוכיח (והיינו דנקט במתניתין 'הצד השוה')!
מה לאש שכן דרכו
לילך ולהזיק (אבל אלו לא הזיקו בהליכתן, אלא השור והחמור נתקל בהן)?
בור תוכיח (דאיכא
למפרך מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו), וחזר הדין (ואתיא בהצד השוה דמתניתין).
רבא אמר: לאתויי
בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה (כגון הניח אבן ברה"ר ובעודה
במקומה לא הזיקה וגלגלה רגלי אדם ובהמה למקום אחר והזיקה שם).
היכי דמי? ('אי
בהדי דאזלי מזקי כו' לא גרס, והכי גרסינן) אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור: מאי
שנא בור שכן תחילת עשייתו לנזק ושמירתו עליך - הני נמי תחילת עשייתן לנזק ושמירתן
עליך!
אלא דלא אפקרינהו
- לשמואל דאמר 'כולם מבורו למדנו' - היינו בור!
לעולם דאפקרינהו,
ולא דמי לבור: מה לבור שכן מעשיו גרמו לו ([תחילת]מעשיו: כרייתו
- גרמה את ההיזק<), תאמר בהני שאין
מעשיו גרמו לו (אבל מעשיו של זה לא הזיקו, אלא רגלי אדם ובהמה
שגלגלוהו)?
שור יוכיח (שאין
מעשה בעלים גרמו ההיזק אלא ממונו הזיק) מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק - בור תוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה (והיינו
הצד השוה דנקט במתניתין).
רב אדא בר אהבה
אמר: לאתויי הא דתניא: 'כל אלו שאמרו (וקחשיב ואזיל להו): פותקין ביבותיהן (כלומר: כל
אלו שאמרו חכמים שיש להן רשות להשליך נזקיהן לרשות הרבים, ואלו הן: פותקין ביבותיהן:
פותחין צינורותיהן המקלחים שופכים ששופכין מחצריהן לרשות הרבים) וגורפין מערותיהן (ומשליכין זבליהן
לרשות הרבים): בימות החמה אין להם
רשות (מפני שהרחוב נאה והוא מקלקלו), (אבל) בימות הגשמים (שהרחובות מלוכלכות) יש להם רשות; אף על פי שברשות (שברשות
בית דין משליכין) - אם הזיקו חייבים
לשלם'; היכי דמי? אי בהדי דקאזלי מזקי - כחו הוא (והיינו
'אדם', ותנא ליה במתניתין)! אלא בתר
דנייח? היכי דמי? אי דאפקרינהו - בין לרב בין לשמואל היינו בור: מאי שנא בור דתחילת
עשייתו לנזק, וממונך, ושמירתו עליך - הני נמי תחילת עשייתן לנזק, וממונך, ושמירתן
עליך; אלא דלא אפקרינהו? לשמואל, דאמר 'כולם מבורו למדנו' - היינו בור!
לעולם דאפקרינהו,
ולא דמי לבור: מה לבור שכן שלא ברשות תאמר בהני דברשות!?
(בבא קמא ו,ב)
שור יוכיח (שברשות
בית דין הוא מהלך ברשות הרבים, שהרי כל אדם יש לו רשות בכך, ואם הזיק – חייב; אף אני
אביא כו'); מה לשור שכן דרכו לילך
ולהזיק? בור תוכיח, וחזר הדין (והיינו הצד השוה דמתניתין).
רבינא אמר: לאתויי
הא דתנן: 'הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים
והזיקו - פטור מלשלם; נתנו לו (בית דין) זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו בתוך
הזמן והזיקו – פטור; לאחר הזמן – חייב' היכי דמי? אי דאפקרה - בין לרב בין לשמואל היינו
בור: מאי שנא בור דהזיקו מצוי (שדרך שנופלין שם בהמות;
אי קשיא הא מילתא דאמרן לעיל,דרגל הזיקה מצוי ולא בור
- ו פירכא היא,דבור הזיקו מצוי אבל אינו מצוי כל כך כירגל, שכל שעה היא מהלכת), ושמירתו עליך, - הני נמי הזיקן מצוי ושמירתן עליך!
אי דלא אפקרינהו: לשמואל דאמר 'כולם מבורו למדנו' היינו בור!
לעולם דאפקרינהו,
ולא דמי לבור: מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר בהני שאין תחילת עשייתן לנזק (בנין
הכותל ונטיעת האילן לא היה לנזק)?
שור יוכיח. מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק? בור תוכיח, וחזר הדין.
כשהזיק חב המזיק:
'חב המזיק'?
'חייב המזיק' מיבעי ליה?
אמר רב יהודה: אמר
רב: האי תנא - ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא.
לשלם תשלומי נזק:
תנו רבנן: (שמות
כב,ד) [כי יבער איש שדה
או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר]
מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם; מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק (שאם
אכלה ערוגה בשדהו, שמין ערוגה משובחת של ניזק כמה יפה עכשיו עם פירותיה, וכמה תהא יפה
בלא פירות, ונותן לו) - דברי רבי
ישמעאל.
רבי עקיבא אומר:
לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית (של מזיק: דשמין ערוגה של
ניזק לפי מה שהיא; ואם מזיק בא ליתן לו קרקע בדמי נזקו - נותן לו מיטב שדותיו שוה
אותן דמים), וקל וחומר להקדש (מפרש
לקמן);
(וקפריך:) ורבי ישמעאל: אכל (ערוגה) שמינה - משלם שמינה (ודאי דין הוא
דלשלם שמינה), אכל כחושה - (מי) משלם שמינה (בתמיה)?
אמר רב אידי בר
אבין: הכא במאי עסקינן? כגון שאכל ערוגה בין הערוגות (ויש שם ערוגות
שמינות וטעונות פירות הרבה, וכחושות וטעונות מעט) ולא ידעינן (הך ערוגה הנאכלת מהי ניהו:) אי כחושה אכל אי שמינה אכל, דמשלם שמינה.
אמר רבא: ומה אילו
ידעינן דכחושה אכל- לא משלם אלא כחושה, השתא דלא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל
- משלם שמינה (
אלא אמר רב אחא
בר יעקב: (מודה רבי ישמעאל דלא משלם אלא דמי ערוגה לפי מה שהיא, ובהא פליג:) הכא במאי עסקינן? כגון שהיתה עידית דניזק
כזיבורית דמזיק, ובהא פליגי: רבי ישמעאל סבר: בדניזק שיימינן (דהא
דכתיב בקרא שישלם לו בדמי נזקו מקרקע 'מיטב' - אשָֹדוֹת דניזק קאי, ומשלם ליה מזיק
דמי נזקו קרקע מזיבורית שלו בשוה נזקו, שהרי הוא כמיטב שדהו של ניזק), ורבי עקיבא סבר: בדמזיק שיימינן (ל'מיטב'
דקרא - דיהיב ליה מעידית דידיה).
מאי טעמא דרבי ישמעאל?
((שמות
כב,ד) [כי יבער איש
שדה או כרם ושלח
את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם':] נאמר שדה למטה (מיטב שדהו
... ישלם), ונאמר שדה (ובער
בשדה אחר) למעלה; מה שדה האמור למעלה
– דניזק, אף שדה האמור למטה – דניזק (והכי קאמר קרא: שאם יש למזיק קרקע
הדומה לעידית דניזק - ישלם לו הימנה שיעור דמי נזקו).
ורבי עקיבא: מיטב
שדהו ומיטב כרמו ישלם' - דהאיך דקא משלם (דהיינו שדה
של מזיק, ולא אתי גזרה שוה ועקר ליה לקרא).
ורבי ישמעאל?
אהני גזרה שוה ואהני
קרא (דמשמע 'מיטב' דהאיך דקא משלם): אהני גזרה שוה, כדקאמינא; אהני קרא כגון דאית ליה למזיק
עידית וזיבורית, ועידית לניזק[YH1][YH2]; וזיבורית דמזיק לא שויא כעידית דניזק - דמשלם ליה
ממיטב דידיה (הואיל וזבורית שלו לא הויא כעידית דניזק), דלא מצי אמר ליה "תא את, גבי מזיבורית"
אלא גבי ממיטב.
רבי עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית, וקל
וחומר להקדש.
מאי 'קל וחומר להקדש'?
אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהקדש (שמות כא,לה) [וכי יגף שור איש את] שור רעהו [ומת ומכרו את
השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון] אמר רחמנא, ולא שור של הקדש (דאם נגח שור של הקדש - פטור; והוא
הדין לכל שאר נזקין: שאם מזיק את ההקדש – פטור.
לישנא אחרינא: להכי נקט 'שור הקדש' ולא מוקי לה באכילת
בהמתו שדה הקדש: משום דלא משכחת לה: דאי שדה חרם - לכהנים הוי, וכשדה הדיוט דמי, וליכא
למימר 'קל וחומר להקדש'; ושדה הקדש נמי דהוי לצורך בדק הבית: או המקדיש פודהו
לאלתר, או מוכרין אותו לאלתר לאחֵר, וכשיוצא ביובל - לכהנים הוי, דכתיב (ויקרא כז)
'והיה השדה בצאתו ביובל וגו' דלכהנים הוי; ואי קודם פדייה - אין מעילה בקרקעות דכל
המחובר לקרקע כקרקע דמי)! אלא לאומר
'הרי עלי מנה לבדק הבית', דאתי גזבר ושקיל מעידית.
לא יהא אלא בעל
חוב,
(בבא דף ז,א)
ובעל חוב בבינונית
(במסכת גיטין בפרק 'הנזקין' (דף מח:))!? וכי תימא סבר רבי עקיבא: 'כל בעל חוב נמי בעידית' - (אפילו
הכי לא גמרינן הקדש מיניה:) איכא למיפרך:
מה לבעל חוב שכן יפה כחו בנזקין (שההדיוט הוא נוטל בהזיקו מן העידית), תאמר בהקדש שהורע כחו בנזקין (דלא
שקיל נזק מידי)?
לעולם דנגח תורא
דידן לתורא דהקדש, ודקא קשיא לך '"שור רעהו" אמר רחמנא ולא שור של הקדש'
- רבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, דתניא (בריש פירקין
ד'שור שנגח ארבעה וחמשה' [לז,ב]):
רבי שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח שור של הדיוט - פטור; שור של הדיוט
שנגח שור של הקדש - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם (וקדריש ליה
ל'רעהו' הכי: שור של רעהו - הוא דכי הוי מזיק תם לא משלם אלא חצי נזק, אבל אי מזיק
שור של הקדש - משלם מזיק נזק שלם, ואפילו תם; וקאמר רבי עקיבא דשָקל הקדש שיעור
דמי שורו מעידית קרקעות של מזיק).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות
10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM
; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות:
בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר
גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your
browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at yeshol@gmail.com.