מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף ה
המשך פרק ראשון 'ארבעה אבות נזיקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא ד,ב)
ורבי חייא נמי
- הא תנא ליה שומר חנם והשואל?
תני ממונא דאתא
לידיה בהיתירא ( שומר חנם, אף על גב דהשתא טוען טענת גנב שנגנב הימנו,
מיהו מעיקרא כי אתא לידיה - בהיתירא אתא לידיה) וקתני ממונא דאתא לידיה באיסורא (וגנב וגזלן
ממונא אתא לידיה באיסורא).
(בבא קמא ה,א)
עדים זוממין, דממונא
הוא (דכל המשלם יותר על מה
שהזיק, כגון כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - קרי 'קנס', כדלקמן בהך פירקין (דף
טו:), וכגון כל דבר קצוב האמור בתורה, כגון חמשים של אונס ומפתה, ומאה של מוציא שם
רע - כולהו הוי קנסא, אבל מידי אחרינא ממונא) - ליתני?
סבר לה כרבי עקיבא,
דאמר (דאמר במס' מכות בפרק קמא
(דף ג.)): (עדים
זוממין) אין משלמין על פי עצמן (כגון
אם הוזמו בבית דין זה ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין ולתובען, והלכו למקום אחר והודו
שם בבית דין ואמרו 'הוזמנו בבית דינו של פלוני' – פטורין, אלמא קנסא הוא, ומודה
בקנס פטור).
אי סבר ליה כרבי
עקיבא – ליתני תרי גווני שור: ליתני שור דאזיק שור, וליתני שור דאזיק אדם (דהא
לרבי עקיבא יש חילוק בין תשלומין של שור דאזיק שור, דלא משלם אלא חצי נזק, לתשלומי
שור דאזיק אדם), דתנן (לקמן
בפרק 'המניח את הכד' (דף לג.)):
'רבי עקיבא אומר: אף תם שחבל באדם (אם חבל אדם בשור תם, ותם באדם) משלם במותר (ושָמוּ בית
דין חבלה שחבל שור באדם יותר מחבלה שחבל האדם בשור) נזק שלם (משלם בעל השור אותו עודף)'!?
הא – תבריה רבי
עקיבא לגזיזיה (לכח אגרופו, כדאמר בסנהדרין בפרק קמא (דף ז.) 'אדייה
לגזיזה וקם') [כלומר:
את האבחנה בין שני סוגי נזקי אדם על ידי שור שבר רבי עקיבא בעצמו], דתניא: רבי עקיבא אומר: יכול אף תם שחבל באדם ישלם
מן העלייה? תלמוד לומר (שמות כא,לא) [או בן יגח או בת יגח] יעשה לו: מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה (ואשתכח דלא
משלם נזק שלם אלא כמו שהשור שוה) [ולכן
לרבי עקיבא הם סוג נזק אחד, שמשלם מגופו].
האונס והמפתה והמוציא
שם רע דממונא הוא ([גירסת רש"י:] אונס
ומפתה דממונא הוא: שחמשים כסף לבד הוי קנס, אבל יש בו פגם: ששוה עכשיו פחות
מדמעיקרא, כדאמר בכתובות (דף מ.) 'ובושת - דממונא הוא') ליתני!?
מה נפשך (משום
מאי איצטריך ליה למיתני)? אי (משום) נזק - תנא ליה! אי (משום) צער - תנא ליה! אי בשת - תנא ליה! אי פגם - היינו
נזק!? מה אית לך למימר? קנסא? בקנסא לא קמיירי!
המטמא והמדמע (מערב
תרומה עם חולין של חבירו, דהשתא מזבין להו בזול, לפי שאין יכול לאוכלה אלא כהן) והמנסך (שניסך יין
חבירו לעבודה זרה, ואסרו בהנאה: הואיל ועביד ביה מעשה בגופיה דיַיִן) - דממונא הוא – ליתני!?
מה נפשך אי היזק
שאינו ניכר (כגון הכא, דאין הנזק ניכר בתוך הפירות, דלא חסר להו) שמיה היזק - הא תנא ליה 'נזק'! אי היזק שאינו ניכר
לא שמיה היזק, הוה ליה קנסא, ובקנסא לא קמיירי!?
לימא קסבר רבי חייא
היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק (ומשום דקנס הוא תני דלא הוי
בכלל אבות דרבי אושעיא): דאי שמיה
היזק - הא תנא ליה 'נזק'!
תנא היזקא דמינכרא
ותנא היזקא דלא מינכרא.
בשלמא לתנא דידן
תנא מניינא - למעוטי דר' אושעיא; ור' אושעיא תנא מניינא - למעוטי דרבי חייא; אלא
מניינא דרבי חייא - למעוטי מאי (דלא מחשיב בהדייהו)?
למעוטי מוסר (מלשין:
שמוסר ממון חבירו לעובד כוכבים)
ומפגל (כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים דאין הקרבן עולה לחובת
בעליו וצריך אחר).
וליתני (רבי
חייא)? בשלמא 'מפגל' - בקדשים לא קמיירי;
אלא מוסר - מאי טעמא לא תני?
שאני מוסר, דדיבורא,
ובדיבורא לא קמיירי.
והא מוציא שם רע,
דדיבורא הוא, וקתני?
דיבורא דאית ביה
מעשה (בעילה) הוא.
והא עדים זוממין,
דיבורא דלית ביה מעשה הוא, וקתני?
התם - אף על גב
דלית ביה מעשה רחמנא קרייה 'מעשה', דכתיב (דברים יט,יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו [ובערת
הרע מקרבך].
בשלמא לתנא
דידן: תנא 'אבות', מכלל דאיכא 'תולדות' (כדפרשינן לעיל: לכל חד וחד:
נגיפה ונשיכה – לקרן; נתחככה להנאתה - תולדה דשן, וכן לכולן); אלא לרבי חייא ורבי אושעיא 'אבות' מכלל דאיכא
'תולדות': תולדותיהן מאי ניהו?); אלא לרבי חייא ורבי אושעיא 'אבות' מכלל דאיכא
'תולדות': תולדותיהן מאי ניהו?
אמר רבי אבהו: כולן
כאבות לשלם ממיטב. מאי טעמא? אתיא 'תחת' 'נתינה' 'ישלם' 'כסף' (דבכולהו
כתיב או 'תחת' וגמרינן 'תחת' 'תחת' משור מועד, דכתיב ביה 'שור תחת השור':
מה התם ממיטב, דגמר משן ורגל, דכתיב ביה 'מיטב שדהו' - אף כאן מיטב: שאם בא לשלם
קרקע לניזק בשביל הזיקו - מגביהו מן העידית; או נתינה, וגמר 'נתינה'
'נתינה' משור שנגח את העבד, דכתיב ביה 'יתן לאדוניו'; או ישלם וגמר
משן ורגל, דכתיב בהן 'מיטב כרמו ישלם' או כסף, וגמרי מבור, דכתיב
ביה 'כסף ישיב לבעליו'.
וארבע אבות גמירי כולהו משן ורגל. בשומר חנם כתיב 'אשר
ירשיעון אלהים ישלם'; בשואל כתיב 'בעליו אין עמו שלם ישלם'; בנושא שכר
כתיב 'אם גנוב יגנב מעמו ישלם'; שוכר אינו כתוב בתורה, אבל דינו כנושא שכר.
בנזק דחובל בחבירו כתיב נתינה: 'כן ינתן
בו', והיינו ממון הניתן מיד ליד, כדדרשינן ב'החובל' (לקמן דף פד.); בצער כתיב 'פצע
תחת פצע' ודרשינן ליה לקמן ב'החובל' (דף פה.) 'פצע תחת פצע' - ליתן צער במקום
נזק.
בריפוי ושבת כתיב 'נתינה': 'שבתו יתן ורפא'; ובבושת
כתיב 'תחת' גבי אונס ומפתה, דכתיב 'תחת אשר עינה', ודרשינן בכתובות בפרק
'אלו נערות' (דף מ:) 'חמשים כסף תחת העינוי, מכלל דאיכא בושת ופגם.
לישנא אחרינא: הואיל וכתיב בחובל בחבירו 'תחת' דכתיב 'תחת
פצע' - כולהו חמשה דברים דידיה מהתם גמרינן.
בתשלומי כפל כתיב 'ישלם שנים' ובתשלומי ארבעה
וחמשה כתיב 'חמשה בקר ישלם תחת וגו', וקרן דגנב בכלל כפל הוא.
ובגזל כתיב נתינה: 'ונתן לאשר אשם לו'
(במדבר ה);
בעדים זוממין כתיב בהו 'נפש בנפש'
(דברים יט), וכמאן דכתיב 'תחת' דמי
באונס ומפתה ומוציא שם רע כתיב 'כסף': 'ונתן לאבי הנערה
חמשים כסף' (שם כב) היינו אונס; מפתה: 'כסף ישקול כמוהר הבתולות' (שמות
כב);
במוציא שם רע: 'וענשו אותו מאה כסף' (דברים כב)
מטמא ומדמע ומנסך בכלל נזק הן, ובנזק כתיב ביה 'תחת'
[גרסת רבי מאיר: ובנזק כתיב 'ישלם', דכתיב: מכה בהמה ישלמנה']).
לא הרי השור כהרי
המבעה:
מאי קאמר (למה
לי למיתני כלל)?
אמר רב זביד משמיה
דרבא: הכי קאמר: לכתוב רחמנא חדא, ותיתי אידך מיניה (במה מצינו
בשור שהוא מזיק וחייב - אף המבעה שהוא מזיק יהא חייב).
הדר אמר: חדא מחדא
לא אתיא (כדמפרש לעיל רב לטעמיה ושמואל לטעמיה).
ולא זה וזה שיש
בהן רוח חיים:
מאי קאמר?
אמר רב משרשיא משמיה
דרבא: הכי קאמר:
(בבא קמא ה,ב)
לכתוב רחמנא תרתי
(שור ומבעה)
ותיתי אידך (אש)
מינייהו (דכי פרכת 'מה לקרן שכן כוונתו להזיק' - איכא למימר שן תוכיח;
מה לשן שיש הנאה להזיקו - קרן יוכיח.
ולרב דאמר מבעה זה אדם - תיתי הכי: כי פרכת 'מה לשור שכן
כוונתו להזיק' תאמר באש? אדם יוכיח, שאפילו אין כוונתו להזיק – חייב, כדתנן (לקמן
דף כו.): אדם מועד בין ער בין ישן; מה לאדם שכן חייב בארבעה דברים - שור יוכיח;
הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך - אף אני אביא אש)!?
הדר אמר: חדא מתרתי
לא אתי (דלא ראי קרן ומבעה, שיש בהן רוח חיים, כהרי אש כו').
אמר רבא: וכולהו
כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד לבר מקרן, משום דאיכא למיפרך: מה לכולהו
שכן מועדין מתחילתן.
(אי
כתיב 'בור' וחדא מהנך - אתיא כולהו [מההוא ומאידך] בצד השוה:
דאי כתיב בור וקרן - אתיא שן מינייהו הכי: מה בור שאין
דרכו לילך ולהזיק – חייב, שן שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן! מה לבור שכן תחילת עשייתו
עומד לנזק תאמר בשן? קרן יוכיח; מה לקרן שכן כוונתו להזיק - בור יוכיח, וחזר הדין:
הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וממונך כו' - אף אני אביא שן.
וכן רגל מקרן ובור: דכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת
עשייתו לנזק תאמר ברגל' - קרן יוכיח; מה לקרן שכן כוונתו להזיק? - בור יוכיח.
וכן אש מקרן ובור
בכולן תחילת הדין 'מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק - חייב'
אלו כולן, שדרכן לילך ולהזיק - לא כל שכן! מה לבור שכן תחילת עשייתו כו'.
וכן אי כתב רחמנא בור ושן - אתו כולהו אינך נמי לבר מקרן
בהאי דינא: מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק – חייב, רגל ואש לא כל שכן!
וכן אדם: מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר בכל אלו?
שן תוכיח: מה לשן שכן יש הנאה להזיקו תאמר בכל אלו? בור תוכיח; הצד השוה כו' - אף אני
אביא כל אלו.
אבל קרן לא אתיא מינייהו, דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבבור
ושן שכן מועדים מתחילתן - תאמר בקרן. וכן אי כתיב בור ורגל - אתיא כולהו מהא דינא
דבור לבר מקרן; דכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק, תאמר בשן ואש ואדם? -
רגל יוכיח; מה לרגל שכן הזיקו מצוי - דכל שעה היא מהלכת - תאמר בכל אלו? בור יוכיח,
וחזר הדין הצד השוה כו' - אף אני אביא כל אלו, אבל קרן לא אתיא, ד'מה להצד השוה
שבהן שמועדין מתחילתן, תאמר בקרן'?
וכן אי כתב בור ואש - הוה אתו אינך בהאי דינא מבור, וכי
פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר ברגל ושן ואדם' - אש תוכיח; מה לאש שכן
מועדת לאכול בין שראוי לה בין שאינו ראוי לה, כגון עצים כלים ואבנים - תאמר בשן
שאינה מועדת אלא לדבר הראוי לה? - בור יוכיח, שאינו מועד אלא לדבר הראוי לה; 'דבר
שאינו ראוי לה' מאי ניהו? אדם, דכתיב 'ונפל שמה שור או חמור': שור ולא אדם, חמור
ולא כלים, דאם נפל בבור אדם וכלים - פטור בעל הבור; הצד השוה שבהן כו' - אף אני
אביא שן; ואתו אדם ורגל בפלגי דינא: דכי אמרת 'אש תוכיח' - ליכא למיפרך 'מה לאש'
מידי, אבל קרן לא אתיא, דמה להצד השוה בבור ואש שכן מועדים מתחילתן.
ולהכי נקט רבא 'בור': דמחד מאידך לא מצי למימר 'כי שדית
חד בינייהו אתו כולהו מההוא ומחד מאידך', דהא מכל תרי מינייהו לא הוה אתו לא קרן
ולא בור: קרן מאש ורגל ושן ואדם – לא, דמה לכולהו שכן מועדין מתחילתן; ובור נמי לא
אתיא: דמה לכולהו שכן דרכן לילך ולהזיק.
ואי קשיא לך: לימא 'כי שדית קרן בינייהו' - אי נקט קרן
איכא תרי, דלא אתי מינה ומחד מאידך: דאי נקט או רגל או שן או אדם בהדי קרן - לא אתיא
אש מינייהו, דפרכינן 'מה להצד השוה שבהם שיש בהם רוח חיים'; וכן בור נמי לא אתיא
מינייהו, ואי נקט אש בהדי קרן - לא אתיא שן ובור מינייהו, דכי פרכינן 'מה לאש שכן
אוכלת אפילו דבר שאין ראוי לה' כגון כלים - תאמר בשן דפטור על הכלים, כדתנן במתניתין,
ליכא למימר 'קרן יוכיח'; ובור נמי לא אתי מינייהו, שכן דרכן לילך ולהזיק, מה שאין
כן בבור)
ולמאן דאמר (לא
איתפרש היכא) [אולי
הכוונה למה שכתוב בראש דף ד,ע"א: 'ולאו קו"ח היא? ומה שן שאין כוונתו
להזיק חייב – קרן שכוונתו להזיק לא כל שכן'] 'אדרבה קרן עדיפא שכוונתו להזיק' - אפילו קרן נמי אתיא; אלא למאי הלכתא כתבינהו
רחמנא? להלכותיהן (למה שיש בזה מה שאין בזה): קרן - לחלק בין תמה למועדת; שן ורגל - לפוטרן ברשות
הרבים (דכתיב בהו 'ובער בשדה אחר' דלא חייבין אלא ברשות הניזק); בור - לפטור בו את הכלים; ולרבי יהודה דמחייב על
נזקי כלים בבור (פלוגתא דרבי יהודה ורבנן לקמן בשילהי פרק 'שור שנגח את
הפרה', ודרשה דבור - נראה בעיני דכדי נסיב לה, דהא בור איצטריכא ליה למיכתב, דהא מכל
תרי מינייהו לא נפק, דכולהו דרכן לילך ולהזיק לבר מבור; אלא איידי דדריש להלכות
האחרים - נקט לה נמי) - לפטור בו את
האדם (כדדרשינן 'שור ולא אדם'); אדם (להכי כתביה רחמנא) - לחייבו בארבעה דברים (צער ריפוי
שבת ובושת, משאין כן בכל הני); אש -
לפטור בו את הטמון (שאם היו בגדים טמונים בגדיש - פטור המבעיר, דכתיב ביה
(שמות כב) 'או הקמה', ודרשינן בשילהי 'הכונס צאן לדיר' (לקמן דף ס.): מה קמה בגלוי
- אף כל גלוי, לאפוקי טמון, דלא, מה שאין כן בשור ובור ומבעה).
ולרבי יהודה (ורבי
יהודה קא פליג התם) דמחייב על נזקי טמון
באש - לאתויי מאי?
(בבא קמא ו,א)
לאתויי ליחכה נירו
(שאם ליחכה האש חרישתו של חבירו) וסכסכה אבניו (או סכסכה אבניו - חייב). (באבנים שייך לשון 'סכסוך', שלא נשרפו
לגמרי, אלא שסכסכה ונדבקה האש בהן, וסכסכה מעט, כדאמרינן (חולין דף יז:) גבי פגימת
סכין 'מסוכסכת מרוח אחת': שלא נפגמה משני צדדין לגמרי; ולהכי כתב אש - לחייבו
בהני, דנפקא לן התם מ'או השדה': דלא שמעינן מהנך דמתניתין הא מילתא: דליחייב בדבר
שאינו ראוי לה, כגון הכא, שאין עיקר אש בכך).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות
10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM
; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות:
בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר
גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your
browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at yeshol@gmail.com.