מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף ד
המשך פרק ראשון 'ארבעה אבות נזיקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא ג,ב)
ושמואל - מאי טעמא
לא אמר כרב?
אמר לך מי קתני
בועה (לשון 'בעיו')?
מכדי קראי לא כמר
דייקי ולא כמר דייקי, רב - מאי טעמא לא אמר כשמואל?
תנא 'שור' - וכל
מילי דשור.
ושמואל נמי - הא
תנא ליה 'שור'?
אמר רב יהודה: תנא
'שור' לקרנו ו'מבעה' לשינו (ולקמן פריך רגל מאי שייריה), והכי קאמר (בעל כרחיך
הכי מפרש): לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו
כראי השן שיש הנאה להזיקה (כלומר דאי כתב רחמנא קרן דחייב - לא
אתיא שן מיניה, דקרן אין הנאה להזיקו, שן יש הנאה להזיקו)
(בבא קמא ד,א)
ולא ראי השן, שאין
כוונתו להזיק, כראי הקרן שכוונתו להזיק (דאי כתב רחמנא שן - לא אתי
קרן מיניה).
(ולהכי
פריך) ולאו קל וחומר הוא: ומה שן שאין
כוונתו להזיק חייב - קרן שכוונתו להזיק לא כל שכן (כל שכן דמשום
האי טעמא נפיק קרן משן)? (והוא
הדין נמי דקא פריך אטעמא קמא: דאי כתב קרן - הוה נפקא שן מיניה בקל וחומר: ומה קרן
שאין הנאה להזיקה חייב כו' והאי ליכא לתרוצי דהכי מיפרשא מילתא דרב יהודה: לא ראי הקרן
שאין הנאה כו', ואי כתב שן לא אתיא קרן מיניה, ולא ראי השן - שאין כוונתו להזיק
כו', ואי כתב קרן - לא אתיא שן מיניה, ולא תיקשי מידי? האי - לאו מילתא היא, שאין
זה לשון הש"ס, אלא ההוא דבעי למיגמר חבריה מיניה נקיט ברישא,
כדקתני מתניתין: 'לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים', ואי כתב
הני תרתי - לא אתי אש מתרוייהו; אלמא כל היכא דקתני 'לא ראי זה כראי זה', ההוא
דבעי אגמורי חבריה מיניה נקיט ברישא, כדקתני מתניתין, והכי קאמר לא ראי זה כראי
זה: אין דין הכתוב בזה ראוי לנהוג בזה).
איצטריך (למיכתב
קרן): סלקא דעתא אמינא מידי דהוה אעבד
ואמה: עבד ואמה לאו אף על גב דכוונתן להזיק אפילו הכי פטירי (כדאמרינן
בפרק החובל (לקמן דף פז.) העבד והאשה פגיעתן רעה: החובל בהן חייב, והן שחבלו באחרים
פטורין)? הכי נמי לא שנא
אמר רב אשי: אטו
עבד ואמה - לאו טעמא רבה אית בהו: שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו ונמצא
זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום (דאי מיחייבת ליה - כל שעה שיכעיסנו
רבו ילך וידליק גדישו של חבירו כדי לחייב את רבו)!?
אלא פריך הכי:
('לא ראי השור כראי המבעה' דקתני במתניתין - הכי קאמר:) לא ראי הקרן שכוונתו להזיק כראי השן שאין
כוונתו להזיק (אלא להנאתה מתכוונת; הלכך אי כתב קרן - לא הוה נפיק שן
מינה), ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו
כראי הקרן שאין הנאה להזיקו (ואי כתב שן לא אתיא קרן מינה).
ורגל מאי (עביד
ליה תנא דמתניתין, דלא תני)? שייריה
(בתמיה)?
'כשהזיק חב המזיק'
- לאתויי רגל.
וליתנייה בהדיא!?
אלא אמר רבא: תנא
שור לרגלו ומבעה לשינו, והכי קאמר (הך דקתני מתניתין 'לא הרי השור
כהרי המבעה' - הכי קאמר:) לא ראי
הרגל שהזיקה מצוי כראי השן שאין הזיקה מצוי (הלכך לא אתיא
שן מינה), ולא ראי השן שיש הנאה
להזיקו כראי הרגל שאין הנאה להזיקו.
וקרן מאי? שייריה?
'כשהזיק חב המזיק'
- לאתויי קרן.
וליתנייה בהדיא?
במועדין מתחילתן
קמיירי (רגל ובור שן ואש מועדין מתחילתן לשלם נזק שלם דלא פליג רחמנא
בין תם למועד אלא בנגיחה), בתמין
ולבסוף מועדין [קרן] לא קמיירי.
ושמואל - מאי טעמא
לא אמר כרב?
אמר לך: אי סלקא
דעתך אדם - הא קתני סיפא: 'שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק (שנכנס
לרשות הניזק ונגח שם את שורו, ואף על גב דתם הוא - משלם נזק שלם; וסתמא כרבי טרפון
דאמר לקמן (דף טו:) משונה קרן ברשות הניזק - נזק שלם משלם) והאדם'.
וליתני ברישא?
בנזקי ממון (בנזקין
שממונו מזיק) קמיירי (רישא), בנזקי גופו (שהוא עצמו
מזיק) לא קמיירי.
ורב נמי: הא קתני
אדם בסיפא (ולמה ליה למיתני ברישא)?
אמר לך רב: ההוא
- למחשביה בהדי מועדין הוא דאתא (דקתני 'חמשה תמין וחמשה מועדין',
וקחשיב להו ואזיל);
ומאי 'לא הרי'
(דקתני במתניתין 'לא הרי השור כהרי המבעה', לרב דאמר מבעה זה
אדם)?
הכי קאמר: לא ראי
השור, שמשלם את הכופר, כראי האדם שאין משלם את הכופר (שור מועד שנגח
אדם ומת משלם כופר הלכך אי כתב שור לא אתיא אדם מיניה דאדם שהרג את חבירו במזיד
נהרג בשוגג גולה ואינו משלם כופר),
ולא ראי האדם שחייב בארבעה דברים, כראי השור שאין בו ארבעה דברים (אדם
החובל בחבירו חייב בארבעה דברים: צער ריפוי שבת ובושת; אבל 'נזק' לא קא חשיב, דשור
נמי נזק משלם, אבל בהנך ארבעה דברים אינו חייב, כדמסיק בשילהי 'כיצד הרגל מועדת'
(לקמן כו.) דאמרינן 'כי יתן איש מום בעמיתו' איש בעמיתו - ולא שור בעמיתו);
(וקא
פריך לרב, דאמר "תנא 'שור' וכל מילי" [הרי ההמשך במשנה הוא]:) 'הצד השוה שבהן שדרכן להזיק'; וכי שור דרכו להזיק
(דשור היכי מצי למיתני בקרן 'דרכו להזיק')!? (ולשמואל ליכא למיפרך, דרגל ודאי
'דרכו לילך ולהזיק'.)
במועד.
ומועד דרכו להזיק?
כיון דאייעד - אורחיה
הוא.
אדם דרכו להזיק?
בישן: ישן דרכו
להזיק כיון דכייף ופשיט (את רגליו) - אורחיה הוא (לשבר כלים שבצד מרגלותיו).
(וקא
פריך: מאי האי דקתני ) 'ושמירתן עליך'
(לשון זה אינו שייך אלא בנזקי ממונו)?
אדם שמירת גופו
עליו* הוא.
ולטעמיך - הא דתני
קרנא 'ארבעה אבות נזיקין', ואדם אחד מהן - אדם שמירת גופו עליו הוא?
אלא כדאמר ליה
רבי אבהו לתנא: תני 'אדם שמירת גופו עליו',
*[תוספות
ד"ה אדם שמירת גופו עליו: מכאן משמע דלא גרסינן במתניתין 'וממונך' [הצד השוה שבהן שדרכן להזיק [במשניות שברי"ף: וממונך] ושמירתן עליך, וכשהזיק חב
המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ] מדלא פריך נמי הכי 'אדם ממונו הוא'!?
ומשום הכי אין צריך למחקו כדפירשתי לעיל (ג: ד"ה וממונך): וזהו
לשיטת קרנא והיא שיטת רב, שבמשנתנו המבעה הוא אדם; אבל לשיטצת שמואל אין ראיה שאין
גורסים 'וממונך' במשנה; ואולי המחלוקת בפירוש המשנה נובע מהמחלוקת בגירסא?]
(בבא קמא ד,ב)
הכא נמי תני
'אדם שמירת גופו עליו' (והאי דקתני 'ושמירתן עליך' - אשארא).
מתקיף לה רב מרי:
ואימא 'מבעה' זה המים (שאם שופך אדם מימיו לרשות הרבים ובא אחר ונטנפו כליו -
חייב השופכן), כדכתיב (ישעיהו
סד,א) 'כקדוח אש המסים (כמו
שהאש שורף דבר הנימס, כגון זפת ושעוה וכל מיני רבב) מים תבעה אש (וכמים שמבעבעים
את האש: כשנותנין מים על האש נעשים כמין אבעבועות הרתיחות) (וסיפא דקרא הכי הוא) [להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו] (כן תודיע שמך לצריך כשתאבדם מן העולם)'?
- מי כתיב 'מים נבעו' (לשון רבים,
דליהוי משמע דמבעה - אמים קאי, שהן מבעבעין את האש)? 'תבעה אש' כתיב (דמשמע שהאש
מבעבע המים, ד'תבעה' - לשון יחיד ולשון נקבה).
מתקיף לה רב זביד:
ואימא 'מבעה' זה האש, דכי כתיב 'תבעה' - באש הוא דכתיב!?
אי הכי מאי
'המבעה וההבער'? וכי תימא פרושי קמפרש (המבעה זה ההבער) - אי הכי 'ארבעה'? שלשה הוו!? וכי תימא תנא
'שור' דאית ביה תרתי (שן ורגל וקרן לא קחשיב, דבתמין לא קמיירי) - אי הכי 'לא זה וזה שיש בהן רוח חיים' (גירסת רש"י: מאי
'לא זה וזה' דקתני מתניתין אשור ומבעה 'לא זה וזה שיש בהן רוח
חיים') - אש מאי רוח חיים אית ביה (ואי
מבעה היינו אש - מי אית בו רוח חיים)?
ותו: מאי 'כהרי האש'?
תני רב אושעיא:
שלשה עשר אבות נזיקין ('אבות' קרי להנך דכתיבן בקרא):
1)שומר חנם (חייב
בפשיעה) 2)והשואל (והשואל
חייב אפילו באונסין) 3)נושא שכר
4)והשוכר (ושוכר ונושא שכר חייבים בגניבה ואבידה, וכל שכן בפשיעה, וכולהו
כתיבי, כדתני בפרק 'השואל' בבבא מציעא (דף צד:): פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם'
שניה בשומר שכר' שלישית בשואל; הלכך אבות נינהו; ולקמן בעי: מאי נינהו תולדות) 5)נזק (החובל בחבירו נותן לו מה שהוא
שוה עכשיו פחות מבתחילה) 6)צער (אומדין
כמה אדם העומד ידו ליקצץ על ידי חרב רוצה ליתן כדי שיתקצץ לו על ידי סם, דלית ליה
צער כולי האי) 7)וריפוי 8)שבת
9)ובושת (כולהו יליף מקראי בפרק 'החובל' (לקמן דף פה.), וכיון דכתיבי –
'אבות' נינהו), וארבעה דמתניתין הא
תליסר.
ותנא דידן -
מאי טעמא לא תני הני?
בשלמא לשמואל -
בנזקי ממון קמיירי, בנזקי גופו לא קמיירי (כל הנך דר' אושעיא - הוא עצמו
מזיק, דהנך ארבעה שומרים - הן עצמם הזיקו, הואיל ולא שמרו כראוי, ובנזקין דאזיק
גופו לא קמיירי מתניתין), אלא לרב (דאמר:
'מבעה' זה אדם) - (הואיל
ומיירי תנא דמתניתין [באדם])
ליתני [שאר
נזקי אדם שמונה רבי אושעיא]?
תנא 'אדם' ('מבעה'
דמתניתין) וכל מילי דאדם.
ולר' אושעיא נמי
הא תני ליה 'אדם'?
תרי גווני אדם:
תנא אדם דאזיק אדם ותנא אדם דאזיק שור (כלומר: נזקי ממון דהא
'מבעה' - דומיא דבור קתני, ובור לא מיירי בנזקי אדם, דרחמנא פטריה לגמרי, כדתניא לקמן
(דף נג:): שור ולא אדם חמור ולא כלים.
ואדם דאזיק שור
- היכא כתיב דקרי ליה 'אב'? דכתיב 'ומכה נפש בהמה ישלמנה').
אי הכי, שור נמי
ליתני תרי גווני שור: ליתני שור דאזיק שור וליתני שור דאזיק אדם?
האי מאי? בשלמא
אדם דאזיק שור: נזק הוא דמשלם, אדם דאזיק אדם (כגון ה' דברים
דחובל בחבירו ולקמיה פריך הא ארבעה שומרין דרביושעיא אדם דאזיק שור הוא) משלם ארבעה דברים (וכיון דלא
דמי חיובינהו להדדי תני להו בתרתי);
אלא שור - מה לי שור דאזיק שור מה לי שור דאזיק אדם, אידי ואידי נזק הוא דמשלם!?
והא שומר חנם והשואל
נושא שכר והשוכר, דאדם דאזיק שור הוא, וקתני (רבי אושעיא)
תני (אבות
דמתניתין ) הזיקא דבידים וקתני (ארבעה
שומרין) הזיקא דממילא.
תני רבי חייא: עשרים
וארבעה אבות נזיקין: 1)תשלומי כפל (אם המצא תמצא בידו הגנבה) 2)ותשלומי ארבעה וחמשה (בטובח
ומוכר) 3)וגנב (שמשלם
על פי עצמו, ואינו משלם כפל אלא קרן בלבד, וכגון שהודה מעצמו, דמודה בקנס פטור,
כדאמרינן 'אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים', והיינו קנס; ואמרינן בפרק 'מרובה' (לקמן
דף סד:): פרט למרשיע את עצמו)
4)וגזלן (נמי אב הוא, דכתיב 'והשיב את הגזלה אשר גזל' (ויקרא ה))
5)ועדים זוממין 6)והאונס ('חמשים כסף' כתיב באונס (דברים כב)
)
7)והמפתה (ובמפתה כתיב (שמות כב) 'כסף ישקל כמוהר הבתולות': כמוהר
בתולים של אונס, דהיינו חמשים כסף)
8)ומוציא שם רע
(כתיב 'וענשו אותו מאה כסף' (דברים כב)) 9)והמטמא (תרומה:
שמגיע שרץ בתרומת כהן דאפסדה מיניה)
10)והמדמע (תרומה בחולין) 11)והמנסך (יין
לעבודה זרה; ובמסכת גיטין (דף נב:) מפרש אמאי לא קם ליה בדרבה מיניה; ו'מנסך את
היין' ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו, דלא קמחסריה ולא מידי, דהא מזבין ליה
בר מדמי יין נסך שבו) - והני תליסר
הא עשרים וארבעה (מטמא מדמע ומנסך לא כתיבי בהדיא ואפילו הכי הוו אבות,
שבכלל נזק הן, ונזק ממון כתיב בתורה (ויקרא כד): 'מכה נפש בהמה ישלמנה').
ורבי אושעיא -
מאי טעמא לא תני הני?
בממונא קמיירי,
בקנסא לא קמיירי.
גנב (המודה
מעצמו) וגזלן (דלא
משלמי אלא קרן), דממונא הוא -
ליתני?
הא קתני ליה שומר
חנם (דהתם נמי שייך גניבה, כגון שטען שנגנב הימנו והרי היא בידו, ואמרינן
בפרק 'מרובה' (לקמן דף סג:) דטוען טענת גנב – כגנב, וטוען טענת גזלן – כגזלן) והשואל (והא דנקט
הכא 'והשואל' - לאו דוקא, דהא לא משכחת ביה דנפטר, לא בטוען טענת גנב ולא בטוען טענת
גזלן, שהרי הוא חייב בכולו!).
ורבי חייא נמי הא
תנא ליה שומר חנם והשואל?
תני ממונא דאתא
לידיה בהיתירא ( שומר חנם, אף על גב דהשתא טוען טענת גנב שנגנב הימנו,
מיהו מעיקרא כי אתא לידיה - בהיתירא אתא לידיה) וקתני ממונא דאתא לידיה באיסורא (וגנב וגזלן
ממונא אתא לידיה באיסורא).
(בבא קמא ה,א)
עדים זוממין, דממונא
הוא (דכל המשלם יותר על מה
שהזיק, כגון כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - קרי 'קנס', כדלקמן בהך פירקין (דף
טו:), וכגון כל דבר קצוב האמור בתורה, כגון חמשים של אונס ומפתה, ומאה של מוציא שם
רע - כולהו הוי קנסא, אבל מידי אחרינא ממונא) - ליתני?
סבר לה כרבי עקיבא,
דאמר (דאמר במס' מכות בפרק קמא
(דף ג.)): (עדים
זוממין) אין משלמין על פי עצמן (כגון
אם הוזמו בבית דין זה ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין ולתובען, והלכו למקום אחר והודו
שם בבית דין ואמרו 'הוזמנו בבית דינו של פלוני' – פטורין, אלמא קנסא הוא, ומודה
בקנס פטור).
אי סבר ליה
כרבי עקיבא – ליתני תרי גווני שור: ליתני שור דאזיק שור, וליתני שור דאזיק אדם (דהא
לרבי עקיבא יש חילוק בין תשלומין של שור דאזיק שור, דלא משלם אלא חצי נזק, לתשלומי
שור דאזיק אדם), דתנן (לקמן
בפרק 'המניח את הכד' (דף לג.)):
'רבי עקיבא אומר: אף תם שחבל באדם (אם חבל אדם בשור תם, ותם באדם) משלם במותר (ושָמוּ
בית דין חבלה שחבל שור באדם יותר מחבלה שחבל האדם בשור) נזק שלם (משלם בעל השור אותו עודף)'!?
הא – תבריה רבי
עקיבא לגזיזיה (לכח אגרופו, כדאמר בסנהדרין בפרק קמא (דף ז.) 'אדייה
לגזיזה וקם') [כלומר:
את האבחנה בין שני סוגי נזקי אדם על ידי שור שבר רבי עקיבא בעצמו], דתניא: רבי עקיבא אומר: יכול אף תם שחבל באדם
ישלם מן העלייה? תלמוד לומר (שמות כא,לא) [או בן יגח או בת יגח] יעשה לו: מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה (ואשתכח
דלא משלם נזק שלם אלא כמו שהשור שוה)
[ולכן לרבי עקיבא הם סוג נזק אחד, שמשלם מגופו].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות
10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM
; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות:
בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר
גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your
browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at yeshol@gmail.com.